עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 5647/13

 

 

 

 

 

 

 

השופט י' עמית:

 

           עניינה של הבקשה שבפנינו בשחרור על-תנאי מטעמים רפואיים על פי סעיף 7 לחוק שחרור על-תנאי ממאסר, התשס"א-2001 (להלן: החוק).

 

           בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד, בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (כב' השופטים א' טל – סג"נ, א' מקובר, ו-ז' בוסתן) בתיק עת"א 24852-07-13 מיום 31.7.2013, ולפיו קיבל בית המשפט את עתירת המדינה והורה על ביטול החלטת ועדת השחרורים מיום 8.7.2013, בגדרה הורתה הועדה על שחרור זמני של המבקש למשך ששה חודשים מטעמים רפואיים.

 

רקע והליכים קודמים

 

1.        על המבקש, בן 62 כיום, הוטל עונש מאסר בפועל של 12 שנים שתחילתו מיום 2.3.2011, בגין הרשעתו במספר עבירות, שעיקרן יבוא סם מסוג הרואין במשקל של כ-78 ק"ג מירדן. למבקש עבר פלילי מכביד ולא היתה זו הפעם הראשונה בגינה הורשע בעבירות סמים.

 

           בגזר הדין התייחס בית משפט קמא גם למצבו הרפואי של המבקש, אשר סובל מזה שנים רבות ממחלת ריאות כרונית ההולכת ומתדרדרת בקצב מואץ. בהתחשב בעמדת רופאי השב"ס כי מחלתו של המבקש ניתנת לטיפול ולהשגחה בכלא, הגיע בית המשפט למסקנה כי אין להימנע מהטלת מאסר בפועל על המבקש בשל מצבו הרפואי.

 

2.        זמן קצר לאחר מתן גזר הדין, עתר המבקש לשחרורו מטעמים רפואיים. הבקשה נדחתה בהחלטת ועדת השחרורים מיום 15.11.2011, משלא שוכנעה כי ימיו של המבקש ספורים, ומנגד שוכנעה הועדה כי המבקש מקבל בכלא טיפול נאות שאיננו מסכן את חייו. עתירה שהגיש המבקש לבית המשפט לעניינים מינהליים על החלטה זו, נדחתה בפסק דינו של בית המשפט מיום 6.3.2012.

 

           בכך נסתיימה "המערכה הראשונה" בעניינו של המבקש.

 

3.        ביום 30.1.2013 קיימה ועדת השחרורים דיון נוסף בבקשת המבקש לשחרור מוקדם מטעמים רפואיים, ובהחלטתה מאותו יום דחתה את הבקשה. המבקש עתר כנגד החלטה זו לבית המשפט לעניינים מינהליים, אשר דחה בפסק דינו מיום 2.7.2013 את העתירה. בפסק הדין נקבע כי המבקש אינו עומד בתנאים הקבועים בסעיף 7(א) לחוק, שכן ימיו אינם ספורים והוא אינו זקוק באופן קבוע להנשמה כאמצעי מלאכותי.

 

           בכך נסתיימה "המערכה השניה" בעניינו של המבקש.

 

4.        טרם יבשה הדיו על פסק דינו של בית המשפט המחוזי במערכה השניה, וועדת השחרורים התכנסה ביום 8.7.2013 לדיון נוסף בבקשת המבקש לשחרור מוקדם מטעמים רפואיים. בפני הוועדה הונחו, בין היתר, שתי חוות דעת רפואיות:

 

           האחת, של סג"ד ד"ר זוריאן רדומיסלסקי, מנהל רפואי ברמ"ש מיום 2.7.2013. מחוות הדעת עולה כי המבקש סובל ממחלת ריאה חסימתית כרונית קשה על רקע עישון כבד, הוא זקוק לחמצן 24 שעות ביממה ואמור להשתמש במכשיר bipap, מתאשפז לעיתים קרובות ומספר פעמים נזקק להנשמה מלאכותית, מצבו שברירי, מחלתו פרוגרסיבית וחשוכת מרפא, הפרוגנוזה הצפויה במצבו היא גרועה וכל החמרה במחלתו מסכנת את חייו. עוד נאמר בחוות הדעת, כי: "אורך חייו הצפוי על פי חומרת מחלתו אינו עולה על חודשים. ע"פ הספרות שיעורי התמותה תוך שנה, לחולים במצב דומה לשלו, 48%, תוך שנתיים 58% ותוך שלוש שנים 64%" (הדגשות הוספו – י"ע).

 

           השניה, של ד"ר אייל בן בסט ר/כ רפואה בשב"ס, מיום 7.7.2013. חוות הדעת חוזרת בעיקרה על האמור בחוות הדעת של סג"ד זוריאן, וקובעת כי מצבו של המבקש מורכב ושברירי וכל החמרה במחלתו מסכנת את חייו. עוד נאמר בחוות הדעת כי המבקש מסרב לעבור השתלת ריאות, כי על אף הסברים חוזרים הוא ממשיך לעשן, עקב חומרת מחלתו של המבקש וכי:

 

"הפרוגנוזה של מחלתו גרועה, ואורך חייו הצפוי ע"פ חומרת מחלתו אינו עולה על שנים אחדות. ע"פ הספרות, שיעורי התמותה תוך שנה, לחולים במצב דומה לשלו, 48%, תוך שנתיים 58% ותוך שלוש שנים 64%"...

 

[ ] ... עקב חולניותו אינו יכול להמצא בכלא רגיל וזקוק לשרותים הרפואיים הקיימים במר"ש. עם זאת, במר"ש נמצא בריכוז של אוכלוסייה חולנית. קיימות מסגרות טיפול בקהילה, בקופות החולים העשויות לתת מענה מיטבי למצבו.

על אף הטיפול שמקבל, אורך חייו הצפוי נמוך, אך קשה להערכה. ככל הנראה לא יעלה על חצי שנה" (הדגשות הוספו – י"ע).

 

           לאור חוות דעת אלה, הורתה ועדת השחרורים בתום הדיון על שחרורו הזמני של המבקש למשך חצי שנה מטעמים רפואיים, והורתה כי לקראת תום התקופה תיערך חוות דעת רפואיות ביחס למצבו הרפואי העדכני.

 

פסק דינו של בית משפט קמא

 

5.        כנגד החלטה זו עתרה המדינה לבית המשפט לעניינים מינהליים, אשר בפסק דינו מיום 31.7.2013 קיבל את העתירה וביטל את החלטת ועדת השחרורים.

 

           בפסק דינו התייחס בית המשפט לכך שד"ר זוריאן אמנם אינו נכלל ברשימת הרופאים שנקבעה לעניין שחרור מטעמים רפואיים, כאמור בסעיף 7(ה) לחוק, אך משאימץ ד"ר בן בסט, אשר נכלל ברשימה, את חוות דעתו של ד"ר זוריאן, נדחתה טענתה המקדמית של המדינה בעניין זה (לעניין סעיף 7(ה) לחוק ראו בהרחבה פסק דינה של חברתי השופטת (כתוארה אז) נאור ברע"ב 7773/09 רוני שוורץ נ' ועדת השחרורים כלא איילון (11.3.2010)).

 

           לגופו של עניין, נעתר בית משפט קמא לעתירת המדינה וקבע כלהלן:

 

"6.   השוואת חוות הדעת של הרופאים באשר לתוחלת חייו של המשיב מעלה קיומה של סתירה שלא ניתן לה הסבר בפני הוועדה או בפנינו שכן עפ"י חוות דעתו של ד"ר זוריאן רדומיסלסקי תוחלת חייו של המשיב לא עולה על מספר חודשים בעוד שעפ"י חוות דעתו של ד"ר בן בסט אורך חייו הצפוי של המשיב עפ"י מחלתו אינו עולה על שנים אחדות, הערכה שאינה עומדת בקריטריון של "ימיו ספורים" שבסעיף 7(א)(1) לחוק.

 

7.    לאור כל האמור לעיל שגתה הוועדה כאשר הורתה לשחרר את המשיב מאחר וימיו ספורים והחלטתה בענין זה מצדיקה התערבותה של ערכאה שיפוטית בהיותה סוטה באופן מהותי ממתחם הסבירות.

[ ] ...

 

9.    אין מחלוקת שגם עפ"י חוות הדעת של ד"ר זוריאן רדומיסלסקי ושל ד"ר בן בסט, שהיו מונחות בפני הוועדה וצורפו לעתירה, המשיב לא נזקק באופן קבוע להנשמה מלאכותית.

[ ] ...

 

11.  סעיף 7(ג) לחוק קובע שבהחלטתה לשחרר אסיר על תנאי מנימוקים רפואיים תשקול הוועדה גם שיקולים של טובת הציבור.

 

אמנם הוועדה כתבה בהחלטתה שהיא לוקחת בחשבון את טובת הציבור אך היא לא הביאה בחשבון במידה הראויה את חומרת מעשיו של המשיב נושא מאסרו, כפי שתוארו בגזר דינו (ראה עמ' 5-6 לגזר הדין), ובמיוחד את העובדה שעפ"י חוות דעת רפואית שהיו בפני ביהמ"ש שגזר את דינו של המשיב, עולה שהמשיב סובל כבר שנים רבות ממחלת ריאות כרונית שהולכת ומתדרדרת בקצב מואץ ולמרות מחלתו הוא ביצע את העבירות נושא מאסרו (ראה עמ' 7-8 לגזר הדין). כך גם לא לקחה הועדה במנין שיקוליה בענין זה את העובדה שעלתה גם מדברי המשיב בפניה ומחוות הדעת הרפואיות לפיה המשיב ממשיך לעשן ובכך תורם להחמרת מצבו הרפואי".

 

הבקשה לרשות ערעור

 

6.        על פסק דינו של בית משפט קמא נסבה הבקשה שבפנינו.

 

           המבקש הצביע על כך שתוחלת חייו קצובה בזמן, בין מספר חודשים על פי חוות דעתו של ד"ר זוריאן לבין 6 חודשים על פי חוות דעתו של ד"ר בן בסט, ומכאן שאין למעשה סתירה בין שתי חוות הדעת ויש לראותו כמי שימיו ספורים על פי סעיף 7(א)(1) לחוק. עוד נטען, כי בעניינו של המבקש חל גם סעיף 7(א)(2)(א) לחוק שעניינו במי שנזקק באופן קבוע להנשמה מלאכותית, מאחר שהמבקש נזקק לחמצן 24 שעות ביממה ואמור להשתמש במכשיר bipap. כן הפנה המבקש לתכליתו ההומניטארית של החוק, וטען כי במצבו אין אינטרס ציבורי להחזיקו במאסר.

 

           המדינה התנגדה לבקשה, הן באשר אינה מגלה עילה למתן רשות ערעור והן לגופה.

 

           הבקשה הועברה למותב תלתא על פי החלטתו של השופט זילברטל מיום 12.9.2013. משנדונה הבקשה בפני מותב, החלטנו לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור וזו הוגשה על פיה.

 

דיון והכרעה

 

7.        אקדים ואומר כי לאחר שעיינו בטענות הצדדים ושמענו את טיעוניהם בדיון שנתקיים בפנינו, מצאנו כי אין להתערב בפסק דינו של בית משפט קמא.

 

           ואלו הוראות החוק הרלבנטיות לענייננו:

 

7. (א) הועדה רשאית, בכל עת, לשחרר על-תנאי אסיר ממאסרו, לאחר ששקלה חוות דעת של רופא, בהתקיים אחד מאלה:

 

(1)   ימיו של האסיר ספורים, ובלבד שמצבו הרפואי האמור היה לכזה לאחר שפסק הדין בעניינו היה לחלוט או שהמשך שהותו במאסר יסכן את חייו באופן ממשי, בשל חולניותו;

(2)   מצבו הרפואי של האסיר הוא כמפורט בפסקת משנה (א) או (ב), ובלבד שמצבו הרפואי האמור היה לכזה לאחר שפסק הדין בעניינו היה לחלוט:

(א) האסיר זקוק באופן קבוע להנשמה באמצעי מלאכותי, בשל חוסר יכולת לנשום באופן עצמוני;

(ב) האסיר מחוסר הכרה באופן קבוע או נמצא במצב דמנציה מתקדמת, שבשלהם הוא זקוק להשגחה רצופה במשך 24 שעות ביממה; לעניין זה, "דמנציה מתקדמת" – אי-התמצאות בזמן ובמקום באופן קבוע מפאת מצב גופני או בשל ירידה קוגניטיבית.

 

(תיקון מ

(ב) (1) הוועדה רשאית, בכל עת, לשחרר על-תנאי אסיר ממאסרו, שחרור זמני לפרק זמן כאמור בפסקה (2), לאחר ששקלה חוות דעת של רופא, ובלבד שהאסיר הוא אחד מאלה:

(א) אסיר שמתקיים לגביו האמור בסעיף קטן (א)(1);

(ב) אסיר החולה במחלת הסרטן או אסיר שעבר או שעומד לעבור השתלה של איבר חיוני, ואשר בשל כך עליו לקבל טיפול רפואי שיש בו כדי לסכן את חייו באופן ממשי והטיפול מלווה בירידה ניכרת בתפקוד ובסבל רב;

(2)   שחרור זמני על-תנאי לפי פסקה (1) יהיה לפרק זמן שלא יעלה על חצי שנה, ורשאית הוועדה להאריך את השחרור הזמני לתקופות נוספות שלא יעלו על חצי שנה כל אחת, ובלבד ששחרור על-תנאי של אסיר כאמור בפסקה (1)(ב) יהיה לתקופת קבלת הטיפול הרפואי בלבד;

(3)   תקופת השחרור לפי סעיף קטן זה תיחשב במניין תקופת מאסרו של האסיר, אלא אם כן קבעה הוועדה אחרת.

 

(ג)   בבואה להחליט על שחרור על-תנאי לפי סעיף זה, תשקול הועדה גם שיקולים של טובת הציבור, לרבות שלום משפחתו של האסיר ושלום נפגע העבירה ומשפחתו.

 

 

8.        המבקש טען כי יש לראותו כמי ש"ימיו ספורים" על פי סעיף 7(א)(1) לחוק.

 

           משמעותו של המונח "ימיו ספורים", נדונה ונבחנה ברע"ב 11860/05 פלוני נ' בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (25.1.2006) (להלן: עניין פלוני), שם נאמר על ידי השופט רובינשטיין, בין היתר, תוך היקש לחוק החולה הנוטה למות, התשס"ו - 2005:

 

"מה פירוש "ימיו ספורים"? האם אדם שבשל חולניותו "ימיו ספורים" שבחוק שחרור על-תנאי ממאסר צריך להיות "חולה הנוטה למות", או שמא "חולה בשלב סופי"? אמנם, אין ההגדרות עוסקות באותה מאטריה משפטית, אך יש מקום ללמוד מזו לזו, תוך מאמץ להרמוניה. לעניות דעתי התשובה לכך היא בנקודת ביניים, הקרובה יותר ל"חולה בשלב סופי". סבורני כי המדובר לעניין "ימיו ספורים" במי שההערכה הרפואית תראה אותו למצער כנוטה למות, אך הוא מצוי בשלב מתקדם כזה של המחלה כך שתוחלת החיים שניתן לאמדה על פי הערכה רפואית של רופא המנוי ברשימה שקבע המנהל הכללי של משרד הבריאות לפי סעיף 7(ה) לחוק דנא, היא של חודשים מעטים (לדידי – כחודשיים שבהם יוכל לשהות מחוץ לכלא); אין צורך להציג דרגה של "שלב סופי", קרי, שבו תוחלת החיים אינה עולה על שבועיים. מדוע הגעתי לתובנה זו? הדעת נותנת כי המחוקק לא סבר שהחולה האסיר צריך להגיע למצב של גסיסה או ערב גסיסה כדי להשתחרר כיוון שימיו ספורים, ואף המדינה לא טענה לכך אלא דיברה על מבחן גמיש. צריך לדעתי להיות שלב שקודם ל"שלב סופי" במידה מסוימת. נכון ש"שבועיים" אינו נשמע מילולית רחוק מימים ספורים, אך הממד האנושי, בהקשר של שהות בכלא על משמעה, ונוכח ההליכים הנדרשים לבירור, מרשה הערכה רחבה יותר במידה מסוימת. תכלית הסעיף היא לאפשר לאדם לסיים את חייו מחוץ לכתלי הכלא. "ימים" אין לקרוא מילולית, כמעט כ"ימים של גסיסה", אלא כתקופה אחרונה של חיים שלא בכלא.

 

[ ] ....כשלעצמי איני סבור, מכל מקום, כי הביטוי "ימיו ספורים" ככלל יכול להתיישב עם תקופת שנים. יתכנו לכך חריגים נדירים, כגון מי שמצבו הרפואי הוא בלתי הפיך והיה חלילה ל"צמח", וכמובן אין לכסות מראש את קשת המקרים. חלק מחריגים אפשריים אלה יבואו בגדר החלופה של "המשך שהותו במאסר יסכן את חייו באופן ממשי" שבסעיף 7(א), וזאת, אם שלטונות בית הסוהר אינם יכולים לספק לחולה טיפול די הצורך.

כיצד תיעשה הערכה באשר ל"ימיו ספורים"? אם סבר המחוקק בחוק החולה הנוטה למות שניתן להעריך מועדים לתוחלת חיים כגון שישה חודשים וכגון שבועיים, הדעת נותנת כי ניתן להעריך בחוק נשוא ענייננו גם תוחלת של חודשים מעטים, כגון – לדידי – כחודשיים" (הדגשות הוספו – י"ע)

 

 

           ברע"ב 5708/06 פלוני נ' ועדת השחרורים המיוחדת (19.9.2006), התייחס גם השופט דוד חשין למונח זה:

 

"אכן, גם לאחר פסק הדין שניתן בעניין פלוני נותרה עמימות מסוימת במונח "ימים ספורים", עמימות הנובעת מהצורך ב"גמישות", שעליה עמד שם השופט רובינשטיין. מונח זה ראוי אפוא שיפורש בהתאם לנסיבות המקרה הספציפי, ובהתאם לתכליותיו של החוק....תכליתו הבסיסית של הוראת החוק הנוגעת לענייננו היא שמירה על כבודו של האדם האסיר בתקופה האחרונה של חייו. לצד תכלית זו עומדת תכלית חשובה נוספת, והיא שמירה על שלומם של קורבנות העבירה (סעיף 7(ג) לחוק). פרשנות ראויה של הוראות החוק תיישב בין התכליות הללו. לכן, ראוי לפרש את המונח "ימיו ספורים" בצורה דינמית, המביאה בחשבון, בין היתר, גם את חומרת העבירה אותה ביצע המבקש, בשל השפעתה הישירה על עוצמת הפגיעה שתיגרם לשלום הקורבן בשחרורו המוקדם של האסיר" (הדגשות הוספו – י"ע).

 

9.        הנה כי כן, אפילו על פי גישתו המרחיבה של השופט רובינשטיין בעניין פלוני, ניתן "למתוח" את המונח "ימים ספורים" לתקופה של עד חודשיים. על פי חוות הדעת של ד"ר זוריאן וד"ר בן בסט, תוחלת חייו של המערער הוערכה בחודשים אחדים, שמא אף שנים אחדות, כפי שנכתב בחוות דעתו של בן בסט. בכל מקרה, המחוקק נקט במונח "ימים ספורים", ואין לעקם רצונו וכוונתו של המחוקק, ולהחליף "ימים ספורים" ב"חודשים ספורים".

 

           ודוק: לא נעלמה מעיני הוראת ס"ק 7(ב)(2) ממנה עולה לכאורה כי מוסמכת הועדה לשחרר על-תנאי אסיר שימיו ספורים לפרק זמן שלא יעלה על חצי שנה ואף להאריך השחרור הזמני לתקופות נוספות של חצי שנה. יכול הטוען לטעון כי מסעיפים אלה אנו למדים כי המחוקק אכן נתכוון ל"חודשים ספורים". על כך אשיב כי סמכות זו של הועדה נובעת מכך שקציבת תוחלת חיים אינה מדע מדוייק, ואף רופא מיומן אינו יכול לקבוע במדוייק יום פקודתו של אדם, והמקרה בפנינו אך יוכיח.

 

           אכן, אין חולק כי מצבו הרפואי של המבקש קשה ותוחלת חייו הצפויה קצרה, אך הוא אינו נכנס בגדרו של סעיף 7(א)(1) לחוק כמי שימיו ספורים.

 

10.      אף אין לקבל את טענת המבקש כי יש לראותו כמי שזקוק באופן קבוע להנשמה באמצעי מלאכותי. יש להבחין בין הנשמה מלאכותית לבין היעזרות במכשיר חמצן תוך נשימה עצמונית. גם מחוות הדעת עולה כי הרופאים הבחינו בין הדברים, בציינם כי המבקש נזקק מספר פעמים להנשמה מלאכותית, להבדיל מהצורך בחמצן ולשימוש במכשיר bipap, שהוא מכשיר הנשמה לא פולשנית העובד על עיקרון של לחץ וזרימת אוויר ונועד לסיוע נשימתי.

 

           אשר על כן, אין עניינו של המבקש נכנס גם בגדרו של סעיף 7(א)(2)(א) לחוק.

 

11.      במהלך הדיון טען בא כוח המבקש, כי עניינו נכנס לחלופה השניה של סעיף 7(א)(1) לחוק, ולפיה "המשך שהותו במאסר יסכן את חייו באופן ממשי, בשל חולניותו". אלא שבחוות הדעת הרפואיות לא נקבע כי השהות בכלא, כשלעצמה, מסכנת את חיי המבקש או שיש בתנאי המאסר כדי להחמיר את מחלת הריאות הקשה ממנה הוא סובל. מחוות הדעת עולה, כי המבקש מקבל את הטיפול הראוי בשב"ס, וככל שיש צורך הוא מועבר לבית חולים.

 

12.      המדינה טענה כי יש לקחת בחשבון גם את הוראת סעיף 7(ג) לחוק; כי בית המשפט שגזר את דינו של המבקש כבר לקח את מצבו הרפואי בחשבון; וכי המבקש אינו פועל לשיפור מצבו הרפואי בכך שהוא מסרב להשתלת ריאות וממשיך לעשן.

 

           משהגענו למסקנה כי עניינו של המבקש אינו נופל בגדרן של אחת החלופות בסעיף 7(א) או 7(ב) לחוק, איננו נדרשים לטענות אלה.

 

13.      אשר על כן, אנו דוחים את הבקשה ומותירים את פסק דינו של בית משפט קמא על כנו.

 

           לא למותר להזכיר כי ככל שיחול שינוי במצבו הרפואי של המבקש, פתוחה בפניו בכל עת דלתותיה של ועדת השחרורים. רשמנו לפנינו את הצהרת המדינה כי בכל הקשור לשחרור מטעמים רפואיים, הועדה מתכנסת בדחיפות ככל שנדרש. על רופאי שב"ס לעקוב אחר מצבו של המבקש, וככל שימצאו כי ימיו ספורים, חזקה עליהם כי אף יפנו לועדה ביוזמתם (השוו עניין פלוני פסקה ז(14)).

 

ש ו פ ט

המשנָה לנשיא מ' נאור:

           אני מסכימה.

המשנָה לנשיא

השופטת ד' ברק-ארז:

           אני מסכימה.

ש ו פ ט ת

 

           הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט י' עמית.

 

           ניתן היום, ט' בחשון התשע"ד (13.10.2013).

 

 

המשנָה לנשיא                          ש ו פ ט                           ש ו פ ט ת

 

 

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   13056470_E05.doc   עכב

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il