עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 6162/11

 

 

 

 

 

                                          

                                                                                                    

                                          

                                          

 

 

 

 

השופטת ע' ארבל:

 

           ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי נצרת בת"פ 24662-02-11 (כבוד השופט ת' כתילי) אשר הרשיע את המערער בעקבות הודאתו בעובדות כתב האישום המתוקן בעבירה של קשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); בעבירות בנשק (החזקה) מספר מקרים, לפי סעיף 144(א) רישא וסיפא לחוק העונשין; ובעבירות בנשק (נשיאה) מספר מקרים, לפי סעיף 144(ב) רישא וסיפא לחוק העונשין. בגין אלה גזר בית המשפט על המערער 36 חודשי מאסר, מהם 14 חודשי מאסר בפועל והיתרה על תנאי במשך שלוש שנים שלא יעבור עבירות הנמנות על אלה בהן הורשע. כמו כן הטיל בית המשפט על המערער קנס כספי בסך 10,000 ₪.

 

1.        על-פי כתב האישום המתוקן, במהלך שנת 2010 קשר המערער קשר עם באסל מוקטראן (להלן: באסל) ועם אחרים לסחור בנשק. בהתאם לקשר, פעל המערער בארגון שיטתי והיררכי שחתר לביצוע עבירות בנשק ובאמצעי לחימה (להלן: אמל"ח), שכללו רכישת נשק, תחמושת ואמל"ח, סחר בהם, הרכבה, תיקון והובלת הנשק לאחרים.

 

           במסגרת הקשר, עובר לתאריך 23.11.10 הצטייד המערער בכלי נשק שסוגו לא ידוע למשיבה. משנוכח המערער שהנשק אינו תקין הוא העביר אותו לבאסל על-מנת שהלה יתקנו. ביום 23.11.10 התקשר המערער לבאסל ושאל מתי יתוקן הנשק. באסל השיב לו כי לצורך תיקונו נדרש נוקר חדש, שהוא חלק ממנגנון הירייה. ביום המחרת, אישר המערער לבאסל להחליף את הנוקר כנדרש למרות העלות שהייתה כרוכה בכך.

 

2.        לאחר שהרשיעו בעובדות המפורטות על-פי הודאתו בהן, גזר בית המשפט המחוזי את דינו של המערער. בגזר הדין עמד בית המשפט על החומרה הנודעת למעשיו, ובכלל זה לסיכון העצום שיצר המערער לשלום הציבור ולביטחונו, כמו גם לאפשרות שהנשק היה מוצא את דרכו לגורמים עוינים ולפוטנציאל ההרסני לפגיעה בחיי אדם. צוין כי חלקו של המערער בעבירות הנשק, אשר בגינן הוגשו כתבי אישום רבים נגד 23 נאשמים, הינו חמור. בית המשפט אף נתן דעתו לשיטה בה פעל המערער במסגרת ארגון הסחר, לשיתוף הפעולה שהוא קיים עם יתר הסוחרים בארגון, וכן לרצונו לתקן את כלי הנשק, אשר נתפס כמעיד על כך שמעשי המערער לא היו תמימים. עוד נקבע שאי-ידיעת המשיבה מהו סוג כלי הנשק שהמערער נשא והחזיק אינה מהווה נסיבה אותה יש לזקוף לזכותו. לצד אלה, התייחס בית המשפט לנסיבותיו האישיות של המערער, לרבות הודאתו, החרטה שהביע והיותו נעדר כל עבר פלילי. כמו כן נשקלה לקולא העובדה שלא נעשה שימוש בנשק. באיזון בין השיקולים השונים גזר בית המשפט על המערער עונש מאסר בפועל, מאסר על תנאי, וקנס כספי, כפי שפורט לעיל. 

 

3.        המערער הגיש ערעור על גזר הדין, בו הוא טוען, באמצעות בא כוחו, עו"ד ראפי מסאלחה, כי העונש שהושת עליו חמור מדי ועותר לביטול כל רכיביו.

 

           בא כוחו של המערער גורס כי נפלה טעות בכתב האישום המתוקן משלא נמחקו המילים "מספר מקרים" בקשר לעבירות בהן הורשע המערער. על פי הטענה, בית המשפט השתית את גזר דינו על הקביעה שהמערער הודה במספר מקרים של נשיאת והחזקת נשק, אף על פי שהמערער הודה רק במקרה אחד ורק בטעות לא תוקן כתב האישום בהתאם. הסנגור מוסיף כי בית המשפט המחוזי לא התייחס לכך שהעבירות בהן הורשע המערער נמצאות, לשיטתו, בתחתית מדרג החומרה של עבירות בנשק. בכלל זה, הוא מציין כי הנשק לא נתפס מעולם בידיו של המערער וכי המשיבה אינה יודעת מה סוגו של הנשק.

 

           עוד נטען כי בית משפט קמא לא נתן משקל ראוי לנסיבותיו האישיות של המערער, ולא התייחס כלל לסיפור חייו הקשה, לדבריי הסנגור, ובעיקר, לעובדה שהוא גדל ללא אב ונאלץ לפרנס את משפחתו מגיל צעיר.

 

           לבסוף, הפנה לפסקי דין שניתנו על-ידי בית המשפט והטעים כי העונש שנגזר על המערער כבד בהשוואה למדיניות הענישה המקובלת במקרים דומים, אשר לעמדת בא כוחו של המערער מתמצית לכל היותר בעונש מאסר מותנה ובעבודות שירות. הסנגור אף עותר לביטול הקנס הכספי שהושת על המערער מפני שלא הוכח שהמערער התעשר מביצוע העבירה.

 

4.        באת כוח המשיבה, עו"ד ענת חולתא, מסכימה כי נפלה טעות בגזר הדין, בנקודה שבה ציין בית המשפט שהמערער הורשע "במספר מקרים" של עבירות החזקת ונשיאת נשק. היא מבהירה כי בשגגה לא נמחקו מכתב האישום המתוקן המילים "מספר מקרים" ביחס לסעיפי העבירות, והללו ככל הנראה הועתקו בטעות לגזר הדין מכתב האישום המתוקן. עם זאת, סבורה היא כי מבחינה מהותית בית המשפט המחוזי ייחס למערער מקרה אחד בלבד של החזקת נשק ונשיאתו, כפי שלמעשה הודה, ומשכך, לעמדתה, לא מצדיקה הטעות האמורה הקלה בעונש שהושת על המערער. 

 

           באת כוח המשיבה גורסת עוד כי יש לבחון את העונש שהושת על המערער על רקע הפרשה בכללותה, שהיא רחבת היקף, בה הועמדו לדין 23 נאשמים בעבירות נשק חמורות. לעמדתה, העונש במקרה דנן תואם לרף הענישה, כפי שעולה מהעונשים שנגזרו על נאשמים שונים בפרשה כולה, ולחלקו היחסי של המערער בה. כן מפנה באת כוח המשיבה להתייחסותו של בית המשפט לנסיבותיו האישיות של המערער בגזר הדין, בחלק המתייחס לטיעוני הצדדים לעונש, ובהתבסס על כך גורסת היא כי אין לקבל את הטענה שבית המשפט המחוזי לא התייחס לנסיבותיו האישיות של המערער.

 

5.        לאחר ששמענו את טיעוני הצדדים ועיינו בחומר שהוצג בפנינו, ובכלל זה גזרי הדין אליהם הפנו הצדדים, מצאנו כי דין הערעור להידחות. כידוע, אין ערכאת הערעור מתערבת בחומרת העונש שקבעה הערכאה הדיונית, אלא במקרים חריגים בלבד, כאשר בית המשפט נכשל בטעות היורדת לשורש העניין, או שהעונש שנגזר סוטה באופן קיצוני מן העונשים המוטלים בדרך כלל בנסיבות דומות (ע''פ 9097/05 מדינת ישראל נ' ורשילובסקי (לא פורסם, 3.7.06); ע''פ 1242/97 גרינברג נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 3.2.98); ע''פ 9437/08 אלגריסי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 12.5.09)). המקרה שבפנינו אינו נמנה על אותם מקרים חריגים המצדיקים את התערבותנו.

 

           תחילה יאמר כי גם אם נפלה טעות קולמוס בכתב האישום המתוקן, אשר מצאה דרכה לגזר הדין, ועניינה אי-מחיקת המילים "מספר מקרים" מסעיפי ההרשעה, אין ספק כי לא הייתה לטעות זו נפקות בגזר הדין. כעולה מהפרק המתאר את העובדות בגזר הדין, מבחינה מהותית ברור כי לא יוחס למערער יותר ממעשה אחד של החזקת ונשיאת נשק, כפי הודאתו. משכך, אין בטעות שנפלה בגזר הדין כדי להשפיע על העונש שהושת על המערער.

 

6.        כמו כן, איננו מוצאים ממש בטענת הסנגור כי יש לזקוף לזכות המערער את העובדה שהנשק מעולם לא נתפס בידיו. ראשית, מן הפרשנות המקובלת למונח "החזקה", המהווה חלק מהיסוד העובדתי הנדרש לשם הרשעה לפי סעיף 144(א) לחוק העונשין, ניתן להקיש לעניינו. כידוע, בבחינת השאלה האם מתקיים יסוד "ההחזקה" אין אנו נדרשים להיווכח שנאשם החזיק באופן פיסי בנשק, אלא לקבוע כי הייתה לו שליטה על הנשק, ובכלל זה, היכולת להגיע לעשייה פיסית בנשק, או היכולת לקבוע את גורלו (ראו למשל: ע"פ 11068/08 מדינת ישראל נ' סנקר (לא פורסם, 12.7.10); וגם יעקב קדמי על הדין בפלילים חוק העונשין (חלק רביעי) 1968 (תשס"ו)). בענייננו, המערער הודה בעובדות כתב האישום המבססות את העבירות שיוחסו לו. חשוב להדגיש את רמת השליטה הגבוהה שהייתה למערער בנשק - הוא אשר מסר את הנשק לבאסל על-מנת שהאחרון יתקנו, הוא אשר התקשר עם באסל ושאל לגבי תקינותו של הנשק והוא אשר הורה לבאסל להחליף את הנוקר על אף העלות הכרוכה בכך. נוכח נסיבות אלה, המעידות על שליטתו המוחלטת של המערער בגורל הנשק, מתבקשת המסקנה הברורה והחד-משמעית שאי-החזקת הנשק באופן פיסי אינה יכולה להוות נסיבה אותה ראוי לזקוף לזכותו של המערער.

 

7.        כפי שצוין בגזר הדין, אי-ידיעת המשיבה מהו סוג הנשק נשוא העבירות אף היא אינה יכולה להוות נסיבה לקולא, שכן בענייננו יש די אינדיקציות למסוכנות הנשק ביחס לכלי נשק אחרים, וזאת גם אם נעדרת ידיעה בדבר סוגו הספציפי של הנשק. כך העובדה שהמערער הורה לבאסל להחליף את הנוקר בנשק, שהוא רכיב המצוי בכלי נשק מסוכנים ביותר, דוגמת רובה, אקדח, או מרגמה, מעידה על מסוכנות כלי הנשק שהחזיק ונשא המערער. למעלה מן הצורך יודגש כי ברוב המקרים סוג הנשק המוחזק שלא כדין יהווה דווקא נסיבה המבטאת את החומרה המיוחדת שבביצוע העבירה (ראו למשל: ע"פ 4043/05 מדינת ישראל נ' בניית (לא פורסם, 10.8.06);  ע"פ 1332/04 מדינת ישראל נ' פס, פ"ד נח(5) 541 (2004)).

 

8.        אשר למכלול השיקולים והאיזון ביניהם, אנו סבורים כי בית המשפט המחוזי נתן דעתו למכלול השיקולים הצריכים לעונש במקרה זה ואיזן ביניהם באופן ראוי. מחד גיסא, התייחס בית המשפט לנסיבות אותן יש לזקוף לזכות המערער, תוך שציין במיוחד את הודאתו וחרטתו של המערער ואת היעדרו של עבר פלילי. בהקשר זה יאמר כי בעובדה שבית המשפט ציין במיוחד נסיבות אישיות מסוימות, אין כדי ללמד על שהתעלם מנסיבותיו האישיות הנוספות של המערער, כטענת הסנגור. מאידך גיסא, בית המשפט קבע כי נסיבותיו האישיות של המערער נסוגות מפני האינטרס הציבורי המחייב החמרה בעונש. קביעה זו מתבקשת ונכונה היא. לא אחת עמד בית משפט זה על החומרה היתרה הנודעת לעבירות נשק בכלל, ולעבירות החזקת ונשיאת נשק בפרט, המקימות סיכון ממשי וחמור לציבור ויוצרות פוטנציאל להסלמה עבריינית, באופן המחייב ליתן ביטוי עונשי הולם ומרתיע באמצעות הרחקת מבצע העבירה מן החברה לתקופה מסוימת (ראו למשל: רע"פ 5921/08 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 6.5.09); ע"פ 6583/06 אדהאם נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 5.12.06); ע"פ 6294/10 אלקיעאן נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 13.2.11)). יתרה מזאת, בענייננו ראוי לתת משקל לחומרא לעובדה שהמערער לא פעל בגפו, כי אם במסגרת קידום הקשר לסחור בנשק, וכחלק מארגון היררכי, אשר חתר באופן שיטתי לביצוע עסקאות בנשק (ראו בשינויים המחויבים: ע"פ 6368/09 זקן נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 12.7.10); ע"פ 607/06 האדי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 16.10.06)).  

 

9.        עוד יאמר כי לא מצאנו ממש בטענת המערער כי העונש שהושת עליו אינו הולם את רף הענישה בעבירות אלה. עיון בפסקי הדין אליהם הפנה הסנגור שנדונו בבית משפט זה (ע"פ 5713/10 אקרמן נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 22.2.11); ע"פ 2044/11 מדינת ישראל נ' בלוצרקובסקי (לא פורסם, 4.7.11)) מעלה כי מדובר במקרים בהם הנסיבות שונות מאשר בענייננו. אשר לרמת הענישה בגזרי הדין שניתנו בפרשה במסגרתה הועמד לדין המערער, הרי שאין בפנינו התמונה המלאה בעניין זה, שכן לא הוצגו גזרי הדין של כל המעורבים האחרים. עם זאת, הוצגו חלק מגזרי הדין ויש בהם לתת תמונה חלקית אך חשובה. עיון בשלושת גזרי הדין שהוגשו מצביע על כך שגם על מעורבים אחרים בפרשה, שהורשעו בעבירות דומות במסגרת הסדר טיעון, הוטלו עונשי מאסר משמעותיים (ת"פ (נצרת) 47754-10-10 מדינת ישראל נ' ח'יראללה (לא פורסם, 6.4.11); ת"פ (נצרת) 9152-02-11 מדינת ישראל נ' דפראוי (לא פורסם, 19.6.11); ת"פ (נצרת) 9158-02-11 מדינת ישראל נ' פודה (לא פורסם, 7.9.11)), וממילא, יצוין כי מלאכת גזירת הדין היא לעולם אינדיבידואלית, כל נאשם ונסיבותיו הוא (ראו למשל: ע"פ 212/79 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד לד(2) 421, 434 (1979); ע"פ 7894/03 ג'אבר נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 18.2.08); ע"פ 11699/05 סרפו נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 23.6.08)). נוכח האמור, טענת הסנגור, לפיה בעבירות מסוג העבירות בהן הורשע המערער לא מוטל לרוב עונש מאסר בפועל, אינה יכולה לעמוד.

 

10.      אשר לטענת המערער המופנית נגד שיעור הקנס, גם טענה זו יש לדחות. אכן, בבחינת שיעור הקנס נשקלים הרווחים שהפיק הנאשם כתוצאה מביצוע העבירה (ראו: ע"פ 1601/03 עיני נ' מדינת ישראל, פ"ד נט(5) 949, 959 (2005)). ואולם בשיקול זה בלבד לא סגי, שהרי יש לתת את הדעת בין היתר לרווח הפוטנציאלי שעמד לנגד עיניו של הנאשם עובר לביצוע העבירה (ראו למשל: ע"פ 2996/09 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 11.5.11). במקרה דנן אין ספק כי לנגד עיניו של המערער עמד הרווח שהוא יכול היה להפיק כתוצאה מביצוע העבירות. על כך אנו למדים למשל משאיפתו של המערער לתקן את הנשק על אף העלות הכספית שהייתה כרוכה בתיקונו. אם מצבו הכלכלי של המערער אינו מאפשר לו, לטענתו, לעמוד בתשלום הקנס שהושת עליו, פתוחה לפניו הדרך לעתור לדחיית החוב או לפריסתו למרכז לגביית קנסות בהתאם לסעיף 5ב(א) לחוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות, התשנ"ה-1995.

 

           דין הערעור, אפוא, להידחות.

 

           ניתן היום, ח' בתשרי תשע"ב (6.10.11).

 

 

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   11061620_B02.doc   עכ

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il