עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 6130/11

 

 

 

 

 

                                          

                                                                                                    

                                          

                                          

בשם העורר:                          עו"ד ניר זנו

 

 

 

א.        ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב (סגן הנשיאה גינת) במ"ת 5361-08-11 מיום 22.08.11, בגדרה הורה בית המשפט על המשך מעצרו של העורר, הנאשם בשוד ועוד, עד להגשת תסקיר מבחן.

 

רקע והליכים

 

ב.        נגד העורר (יליד 1956) הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות שוד, לפי סעיף 402 לחוק העונשין, התשל"ז-1977; תקיפת זקן, לפי סעיף 368ו(א) לחוק וקשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיף 499(א)(1). כעולה מהאמור בכתב האישום המתוקן, קשר העורר כנטען עם אביו ואדם נוסף לפרוץ לדירה; על העורר הוטל להשיג מפתח לדירה המיועדת לפריצה. כחודש עובר לפריצה הצטרף העורר - כנטען - לשרברב העובד עמו לביצוע תיקון בדירת המתלוננת (ילידת 1942). ביום הפריצה התקשר העורר לדירה מספר פעמים כדי לוודא שאין איש בדירה, ואף הגיע למקום כדי לוודא זאת. לאחר מכן, פרצו אבי העורר ואדם הנוסף לדירת המתלוננת וגנבו מתוכה כסף ותכשיטים. עם צאתם מהדירה נתקלו הפורצים במתלוננת ושכנתה (ילידת 1937) שסייעה לה בפתיחת הדלת, והתיזו בפניהן תרסיס גז.

 

ג.        עם הגשת כתב האישום הגישה המשיבה בקשה לעצור את העורר עד תום ההליכים. בהחלטתו מיום 22.8.11 קבע בית המשפט כי עוצמת הראיות בעניינו של העורר אינה מחייבת מעצרו עד תום ההליכים. הוזכר, כי עיקר הראיות העומדות לחובת העורר הן נסיבתיות, וכוללות את ביקורו בדירת המתלוננת עובר לפריצה, מספר רב של שיחות טלפון בינו לבין אביו ביום הפריצה, וכן שיחות העורר לדירת המתלוננת. נוכח האמור ונוכח עברו הפלילי של העורר, שאיננו מכביד, הורה בית המשפט לשירות המבחן על בחינת חלופות מעצר בעניינו. יצוין, כי מעצרם של אבי העורר ושותפו הוארך עד תום ההליכים במעמד הדיון.

 

הערר

 

ד.        לטענת העורר לא היה מקום בנסיבות להותירו במעצר או לחלופין להיזקק לתסקיר מבחן לצורך שחרורו; זאת נוכח חולשת הראיות - כנטען - בתיק, מחדלים בחקירתו, פגמים שנפלו בהחלטות הערכאות הקודמות וחלקו היחסי בכתב האישום. לעניין מחדלי החקירה נטען, כי בחקירתו הראשונה (מיום 27.7.11) לא הוזהר העורר וכן לא נמסר לו על זכותו להיוועץ בעורך דין. לטענת העורר נפל פגם בהתנהלות בית המשפט קמא, שהציע לצדדים מספר פעמים לסיים את התיק בהסדר טיעון. לבסוף נטען, כי שגה בית המשפט בקבעו, כי קיימת תשתית ראייתית נגד העורר. ראשית נטען, כי אין בסיס ראייתי לכך שעל העורר הוטלה אחריות למציאת מפתח לדירת המתלוננת, כנטען בכתב האישום. כן טען העורר, כי אמנם ביקר בדירת המתלוננת, אך לא שיכפל את המפתח לדירתה שכן אין בידו הידע הנדרש. נטען, כי קו הטלפון הנייד ממנו בוצעו השיחות לאביו נמצא גם בשימוש אמו החורגת, ומספר השיחות איננו חריג ביחס לפלטי שיחות מימים אחרים. הוסבר, כי קו הטלפון ממנו בוצעו השיחות לדירת המתלוננת משויך למקום עבודתו של העורר ונטען כי ייתכן שעובדים אחרים עשו בו שימוש, וכיון שהשיחות עליהן נחקר העורר בוצעו לפני למעלה משישה חודשים, אין לצפות כי יזכור אם התקשר ומאיזו סיבה. נטען גם, כי נוכח השיהוי בהגשת כתב האישום (כחצי שנה לאחר ביצוע העבירה) אין לטעון,  כי יש להותירו במעצר בנימוק של מסוכנות. בפרט כאשר בשלבי החקירה השונים שוחרר למעצר בית ולעיתים אף ללא תנאים מגבילים. לבסוף הוזכרו נסיבותיו האישיות של העורר, צעיר בעל משפחה, שעברו הפלילי איננו מכביד וזהו מעצרו הראשון, אורח חייו נורמטיבי והוא סובל ממחלה בגינה נזקק לתפריט מיוחד.

 

הדיון

 

ה.        בא כוח העורר (עו"ד זנו) חזר וטען, כי אין להלום טענת מסוכנות שעה שכתב האישום נגדו הוגש כחצי שנה לאחר ביצוע העבירה, ולאחר ששוחרר לפרקים במהלך חקירתו. נטען גם, כי הראיות בתיק הן נסיבתיות, ובחקירותיו הציג העורר הסברים אפשריים לראיות שהוצגו. כך למשל הוסבר, כי מאחר שמדובר בקו טלפון של העבודה, ייתכן כי עובדים אחרים התקשרו לדירת המתלוננת, כיון שהמתלוננת ובן זוגה הם לקוחות של החנות. עוד נטען, כי אילו אלה היו פני הדברים ניתן היה לצפות שלאחר השיחות הנזכרות תהיה שיחה לאבי העורר, אך מפלט השיחות עולה שאביו הוא אשר התקשר אליו. לבסוף טען עו"ד זנו, כי אין להמתין לתסקיר מבחן בעניינו של העורר, לדיון הקבוע ל-6.9.11, וממילא משיחה שניהל עם השירות נאמר לו, כי טרם מונה קצין מבחן לעורר וימונה רק ב-4.9.11.

 

ו.        באת כוח המדינה (עו"ד מנחם) טענה, כי אף אם הראיות נגד העורר הן נסיבתיות, צירוף הראיות יוצר תשתית של ראיות לכאורה המצדיקות את המשך מעצרו עד לקבלת תסקיר. לעניין שחרורו לאחר חקירתו הראשונה הוסבר, כי הוחלט לצרף את העורר לכתב האישום אך לאחר שהתגלו שיחות הטלפון בינו לבין אביו. נטען, כי בחקירותיו מנה העורר את מספר הטלפון ממנו בוצעו השיחות לדירת המתלוננת כמספר הנמצא ברשותו ולא ציין, כי מדובר בטלפון של העבודה. עו"ד מנחם תיארה את רצף השיחות בין העורר לבין דירת המתלוננת לבין אביו; כך למשל אבי העורר התקשר אליו מאזור מגורי המתלוננת, והפריצה אירעה מספר דקות לאחר שהעורר התקשר לדירת המתלוננת.

 

הכרעה

 

ז.           לאחר העיון סבורני, כי שקלול הראיות בתיק יחד עם המיוחס לעורר בכתב האישום ועברו הפלילי, שאיננו מכביד, מצדיקים היעתרות חלקית לערר. אכן, גם ראיות נסיבתיות עשויות לבסס תשתית ראייתית לכאורה המצדיקה המשך החזקתו של אדם במעצר, לפי סעיף21 (א)(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים) תשנ"ו-1996):

 

" ובלבד שהראיות לכאורה ככל שהן נסיבתיות תהיינה על פניהן בעלות עוצמה שיש בה להוביל למסקנה לכאורית ברורה בדבר סיכויי ההרשעה" (בש"פ 1238/06 אזערי נ' מדינת ישראל (לא פורסם) - השופטת חיות).

 

לאחר שמיעת טענות הצדדים ועיון בחומר החקירה דומה, כי בצדק קבע בית המשפט קמא, שהראיות הנסיבתיות בתיק - ובעיקר שיחות הטלפון לדירת המתלוננת בסמוך לפריצה והשיחות התכופות עם אביו – יש בהן משום ראיה לכאורה, אך אינן בעלות עוצמה המצדיקה את המשך מעצרו של העורר עד תום ההליכים. יתכן, כי בסופו של יום ובהיעדר ראיות לסתור, יהא לראיות הנזכרות משקל משמעותי כדי להוביל להרשעת העורר, אך בשלב בו אנו מצויים - שלב המעצר - אין בהן כדי להצדיק את המשך מעצרו של העורר, הגם שהן בודאי מחשידות. לכך יש להוסיף את חלקו היחסי של העורר בכתב האישום ונסיבותיו האישיות. אמנם נקבע בעבר, כי במקרים מסוימים עבירות רכוש עשויות להקים עילת מעצר לפי סעיף 21(א)(1)(ב) לחוק סדר הדין הפלילי, כך למשל כשמדובר בעבירות המבוצעות באורח שיטתי, בהיקף ניכר ובאופן שיש בו לסכן את שלום הציבור או בטחונו (ראו למשל בש"פ 543/98 פרנקל נ' מדינת ישראל, פ"ד נב(4) 268), ואין צורך להכביר מלים על האימה שחש מי שמוצא את ביתו נפרץ על-ידי זדים, וראו בש"פ 45/10 מסארוה נ' מדינת ישראל (לא פורסם). ואולם, לעורר אין מיוחסת נוכחות בדירה בזמן הפריצה, וכן אין מיוחסת לו מעורבות פעילה בהתזת תרסיס גז בפניהן של המתלוננות. ויש בכך להשליך על מסוכנותו, גם אם נניח קיומה של עילת מעצר מדובר באיש משפחה צעיר, המנהל מזה שנים מה אורח חיים נורמטיבי, ועברו הפלילי איננו מכביד מדי (לעורר שתי הרשעות שעניינן הימורים, ופסק הדין בהרשעה המאוחרת ניתן בשנת 2008).

 

ח.       סיכומם של דברים לעניין זה, אף שישנן בתיק ראיות נסיבתיות שאין לבטלן, ואף שאינני מקל ראש כלל בעבירות המיוחסות לעורר, סבורני כי אין בכל אלה כדי להצדיק את המשך מעצרו מאחורי סורג ובריח בשלב זה. נוכח האמור החלטתי לקבל את הערר באופן שהעורר ישוחרר לעת הזאת עד להגשת תסקיר והחלטה נוספת, למעצר בית מלא בפיקוחה של רעייתו, ובכפוף להפקדה בסך 20,000 ₪ להבטחת תנאי השחרור, והתחייבות עצמית בסך 30,000 ₪ וכן התחייבות של שני ערבים בסכום זה. תנאי שחרור אלה יעמדו בעינם עד להחלטת בית המשפט המחוזי לאחר שיוגש תסקיר (שיש לקוות כי לא יאחר להגיע). כן יופקד דרכון העורר וניתן בזה צו לעיכוב יציאה מן הארץ. לאחר הגשת התסקיר - שבאמצעותו ניתן יהיה לעמוד על טיבו של העורר והחלופות האפשריות בעניינו - ייקבעו תנאי שחרורו על-ידי בית המשפט המחוזי (על נחיצות התסקיר ראו לאחרונה בש"פ 6014/11 אוחיון נ' מדינת ישראל (לא פורסם); בש"פ 5990/11 ח'טיב נ' מדינת ישראל (לא פורסם)), איני נוטע מסמרות כלשהם לגביהם. העורר מוזהר באשר לקיום מעצר הבית ללא הפרות; השחרור ייעשה לאחר מילוי התנאים הנזכרים.

 

ט.       הערר מתקבל חלקית לפי האמור.

 

           ניתנה היום, ב' אלול התשע"א (1.9.11).

 

 

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   11061300_T01.doc   רח

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il