עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 615/12

 

 

 

 

                                          

                                                                                                    

                                          

                                          

 

 

 

 

 

 

השופט י' דנציגר:

 

           בהמלצתנו חזר בו המערער מערעורו כנגד הכרעת הדין, ומשכך מתמקד  הערעור בגזר הדין מיום 5.12.2011 שניתן על ידי בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (השופטת צ' צפת) בת"פ 49766-08-10.

 

           בתום שמיעת ראיות הרשיע בית המשפט המחוזי את המערער בשתי עבירות של חבלה בכוונה מחמירה, האחת לפי סעיף 329(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין) והשנייה לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין; הפקרה לאחר פגיעה, לפי סעיף 64א(ב) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 (להלן: הפקודה); נהיגה ללא רישיון נהיגה, לפי סעיף 10(א) לפקודה ונהיגה ללא ביטוח רכב, לפי סעיף 2(א) לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], התש"ל-1970. על המערער הושתו שש שנות מאסר לריצוי בפועל; מאסר מותנה בן 18 חודשים והתנאי הוא שהמערער לא יעבור עבירת אלימות מסוג פשע במשך שלוש שנים מיום שחרורו ממאסר; פסילה לצמיתות מלהחזיק רישיון נהיגה; קנס בסך 2,000 ש"ח ופיצוי למתלונן בסך 15,000 ש"ח.

 

עובדות כתב האישום

 

1.        למערער אין ומעולם לא היה רישיון נהיגה בתוקף ואף לא ביטוח רכב. ביום 16.8.2010, לפני השעה 20:30 נתגלע סכסוך בין אחד מבני משפחת המערער לבין יוסי עמר במושב עוצם בו גרים המערער ויוסי. בשעה 20:30 נהג המערער ברכב, בסמוך לביתו של יוסי, ולצדו ישב אחיו הקטין. אותה עת שהה אביו של יוסי, רפאל, בחצר הבית. בהגיע המערער בסמוך לבית הוא הסיט את הרכב אל תוך החצר לכיוונו של רפאל. רפאל שהבחין בכך קפץ הצידה ולא נפגע. יוסי יצא מפתח ביתו אל החצר והמערער נסע לאחור כדי להיכנס שוב לחצר ולפגוע עם הרכב ביוסי. אחיו של המערער יצא מהרכב כאשר הוא מחזיק בידו אבן. המערער נסע שוב לתוך חצר הבית, פגע קלות ברפאל והמשיך בנסיעתו לעבר יוסי, הפילו ארצה ונסע עליו תוך שהוא גורם לו חבלה חמורה. לאחר מכן הפקירו המערער ואחיו את יוסי ולא הגישו לו עזרה רפואית. יוסי שנפגע פגיעה רב מערכתית בכל חלקי גופו, אושפז במצב קשה, מונשם ללא הכרה ועבר ניתוחים.

 

גזר הדין

 

2.        בית המשפט המחוזי הדגיש כי המערער נטל את רכבו, בו נהג בדרך קבע ללא שהוציא מעולם רישיון נהיגה, ובחר להפעילו נגד יוסי, לפצוע אותו ולחבול בגופו בעטיו של סכסוך עלום. בית המשפט המחוזי הטעים כי ברור שדריסתו של אדם במהירות וכל שכן נסיעה על גופו תביא לאובדן חיים בסבירות גבוהה למדי. בית המשפט הוסיף כי מהתנהלותו של המערער עולה כי חייו של יוסי לא היו בראש מעייניו וכי הוא ביקש לכלות בו את חמתו. בית המשפט המחוזי הוסיף כי המערער לא בחל מלפגוע ביוסי לנגד עיניהם של הוריו, לאחר שניסה אף לפגוע באביו. בית המשפט המחוזי ציין כי המערער שב והפגין זילות בחיי אדם ובחוק עת בחר למלט את נפשו חרף היותו מודע לחומרת מעשיו והשלכותיהם על שלומו הגופני, שלא לומר חייו, של יוסי. בית המשפט המחוזי קבע כי יש במכלול הנסיבות ללמד על מסוכנותו ועל אורחות חייו של המערער. עוד ציין בית המשפט המחוזי כי המערער הילך אימים על סביבתו לרבות העדים. בית המשפט המחוזי הוסיף וציין כי יש לשקול לחומרה את עברו הפלילי של המערער בעבירות אלימות בגינן ריצה מאסר וכי התנהגותו מלמדת על הסלמה. בעת גזירת הדין ציין בית המשפט המחוזי כי הוא הביא בחשבון את גילו הצעיר ותקופת מעצרו של המערער כמו גם את נסיבותיו האישיות. משכך הושתו על המערער העונשים שפורטו לעיל.

 

נימוקי הערעור

 

3.        המערער – באמצעות בא כוחו, עו"ד אורי דייגי – טוען כי העונש שהושת עליו הינו חמור יתר על המידה. המערער מדגיש כי על אחיו הושתו ששה חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות ומשכך לא מתקיים יחס הגיוני בין העונשים שהושתו עליהם. המערער מוסיף כי יוסי לא נפגע באופן שהותיר בו נכות קבועה. המערער מדגיש כי בית המשפט המחוזי החמיר עמו בשל האישום בעבירת ההפקרה למרות שלא ניתן לקבוע כי בנסיבות העניין התקיימו יסודותיה "הקלאסיים" של עבירת ההפקרה. המערער מוסיף וטוען כי שגה בית המשפט המחוזי משפסל אותו לקבל רישיון לצמיתות וכי בנסיבות העניין מדובר בעונש שאינו מידתי.

 

תשובת המשיבה

 

4.        המשיבה – באמצעות באת כוחה, עו"ד עידית פרג'ון – טוענת כי אין מקום להתערב בגזר דינו של בית המשפט המחוזי בהיותו פסק דין מידתי ומתון. המשיבה אוחזת בנימוקיו של בית המשפט המחוזי תוך שהיא מצביעה על חומרת העבירות ונסיבות ביצוען. עוד מפנה המשיבה לעברו הפלילי של המערער חרף גילו הצעיר וכן לעובדה כי לא בחל להשתמש בכלי רכב לצורך פגיעה ברפאל תוך חדירה לחצר ולאחר מכן לצורך פגיעה משמעותית יותר ביוסי. אם לא די בכך, עלה המערער, לאחר מכן, עם גלגלי הרכב על גופו של יוסי. נסיבות אלה, כך טוענת המשיבה, מצדיקות את העונשים שהושתו על המערער, לרבות את פסילתו מלקבל או להחזיק רישיון לצמיתות.

 

דיון והכרעה

 

5.        לאחר שעיינו בנימוקי הערעור ושמענו את טיעוני הצדדים בדיון שנערך לפנינו, הגענו לכלל מסקנה כי יש לדחות את הערעור ברובו ולקבלו אך באשר לרכיב משך פסילתו של המערער מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה.

 

6.        באשר למשך המאסר בפועל, לא מצאנו כי גזר דינו של בית המשפט המחוזי חורג ממדיניות הענישה הראויה. מדובר בגזר דין שאיזן כהלכה בין שיקולי הענישה השונים. בנסיבות העניין המערער השתמש בכלי רכב על מנת לפגוע בשכניו כשהוא אינו מחזיק ברישיון נהיגה. כפי שהדגיש זאת בית המשפט המחוזי, כלי רכב נועד להפקת תועלת מסוימת ואינו מיועד לשמש ככלי נשק לפגיעה בשלמות גופם ובחייהם של בני אדם ולא כל שכן בשל עניין של מה בכך. אלא שבנסיבות העניין יש לייחס למעשיו של המערער חומרה נוספת בכך שביצע את התקיפה לא בנחלת הכלל אלא לאחר שחדר עם כלי הרכב לחצר הבית. זאת ועוד, לאחר שפגע עם הרכב באביו של יוסי לא פסק המערער ממעשיו אלא המשיך לתקוף את יוסי באמצעות כלי הרכב – לעייני הוריו – תוך שהוא דורס אותו וחוזר על פעולתו פעם נוספת. דומני כי מסקנתו של בית המשפט המחוזי בדבר מסוכנותו של המערער וההסלמה בהתנהגותו מבוססת היטב בחומר הראיות. מעשים אלו צריך שיזכו לתגובה עונשית הולמת הן מבחינת שיקולי הגמול והן מבחינת שיקולי הרתעת היחיד והכלל. אף אם לצורך הדיון היינו מוכנים להתעלם מעבירת ההפקרה בה הורשע המערער – ואיננו סבורים כי טענותיו של המערער בהקשר הנדון מבוססות דיין – הרי שלא היה בכך להועיל לו שכן על אף שעונש של שש שנות מאסר בפועל הוא אינו עונש קל, אין לומר לגביו כי הוא בלתי מידתי ביחס למעשיו של המערער שגרם לאשפוזו של יוסי שהגיע לבית החולים ללא הכרה והונשם ולאחר מכן עבר ניתוחים. לכך יש לצרף את האימה שהטיל המערער על העדים כפי שציין בית המשפט המחוזי בפסק דינו. אין זה מן העניין להשוות את עניינו של המערער לעניין אחיו הקטין שכן עניינו של האח הסתיים בהסדר טיעון. הגם שאין זה רצוי כי בנסיבות דומות יתקיימו פערי ענישה משמעותיים לאור עקרון אחידות הענישה, אין להתעלם מהשוני בנתונים.

 

7.        יחד עם זאת, אנו סבורים כי יש מקום להתערב בקביעתו של בית המשפט המחוזי לפיה יש לפסול את המערער מלקבל ולהחזיק רישיון נהיגה לצמיתות. הטעם לכך הוא גילו הצעיר יחסית של המערער בעטיו יש להותיר לו פתח להליך שיקומי אשר רישיון נהיגה עשוי לסייע במהלכו. כמו כן יש ליתן את הדעת לכך שעל אף הפגיעות הקשות ביוסי ואביו, ומבלי להקל בהן ראש חלילה, המשיבה לא הכחישה את טענת המערער כי לא נגרמו למי מהמעורבים בפרשה נכויות צמיתות. לפיכך, מצאנו כי יש לקצר את תקופת הפסילה באופן שהמערער יהיה פסול מלהחזיק ולקבל רישיון נהיגה למשך 7 שנים החל מיום שחרורו ממאסר.

 

8.        יתר רכיבי העונש שגזר בית המשפט המחוזי יוותרו בעינם.

 

9.        אשר על כן הערעור נדחה ברובו בכפוף לאמור בפסקה 7 לעיל.

 

           ניתן היום, ד' באדר תשע"ג (14.2.2013).

 

 

 

 

 

 

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   12006150_W03.doc   חכ

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il