עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 6174/11

עו"ד? הצטרף לאינדקס חינם

בבית המשפט העליון

בש"פ 6174/11

בפני:

כבוד השופט א' רובינשטיין

העורר:

פלוני

נ ג ד

המשיבה:

מדינת ישראל

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 20.7.11 במ"ת 18596-03-11 שניתנה על-ידי השופטת אפעל-גבאי

תאריך הישיבה: ה' באלול התשע"א (04.09.11)

בשם העורר: עו"ד ראובן בר-חיים

בשם המשיבה: עו"ד נעמי גרנות

החלטה

א. ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטת אפעל-גבאי) מיום 20.7.11 בתיק מ"ת 18596-03-11, בה נדחתה בקשת העורר לעיון חוזר בהחלטת מעצרו עד תום ההליכים המשפטיים.

רקע והליכים

ב. נגד העורר (יליד 1966) הוגש כתב אישום המייחס לו עבירת רצח. לפי הנטען בכתב האישום, אשתו של העורר (להלן ס') ניהלה מערכת יחסים רומנטית במשך שבע שנים עם המנוח, דבר שהביא למריבות רבות בינה לבין העורר. לאחר שהתגרשו בני הזוג והתחתנו בשנית זה עם זו, נודע לעורר כי הקשר בין אשתו והמנוח ממשיך. בלילה שבין 25.9.10 ל-26.9.10, הביא העורר את המנוח לדירה ששימשה לעורר למחסן, כפת את המנוח, הפשיט אותו והכה אותו, ותוך כדי צילם את המנוח כשהוא חבול ומדמם באמצעות מצלמת הטלפון הנייד. לאחר ששאל העורר את המנוח האם בכוונתו להתחתן עם אשתו, השיב המנוח כי אין בכוונתו להתחתן עם "שרמוטה"; או אז בעט בו העורר, הטיח אותו אל הקיר וחנק אותו. כתוצאה ממעשי העורר, נפטר המנוח. לאחר מכן, עטף העורר את גופתו והשליכו לצד הדרך במחסום קלנדיה.

ג. ביום 11.4.11 הורה בית המשפט קמא (השופטת אפעל-גבאי) על מעצרו עד של העורר עד תום ההליכים. נקבע, כי קיימות ראיות לכאורה המבססות את האישום נגד העורר, וזאת בהתבסס בעיקר על הודעות ס' אשר הודתה על הקשר שהיה לה עם המנוח לאורך תקופה ארוכה, סיפרה כי העורר אמר לה כי הוא מודע ליחסיהם והורה לה ליצור קשר עם המנוח על מנת לברר היכן הוא. לאחר שעשתה כדבריו יצא העורר מביתם, וכשחזר אמר לה כי נסע לבית הקפה בו ישב המנוח וזיהה אותו. ס' הוסיפה, כי בליל הרצח עזב העורר את הבית בשעה 22:30 וחזר בשעה 5:00 למחרת, כשהוא אומר לה שעשה הכל בשבילה והוא אוהב אותה. לאחר מכן הראה לה העורר את הסרטון אותו צילם בטלפון הנייד, ובו נראה העורר כשהוא כפות ומדמם. כן ציין באוזניה העורר, כי לאחר שהמנוח כינה אותה שרמוטה, בעט המשיב בראשו והטיח אותו אל הקיר. עוד סיפר לה שעטף את המנוח בעודו בחיים בסדין וזרק אותו ליד מחסום קלנדיה. לאחר מספר ימים לקח אותה העורר למקום בו הושלכה הגופה. הובלה והצבעה על-ידי ס' תאמה את המקום בו נמצאה הגופה בפועל, וכן את הדירה שבה נמצאו כתמי התזה של דם שנבדק וזוהה כדם המנוח. בית המשפט דחה את טענת העורר, לפיה ס' מעורבת בביצוע הרצח ממספר טעמים: ראשית, מכשירי הטלפון של העורר והמנוח אוכנו בליל הרצח באותו תא שטח. שנית, על פי חומר החקירה, כשניהלה ס' קשר עם אדם אחר בעבר, הביא אותו העורר לביתם, כפת אותו והיכה אותו, והסגירו לרשות הפלסטינית; בכך יש להצביע על דפוס פעולה של העורר. שלישית, חברותיה של ס' העידו במשטרה שהיא חזרה ואמרה שהיא אוהבת את המנוח ולכן לא היה לה מניע לרצח, להבדיל מהמניע הברור של העורר. על בסיס אלה נקבע, כי יש ראיות לכאורה בתיק, וכי לא יהא בחלופת מעצר כדי לאיין את מסוכנות העורר.

ד. על החלטת בית המשפט קמא מיום 11.4.11 הגיש העורר ערר לבית משפט זה (בש"פ 3650/11). בית המשפט (השופט דנציגר) קבע, על בסיס הראיות שהוצגו מעלה, כי יש ראיות רבות בתיק המבססות את אשמת העורר וכי אין לקבל את האפשרות שהציע העורר לפיה אשתו היא שרצחה את המנוח. אשר לטענת העורר כי הראיות נגדו נסיבתיות בלבד נקבע, כי אין בכך כדי למנוע את הרשעתו. בנוסף, דחה בית המשפט את טענת העורר לפיה היה מקום לתסקיר בעניינו על מנת לבחון חלופת מעצר, שכן מסוכנותו הרבה הנובעת מהעבירות המיוחסות לו, יש בה די לקבוע כי אין מקום לבחון חלופת מעצר בעניינו.

ה. ביום 20.7.11 נדחתה בקשתו של העורר לעיון חוזר בהחלטת המעצר. הבקשה הוגשה לאחר שס' חזרה בה בחקירתה הראשית מהודעותיה במשטרה, והעידה כי הייתה נתונה תחת לחץ מהמשטרה ולכן מסרה הודעות שקר. ס' מסרה לפני בית המשפט גרסה חלופית לאירוע, לפיה המנוח והיא נהגו לקיים יחסי מין בדירה בה הוא נמצא מת. לפי עדותה, באחת הפעמים בהן שהו שניהם בדירה, ניסה המנוח להכות את ס', וכשהתגוננה הכתה את המנוח במרפקה, באופן שהביא להקזת דם מאפו שהתפזר בדירה, וכך הגיע הדם לזירה. העורר טען, כי עדותה של ס' בפני בית המשפט מכרסמת באופן משמעותי בחומר הראיות, וכי יש לבחון את הסיכויים שבית המשפט הדן בתיק העיקרי יעדיף את עדותה של ס' על פני הודעותיה במשטרה. בית המשפט דחה את הבקשה לעיון חוזר בציינו, כי הודעותיה של ס' כללו פרטים מוכמנים כדוגמת זירת הרצח ותיאור המכות אשר הביאו למות המנוח. על כן נקבע, כי הגרסה שהוצגה לפני בית המשפט, אין בה כדי לכרסם מהותית בחומר הראיות, ועל כן אין לשחרר את העורר ממעצרו.

הערר והדיון

ו. בערר זה מבקש העורר להורות על שחרורו בערובה. נטען, כי חזרת ס' מהודעותיה במשטרה יש בה כדי לכרסם מהותית בחומר הראיות, שכן החזרה הייתה מנומקת ולוותה בגרסה אמינה ובעלת תימוכין בחומר הראיות.

ז. עו"ד בר-חיים הוסיף וטען בדיון, כי משחזרה בה ס', מדוע יעדיף בית המשפט את הודעותיה במשטרה על עדותה בבית המשפט, בה הסבירה כי ההפללה באה כתוצאה מלחצי משטרה, ועל כן לדידו גברו סיכויי הזיכוי. כן טען עו"ד בר-חיים לשקרים ותמיהות בגירסה המפלילה, בעוד העורר כפר עקבית, וכי להתנהגות מתמיהה ומצב נפשי של הפרעה שייחס העורר לעדה היה ביטוי גם באולם בית המשפט, כגון הזיות וחזיונות שהשמיעה. יתר על כן, נטען, היו מניעים לקרובי משפחה לביצוע הרצח, ואף אם העורר הוא הממית, לכל היותר המדובר בהריגה. למצער נתבקש תסקיר, לאחר שבעה חודשי מעצר.

ח. עו"ד גרנות טענה למדינה, כי אין מקום לניהול הליך מקביל לתיק העיקרי בגדרי מעצרים. אכן העדה, כנאמר, שינתה עדותה והמדובר במצב רגיש, אך ישנן ראיות אובייקטיביות כמו כתמי דמו של המנוח בדירה שמחזיק העורר, שבידו היה המפתח לה (גרסתו כי גם למנוח היה מפתח - היתה כבושה).

הכרעה

ט. לאחר העיון אין בידי להיעתר לערר. המדובר בעבירה החמורה שבספר החוקים, רצח, הכוללת בחובה מסוכנות גבוהה עד מאוד; שחרור לחלופה במקרי רצח יהיה במקרים נדירים. הערר יסד עצמו על עילות העיון מחדש, וכמובן אין להקל ראש בחזרת עדה מרכזית מהודעתה במשטרה. ואולם, משמעותו של הדבר מצויה על האבניים בפני הרכב בית המשפט המחוזי בתיק העיקרי, ומן המפורסמות כי חזרת עדי תביעה מעדותם היא חזון נפרץ בבתי המשפט, ועל מנת כן – והדברים נאמרים מעבר לתיק זה – נחקק סעיף 10א' לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971. כבר נפסק, ובית המשפט המחוזי נדרש לכך בהחלטה נשוא הערר (בש"פ 3565/98 מסיקה נ' מדינת ישראל (לא פורסם); בש"פ 770/10 מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם); כן ראו בש"פ 5152/11 מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם)), כי כדי לעיין מחדש במעצר עד תום ההליכים בעקבות כרסום בראיות, יש צורך ב"מהפך ראייתי"; חזרת עד מעדותו אינה מגיעה לדרגה זו. קשה להלום התערבותו של בית המשפט של מעצר, כאשר הדברים אינם זועקים והקערה לא נהפכה כליל על פיה (כגון אילו הוברר בעליל שהעדות המרכזית היתה עלילת דברים, מעין ההזמה שבמשפט העברי, מקום שעדים מעידים כנגד עדי התביעה "עמנו הייתם" (בבלי מכות ה' ע"א) - קרי, לא יכולתם לראות את מעשה העבירה כפי שהעדתם). לא בכך עסקינן במקרה דנא. אמנם, לעתים הצטברותם של "גורמי שחרור" תאפשר שחרור לחלופה גם בשינויים פחות דרמטיים, כגון בהצטרף כרסום מסוים בראיות לחלוף הזמן וכדומה; ראו בש"פ 3138/05 חסיד נ' מדינת ישראל (לא פורסם). לענייננו שלנו לא ראיתי מקום להתערבות בהכרעת השופטת אפעל-גבאי בעיון החוזר (30.7.11), ואזכיר את פרשת כתמי דמו של המנוח בדירת העורר שקשה על פניהם לייחס אותם לנזילת האף, כפי שנטען.

י. סוף דבר, השינוי שחל בראיות במהלך המשפט ייבחן בבית המשפט המחוזי בתיק העיקרי; הוא אינו מהוה עילת עיון מחדש במעצר, מכל מקום לעת הזאת. לא אוכל להיעתר לערר.

ניתנה היום, ט' באלול תשע"א (8.9.11).