עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 5869/12

עו"ד? הצטרף לאינדקס חינם

בבית המשפט העליון

בש"פ 5869/12

לפני:

כבוד השופטת ע' ארבל

העורר:

ניר קרגר

נ ג ד

המשיבה:

מדינת ישראל

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו

מיום 9.7.12 במ"ת 29225-06-12 שניתן על ידי כבוד

השופט צ' קאפח

תאריך הישיבה: י"ט באב תשע"ב (7.8.12)

בשם העורר: עו"ד א' אוחיון

בשם המשיבה: עו"ד א' קדוש

החלטה

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב (כב' השופט צ' קאפח), בה נקבע כי ישנן ראיות לכאורה כנגד העורר, וכי הוא ישוחרר בתנאי מעצר בית מלא.

1. כנגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של שוד בנסיבות מחמירות, תקיפה בנסיבות מחמירות וקשירת קשר לביצוע פשע. בכתב האישום נטען כי העורר, יחד עם שלושה אנשים אחרים, קשרו קשר לשדוד חנות בתחנת דלק ברמת גן. בני החבורה הצטיידו בכיסוי פנים, כפפות ואקדחים ונכנסו לחנות. אחד מהחבורה שלף אקדח והורה לעובד החנות ולמאבטח לשכב על הרצפה. החבורה נטלה עשרות קופסאות סיגריות וכסף מזומן. במהלך השוד אף היכה אחד מבני החבורה את עובד החנות במכת אגרוף בפניו.

2. העורר נעצר כחצי שנה לאחר השוד ואז הוגש נגדו כתב האישום האמור. בד בבד עם הגשת כתב האישום הגישה המשיבה בקשה למעצרו של העורר עד לתום ההליכים נגדו. בית המשפט המחוזי קבע בהחלטתו מיום 21.6.12 כי נמצאו ראיות לכאורה. הוא ציין כי האירוע עצמו אינו שנוי במחלוקת, וכי השאלה העומדת להכרעה הינה האם העורר נטל חלק באירוע. ראיות התביעה התבססו בעיקר על הודאותיו של העורר בפני מדובב. סנגורו טען כי העורר רק ביקש להאדיר את דמותו בפני המדובב, אך בית המשפט מצא בהודאתו פרטים מוכמנים. כך נקבע כי בשוד מסוג זה נוהגים השודדים לשים על פניהם קסדות של אופנועים, וחריג ביותר האירוע הנוכחי בו שמו השודדים על פניהם כובע גרב. בית המשפט ציין כי העורר סימן למדובב שנעשה שימוש בכובע גרב, ואף לא הכחיש כי אמר לו את הדברים. בכך, נקבע, יש פרט מוכמן הקושר את העורר לאירוע השוד. חיזוק נוסף מצא בית המשפט בכך שהעורר ידע כי נגנב סכום של מאות שקלים. בהתחשב בכך שהעורר נחקר כחצי שנה אחרי השוד, הרי שמדובר בסכום הקרוב לסכום שנשדד בפועל שעמד על 1060 ₪. כן ציין בית המשפט כי שיחותיו של העורר עם המדובב נעשו בקול רם, בעוד שבשיחות אשר נגעו לשוד הנמיך העורר את קולו באופן משמעותי. לבסוף ציין בית המשפט כי העורר סיפר למדובב כי החבורה הגיעה למקום ועזבה אותו ברגל. עובדה זו נתמכת בכך שלא נצפה כלי תחבורה סמוך לחנות בעת השוד, דבר שאף הוא חריג בשוד מסוג זה. אשר על כן נקבע כי ישנן ראיות לכאורה. עם זאת, נוכח גילו הצעיר של העורר הוזמן תסקיר מעצר בעניינו. לאחר קבלת התסקיר הורה בית המשפט ביום 9.7.12 על שחרורו של העורר למעצר בית בבית אמו, תחת פיקוח ובהפקדת התחייבות עצמית וערבויות.

3. הערר שבפני מופנה כנגד הקביעה לפיה קיימות ראיות לכאורה כנגד העורר. בא-כוח העורר טען כי הפרטים שמסר העורר למדובב אינם פרטים מוכמנים, וכי הודאותיו היו בגדר התרברבות בלבד. כך, לטענתו, סכום הכסף עליו דיבר העורר הינו 800 ₪, בעוד שהסכום שנשדד הוא 1060 ₪. הפער, לטענתו, מצביע דווקא על כך שהעורר לא היה מעורב בשוד. באשר לפרט נוסף שעניינו בהגעה ברגל של החבורה אל מקום השוד, מעלה הסנגור שתי טענות. ראשית, דברי העורר בעניין זה נמסרו לכאורה למדובב, אך אין לכך כל תיעוד בהקלטות שנערכו, והדברים מבוססים רק על טענת המדובב. שנית, אין כל ראיה לכך שהשודדים אכן הגיעו ברגל למקום, וזאת מאחר שמצלמת האבטחה מכסה טווח מצומצם ביותר אשר לא ניתן ללמוד ממנו כי לא היה כלי רכב במקום. לבסוף טוען הסנגור באשר לשימוש בכובע גרב. הוא חולק על הקביעה לפיה השימוש בכובע גרב במהלך שוד הוא חריג ונדיר. בנוסף הוא טוען כי מתמליל השיחות בין המדובב לעורר דווקא עולה כי העורר סבר שנעשה שימוש בקסדות, ואין כל תימוכין לכך שאמר למדובב כי נעשה שימוש בכובע גרב. הסנגור טוען כי מחלקים שונים בשיחות עולה תמיהה שמא המדובב ידע פרטים על החקירה שלא היה אמור לדעת אותם. כן הוא טוען כי דברים אחרים שמסר העורר למדובב לא תאמו את אירוע השוד, כך לדוגמא טענתו של העורר כי כל השודדים היו מצויידים באקדחים, בעוד ידוע שרק שודד אחד החזיק בידו אקדח.

4. באת-כוח המשיבה טענה מנגד כי הודעות המדובב מספקות את התשתית הראייתית הנדרשת בשלב זה לצורך מעצרו של העורר עד לתום ההליכים. לטענתה, ניתן לזהות את התפתחות יחסי האמון בין העורר למדובב, כך שבהודעתו הראשונה לא נמסרים כל פרטים מפלילים, ורק בהודעות מאוחרות יותר עולים הפרטים המפלילים. טענתו של העורר כאילו פחד מהמדובב אינה אמינה, שכן העורר סבר שהמדובב אמור להשתחרר, ורק אז התוודה בפניו, ואף מסר לו מספרי טלפון ליצירת קשר. חלק מהפרטים המוכמנים נמסרו למדובב באמצעות סימנים או בלחש, ולכן אינם מופיעים בהקלטות, אלא רק בהודעותיו של המדובב.

5. לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ועיינתי בחומר שהוגש לי, הגעתי למסקנה כי דין הערר להידחות. עניינו של הערר בשאלת קיומן של ראיות לכאורה להוכחת כתב האישום שהוגש כנגד העורר. ראיות התביעה מתבססות על הודעות המדובב בפניו התוודה העורר. בהודעות אלו יש לכאורה פרטים מוכמנים, כגון השימוש בכובע גרב ובכפפות גומי על ידי השודדים; סכום הכסף שנשדד, שאף שאינו מדוייק ותואם לחלוטין את הסכום שנשדד בפועל, הרי שהוא מצביע על כך שהעורר ידע כי מדובר בסכום נמוך של כמה מאות שקלים בלבד; מספר המשתתפים בשוד; והעובדה שהשודדים הגיעו למקום ונמלטו מהמקום ברגל, עובדה שמתיישבת לכאורה עם סרטי מצלמת האבטחה, גם אם באופן מוגבל. שלב זה של המעצר אינו המקום לבחון את משקלן או קבילותן של ראיות אלו (בש"פ 2830/11 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 14.4.11)). ברי כי לראיות אלו יש פוטנציאל להפוך, לאחר כור ההיתוך של ההליך הפלילי, לראיות אשר יהוו בסיס להרשעתו של העורר במיוחס לו.

6. לצד זאת אציין כי על פניו נראה כי עוצמתן של הראיות לכאורה אינה גבוהה במיוחד, וישנן תמיהות של הסנגור שטרם יושבו. אכן העורר טען בפני המדובב כי הוא היה שותף לשוד, אך הוא מסביר זאת ברצון לייצר איתו תקשורת במהלך ישיבתם המשותפת בתא המעצר באמצעות סיפורים על עולם עברייני. מאחר שאיני סבורה כי ניתן בשלב זה, בטרם שמיעת ראיות, לקבוע כגרסת באת כוח המשיבה כי מדובר בהכרח בתירוץ מופרך, יש חשיבות רבה לפרטים המוכמנים שנמסרו. עם זאת, יהיה צורך לבדוק את משקלם של פרטים אלו, וכאמור בחינה זו תיעשה בשלב ההליך העיקרי. מכל מקום, עוצמה לא גבוהה של הראיות מצדיקה לבחון אפשרות לשחרר את הנאשם לחלופת מעצר (ראו בש"פ 5073/05 בן דוד נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 30.6.05); בש"פ 9746/08 הייב נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 3.12.08)). מאחר שהעורר אכן שוחרר למעצר בית, גם אם לא מהטעמים האמורים, הרי שלא מצאתי כי יש צורך להתערב בהחלטותיו של בית המשפט קמא.

אשר על כן, הערר נדחה.

ניתנה היום, כ"א באב תשע"ב (9.8.12).