עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 6058/09

 

 

 

                                          

                                                                                                    

                                          

                                          

 

 

 

 

 

 

השופט ע' פוגלמן:

          

           בקשה להפקעת צו מבחן על פי סעיף 25 לפקודת המבחן [נוסח חדש], התשכ"ט-1969 (להלן: פקודת המבחן) שהוטל על המערער בע"פ 6058/09 (שיכונה לצורך בקשה זו – המשיב).

 

תמצית העובדות וההליכים הקודמים

 

1.             המשיב לקח חלק בניסיון שוד בחנות תכשיטים בתל-אביב בצוותא עם אחר (להלן: ביטון, וביחד: הנאשמים), שבמהלכו ירה ביטון מנשק חם. בעקבות האירוע הרשיע בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט ח' כבוב) את המשיב בעבירות של קשירת קשר לבצע פשע, ניסיון שוד בנסיבות מחמירות, עבירות בנשק ומעשה פזיזות ורשלנות לפי סעיפים 499, 403 בנסיבות 402(ב), 144(ב), ו-338(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק). ביטון הורשע בעבירות דומות, למעט מעשה פזיזות ורשלנות, ובנוסף בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329(א)(2) לחוק. בעקבות הרשעתו נידון המשיב ל-3 שנות מאסר, מאסר על תנאי, קנס, וכן חויב לפצות שני מתלוננים בסכום של 3,000 ש"ח. ביטון נידון ל-6 שנות מאסר, מאסר על תנאי, קנס וחויב לשלם פיצוי בסכום זהה. הנאשמים והמדינה הגישו ערעורים על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. הנאשמים ערערו על הרשעתם, ולחלופין, על חומרת העונש. המדינה, מצידה, ערערה על קולת העונש שנגזר על הנאשמים.

 

2.             הערעורים על הרשעת המשיב וביטון, כמו גם הערעורים ההדדיים בעניין עונשו של ביטון, נדחו בידי בית משפט זה בפסק דין חלקי מיום 2.2.2010 (כב' השופטים א' לוי, ע' ארבל ו-נ' הנדל). עם זאת, החליט בית המשפט שלא להכריע בשאלת העונש הראוי למשיב נוכח הליך שיקומי שעבר באותה תקופה. בית המשפט דחה את ההכרעה בעניינו בשישה חודשים תוך שהורה על הכנת תסקיר משלים שיבחן את הסיכויים לשיקומו. בתום ששת החודשים ולאחר הגשת התסקיר, לא שוכנע בית המשפט כי התפנית בחייו של המשיב הפכה לעובדה מוגמרת, ודחה את ההכרעה בעניינו בשישה חודשים נוספים שבמהלכם ישוב וייבחן עניינו. לאחר תקופה שנייה זו הוגש תסקיר משלים שבמסגרתו צוין שהמשיב התמיד במסלול השיקום; בדיקות שתן שנערכו לו נמצאו נקיות מסמים; הוא השתלב במקום עבודה קבוע; סיגל לעצמו יכולות לזהות דפוסי התנהגות בעיתיים ורכש כלים להתמודד איתם; ולבסוף, מאז שהחלו ההליכים בעניינו לא נפתחו נגדו תיקים פליליים נוספים. נוכח כל אלה הביע שירות המבחן את הדעה שכליאתו עשויה להחזירו למעגל העבריינות ולקטוע את הליך השיקום.

 

3.             ביום 2.5.2011 דחה בית משפט זה (כב' השופטים א' לוי, א' חיות ו-י' דנציגר) את ערעורה של המדינה על קולת העונש שגזר בית המשפט קמא על המשיב וקיבל את ערעורו (להלן: פסק הדין). בית המשפט ציין שההכרעה בעניינו של המשיב הייתה כרוכה בהתלבטות לא פשוטה נוכח חומרת העבירות שעבר, וכי לא נפלה שגגה כלשהי בגזר דינו של בית המשפט המחוזי אשר קבע כי מקומו מאחורי סורג ובריח. עם זאת ציין בית המשפט שבשנים שחלפו מאז ששוחרר המשיב ממעצרו עקב הפרשה, הוא השתלב בהצלחה בהליך שיקומי לגמילה מסמים, וגילה התמדה ומוטיבציה עד שהמטפלים בו הגדירו אותו כמי ששימש "דוגמא אישית ומודל לחיקוי". על רקע כל אלה, ונוכח החשש שכליאתו של המשיב עשויה להוריד לטמיון את כל הישגיו עד כה, החליט בית המשפט לבטל כליל את רכיב המאסר בפועל שנגזר בפסק דינו של בית המשפט קמא. עם זאת, נוכח החשש כי תהליך הינתקותו של המשיב מהעולם העברייני איננו שלם, נקבע שיהיה נתון בפיקוח מבחן לתקופה של 24 חודשים מיום מתן פסק הדין.

 

4.             ביום 22.1.2012 הגיש שירות המבחן בקשה להפקעת צו המבחן לפי סעיף 25 לפקודת המבחן. במסגרת הבקשה צוין כי ביום 30.6.2011 הוגש כנגד המשיב כתב אישום בגין עבירות התפרצות למקום מגורים והיזק בזדון, שנעברו לכאורה בחודש מרץ 2011. זאת, בטרם ניתן פסק הדין שבו הומר מאסרו בפועל של המשיב בצו פיקוח, וכאשר המשיב נמנע מלגלות אודות הליך זה לשירות המבחן בעת עריכת התסקירים שהצביעו על התקדמות הליכי השיקום. עוד מציין שירות המבחן כי חלה התדרדרות בהליכי שיקומו של המשיב החל מחודש יולי 2011, כחודשיים לאחר מתן פסק הדין וכי בדיקות שתן ובירור עם המשיב לימדו שלקראת תום שנת 2011 שב להשתמש בסמים. שירות המבחן חזר על המלצתו להפקיע את צו המבחן בתסקיר משלים נוסף שהוגש ביום 29.8.2012 לקראת הדיון שהתקיים בפנינו.

 

5.             בדיון בבקשה שנערך לפנינו ביום 6.9.2012 ביקשה המדינה להשית עונש על המשיב בגין העבירה חלף צו המבחן, אם תיענה הבקשה וזה האחרון יופקע. בא-כוחו של המשיב התנגד לבקשת ההפקעה, אם כי לא חלק על ההתדרדרות במצבו של שולחו, והצביע על נסיבות אישיות מצערות שלטענתו הובילו אליה. שירות המבחן חזר על בקשתו, וציין שההתדרדרות בהתנהלותו של המשיב החלה עובר להתרחשות האירועים עליהם הצביע בא-כוחו.

 

דיון והכרעה

 

6.             סעיף 25 לפקודת המבחן מאפשר לבית המשפט להפקיע את צו המבחן לבקשת שרות המבחן כפי שהוגשה. סעיף 20(4) לפקודה קובע:

 

"הוכח להנחת דעתו של בית המשפט שנתן את צו המבחן, שהנבחן לא מילא אחר הוראה מהוראותיו של צו המבחן, רשאי בית המשפט, בהתחשב, בין היתר, בתקופה שחלפה מיום העמדתו של הנידון במבחן, בדרך שבה עמד במבחן באותה תקופה ובנסיבות אי מילוי הוראות צו המבחן, לעשות אחד מאלה: [...]

(4) אם ניתן צו המבחן לאחר הרשעה לפי סעיף 1(1)(ב) – להטיל עליו עונש נוסף על העבירה המקורית במקום צו המבחן, בהתחשב בכל עונש אחר שהוטל עליו על העבירה המקורית."

 

           במאמר מוסגר יצוין כי סעיף 20(4) כנוסחו היום תיקן מצב בעייתי ששרר עובר לתיקונו (חוק לתיקון פקודת המבחן (מס' 4), התשס"ד-2004) (להלן: התיקון). במצב שקדם לתיקון, במקרים שבהם נגזר על נאשם עונש בשל עבירה שבה הורשע ובנוסף לכך ניתן צו מבחן – היה בית המשפט מנוע מלגזור עונש נוסף לצד הפקעת צו מבחן שהופר (להרחבה ראו: ע"פ 3524/90 שירות המבחן למבוגרים נ' אבוקסיס, פ"ד מו(4) 199, 202-200 (1992); ע"פ 599/81 מדינת ישראל נ' קייזרמן, פ"ד לז(4) 561, 562 (1983)).

 

7.             למרבה הצער, המשיב הפר את צו המבחן ואת ההזדמנות שהוענקה לו בפסק הדין, שבמסגרתו הומר עונש של שלוש שנות מאסר בפועל שנגזרו עליו בהליך שיקומי במסגרת צו מבחן. שירות המבחן ציין – כאמור – שהמשיב שב להשתמש בסמים; נמנע מליידע את שירות המבחן אודות הליכים פליליים נוספים בעניינו; והחל מחודש יוני 2012 לא חזר לטיפול ביחידה לנפגעי סמים ברמלה ואינו מבצע בדיקות לאיתור ממצאי סמים חרף ניסיונות לעודדו לשוב להליך הטיפולי. טענות אלו של שירות המבחן לא נסתרו. בית משפט זה הלך כברת דרך יוצאת דופן לקראת המשיב, שלא ניצל את ההזדמנות הייחודית שניתנה לו במסגרת פסק הדין, חרף חומרת העבירות שבהן הורשע. בנסיבות העניין, משנמצא שאינו לוקח עוד חלק בהליכי השיקום שבגינם בוטל עונש המאסר בפועל אין מנוס אפוא מהפקעת צו המבחן והטלת עונש נוסף תחתיו.

 

8.             בית משפט זה עמד לא אחת על הצורך בענישה שתרתיע מפני ביצוע מעשי שוד אלימים דוגמת זה שבניסיון לבצעו הורשע המשיב (ע"פ 1620/12 מוסטובוי נ' מדינת ישראל, פסקה 7 (לא פורסם, 11.9.2012)). משבחר המשיב שלא לנצל את ההזדמנות יוצאת הדופן שניתנה לו בידי בית משפט זה, יש להחיל גם עליו ענישה שתהלום את חומרת מעשיו. העבירות שבהן הורשע המשיב הן חמורות, ובמהלך ביצוען הוא גילה נכונות של ממש לסכן חיי אדם כדי להשיג את מבוקשו. בית המשפט קמא קבע שהמשיב היה מודע לעובדה שביטון נושא אקדח, לכל הפחות החל משלב מסוים במהלך ניסיון השוד, וחרף עובדה זו לקח בו חלק. במסגרת ביצוע העבירות אף נעשה שימוש באקדח, שאך בנס לא נסתיים בפגיעות בגוף או בנפש. יש לתת את הדעת על החומרה שבביצוע בצוותא של עבירות מסוכנות מסוג זה. בנוסף, למשיב עבר פלילי מכביד, אשר כולל הרשעה בעבירות דומות בעבר, שביניהן עבירות שוד מזוין ונשק. כל אלה מחייבים, כנקודת מוצא, ענישה מחמירה שתרתיע את המשיב ואחרים מלבצע מעשים דומים בעתיד, לשם מיגור תופעת האלימות וצמצום מימדיה. מאידך גיסא, המשיב נטל אחריות למעשיו במסגרת הטיעונים לעונש בבית המשפט קמא, וביקש להביע צער וחרטה על מעורבותו בפרשה שאותה תלה בשימוש בסמים והתמכרותו להם. המשיב נשוי ואב לילדים קטנים, שגדל במשפחה קשת יום. חלקו בניסיון השוד משני ביחס לשותפו, והמשיב עצמו לא נשא ולא עשה שימוש בנשק על אף שביצע את העבירות החמורות בצוותא עם ביטון שעשה כן. מכלול זה של שיקולים בעניינו של המשיב עמד בעינו גם בעת גזירת דינו בבית המשפט המחוזי, אשר החליט שלא למצות עמו את הדין וגזר עליו שלוש שנות מאסר בפועל. בנוסף, יש לתת את הדעת על שלוש השנים שחלפו מאז ניתן גזר דינו של בית המשפט קמא. במהלך תקופה זו, השתתף המשיב בהליך שיקומי. חוות דעת של שירות המבחן מלמדות שהמשיב הפגין מאמץ משמעותי לשוב לדרך הישר במסגרתו של הליך זה, ומשך תקופה מסוימת חל שינוי לחיוב בהתנהלותו. עוד יש לקחת בחשבון את האירועים הטראגיים שפקדו את משפחתו של המשיב בעת האחרונה, שאין זה המקום לפרטם מחמת צנעת הפרט. מאידך גיסא, כפי שעולה מבקשת ההפקעה, זה לא מכבר הפסיק המשיב לקחת חלק בהליכים השיקומיים שנקבעו במסגרת צו המבחן. בתסקיר משלים שהוגש ציין שירות המבחן כאמור שהמשיב לא חזר לטיפול ואינו מבצע בדיקות לאיתור ממצאי סמים מחודש יוני 2012. בתקופה שחלפה מאז מתן גזר דינו של בית המשפט קמא נפתח נגד המשיב הליך פלילי נוסף שעניינו התפרצות למקום מגורים, והמשיב נמנע מלדווח על אודותיו לגורמי הפיקוח. בנסיבות אלה, ובשים לב למכלול השיקולים האמורים לעיל, באנו לכדי מסקנה שתוצאת האיזון בין שיקולי הענישה שערך בית המשפט המחוזי צריכה לעמוד בעינה גם לעת הזו. אין לנו אלא לקוות שהמשיב ישוב למסגרת טיפול שיקומי בין כותלי הכלא.

 

           סיכומם של דברים: צו המבחן שניתן ביום 2.5.2011 – מבוטל. המשיב יישא בעונש מאסר בפועל לתקופה של שלוש שנים בנוסף לשאר רכיבי הענישה שנקבעו בגזר דינו של בית המשפט המחוזי.

 

           ניתן היום, ‏ח' בתשרי התשע"ג (‏24.9.2012).

 

 

 

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   09060580_M12.doc   אצ

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il