עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 5721/12

עו"ד? הצטרף לאינדקס חינם

בבית המשפט העליון

בש"פ 5721/12

לפני:

כבוד השופט א' שהם

המבקש:

אדם סאלח בביקר

נ ג ד

המשיבה:

מדינת ישראל

בקשת רשות לערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע, בתיק מ"ת 16527-07-12, מיום 10.7.2012, שניתנה על ידי כבוד השופטת ר' יפה-כ"ץ

בשם המבקש: עו"ד יהונתן רבינוביץ

בשם המשיבה: עו"ד נילי פינקלשטיין

החלטה

1. לפניי בקשת רשות לערור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (מפי כב' השופטת ר' יפה-כ"ץ), בתיק מ"ת 16527-07-12, מיום 10.7.2012. בגדרה של החלטה זו נדחה עררו של המבקש על החלטת בית משפט השלום באילת (מפי כב' השופט י' טופף), בתיק מ"ת 42402-06-12, מיום 1.7.2012, אשר הורה על מעצרו של המבקש עד לתום ההליכים במשפטו.

עובדות כתב האישום שהוגש נגד המבקש

2. בכתב האישום, שהוגש לבית משפט השלום נגד המבקש, נטען, כי ביום 19.6.2012, בסמוך לשעה 14:34, חייג קצין הבילוש שרון זנטי (להלן: שרון) אל הטלפון של המבקש. שרון הציג עצמו בפני המבקש בשם אבי והסביר לו כי הוא צריך "שוקולד", כאשר כוונתו הייתה לסם מסוכן מסוג חשיש, והשניים קבעו להידבר מאוחר יותר. בו ביום, בשעה 18:11, חייג שרון בשנית אל המבקש, ובשיחה זו אמר המבקש לשרון להגיע לחניית "מבט חירות", הסמוכה למקום מגוריו של המבקש. לאחר האמור, חייג המבקש לשרון ושאלו: "מה אתה רוצה ב- 100 ₪ או ב- 200 ₪?", ושרון השיב לו: "תעשה משהו יפה ב- 400 ₪ ואני כל הזמן אקח ממך". לאחר מכן, בסמוך לשעה 18:25, הגיע שרון במונית למקום האמור לעיל ובמעמד זה העביר המבקש לשרון שתי אצבעות של סם מסוכן מסוג חשיש, וכן חתיכה נוספת במשקל כולל של 10.379 גרם נטו. המבקש שיבח את מרכולתו באומרו לשרון: "זה חומר משהו בן זונה", ובתמורה לסם, העביר שרון למבקש סכום של 400 ₪.

מיד ובסמוך למתואר לעיל, נעצר המבקש וכן נערך חיפוש בדירתו. במהלך החיפוש, נתפסו בדירת המבקש סמים מסוכנים שלא לצריכתו העצמית, וללא היתר או רישיון מהמנהל ושלא כדין, והכל על-פי הפירוט הבא: על מכונת הכביסה נמצאה "פלטה" של סם מסוכן מסוג חשיש במשקל 71 גרם נטו; על השולחן שבסלון נמצאה סיגריה ובה פירורי סם מסוכן מסוג חשיש, אשר לא נשקלה; על הטלוויזיה שבסלון נמצאה רצועת סם מסוכן מסוג חשיש, עטופה בניילון נצמד במשקל 0.7326 גרם נטו; מתחת לספה בסלון, בין הספוגים, נמצאה "פלטה" של סם מסוכן מסוג חשיש במשקל 98.40 גרם נטו.

3. על יסוד האמור בכתב האישום הואשם המבקש בעבירה של יצוא ויבוא, מסחר והספקה, לפי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973 (להלן: פקודת הסמים המסוכנים); ובעבירה של החזקת סם שלא לצריכה עצמית, לפי סעיפים 7(א) ו- 7(ג) רישא לפקודת הסמים המסוכנים.

הבקשה למעצר עד תום ההליכים

4. עם הגשת כתב האישום, ביקשה המשיבה לעצור את המבקש עד לתום ההליכים בעניינו.

בבקשה נטען, כי ברשות המשיבה ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המבקש, ביניהן, דוחות פעולה ומזכרים של השוטרים, לרבות דו"ח של השוטר רוכש הסם; חוות דעת בעניין הסמים, והסמים שנתפסו; וכן אמרתו של המבקש, בה הוא מודה בסחר בסם. כמו כן, נטען, כי נגד המבקש קמה עילת מעצר סטטוטורית הקבועה בסעיף 21(א)(1)(ג)(3) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים), שעניינה עבירה לפי פקודת הסמים המסוכנים בדרגת פשע. עוד נטען, כי נסיבות המקרה אף מקימות עילת מעצר בגין חשש להימלטותו של המבקש מאימת הדין, בהיותו אזרח סודני, בעל מעמד של פליט בישראל, המחזיק באשרת שהייה מותנית. כמו כן, נטען בבקשה, כי על אף שלא ניתן להציג את עברו של המבקש, נוכח היותו פליט, הרי שאין בכך כדי להפריך את חזקת המסוכנות הקבועה בסוג עבירות כגון דא.

לטענת המשיבה, בעבירות של סחר בסמים יש לנתץ את שרשרת הפצת הסם בדרך של מעצר ממש, ולא במסגרת חלופת מעצר, אשר אין בכוחה לנטרל את הסכנה כי מעשים מסוג זה לא יישנו. ועל כן, בהעדר נסיבות חורגות, יש להורות על מעצרו של המבקש עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

הליכים קודמים

5. ביום 1.7.2012 ניתנה החלטתו של בית המשפט השלום באילת בעניינו של המבקש. בית המשפט סקר את הרקע וההליכים שקדמו למתן ההחלטה, וקבע כי אין מנוס ממעצרו של העורר עד לתום ההליכים. בית המשפט ציין כי אין חולק בדבר קיומן של ראיות לכאורה בעניינו של המבקש, אשר הודה בשימוש וסחר בסמים מסוכנים. כך גם, נקבע, כי העבירה נשוא כתב האישום מקימה עילת מעצר סטטוטורית, מכוח סעיף 21(א)(1)(ג)(3) לחוק המעצרים, וכי, בנסיבות המקרה, קמה אף עילת מעצר לאור מסוכנותו של המבקש, העולה מהמעשים המיוחסים לו ומהחשש כי יתחמק מהליכי המשפט.

אשר לשאלת קיומה של חלופת מעצר, קבע בית המשפט, כי בהינתן העובדה שעבירת הסחר בסמים הינה אחת העבירות החמורות ביותר הקיימות עלי ספר, עקב הפגיעה הקשה בחיי החברה הסדירים, הרי שהצורך להגן על שלום הציבור מחייב כי רק במקרים חריגים ישוחרר סוחר סמים לחלופת מעצר. עוד נקבע, כי לאור חומרת העבירות ונסיבות ביצוען, לא ניתן לאיין את המסוכנות הרבה העולה מהמבקש בדרך של חלופת מעצר. עקב כך, דחה בית המשפט את חלופת המעצר שהציע בא כוח המבקש, בציינו כי אין כל טעם לשחררו למעצר בית תחת פיקוחם של אחיו וחבר נוסף, אשר התגוררו עימו בדירה בה ביצע, לכאורה, את המעשים המיוחסים לו. נקבע, כי הואיל והנתונים שבפני בית המשפט מאפשרים לו להכריע בדבר התאמת המקרה לחלופה, הרי, שאין מקום לקבל תסקיר מעצר בעניינו של המבקש.

לאור האמור, קבע בית המשפט, כי יש לעצור את העורר עד לתום ההליכים.

6. המבקש ערער על ההחלטה הנ"ל בפני בית המשפט המחוזי בבאר שבע, כאשר עיקר טרונייתו על כך שבית המשפט השלום לא הורה על הגשת תסקיר מעצר, אשר יבחן חלופות מעצר בעניינו. בהחלטתו מיום 1.6.2012, דחה בית המשפט המחוזי את עררו של המבקש, בציינו, כי לא בכל מקרה מחויב בית המשפט להידרש לתסקיר כדי לבחון את חלופת המעצר וכדי לבדוק האם ניתן לאיין את מסוכנותו של נאשם בדרך של חלופת מעצר. נקבע, כי בהינתן קיומן של ראיות לכאורה, בעניינו של מי שנטל חלק בשרשרת הפצת הסם, שחרורו לחלופת מעצר יעשה רק בנסיבות מיוחדות, וזאת אף אם אין לו כל עבר פלילי מכביד.

בית המשפט המחוזי קבע, כי לנוכח העדר מחלוקת בדבר קיומן של ראיות לכאורה בעניינו של המבקש; לאור ההסכמה על קיומה של עילת מעצר, בדבר חשש להימלטותו מאימת הדין; ובהינתן העובדה שבית המשפט בחן ודחה את החלופה שהוצעה על-ידי המבקש, משאין בה כדי לאיין את מסוכנותו, הרי שאין מקום להתערב בקביעת בית משפט השלום.

הבקשה

7. בבקשה למתן רשות לערור שהגיש המבקש, טוען בא כוחו, כי יש לבטל את החלטות שתי הערכאות הקודמות ולהורות על הגשת תסקיר מעצר מטעם שירות המבחן, לשם בחינת חלופות מעצר, אשר ביכולתן להפיג את מסוכנות המבקש. עוד נטען, כי עניינו של המבקש אינו שגרתי ומצדיק מתן רשות לערור, וזאת בין היתר, בשל טעות מהותית שנפלה בהחלטות הקודמות. הטעות נעוצה, לטענת בא כוח המבקש, בשלילת בקשתו של המבקש להפנותו לקבלת תסקיר מעצר, אשר יבחן את נסיבותיו האישיות ואת חלופות המעצר, ויסייע בידי בית המשפט לקבל החלטה מושכלת, באשר לנחיצות השימוש באמצעי המעצר.

עוד נטען, כי שגה בית המשפט המחוזי עת שקבע כי בית משפט השלום בחן את חלופות המעצר שהוצגו בפניו, שכן, לטענת בא כוח המבקש, בפועל, בית משפט השלום לא בחן אף אחת מהחלופות שהוצעו ואף לא ביקש שפרטיהן יוצגו בפניו. וזאת, על אף קיומה של חלופת מעצר בדמות מעצר בית בפיקוח אחיו וקרוב משפחה אחר, אשר כל אחד מהם עצמו, יכול לשמש כמפקח וכערב למבקש.

עוד טוען בא כוח המבקש, כי מתקיימות בעניינו של מרשו, נסיבות מיוחדות המצדיקות את שחרורו לחלופת מעצר, על אף קיומן של ראיות לכאורה לאשמתו בעבירות סמים, לרבות, היותו אדם צעיר, כבן 24, ללא כל עבר פלילי. לטענתו, בנסיבות הללו, יש להורות לשירות המבחן לערוך תסקיר מעצר ולהחזיר את התיק לבית משפט השלום, על מנת שיעמדו לרשותו כלל הנתונים, טרם החלטתו הסופית בבקשת המעצר עד לתום ההליכים בעניינו של המבקש.

8. ביום 8.8.2012, הוגשה תגובת המשיבה לבקשה למתן רשות לערור, בהמשך להחלטת בית משפט זה מיום 25.7.2012. בתגובה נטען, כי מקרה זה אינו מעלה שאלה בעלת חשיבות עקרונית, משפטית או ציבורית, אשר חורגת מעניינם של הצדדים, ולא מתעוררות בו נסיבות מיוחדות אחרות, העשויות להצדיק בירור שאלת המעצר בפני ערכאה שלישית. לטענת המשיבה, לא נפלה טעות בקביעותיהן של הערכאות הקודמות, שכן מדובר במבקש אשר מיוחסות לו עבירות של סחר בסמים מסוכנים והחזקתם; אשר מסוכנותו רבה; ואשר בהיותו פליט בארץ, עולה אף חשש להתחמקותו מהליכי המשפט ואף מריצוי עונשו, אם יגזר עליו עונש מאסר. כמו כן, נטען, כי משום שלא ניתן לאיין את מסוכנותו הרבה של המבקש בחלופת מעצר, הרי שאין צורך לבדוק חלופה מסוימת או לשלוח את המבקש לקבלת תסקיר מעצר, אשר ייטע בליבו של המבקש, ציפיות לא מבוססות ויטיל עומס מיותר על שירות המבחן.

אשר על כן, טוענת המשיבה, יש לדחות את הבקשה למתן רשות לערור.

דיון והכרעה

9. לאחר עיון בבקשה ובתשובת המשיבה, נחה דעתי כי דינה להידחות. הלכה היא, כי דיון בנושא מעצר ב"גלגול שלישי", לפי סעיף 53(א1) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו- 1996 (להלן: חוק המעצרים), שמור למקרים מיוחדים, בהם מתעוררת שאלה משפטית בעלת חשיבות עקרונית, החורגת מעניינם של הצדדים להליך. כן מדובר במקרים בהם מתקיימות נסיבות פרטניות חריגות ומיוחדות המצדיקות זאת, כגון פגיעה לא מידתית בזכויות הנאשם, או אי מתן משקל ראוי לשלום הציבור ולבטחונו (ראו, למשל, בש"פ 4900/12 מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם, ‏25.6.2012); בש"פ 2786/11 ג'ריס נ' ג'ריס (לא פורסם, 17.4.2011); בש"פ 5702/11 צופי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 8.8.2011); בש"פ 2173/12 גמאל אל גניני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 22.3.2012); בש"פ 4855/12 דוד נגר נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 18.7.2012)).

10. בענייננו, אין נסיבותיו של המקרה מצדיקות מתן רשות לערר נוסף, שכן לא מתעוררת שאלה משפטית בעלת חשיבות עקרונית, ואין בנמצא נסיבות חריגות ומיוחדות המצדיקות זאת. עניינו של המבקש נדון בפני שתי ערכאות שיפוטיות אשר בחנו את כלל הנתונים הדרושים לשם הכרעה בבקשה למעצר עד תום ההליכים, והיו תמימי דעים באשר למסקנה המתבקשת. אין חולק על קיומן ועוצמתן של הראיות לכאורה לאשמתו של המבקש, ובכללן, דוחות הפעולה והמזכרים של השוטרים; הסמים שנתפסו בעסקת המכירה ובדירת המבקש; ומעל הכל, אמרתו של המבקש, בה הוא מודה כי סחר בסם. כמו כן, אין ספק בדבר קיומה של עילת מעצר בעניינו של המבקש, אשר לא נטען להעדרה. זו קמה, הן לנוכח קיומה של עילת מעצר סטטוטורית שעניינה עבירה לפי פקודת הסמים המסוכנים בדרגת פשע, והן בגין מסוכנותו של המבקש והחשש העולה להימלטותו מאימת הדין. חשש הגובר בהינתן העובדה כי מדובר באזרח זר, השוהה בישראל מתוקף מעמדו כפליט.

11. עיקר המחלוקת בתיק זה, נסבה סביב מצוות המחוקק, לפיה גם כאשר קיימת עילת מעצר, אזיי על בית המשפט לבחון את השאלה, האם "לא ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של שחרור בערובה ותנאי שחרור שפגיעתם בחירותו של הנאשם, פחותה" (סעיף 21 (ב)(1) לחוק המעצרים). עם זאת, יש להבחין בין חובתו של בית המשפט לבחון את האפשרות העקרונית לקיומה של חלופת מעצר, לבין עריכת בחינה קונקרטית בנוגע לחלופת מעצר זו או אחרת. על כן, מקום בו שוכנע בית המשפט ברמה העקרונית כי חלופת המעצר לא תוכל להפיג את המסוכנות הנשקפת מן הנאשם, עשוי להתייתר הצורך בבחינת חלופת מעצר ספציפית, וכך גם הצורך בעריכת תסקיר מעצר. ויפים, לעניין זה, דברי השופטת ע' ארבל, בציינה כי:

"הבחינה היא אפוא דו שלבית: תחילה יבחן בית המשפט אם ניתן להסיר את עילת המעצר הרלוונטית באמצעות חלופת מעצר כלשהי, ורק בהגיעו למסקנה חיובית, יעבור בית המשפט לבחינת חלופות המעצר הקונקרטיות ומידת התאמתן ולשקילת הצורך בעריכת תסקיר" (בש"פ 9284/08 מאור לוי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 14.11.2008), פיסקה 6, ראו גם, בש"פ 9447/04 זבידאת נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 2.11.2004); בש"פ 5543/06 אבו חוצא נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 5.7.2006); בש"פ 1668/09 מנטס זבולנס נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 4.3.2009)).

12. כפועל יוצא, כבר נקבע, כי דינם של משתתפים מרכזיים בשרשרת הפצתם של סמים מסוכנים, אשר נגדם קיימות ראיות לכאורה מוצקות ועילת מעצר ברורה, ובהעדר נסיבות מיוחדות, הרי שאין מקום לשקול חלופת מעצר ספציפית (ראו, לעניין זה, בש"פ 9731/07 זיתון נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 3.12.2007); בש"פ 29003/11 אברג'יל נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 17.4.2011); בש"פ 3031/11 בן דוד נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 21.4.2011). אף על פי כן, במקרה דנן, ובבחינת למעלה מן הצורך, בחנו בתי משפט קמא את חלופת המעצר שהוצעה, וסברו כי אין בה כדי להועיל, משמדובר במעצר בית בפיקוחו של אחיו של המבקש או קרוב משפחתו, אשר דרו עימו באותה דירה, בעת שביצע, לכאורה, את העבירות המיוחסות לו. ואכן, די בכך כדי לדחות את החלופה המוצעת, בשים לב לכך, כי שחרור לחלופת מעצר וטיב החלופה נגזרים מעוצמתן של הראיות וממעמדה של עילת המעצר (ראו, לעניין זה, בש"פ 5564/11 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 8.8.2011); בש"פ 5900/12 מאגד אבו גאליה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 13.8.2012)).