עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 5793/12

עו"ד? הצטרף לאינדקס חינם

בבית המשפט העליון

רע"א 5793/12

לפני:

כבוד השופט י' דנציגר

המבקשים:

1. נתח אהרון

2. נתח יוסף

3. נתח אורי

4. מועלם אורנה

נ ג ד

המשיב:

היכלי בידור בע"מ

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 24.7.2012 בת"א 40055-07-12

בשם המבקשים: עו"ד לאה הלחמי

החלטה

לפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופטת י' שבח) בת"א 40055-07-12 שניתנה ביום 24.7.2012 (להלן: ההחלטה).

רקע והחלטתו של בית המשפט המחוזי

1. בין אביהם המנוח של המבקשים (להלן: המנוח) לבין המשיבה התנהל בבית משפט השלום בתל-אביב-יפו הליך משפטי הנוגע לשטח הנמצא בצומת הרחובות אבן גבירול וארלוזרוב בתל-אביב-יפו (להלן: השטח) בו התגורר המנוח כדייר מוגן. ביום 26.10.1997 קבע בית משפט השלום (השופט א' גולדין) כי על המנוח לפנות את השטח. המנוח ערער על פסק דין זה לבית המשפט המחוזי, ובמסגרת ערעור זה נחתם הסכם פשרה במסגרתו סוכם כי המנוח יפנה את השטח תמורת פיצוי של 150,000 דולר, וכן נקבעה סנקציה משמעותית על כל יום של איחור בפינוי (להלן: ההסכם). ההסכם קיבל תוקף של פסק דין ביום 31.12.1998.

2. לאחר מכן התעוררו קשיים בפינוי השטח עקב טענות של צד שלישי לזכויות בו. המנוח מצידו הגיש תביעה להגדלת סכום הפיצוי שנקבע בהסכם, ותביעה זו נמחקה. בהמשך הלך המנוח לעולמו, ומכל מקום השטח לא פונה והפיצוי לא שולם. בשנים האחרונות פתחה המשיבה בהליכים להוצאה לפועל של ההסכם, שקיבל כאמור תוקף של פסק דין. ביום 10.7.2012 קבע רשם ההוצאה לפועל, א' ערן, כי המשיבה תהיה רשאית לפנות את השטח ביום 31.7.2012, וזאת לאחר שהפקידה בקופת ההוצאה לפועל סך של 150,000 דולר. ביום 15.7.2012 דחה רשם ההוצאה לפועל את בקשת המבקשים לעכב את ביצוע הפינוי נוכח כוונתם להגיש תביעה נגד המשיבה. הרשם ציין בהחלטה זו כי כבר בהחלטת רשמת ההוצאה לפועל מיום 16.11.2011 נקבע מנגנון הוצאתו לפועל של ההסכם שקיבל תוקף של פסק דין, וכי מאז שניתנה החלטה זו היה בידי המבקשים די והותר זמן לפנות לבית המשפט כדי לקבל סעד ומשלא עשו זאת אין הצדקה להיעתר לבקשתם כעת.

3. ביום 22.7.2012 הגישו המבקשים לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו תביעה למתן פסק דין הצהרתי במסגרתו יוצהר כי דמי הפינוי עליהם סוכם בהסכם היו 380,000 דולר ולא 150,000 דולר כנקוב בהסכם, וכי המשיבה נדרשת לשלם סכום זה למבקשים כשהוא מומר לשקלים ונושא ריבית והצמדה מיום חתימת ההסכם ועד לתשלום בפועל. המשיבה מצידה טענה כי המבקשים פועלים בחוסר תום לב ובשיהוי ניכר. כן טענה המשיבה כי המנוח הפר את ההסכם כאשר לא פינה את הנכס, וכי היא זכאית לקזז מדמי הפינוי את הפיצוי המוסכם הנקוב בחוזה למקרה של איחור בפינוי. עם זאת, יודגש כי המשיבה הצהירה כי היא מוכנה לשלם למבקשים, לפנים משורת הדין, פיצוי בסך של 380,000 דולר. בד בבד עם הגשת התביעה הגישו המבקשים בקשה לעיכוב פינוי השטח עד להכרעה בתביעה.

4. בית המשפט המחוזי קבע כי לצדדים טענות הדדיות הראויות להתברר. נוכח כך, ובכדי לאזן את הצורך לפנות את השטח עם הצורך לברר את תביעת המבקשים ולאפשר להם סידור מגורים חליפי הציע בית המשפט שתי חלופות: הראשונה, כי הפינוי יעוכב עד למתן פסק דין בתביעה העיקרית, ובכפוף לכך שהמבקשים יפקידו עד ליום 30.7.2012 סך של 45,000 ש"ח. השנייה, כי המשיבה תשלם למבקשים את סך הפיצוי אותו הצהירה כי היא מוכנה לשלם, קרי 380,000 דולר, וכי היא תפקיד עד ליום 30.7.2012 בקופת ההוצאה לפועל את ההפרש הנדרש (מעבר לסך של 150,000 דולר שכבר הופקד) שיועבר למבקשים עם הפינוי. כמו כן, תדרש המשיבה לשלם למבקשים פיצוי מוקדם בסך של 15,000 דולר. בית המשפט קבע עוד כי המשיבה תודיע בתוך 48 שעות לבאת כוח המבקשים האם היא בוחרת בחלופה השנייה, ובמידה שכן תתבטל האפשרות לעכב את הפינוי ושאלת ההתחשבנות הכספית בין הצדדים תתברר במסגרת התביעה העיקרית.

5. ביום 29.7.2012 הודיעה המשיבה כי בחרה בחלופה השנייה, וכי בכוונתה להפקיד את ההפרש הנדרש לסך של 380,000 דולר. בעקבות כך הגישו המבקשים בקשה לעיכוב ביצוע פינוי השטח למשך ארבעה חודשים לצורך התארגנות. באותו מועד דחה בית המשפט (השופטת ח' וינבאום וולצקי) את הבקשה וקבע כי עם הפינוי יועבר לידיהם של המבקשים סך של 380,000 דולר ולכן יהיה בידם למצוא דיור חלוף, וכי המבקשים ידעו זה מכבר כי צו הפינוי נקבע ליום 31.7.2012 ומשכך היו צריכים להיערך בהתאם.

כנגד ההחלטה מכוונת הבקשה שלפני.

תמצית נימוקי הבקשה

6. בבקשה דנן טוענים המבקשים כי שגה בית המשפט כאשר לא התנה את הפינוי בהפקדת בטוחות להבטחת תשלום מלוא הסכום הנטען על ידי המבקשים, קרי השלמה לסך של שישה מיליון ש"ח. המבקשים טוענים בהקשר זה כי המשיבה אינה עוד הבעלים של השטח, שנמכר במכירה כפויה, וכי המשיבה היא למעשה כיום "חברה על הנייר בלבד" העומדת בפני פירוק ואין לה נכסים משמעותיים. המבקשים טוענים, לכן, כי אם יזכו בתביעתם לא יהיה להם ממי להיפרע. כן טוענים המבקשים כי משמעותה של ההחלטה היא פינויים "מהיום להיום" וכי היא לא תאפשר להם להתארגן לפינוי באופן אנושי וסביר. המבקשים טוענים עוד כי הם אנשי חסרי כל וחולים וכי מאזן הנוחות נוטה באופן מובהק לטובתם שכן אין להם כל מקום מגורים חלופי. נוכח כל זאת עותרים המבקשים לכך שבית משפט זה יתנה את הפינוי בהשלמת הסכום שהופקד בקופת ההוצאה לפועל עד לסך של שישה מיליון ש"ח. כמו כן עותרים המבקשים לביטולה של ההחלטה המורה על פינויים "מהיום להיום".

דיון והכרעה

7. לאחר שעיינתי בבקשה על כל נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות אף מבלי להיזקק לתגובת המשיבה. כידוע, לערכאה הדיונית מסור שיקול דעת רחב בכל הנוגע למתן סעדים זמניים ובכללם בקשות לעיכוב ביצוע, וערכאת הערעור נוטה שלא להתערב בשיקול דעת זה אלא במקרים נדירים [ראו למשל: רע"א 5290/08 הורוביץ נ' בנק דיסקונט בע"מ (לא פורסם, 1.7.2008), בפסקה 5 להחלטתה של השופטת ע' ארבל]. לא מצאתי טעם לחרוג מכך בענייננו, וסבורני כי ההחלטה היא ראויה ומאזנת היטב בין זכויות הצדדים. משיפונה השטח יופקד בידי המבקשים סכום נכבד, שיאפשר להם לשכור או לרכוש דיור חלוף, ופיצוי מיידי יועבר לידיהם עוד בטרם הפינוי. משכך, איני מקבל את הטענה כי משמעות ההחלטה היא שהמבקשים "ייזרקו לרחוב". יתרה מכך, המבקשים ידעו מזה זמן רב על ההליך המתנהל בהוצאה לפועל, ובחרו לפנות לבית המשפט בשיהוי ניכר, רק תשעה ימים לפני המועד שנקבע לפינוי השטח. שיהוי זה כשלעצמו מהווה טעם שלא להתערב בהחלטה. יחד עם זאת, ולפנים משורת הדין, אני מורה על עיכוב פינוי השטח עד ליום 2.9.2012, וזאת בכדי לאפשר למבקשים תקופת התארגנות אחרונה. יודגש כי אין בקביעתי זו כדי להביע עמדה כלשהי בנוגע להכרעה שתתקבל בסופו של יום בתביעה העיקרית.

8. סוף דבר: הבקשה נדחית, בכפוף לאמור בפסקה 7 לעיל. משלא התבקשה תגובת המשיבה, איני עושה צו להוצאות. נוכח הכרעתי, מתייתר הצורך לדון בבקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה, אותה הגישו המבקשים יחד עם הבקשה דנא.

ניתנה היום, י"א באב התשע"ב (30.7.2012).