עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 6125/11

עו"ד? הצטרף לאינדקס חינם

בבית המשפט העליון

בש"פ 6125/11

בש"פ 6199/11

בש"פ 6208/11

בפני:

כבוד השופט א' רובינשטיין

העורר בבש"פ 6125/11:

שלומי אלמקייס

העורר בבש"פ 6199/11:

יקיר אוחיון

העורר בבש"פ 6208/11:

דרור רז

נ ג ד

המשיב:

מדינת ישראל

ערר על החלטת השופטת צפת מבית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 17.8.11 בתיקים מ"ת 38809-07-11 ומ"ת 38781-07-11.

בשם העורר בבש"פ 6125/11: עו"ד י' ליבדרו; עו"ד י' הכהן

בשם העורר בבש"פ 6199/11: עו"ד ענת יהב

בשם העורר בבש"פ 6208/11: עו"ד אורי דייגי; עו"ד ליאור הכהן

בשם המשיבה: עו"ד א' גולדשטיין

החלטה

א. ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופטת צפת) מיום 17.8.11 בתיקים מ"ת 38809-07-11 ומ"ת 38781-07-11, לפיה נעצרו העוררים עד תום ההליכים המשפטיים נגדם. עניינה של הפרשה עבירות אלימות קשות ועבירות נלוות.

רקע והליכים

ב. ענייננו בשלושה עוררים המואשמים, במסגרת שני כתבי אישום, בעבירות שנתבצעו לכאורה במסגרת אותה פרשיה. כתב אישום ראשון הוגש נגד העורר בבש"פ 6199/11 (להלן העורר 2, יליד 19.9.1992), העורר בבש"פ 6208/11 ( להלן העורר 3, יליד 27.11.1993) ונאשם נוסף, ובו יוחסו לעוררים, במסגרת מספר אישומים, עבירות של חבלה בכוונה מחמירה, קשירת קשר לפשע, שיבוש מהלכי משפט ועוד. כתב אישום שני הוגש נגד העורר בבש"פ 6125/11 (להלן העורר 1, יליד 30.3.1993) ושלושה אחרים, ויוחסה בו לעורר עבירה של חבלה בכוונה מחמירה. לפי המתואר באישום הראשון בכתב האישום הראשון, שהו העוררים יחד עם אחרים בשעת לילה בחוף הים באשדוד, סמוך למסעדות "קוקוס ביץ'" ו"מפגש האהבה" (להלן האירוע בחוף הקוקוס). במקום פרצה קטטה בין העוררים וחבריהם לבין אחרים, ובמהלך הקטטה היכו העוררים את המתלונן ודקרו אותו פעמים רבות בחזהו, בגבו ובידו. לפי עובדות האישום השני, בהמשך לקטטה שתוארה מעלה, התקשרו חבריו של המתלונן לעוררים ולחבורתם, ואמרו להם להגיע לפארק "מג'יק" לשם סגירת חשבון (להלן האירוע בפארק מג'יק). לאחר שהגיעו כולם למקום, פרצה קטטה אשר במהלכה היכו העוררים את שלושת המתלוננים הנוספים ודקרו אותם בכל חלקי גופם. לפי עובדות האישום השלישי, שעיקריו דומים לאישום המיוחס לעורר 1 במסגרת כתב האישום השני, ועל כן נידרש אליהם בצוותא, כחמישה ימים לאחר הקטטה הקודמת הגיעו העוררים 2 ו-3 יחד עם העורר 1 למסיבה ב"פארק לכיש" באשדוד (להלן האירוע בפארק לכיש). סמוך למקום הגיעו גם צעירים מהעיר רמלה. שלושת העוררים ואחרים תקפו את הצעירים, 13 במספר, ודקרו אותם באמצעות סכינים, שברי בקבוקי זכוכית ודוקרנים בכל חלקי גופם. בנוסף לאלה, מואשם העורר 3 בכך שבזמן שביצע את העבירות המתוארות, הפר את תנאי מעצר הבית שהוטל עליו במסגרת תיק אחר.

ג. ביום 17.8.11 הוחלט על מעצרם של העוררים ושניים מהנאשמים הנוספים עד תום ההליכים נגדם. בדיוני המעצר, חלק העורר 1 על קיומן של ראיות לכאורה; העוררים 2 ו-3 הסכימו לקיומן, אולם טענו כי יש חולשה בחומר הראיות המצדיקה את שחרורם לחלופה. בית המשפט סקר את הראיות בתיק וקבע כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית למעצרם של העוררים. אשר לאירוע בחוף הקוקוס צויין, כי העורר 2 הודה בפני מדובבים, שלאחר שהבחין בנער המרביץ לאחד מחבריו, שלפו הוא וחבריו סכינים בעת האירוע ודקרו את הנער (ואף כיונו "רק לראש"). העורר 3 הודה גם הוא בפני מדובבים כי דקר את הנער. בית המשפט דחה את הטענה כי העוררים התוודו בפני המדובבים מתוך התרברבות גרידא, שכן העוררים קשרו עצמם לאירועים נוספים אשר להם תמיכה בחומר הראיות. לעניין האירוע בפארק מג'יק הודו העוררים, כי דקרו את בני החבורה מספר פעמים. אשר לאירוע בפארק לכיש, העורר 2 הודה בפני המדובבים כי הוא וחבריו דקרו את הצעירים ללא הבחנה. בנוסף, העורר 2 אף החליף מספר טלפון לאחר האירוע ומסר אותו רק לבודדים. העורר 3 הודה בפני המדובבים כי הוא וחבריו השתתפו באירוע ודקרו את הצעירים - ובלשונו, "פתחנו סכינים רצנו על כולם" – ואף כיוון ללב על מנת להרוג. אשר לעורר 1 צויין, כי מספר עדים העידו על נוכחותו באירוע ובפרט כמי שהשתתף בדקירה; בנוסף, איכון מכשיר הטלפון שהיה ברשותו קושר אותו לאיזור. על סמך כל אלה, נקבע כי יש די ראיות לכאורה להוכחת האישומים נגד העוררים.

ד. אשר למסוכנות העוררים נקבע, כי הללו החזיקו ברשותם סכינים באופן יומיומי, ועשו בהם שימוש שגרתי באופן אכזרי. אכזריותם באה לידי ביטוי, בין השאר, גם בכך שכיוונו לפגוע באיברים חיוניים לקרבנותיהם, ואך במקרה לא נסתיימו המקרים במותם של נפגעי העבירות. אשר לעורר 3 נקבע, כי בנוסף לכל המתואר אף ביצע לכאורה את המיוחס לו כשהוא נתון במעצר בית, ועל כן אין מקום לבדוק שחרורו לחלופה. אשר לעורר 2 נקבע, כי נראה שאביו ניסה לגונן עליו לשבש הליכי משפט לשם כך, ועל כן אין אפשרות שישמש לו כחלופה. בנוגע לעורר 1 הוגש תסקיר מבחן, וזה המליץ שלא לשחררו לחלופה; זאת, נוכח השפעה שלילית מצד חבריו וסיכון גבוה להישנות העבירות, וכן קושי מצד משפחתו בהצבת גבולות. לבסוף הזכיר בית המשפט את החלטת בית המשפט העליון בעניינו של שותף נוסף בפרשה (בש"פ 5973/11 מיום 14.8.11, החלטת השופט לוי), בו נדחתה בקשת העורר שם (קטין) לשחרורו לחלופה. מכל הטעמים הללו, הורה בית המשפט על מעצרם של העוררים עד תום ההליכים.

העררים

ה. עררו של העורר 1 נסוב על טענת אפליה בינו לבין שני נאשמים אחרים בפרשיה, שנגדם לא הוגש כתב אישום. נטען, כי שגה בית המשפט קמא בקבעו שמקומה של הטענה בהליך העיקרי בלבד, שכן עקרון השויון יש שיחול גם בשלב זה של המעצר. עוד נטען, כי לא ניתנה לעורר בבית המשפט קמא הזדמנות להשמיע את השגותיו לעניין תסקיר המעצר ולהציע חלופות נוספות.

באת כוח העורר 2 טוענת, כי זכות הטיעון שלו נפגעה, שכן לא ניתנה לו הזדמנות להעלות טיעונים בדבר חלופות מעצר ולהבחין בין הנאשמים השונים בפרשיה; כך במיוחד, לאחר שבית המשפט (סגנית הנשיא דברת) הורה על הגשת תסקיר בעניינו ביום 1.8.11 והתסקיר החל להתגבש אולם לא הוגש. אשר לאירוע בחוף הקוקוס נטען, כי העורר אמנם הודה שלקח חלק באירוע, אולם לא הודה בשום שלב כי דקר יחד עם חבריו את הנער, אלא תיאר את חלקם של האחרים בדקירה; כך גם נטען באשר לאירוע בפארק מג'יק. אשר לאירוע בפארק לכיש נטען, כי היה מדובר בקטטה המונית, שהחלק הבולט בה היה של הקבוצה היריבה, וכן כי העורר וחבריו היו נתונים בסכנת חיים.

בא כוח העורר 3 טוען, כי היה מקום להזמין תסקיר מעצר בעניינו של העורר 3, וזאת נוכח גילו הצעיר ועברו הנקי. כן נטען, כי שגה בית המשפט קמא בקבעו שאין מקום לדון בשלב המעצר בטענת האפליה בין מי שנגדם הוגש כתב אישום לבין האחרים. עוד נטען, כי בכל הנוגע לחלקו של העורר באישום השלישי, מדובר בהגנה עצמית בלבד, והדבר נתמך הן בדבריו שלו בפני המדובבים והן בעדויות נוספות. עוד נטען, כי העורר אמנם אמר למדובבים ביחס לאישום הראשון "פתחנו סכינים רצנו על כולם", אך אין בכך כדי לייחס לו אישית חלק בדקירה.

ו. בדיון חזרו באי כוח העוררים, בין השאר, על טענתם הדיונית המשותפת, בדבר אי מתן אפשרות לטעון לעניין חלופות מעצר לאחר שנקבע כי קיימות בתיק ראיות לכאורה; קרי, טענה זו מייסדת עצמה על כך שבית המשפט המחוזי בחר לדון תחילה – ואכן זהו סדר טוב – בראיות לכאורה, אלא שאליה וקוץ בה, לשיטת הסניגורים, שכן נוצר מצב שבו לא נדונו במסודר הטענות לעניין חלופה, וניתנה החלטת מעצר ללא זאת. עוד הודגשה טענתם המשותפת בדבר האפליה בין העוררים לבין שותפים אחרים שנגדם לא הוגש כתב אישום.

ז. באת כוח המשיבה טענה לעניין האפליה, כי אין ראיות הקושרות את המעורבים האחרים בפרשייה לעניין הרצח באופן ישיר, ועל כן לא הוגש נגדם כתב אישום. כן נאמר לעניין זה, כי טענה זו תתברר במלואה בהליך העיקרי. אשר לעניין הראיות לכאורה נטען, כי הודאות העוררים 2 ו-3 בפני המדובבים, די בהן כדי לבסס ראיות לכאורה (ואילו העורר 1 אינו חולק על קיומן). אשר למסוכנות העוררים נטען, כי חרף גילם הצעיר רמת המסוכנות הנשקפת מהם גבוהה, כפי שבא לידי ביטוי בעבירות המיוחסות להם, ובשימוש התדיר בסכין על-ידיהם לשם דקירת אחרים.

הכרעה – ראיות לכאורה

ח. אשר לאישום הראשון, סיפר העורר 2 למדובב כך: "אלה הלכו הרביצו לחבר הלכתי עזרתי לו... ואני שומע את חבר שלי צועק רק לראש רק לראש פפם פפם אתה רואה 5 דקורים" (עמ' 14-13). אף שאין ראיות ישירות לכך שהעורר 2 דקר בעצמו את המתלונן, הנה שהן בגרסתו בפני המדובב והן בעדותו של מתן אבו, עולה שהעורר לקח חלק פעיל בקטטה ורדף אחרי המתלונן עם קרש, ולבסוף, כדברי העורר 2: "הגענו לחניה שמתי לו בתוך הראש נפל על הרצפה" (עמ' 19 לדיבוב מיום 7.7.11). די באלה כדי לשמש ראיות לכאורה להוכחת האישום של חבלה בכוונה מחמירה המיוחס לעורר במסגרת אישום זה. העורר 3 תיאר בפני המדובב, כי "היו שמה איזה 4 אנשים פתחנו סכינים" (ע' 15 לדיבוב מיום 7.7.11), ותיאר במינוח דומה את האירועים בפארק מג'יק (עמ' 18 לדיבוב). יתכן - וכמובן איני נוטע כל מסמרות - שלא כך לגבי העורר 2 לעניין אישום זה, שבו טען עורר זה גם לפני המדובב שלא היה בזירת פארק מג'יק; דבר זה יתברר במשפט ההוכחות. אשר לאישום השלישי, סיפר העורר 2 למדובב: "ישר הוצאתי נתתי נתתי ככה מה מה בא ביד טה טה טה טה טה טה טה" (עמ' 12). העורר 3 אינו חולק על קיומן של ראיות לכאורה באישום השלישי, אולם לטענתו ולטענת העורר 2 מדובר אך בהגנה עצמית. אינני סבור כי ניתן לקבל טענה זו, ודאי לא בשלב זה, ודי אם נציין את שאמר העורר 2 לעניין זה בפני המדובב: "אחד מאיתנו אפילו לא בבית חולים הם 13" (עמ' 12); ועל כך אין צורך להוסיף, והמוסיף גורע. מטעמים אלה סבורני, כי קיימות ראיות לכאורה - וכמובן יתלבנו כהלכה במשפט העיקרי - לשם עילת מעצר של מסוכנות.

ט. אשר לטענת האפליה בין העוררים לשותפים אחרים סבורני, כי בשלב זה של ההליכים די בהסברה של באת כוח המדינה, לפי אין די ראיות להגשת כתב אישום נגד האחרים; אם ירצו בכך העוררים, הטענה תתברר לאשורה במסגרת ההליך העיקרי. לענין המסוכנות הנשקפת מן העוררים נראה, כי העבירות המיוחסות להם מצביעות לכשעצמן על רמת מסוכנות גבוהה עד מאוד ונראה לכאורה, כי הסכין הפכה מעין פריט חובה בכליהם, בת לויה "נאמנה". כפי שציין העורר 2 בפני המדובב: "אני את האמת להגיד לך אני לא חושב פעמיים יש לי סכין ישר נותן באנשים יהיה לי זה אני יתחיל לרצוח... אני לא חושב פעמיים" (עמ' 23 לדיבוב מיום 7.7), ואף כאן כל המוסיף גורע.

הכרעה – חלופת מעצר

י. אשר לבחינתן של חלופות מעצר: בעניינו של העורר 3 סבורני, נוכח העבירות המיוחסות לו בשלושת האישומים וכיון שביצע אותן לכאורה תוך הפרת תנאיה של חלופת המעצר בתיק אחר, אין מקום לבחון חלופת מעצר בעניינו.

יא. אשר לעורר 2, ביום 1.8.11 הורה בית המשפט המחוזי ,כאמור, על הכנת תסקיר מעצר בעניינו, ונראה כי התסקיר לא הוגש. נוכח קביעה זו של בית המשפט, ונוכח גילו הצעיר ועברו הנקי, מתבקש שירות המבחן להגיש את התסקיר בעניינו, אף כי אודה שהמסוכנות העולה מן האמור מעלה ומן הראיות בהן עיינתי אינה מבשרת גישה מקלה.

יב. לעניין העורר 1, הוגש כאמור תסקיר מעצר בעניינו אשר המלצותיו במובהק לא היו חיוביות, ואף הן אינן מדברות בזכותו. עם זאת נראה, כי אכן כטענתו לא ניתנה לבא כוחו הזדמנות לטעון לעניין חלופת המעצר לאחר קבלת התסקיר, וראוי לאפשר לו את יומו זה.

יג. האמור נובע מגישה המטעימה את חשיבותה של מסגרת דיונית ככל משפטה וחוקתה, בודאי מקום שעסקינן בשלילת חירות (ראו גם בג"צ 1546/06 גזאוי נ' מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית (לא פורסם), פסקה ו'); ופשיטא שיש חשיבות למראית פני הצדק. על כן, יוגש התסקיר בעניינו של העורר 2. התסקיר - ואם הוא אכן מוכן, ייקל הדבר - יוגש עד יום 9.10.11, ואני מקדים תודה לשירות המבחן, ובית המשפט המחוזי יתבקש ככל הניתן לקיים את הדיון בסמוך לכך. באותו דיון יטען גם העורר 1 לעניין חלופות המעצר, בהתבסס על התסקיר שכבר הוגש בעניינו. כמובן, שאין בכך כדי לכבול את שיקול דעתו של בית המשפט המחוזי לעניין חלופה בענין העוררים 1 ו-2, וההחלטה נתונה לו בכל מובן. העורר 3 יישאר במעצר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

יד. עררו של העורר 1 בבש"פ 6125/11 ועררו של העורר 2 בבש"פ 6199/11 מתקבלים איפוא חלקית בכפוף לאמור, ואיני נעתר לעררו של העורר 3 בבש"פ 6208/11.

ניתנה היום, ‏כ' באלול התשע"א (‏19.9.2011).