עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 5673/11

עו"ד? הצטרף לאינדקס חינם

בבית המשפט העליון

רע"א 5673/11

לפני:

כבוד השופט י' דנציגר

המבקשים:

1. עאדל גרים רגבי

2. הייתם עאדל רגבי

נ ג ד

המשיב:

נאיף סלימאן מוחמד כחלה

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 21.7.2011 ברע"א 40231-05-11 שניתנה על ידי כבוד השופטת א' אפעל-גבאי

בשם המבקשים: עו"ד איימאן אבורייא

החלטה

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטת א' אפעל-גבאי) ברע"א 40231-05-11 מיום 21.7.2011 בה נדחתה בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בירושלים (השופטת א' שניידר) מיום 8.5.2011.

1. המשיב הגיש לבית משפט השלום בירושלים תביעה בסדר דין מקוצר לסילוק ידם של המבקשים מנכס המצוי בירושלים. נטען כי מדובר בנכס בבעלות המשיב אליו פלשו המבקשים. בקשת רשות להתגונן שהוגשה על ידי המבקשים נמחקה לבקשת המשיב בהחלטת בית משפט השלום מיום 2.1.2008 מאחר שהמבקשים לא הגישו תגובה לבקשה למחיקתה. בהתאם, ניתן פסק דין המקבל את התביעה. בקשה שהגישו המבקשים לביטול פסק הדין התקבלה ביום 10.3.2008, אך ביטול פסק הדין ומתן הרשות להתגונן הותנו בתשלום הוצאות המשיב ושכר טרחת עורכי דינו בסך של 1,000 ש"ח תוך 14 יום. סכום זה שולם על ידי המבקשים.

2. ביום 27.5.2009 ניתן פסק דין נוסף כנגד המבקשים לאחר שאלו לא הגישו במועד שנקבע לכך תצהירי עדות ראשית. בגדר פסק הדין אף חויבו בתשלום הוצאות המשיב בסך של 2,000 ש"ח. בקשה שהגישו המבקשים לביטול פסק הדין התקבלה ביום 19.7.2009 בכפוף לתשלום ההוצאות בהן חויבו.

3. ביום 5.7.2010 ניתן פסק דין שלישי כנגד המבקשים לאחר שהמשיב הגיש בקשה לסילוק ידם של המבקשים מן הנכס בה טען כי הם מפרים צו מניעה זמני שניתן על ידי בית משפט השלום ומבצעים עבודות בניה בנכס ולאחר שהמבקשים לא הגיבו לבקשה במועד שנקבע לכך. אף פסק דין זה בוטל לבקשת המבקשים בכפוף לתשלום הוצאות ושכר טרחת עורכי דינו של המשיב בסך של 8,500 ש"ח. המבקשים לא שילמו את ההוצאות ואת שכר הטרחה ועל כן ביום 25.11.2010 ניתן פסק דין נוסף נגדם המורה להם לסלק ידם מן הנכס.

המבקשים הגישו בקשה לביטול פסק הדין הרביעי שניתן נגדם בה טענו כי לא שילמו את ההוצאות ואת שכר הטרחה בהם חויבו מאחר שבמועד האחרון לתשלום חל חג הקורבן וכי בכל מקרה הסכום שבתשלומו חויבו מופקד בידי בא כוחם. המשיב התנגד לקבלת הבקשה והמבקשים נמנעו מלהגיש תשובה לבקשה לצירוף אסמכתא שהגיש המשיב על אף כי חויבו להגישה. על רקע זה ונוכח התנהלות המבקשים, קבע בית משפט השלום ביום 10.2.2011 כי פסק הדין הרביעי יוותר על כנו.

4. המבקשים הגישו בקשה נוספת מטעמם לביטול ההחלטה מיום 10.2.2011 בה טענו כי הם הגישו תשובתם כפי שהורה בית המשפט עוד ביום 20.1.2011, ועל כן יש לבטל את ההחלטה. בקשה זו נתקבלה בהחלטה מיום 23.3.2011 תוך שבית משפט השלום מציין כי הדבר נעשה "לפנים משורת הדין" ובכפוף לתשלום ההוצאות ושכר הטרחה בהם חויבו המבקשים ביום 5.7.2010 עד ליום 3.4.2011. כן ציין בית משפט השלום כי אי מילוי אחר ההחלטה תותיר את פסק הדין על כנו וכי לא תתקבלנה בקשות נוספות לביטולו. ביום 6.4.2011 ניתנה החלטת בית משפט השלום כי פסק הדין הרביעי נותר על כנו, מאחר שהמשיבים לא שילמו את ההוצאות ואת שכר הטרחה הנזכרים לעיל.

5. המבקשים עתרו לביטול ההחלטה מיום 6.4.2011. בבקשתם טענו כי ביום 30.3.2011 הגישו לבית משפט השלום בקשה להארכת המועד לתשלום ההוצאות ושכר הטרחה נוכח המועד בו צפוי היה "להשתחרר" הסכום המוחזק על ידי בא כוחם בחשבון פיקדון. בקשה זו נדחתה בהחלטה מיום 8.5.2011.

6. כאמור, בקשת רשות ערעור שהוגשה על החלטה זו לבית המשפט המחוזי נדחתה בהחלטתו מיום 21.7.2011. בית המשפט קבע כי התנהלות המבקשים בבית משפט השלום אופיינה במחדלים דיוניים חוזרים ונשנים המעידים על זלזול בהליך השיפוטי וניסיון להרוויח זמן. בכלל זאת, עמד בית המשפט המחוזי על העובדה כי כנגד המבקשים ניתנו ארבעה פסקי דין לאחר שלא קיימו את החלטות בית משפט השלום, וכי על אף מידת ההתחשבות שנקט כלפיהם בית משפט השלום כאשר ביטל כל אחד מפסקי דין אלו נמנעו המבקשים מלמלא אחר החלטתו האחרונה של בית המשפט השלום שהייתה בגדר הזדמנות נוספת שניתנה להם. נוכח נסיבות אלה, מצא בית המשפט המחוזי כי לא נפל פגם בהחלטה מיום 8.5.2011 להותיר את פסק הדין הרביעי שניתן על כנו.

מכאן בקשת רשות הערעור שלפני.

7. המבקשים טוענים כי האיחור בתשלום ההוצאות ושכר הטרחה בהם חויבו היה "איחור מה" של ימים בודדים וכי ניתן הסבר מספק לאיחור זה: המועד בו ניתן למשוך כספים מתוך חשבון הפיקדון שמנהל בא כוחם בו הופקדו הכספים שנועדו לשמש לפירעון הסכום בו חויבו. לטענתם, הותרת פסק הדין שניתן נגדם על כנו רק בשל האיחור בתשלום ההוצאות מהווה סנקציה בלתי מידתית הפוגעת באופן קשה בזכותם ליומם בבית המשפט ובזכותם הקניינית בנכס. בנוסף, טוענים המבקשים כי בית משפט השלום נמנע מלנקוט בסנקציות כלפי המשיב על אף שהם הגישו בקשות בעניין על רקע אי הגשת תצהירי עדות ראשית מטעמו במועד שנקבע לכך. לעומת זאת, איחור של ימים בודדים מצידם, הביא לקבלת בקשת המשיב למתן פסק דין כנגדם. לבסוף, טוענים המבקשים כי לא ייגרם למשיב נזק ממשי מקבלת בקשת רשות הערעור וביטול פסק הדין ושבים ומדגישים כי הסכום שבתשלומו חויבו מצוי בידיו של בא כוחם.

8. דין בקשת רשות הערעור להידחות. כידוע, רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תינתן רק במקרים בהם מתעוררת שאלה משפטית או ציבורית החורגת מגדרו של הסכסוך הקונקרטי או כאשר נדרשת התערבות מטעמי צדק בשל החשש לגרימת עיוות דין [ראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3)123 (1982)]. מקרה זה אינו מעורר כל שאלה עקרונית וטענות המבקשים כל כולן טענות התחומות לנסיבות המקרה. בנוסף, איני סבור כי נדרשת התערבות בית משפט זה מטעמי צדק.

למעלה מן הצורך אציין כי לא מצאתי שנפל פגם בהחלטות בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי. ההחלטה שנתקפה במסגרת בקשת רשות הערעור שהוגשה לבית המשפט המחוזי הייתה החלטתו של בית משפט השלום, הדוחה את הבקשה לביטול ההחלטה מיום 6.4.2011 לפיה פסק הדין שניתן כנגד המבקשים יוותר על כנו. בבקשה לביטול טענו המבקשים כי קודם למתן ההחלטה ביום 6.4.2011 הם הגישו בקשה להארכת המועד לתשלום ההוצאות נוכח המועד בו צפויים הכספים להשתחרר מחשבון הפיקדון בהם הם מוחזקים. כעולה מן המתואר לעיל, בקשה זו לא הייתה הבקשה הראשונה לביטול פסקי דין שניתנו נגד המבקשים ודומני כי יש לבחון החלטה זו של בית משפט השלום מושא בקשת רשות הערעור על רקע זה ועל רקע התנהלותם המתמשכת של המבקשים עליה עמדתי בהרחבה לעיל. אכן, ייתכן והעדפת בירור מהותי של סכסוך בין הצדדים היא דרך המלך במקרים מן הסוג שלפני, כאשר את מחדליו הדיוניים של בעל דין יש לרפא באמצעות חיוב בהוצאות. יחד עם זאת, קיימים מקרים -ומקרה זה נמנה על אותם המקרים - בהם התנהלות בעל דין מצביעה על שימוש לרעה בהליכי משפט ועל זלזול בהליך המשפטי, עד כי על בית המשפט לנקוט בסנקציות חמורות יותר כנגד בעל הדין. הטיב לסכם זאת גישה זו המשנה לנשיאה א' ריבלין בע"א 5993/08 חברת סונובר שיווק דלקים בע"מ נ' סולי ש.ואנו הנאמן על נכסי חברת רם (לא פורסם, 31.1.2010):

"אכן, בימינו לא פעם קיימת גישה סלחנית למחדלים 'פרוצדוראליים', וזאת מתוך התחושה כי ניתן להימנע מתוצאה גורפת – כגון דחיית הליך – באמצעות פתרונות מתונים ו'מידתיים' יותר ובהם מתן אפשרות לתיקון המחדלים, לעיתים תוך חיוב בהוצאות. גמישות זו הגיונה בצדה וטעמיה עמה, אך בה-בעת, תהא זו טעות מצדם של בעלי-הדין לסבור שכל מחדל דיוני הוא בר-תיקון בהבל פה תוך הכרזה כי 'הפרוצדורה אינה מיטת סדום'. בוודאי כך כאשר מאחורי הפרוצדורה ניצבים שיקולים מהותיים בעלי משקל, וכאשר בעל-הדין שאינו פועל לפי הכללים מיוצג על-ידי עורך-דין." [בפסקה 2 לפסק הדין; וראו עוד: ע"א 9598/07 עמר-פלצר נ' SAMUEL-ROZENBAUM DIAMONDS 1992 CO LTD (לא פורסם, 4.2.2010); ע"א 10152/07 פדידה נ' רפאלי ליאור (לא פורסם, 15.12.2010)]

אוסיף כי הטענה לפיה קודם למתן ההחלטה על הותרת פסק הדין על כנו הוגשה לבית משפט השלום בקשה להארכת מועד לתשלום ההוצאות אין בה כדי להועיל למבקשים. ראשית, טענה זו לא נתמכה בתצהיר ומעיון בחומר שלפני נראה כי אף אם זו נשלחה בפקס לא וידאו המבקשים כי הבקשה נתקבלה והוקלדה בבית משפט השלום, בהתאם להוראות תקנות 497א(א)(5) ו-497ב לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. שנית, אף הטענות שנטענו בבקשה לגופה, כגון אודות נקודת היציאה בחשבון הפיקדון בו כביכול הוחזקו הכספים לא נתמכו ולו בראשית ראיה. שלישית, וחשוב מכל, משלא התקבלה כל החלטה באשר להארכת המועד שהתבקשה עד למועד שנקבע לתשלום ההוצאות - היה על המבקשים לשלם את ההוצאות ואת שכר הטרחה בהם חויבו ולא כעניין לאחר מעשה לטעון כי הם מצידם פנו בעניין לבית המשפט. הדבר מקבל משנה תוקף נוכח השתלשלות האירועים שקדמה למתן ההחלטה על חיובם של המבקשים בהוצאות ומהחלטותיו החד משמעיות של בית משפט השלום מהן ברור היה כי על המבקשים למלא באופן מוחלט אחר החלטותיו.

9. בקשת רשות הערעור נדחית איפוא. משלא התבקשה תגובת המשיב, איני עושה צו להוצאות.

ניתנה היום, כ"ד בכסלו תשע"ב (20.12.2011).