עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 6083/11

עו"ד? הצטרף לאינדקס חינם

בבית המשפט העליון

בש"פ 6083/11

בפני:

כבוד השופט א' רובינשטיין

העורר:

כאתב חלדון

נ ג ד

המשיבה:

מדינת ישראל

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 16.8.11 במ"ת 14156-08-11 שניתנה על-ידי השופט סובל

בשם העורר: עו"ד ויסאם לידאוי

בשם המשיבה: עו"ד עדי שגב

החלטה

א. ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט סובל) במ"ת 14156-08-11 מיום 16.8.11, שבגדרה הורה בית המשפט על מעצרו של העורר, יליד 1978, עד תום ההליכים, בעבירת שוד.

רקע

ב. כנטען בכתב האישום, ביום 24.7.11 (לערך בשעה 7:30 בבוקר) תקפו העורר, ושני שותפיו (הנאשם 2 ואדם נוסף; להלן השלושה), עובד במשרד לחלפנות כספים (להלן המתלונן) במטרה לחטוף מידיו תיק שהכיל כסף בסכומים גדולים, 30,000 יורו, 28,000 דולארים, 5,000 ליש"ט ו-8,000 ש"ח. השלושה היכו את המתלונן, כנטען, סתמו את פיו בנייר דבק ואזקו את ידיו ורגליו. אחד מהשלושה דקר את המתלונן בכף ידו. לאחר שחטפו מידיו את התיק, חתכו השלושה את כיסי מכנסיו של המתלונן ונטלו מתוכם כסף ואת המפתח למשרד, וכך עלה בידיהם, לפני הנאמר, לגנוב שני מחשבים מהמשרד. בדרכם חזרה נמלטו השלושה משוטר שהורה להם לעצור לבדיקת רכבם.

ג. למען הסדר הטוב יצוין, כי שותפו של העורר לכתב האישום מוחמד אלגזאווי (השותף הנוסף לא נזכר) נעצר עד תום ההליכים ועררו לבית משפט זה נדחה ביום 30.8.11 (בש"פ 6054/11 אלגזאווי נד מדינת ישראל (לא פורסם)).

ד. בד בבד עם הגשת כתב האישום עתרה המשיבה לעצור את העורר עד תום ההליכים. בהחלטתו מיום 16.8.11 קיבל בית המשפט (השופט סובל) את בקשת המשיבה, בקבעו כי קיימות בתיק ראיות לכאורה. ראשית, בית המשפט נסמך על תיעוד מצלמת האבטחה של חנות סמוכה, שבו נראים שלושה חשודים אשר אחד מהם זוהה כעורר על-ידי אביו של העורר, על-ידי חמיו ועל-ידי גיסו (הנאשם 2). העורר אישר בחקירתו כי הוא מרכיב לעתים משקפיים בדומה לדמות בסרטון, והנאשם 2 ציין בפני המדובב כי העורר הרכיב משקפי שמש בעת השוד. הודגש, כי העורר זוהה על-ידי קרובי משפחתו שלכאורה אין להם עניין בהפללתו. נקבע, כי לתיעוד פוטנציאל הרשעתי אף שצולם מחוץ לבניין שבו אירעה התקיפה; זאת כיון שיש בו כדי להפריך את טענת האליבי שהעלה העורר, וכיון שבתיעוד נראים החשודים עוקבים אחר המתלונן, ולאחר מכן מתועדים הם מחוץ לבניין, תוך שהדמות שזוהתה כעורר אוחזת במה שנראה כשקית כסף.

ה. בית המשפט דחה את טענת העורר, כי נדרש היה לערוך מסדר זיהוי לאנשים שזיהו אותו בתיעוד מצלמות האבטחה. הוסבר, כי מסדרי זיהוי נועדו לעורר או לבחון את זכרונם של עדים לביצועה של עבירה על-ידי דמות לא מוכרת, ואילו בענייננו כל שנדרש הוא חיזוק לכך שהאדם בסרטון אכן עונה למאפייניו החיצוניים של העורר, ומכל מקום נוכח טיב הראיות שהצטברו נגד העורר אין הכרח לקיים מסדר זיהוי. הוזכרה גם הסתירה בין הודעת רעייתו של העורר, שלפיה בבוקר השוד (בשעה 8:30) הסיע אותה העורר לבית אחותה, לבין הודעת אביה, שסיפר כי בתו נותרה ללון בביתם יום לפני השוד ונותרה שם גם ביום המחרת. נקבע גם, כי גירסת בני הזוג אינה תואמת את מחקרי התקשורת (קרי, בדיקת פלט הטלפונים) ואת נתוני שיחות הטלפונים הניידים שברשותם. נקבע גם, כי אין בהודעת שותפו של העורר בחנות מכולת שבבעלותם כדי לבסס את טענת האליבי, שכן על-פי הודעתו הגיע העורר למכולת בשעה 10:30, כלומר מספר שעות לאחר השוד.

ו. בית המשפט מצא חיזוק למארג הראייתי בשיחותיו של הנאשם 2 עם מדובב, שבהן סיפר על הכנות ועל תיאומים שהשניים נקטו לקראת חקירותיהם במשטרה. כך למשל, סיפר הנאשם 2 על החלטתם להטיל את האחריות רק על אחד מהם. טענות העורר נגד השימוש בשיחות עם המדובב נדחו אף הן. נקבע, כי טענות בעניין רקעו האישי של המדובב ראוי שיועלו בתיק העיקרי. ביחס לטענות העורר כי טרם תומללו כל השיחות, הוסבר, כי הן בגדר ראיות חיזוק ואינן מבססות את התשתית הראייתית נגד העורר, וכי חרף טענותיו לא הצביע העורר על חוסר דיוק בתמלולים הראשוניים שהוגשו לו.

הערר

ז. בערר ובדיון נטען, כי אין בתיק תשתית ראייתית שדי בה כדי לבסס את אשמתו של העורר. נטען עוד, כי קביעת בית המשפט בעניין זיהויו של העורר מבוססת על נתונים שגויים, שכן לא נערך למזהים מסדר זיהוי כנדרש. עוד נאמר, כי היה מקום לבחון אפשרות לשחרורו של העורר לחלופת מעצר תחת פיקוחם של אחיו. בדיון בפניי חזר העורר וקבל על שלא נערך בפני המתלונן מסדר זיהוי; הודגש, כי הצילומים אינן ממקום השוד. כן נטען, כי לעורר אין עבר פלילי מכביד, ועל כן היה לכל הפחות להזמין תסקיר מעצר אשר יבחן את מסוכנותו וחלופת מעצר. באת כוח המשיבה טענה, כי יש ראיות למכביר; 3 אנשים זיהו את העורר, והאליבי שהציג הופרך. נטען, כי אין מקום לחלופת מעצר נוכח עברו הפלילי ונסיבות האירוע נשוא הערר- שוד אלים ואכזרי לאור יום.

הכרעה

ח. תחילה לעניין הראיות: בסוגיית המעצר עסקינן, ולא בתיק העיקרי. בחינת החומר הראייתי בשלב זה היא בפוטנציאל הגלום בו כדי להביא להרשעת הנאשם מעבר לספק סביר (8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(2) 133 (הנשיא ברק)). עיינתי בחומר הראיות ובאתי למסקנה כי ישנה תשתית ראייתית לכאורית מוצקה לשם מעצר העורר עד תום ההליכים.

ט. העורר קרח ומלא גוף, מרכיב משקפי שמש, זוהה בסרטוני מצלמת האבטחה על-ידי אביו, על-ידי חמיו ("מאה אחוז") ועל-ידי הנאשם 2. לכך כמובן משקל של ממש, שהרי מדובר בקרובי משפחתו שאינם בעלי אינטרס להפלילו. אמנם התיעוד הצילומי נעשה מחוץ למבנה שבו התרחש השוד, אך כפי שהסביר בית המשפט המחוזי, יש בכך להפריך את האליבי שמסר העורר כי שהה בביתו, אליבי אשר נסתר גם על-ידי חמיו שמסר כי בתו - רעיית העורר - ישנה בבית הוריה, והעורר לא היה עמם. יתרה מכך, בסרטון נראים העורר ואדם נוסף נכנסים בעקבות המתלונן למשרדי החלפנות, לאחר מספר דקות יוצא העורר מן המשרד ובידו שקית, בעוד שני אחרים יצאו ושקים גדולים בידם. הדבר תואם לכאורה את שלל השוד. זאת ועוד, הנאשם 2 אישר בפני המדובב ששהה עמו בתא, את זיהוי העורר בתמונות שצולמו בעת האירוע, וגם את נסיונות הנאשמים לתאם את התנהלותם בחקירה. בית המשפט קמא נדרש לכל אלה בפירוט, ולא אחזור על כך.

י. לא מצאתי ממש בטענה כי נפל בנסיבות פגם בהתנהלות המשטרה משלא נערך מסדר זיהוי בפני המתלונן ומסדר תמונות מסודר לאנשים שזיהו את העורר; זאת - שכן העורר זוהה על-ידי שלושה אנשים שונים המכירים אותו היטב. כפי שהסביר בית המשפט קמא, אין מדובר בעדים לאירוע השוד המבקשים לזהות את החשוד מזכרונם, אלא הם אך נתבקשו לומר האם האדם הנראה בתמונות הסרטונים הוא העורר.

יא. אשר לחלופה, סבורני, כי מסוכנותו של העורר העולה מן המעשים לכאורה, אינה מאפשרת "להשיג את מטרת המעצר בדרך של שחרור בערובה ותנאי שחרור, שפגיעתם בחרותו של הנאשם פחותה" (סעיף 21(א)(ב)(1) לחוק המעצרים). על מסוכנותו של העורר מעידים הן חומרת המעשים - שוד אלים ובוטה של אדם בן 64 לשם בצע כסף, והן עברו הפלילי הכולל עבירת הריגה ועבירות רכוש (פריצה לרכב וכדומה), הפרעת שוטר במילוי תפקידו ותגרה במקום ציבורי, ובסך הכל עמד חמש פעמים לפני בתי המשפט מאז היותו נער ונדון לעונשי מאסר ועוד.

יב. בעניינו של הנאשם 2 ציינתי בהחלטה מיום 30.8.11 כך:

"כפי שציין בית המשפט קמא, המדובר בשוד מתוכנן ברמת חומרה גבוהה, שכן על פי הראיות לכאורה, הצטיידו העורר וחבריו ב"ערכת שוד" - עקבו אחרי המתלונן, אדם לא צעיר, נטלו את כספו ואף היכוהו, סתמו פיו בנייר דבק, אזקו את ידיו ורגליו וחתכו את כיסיו ולבסוף אף נדקר וטופל בבית חולים. עיינתי בתמונות שצולמו במצלמת אבטחה סמוכה והמציגות את המתלונן כשעל ידו ועל בגדיו כתמי הדם. העורר נדון, כאמור, בעבר למאסר של 15 חודש – עם אותו שותף (העורר דנא - א"ר) – על עבירות גניבת רכב, התחזות, פריצה וקבלת נכסים שהושגו בפשע (שלושה תיקים שצורפו), ולא חזר לסורו מספר שנים, אך עתה הגדיל לכאורה לעשות. רמת המסוכנות בעבירה זו, כפי שתוארה, גבוהה, אך אילולא העבר הפלילי הקונקרטי עם אותו שותף, הייתי שוקל להפנות למצער לתסקיר שירות המבחן שאני תומך ככלל בהזמנתו, ואולם בהצטברות הנסיבות, איני רואה מקום לחלוק על בית המשפט קמא".

הדברים נכונים גם לענייננו אנו,אולי ביתר שאת, נוכח העבר המכביד יותר. בפרשה המשותפת נדון אמנם העורר ל-12 חודשי מאסר, פחות מן השותף, אך לחובתו רשימת עבירות, לרבות הריגה.

י"א. אין בידי איפוא להיעתר למבוקש.

ניתנה היום, ו' באלול התשע"א (5.9.11).