עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 549/11

 

 

 

                                          

                                                                                                    

                                          

                                          

בשם המבקש:                        עו"ד ד' זאק

 

 

           לפניי בקשה לעריכת משפט חוזר לפי סעיף 31(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ''ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט). המבקש הורשע בעבירות של מעשה מגונה בכוח ומעשה סדום, אשר בגינן הושתו עליו 7 שנות מאסר בפועל, שנה מאסר על תנאי ופיצוי כספי. 

 

השתלשלות ההליכים

 

1.        נגד המבקש הוגש כתב אישום שהחזיק ארבעה אישומים. המבקש, יליד 1983, היה בעת הרלוונטית לכתב האישום בן 22, והמתלוננת, ילידת 1990, הייתה קטינה  בת 15. באותה עת הייתה המתלוננת בת זוגתו של נער בגילה בשם ת.א, אשר המבקש ואביו גידלו כאילו היה בן משפחתם. ואלה עיקרי כתב האישום:

 

           באישום הראשון נטען כי בחודש ספטמבר 2005 הסיע המבקש את המתלוננת על טרקטורון בו נהג לדיונה ליד אשדוד, שם נישק אותה, ניסה להפשיטה ממכנסיה חרף התנגדותה, ולבסוף הרפה ממנה והחזירה לקרבת ביתה.

           באישום השני נטען כי כחודשיים לאחר מכן הגיעה המתלוננת לביתו של ת.א, ולאחר זמן מה הגיע לשם המבקש אשר ביקש ממנה להיכנס עמו לאחד החדרים כדי לשוחח. המתלוננת נכנסה לחדר והמבקש סגר את הדלת, השכיבה על המיטה וגהר מעליה תוך שהוא פותח את רוכסן מכנסיו. הוא הפשיט את המתלוננת מחולצתה תוך שהיא נאבקת בו כדי למנוע ממנו להסיר גם את חזייתה. בשלב זה נכנס ת.א לחדר ולאחר שהחליף דברים עם המבקש, יצאו השלושה מן החדר. אולם המבקש לא הרפה ולאחר זמן מה ביקש מן המתלוננת לשוב ולהיכנס עמו לחדר, והפעם הפשיטה המבקש גם ממכנסיה ותחתוניה, ולאחר שסובב אותה על בטנה, החדיר את איבר מינו לפי הטבעת שלה תוך שהוא גורם לה כאבים.

 

           באישום השלישי והרביעי נטען כי המבקש הגיע לדירתו של ת.א בעת שהמתלוננת שהתה שם, הוא ניגש אליה והוביל אותה לחדר, שם כפה עליה לבצע בו מין אוראלי חרף מחאותיה של המתלוננת והתנגדותה.

 

2.        בית המשפט המחוזי מצא את עדות המתלוננת כמהימנה עליו ומצא תמיכה בגרסתה בדברים שנרשמו מפי אחרים. כך קבע שדברים שאמר ת.א בחקירתו במשטרה ובעדותו בבית המשפט חיזקו את גרסת המתלוננת ביחס לאישום הראשון. כמו כן נקבע שדברים שנרשמו מפי ת.א. ומפי חבריו אשר נכחו בדירתו בעת המעשים נשוא אישומים 4-2, חיזקו את גרסתה של המתלוננת ביחס לאישומים אלה. במסגרת זו, התייחס בית המשפט לעימות שנערך בין המתלוננת ובין ת.א, בו סיפר כי היה מתקשר למבקש בכל פעם שהמתלוננת הייתה אצלו בדירה על מנת לממש את התכנון המוקדם ביניהם לפיו המבקש יכנס עם המתלוננת לחדר וינסה לשכב איתה. כמו כן קיבל בית המשפט את אמרותיהם של חבריו של ת.א במשטרה, אשר תמכו אף הן בגרסת המתלוננת, כמהימנות עליו, והעדיף אותן על פני עדותם בבית המשפט. בית המשפט הסביר זאת בכך ש"ניתן להתרשם כי [גם] אמרותיהם של ל.ר וה.ו במשטרה אותנטיות ומהימנות יותר מדברים שמסרו בעדויותיהם בבית המשפט מאוחר יותר ושהיה ניכר בהם כי תואמו דברים שאמרו בעדויותיהם בבית המשפט, שהיו מנוגדים לדברים קודמים שמסרו במשטרה" (עמ' 24 להכרעת הדין).

 

           לאור זאת, הרשיע בית המשפט את המבקש בעבירות שיוחסו לו באישום הראשון והשני, היינו עבירות של מעשה מגונה בכוח ומעשה סדום לפי סעיפים 348(ב) ו-347(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק) בנסיבותיהם של סעיפים 345(ב)(1) ו-345(א)(1). באשר לשני האישומים האחרים נמצא כי "לא ניתן לקבוע מעבר לספק סביר כי המתלוננת התנגדה למעשים אלה באופן שהנאשם יכול היה להבין זאת באופן ברור ויתכן שבסופו של דבר הסכימה בהתנהגותה, ולו מהמחשבה שעדיף לה לעשות את הדברים שעשתה לעומת דברים אחרים שחששה מהם" (עמ' 29 להכרעת הדין). לפיכך, החליט בית המשפט לזכות את המבקש מעבירות של מעשה סדום לפי סעיף 347(ב) לחוק, אולם הרשיעו בעבירות של מעשה סדום לפי סעיף 347(א)(1) לחוק שעניינו מעשה סדום באדם שטרם מלאו לו שש עשרה שנים. בית המשפט השית על המבקש 7 שנות מאסר בפועל, שנה מאסר על תנאי למשך 3 שנים ופיצוי למתלוננת בסך 30,000 ₪.

 

3.        ערעור שהגיש המבקש על פסק דינו של בית המשפט המחוזי נדחה על-ידי בית משפט זה. בפסק-דינו ציין בית המשפט כי הרשעתו של המבקש לא התבססה אך על עדותה של המתלוננת אלא נתמכה בדברים שנרשמו מפיהם של אחרים. מערך ראיות זה הפריך מכל וכל את גרסת המבקש, אשר התבססה על הכחשה מוחלטת של כל מגע מיני עם המתלוננת.

 

הבקשה למשפט חוזר

 

4.        בבקשה שלפני לעריכת משפט חוזר טוענת באת-כוח המבקש כי בידי המבקש ראיות חדשות שיש בהן כדי להביא לזיכויו של המבקש. הראיות החדשות הינן הקלטות של שתי פגישות בין המתלוננת לבין הגברת ל.א (להלן: ל.א), חברתה של בת דודו של המבקש. ל.א שהתה פעמים רבות בביתה של בת דודו של המבקש ושמעה אותה לא אחת משוחחת עמו בטלפון. לטענת המבקש במשך הזמן החלה גם ל.א לשוחח עמו בטלפון וגילתה סקרנות לגבי שהותו בכלא. עוד נטען כי בעקבות חיפוש שערכה ל.א באינטרנט ממנו עלה כי המבקש הורשע באונס של קטינה, החליטה לברר האם התלונה על יסודה הורשע הייתה תלונת אמת. משמצאה ל.א את המתלוננת באמצעות רשת חברתית באינטרנט, יצרה איתה קשר, ולאחר תקופה של כחודשיים, בה התכתבו באינטרנט, החליפו מספרי טלפון והחלו לשוחח בטלפון. לאחר מספר שיחות טלפון נפגשו השתיים פעמיים. הפגישה הראשונה הוקלטה על ידי ל.א במכשיר אודיו והשנייה הוסרטה במצלמת וידאו. המבקש גורס כי מן ההקלטות עולה בבירור כי המתלוננת כלל לא קיימה עמו יחסי מין וכן כי המבקש כלל לא רצה לגעת בה.

 

 

 

 

 

טענות המשיבה

5.        המשיבה סבורה כי דין הבקשה להידחות הן על הסף והן לגופו של עניין.

 

           ראשית, נטען כי מן הבקשה לא ברור מתי נודע למבקש או לבאי כוחו על אותן שיחות. כל שצוין בבקשה הוא שהראיות החדשות הושגו כשלוש שנים לאחר ההרשעה. המשיבה מציינת כי המבקש הורשע ביום 18.6.07 ואילו הבקשה לעריכת משפט חוזר הוגשה ביום 20.1.11. על כן, לשיטתה, הבקשה הוגשה באיחור שכן לפי תקנה 4 לתקנות בתי המשפט (סדרי דין במשפט חוזר), התשי"ז-1957, יש להגיש בקשה למשפט חוזר תוך 90 יום מן היום בו נודע למבקש על קיום אחת העילות האמורות בסעיף 31(א) לחוק. לפיכך, גורסת המשיבה כי יש לדחות את הבקשה על הסף.

 

           לגופו של עניין נטען כי אין בראיות המוזכרות בבקשה כדי להצדיק בירור מחדש של הרשעת המבקש. לשיטת המשיבה, אמנם לכאורה במהלך השיחות טענה המתלוננת כי לא קיימה קשר מיני עם המבקש, אולם מקריאת התמלילים עולה בבירור שמדובר בשיחה שבה המתלוננת מנסה פעם אחר פעם להתחמק ממתן תשובות ביחס לקשריה עם המבקש, ולהסב את השיחה לכיוונים אחרים. כן מציינת המשיבה כי מן התמלילים עולה שהמתלוננת טענה במהלך השיחות כי לא התלוננה כנגד המבקש במשטרה וכי הוא מרצה עונשו בלא כל קשר אליה. מכאן, למדה המשיבה כי המתלוננת מבקשת לחסות מפני ל.א את פרטי הפגיעה המינית שביצע בה המבקש. בהקשר זה מציינת המשיבה שלא פורט בבקשה מה מידת הקרבה בין השתיים והאם אכן ניתן לצפות כי המתלוננת תחשוף מידע מסוג זה בפני ל.א.

 

           המשיבה מוסיפה וטוענת כי הרשעתו של המבקש אינה מתבססת רק על עדותה של המתלוננת כעדות יחידה, אלא על מכלול של ראיות שנאספו. בכללן של ראיות אלו קיימות עדויות שבית המשפט מצא כי הן אמינות, בעוד הגרסה הנטענת החדשה אינה מתיישבת עימן. על כן, טוענת המשיבה כי אין באמרתה הלכאורית של המתלוננת בפני ל.א כדי לשנות מסקנותיו של בית המשפט המחוזי.

            

דיון והכרעה    

 

6.       עיינתי בבקשה לעריכת משפט חוזר ובתגובת המשיבה והגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות, שכן לא עלה בידי המבקש להראות כי מתקיימת אחת העילות לקיומו של משפט חוזר. אפשרות עריכתו של משפט חוזר מעוגנת בסעיף 31 לחוק בתי המשפט. ביסוד סעיף זה ניצבות שתי תכליות – מחד, גילוי האמת והבטחת מנגנון המאפשר תיקון טעות שנפלה בהרשעתו של אדם, ומאידך, עקרון סופיות הדיון, שחשיבותו נעוצה ביעילות המערכת השיפוטית ובוודאות המשפטית שהוא מקנה לבעלי הדין שכבר זכו ליומם בבית המשפט ומיצו את ההליכים המשפטיים העומדים לרשותם (מ"ח 7929/96 כוזלי  נ' מדינת ישראל, פ"ד נג(1) 529, 559 (1999)). באיזון שבין שתי התכליות הללו, יש ליתן לסעיף האמור פרשנות מצמצמת, שכן "משפט חוזר הינו החריג ולא הכלל. משפט חוזר אינו ערעור נוסף" (שם, בעמ' 560). 

 

7.       ארבע עילות מונה סעיף 31(א) לחוק בתי המשפט לקבלת בקשה לעריכת משפט חוזר. מהבקשה שבפני עולה כי שתיים הן העילות הרלוונטיות לבחינה בעניינינו, על אף שבאת-כוח המבקש לא נקבה בשתיהן במפורש. המרכזית שבהן היא זו הקבועה בסעיף 31(א)(2) ולפיה קיימות ראיות העשויות לשנות את תוצאת המשפט לטובת הנידון והשנייה – שהינה עילת סל – מתייחסת למצב בו נתעורר חשש ממשי לעיוות דין.

 

8.       היות שבקשה זו נשענת על הטענה כי קיימות ראיות חדשות אפנה תחילה לבחינת התקיימותה של העילה הקבועה בסעיף 31(א)(2) לחוק בתי המשפט. במסגרת עילה זו נקבע כי לא די בהצגת ראיות חדשות כדי לבסס עילה לעריכת משפט חוזר. על בית המשפט הדן בבקשה לשקול את האמינות הלכאורית של הראיות החדשות ואת משקלן ביחס למערכת הראיות שהוצגה בפני הערכאה שדנה במקרה ולבחון האם יש בהן להביא לשינוי תוצאות פסק הדין שניתן. וכך נאמר בעניין זה:

 

"אין צורך שהעובדות או הראיות הנוספות, כשלעצמן, עשויות היו לשנות את תוצאות המשפט. יש לשלב את העובדות או הראיות הנוספות במכלול הראיות, ובמסגרת זו לבחון אם יש בהן כדי לשנות את תוצאות המשפט לטובת המבקש. עם זאת, לא די בכך שנמצאו עובדות או ראיות נוספות שלא היו בפני בית-המשפט שהרשיע את המבקש. ראיות או עובדות נוספות אלה צריכות להיות בעלות אותו משקל סגולי _ אם כשלעצמן ואם בהצטרפותן לראיות שעל-פיהן הורשע המבקש _ אשר יש בו כדי להביא לשינוי תוצאות המשפט." (מ"ח 6148/95 עזריה נ' מדינת ישראל, פ"ד נא(2) 334, 355-356 (1997) (להלן: פרשת עזריה).

 

 

          בענייננו, בבחינת הראיות החדשות כשלעצמן, ואף בבחינתן לצד הראיות עליהן התבססה הרשעתו של המבקש, עולה כי אין לראיות החדשות את המשקל הסגולי המתאים, כביטויו של הנשיא ברק בפרשת עזריה, כדי להביא לשינוי תוצאות המשפט לטובתו של המבקש. אציין, כי לא נעלמה מעיני העובדה כי הראיות החדשות הוגשו ללא ציון התאריכים בהם צולמה והוקלטה לכאורה המתלוננת. עיון בקבצים שהוגשו בתקליטור מעלה כי הקלטת הוידיאו, היא המאוחרת מבין שתי ההקלטות, נעשתה לכל המאוחר בתאריך 30.5.2010, כחצי שנה לפני הגשת הבקשה למשפט החוזר. משמצאתי כי דין הבקשה להידחות לגופה, איני מוצאת להידרש לטענת הסף שהעלתה המשיבה אולם אציין כי מצב זה, בו יודע המבקש על קיומה של ראיה אשר לדבריו עשויה לזכותו ושומר עליה ללא מעש במשך למעלה מחצי שנה, מעורר לכל הפחות תהיות של ממש באשר לאמינות הראיות.

 

9.       ראשית, נראה כי המתלוננת לא הייתה עקבית במהלך שתי הפגישות לגבי מהות הקשר שלה עם המבקש. בפגישה הראשונה בין המתלוננת לל.א סיפרה המתלוננת כי התקיימו בינה לבין המבקש יחסי מין: פעם אחת מין אנאלי ופעמיים מין אוראלי (עמ' 8 לתמלול הפגישה הראשונה, בנספח ה' לבקשה). תיאור זה תואם לכאורה את עדותה של המתלוננת בפני הערכאה הדיונית, שאותה קיבל בית המשפט המחוזי כמהימנה. כידוע, לערכאה הדיונית יתרון בהתרשמות מהעדים. בהמשך הפגישה (עמ' 13 לתמלול הפגישה הראשונה) חוזרת בה המתלוננת מדבריה הקודמים ואומרת כי היא "סתם צחקה" בקשר ליחסיה עם המבקש, תוך כדי שהיא מנסה כל הזמן להסב את השיחה לנושאים אחרים ולקשרים אחרים שהיו לה עם גברים. על כן מסתברת יותר המסקנה כי החלה לספר באופן לקוני וחסר פרטים על הקשר שלה עם המבקש לל.א, אך בהמשך השיחה חזרה בה.

         

          הסבר לכך יכול להימצא בין דפי התמליל של הפגישות, מהם ניתן להתרשם כי יתכן שהלחץ שהפעילה ל.א על המתלוננת בקשר ליחסיה של האחרונה עם המבקש גרם למתלוננת להפסיק לבטוח בה, ומסביר את סירובה להמשיך לספר לה את פרטי מערכת היחסים או השתלשלות האירועים האמיתית אותה חוותה עם המבקש. על מידת הלחץ שהפעילה ל.א על המתלוננת ניתן ללמוד משתי הפגישות המוקלטות ביניהן. בולט במיוחד הרגע בו שואלת ל.א את המתלוננת, שוב ושוב, עשר פעמים ברציפות את השאלה האם היא קיימה יחסי מין עם המבקש תוך כדי שהיא מבקשת ממנה להגביר את קולה כי היא "לא שומעת" (עמ' 20-19 לתמלול הפגישה השנייה). עניין זה יכול היה לגרום למתלוננת לסגת מנכונותה לספר ולהיפתח בפני מי שלמעשה זרה לה.

 

          בנוסף לכך, נסיבות פגישותיהן של המתלוננת ול.א מקטינות את המשקל הסגולי שיש לייחס לראיות החדשות. ראשית, המתלוננת ול.א שתו אלכוהול רב במהלך שתי הפגישות (עמ' 29, 37, 42, 44, 49-47, ו-56 לתמלול הפגישה הראשונה, ועמ' 2 ו-15 לתמלול הפגישה השנייה). שנית, הפגישות ביניהן התקיימו לאחר היכרות של כחודשיים. תקופת היכרות כה קצרה, המבוססת על היכרות שטחית באמצעות האינטרנט, יכולה לעורר ספק גדול בשאלה האם נפגעת בעבירות מין תהא נכונה לשתף מישהי שהכירה זה מכבר, ולתאר בפניה פרטים אינטימיים ממעשה האונס שחוותה. נראה אך טבעי כי בנסיבות אלה, תירתע המתלוננת ותימנע מלספר את כל הפרטים בנוגע לפרשה שנסתיימה בפסק דין שאימץ את גרסתה והפך חלוט.

 

          הנה כי כן, מכל האמור יוצא כי הראיות החדשות, כשלעצמן, חסרות את המשקל הסגולי המתאים לשם שינוי תוצאת המשפט לטובתו של המבקש ואין בהן כדי לגבש עילה להתערבות בפסק דינו של בית המשפט המחוזי.

 

10.     שנית, בחינת הראיות החדשות אל מול מערך הראיות הקודם, ובמיוחד אל מול ראיות החיזוק לעדות המתלוננת, מעלה אף היא כי אין לראיות החדשות את המשקל המתאים לשינוי תוצאת המשפט. הרשעתו של המבקש התבססה הן על עדותה המפורטת של המתלוננת והן על אמרותיהם של ת.א וחבריו במשטרה, אשר תמכו וחיזקו את גרסתה של המתלוננת בנקודות מהותיות, כאשר לא היה להם למעשה אינטרס או רצון כלשהו לעזור למתלוננת, אלא דווקא לתמוך במבקש. הדברים המאוחרים והלקוניים של המתלוננת לפיהם לא היו דברים מעולם, שכאמור ניתן להסבירם על רקע ההיכרות השטחים עם ל.א, לא רק שסותרת את עדותה המפורטת עליה נחקרה בחקירה נגדית בבית המשפט המחוזי, אלא גם אינה מתיישבת עם מערך הראיות הכולל ששימש בסיס להרשעת המבקש. במצב דברים זה, בו כל שהובא הוא ראיות לכאורה לשינוי גרסה שאין בהן כדי לעורר ספק של ממש באמינותה של המתלוננת, הנתמכת כאמור בראיות משמעותיות נוספות, סבורה אני כי ראיות אלו חסרות כאמור את המשקל הסגולי הנדרש כדי לשנות את קביעותיה של הערכאה הדיונית, ויש להעדיף את מערך הראיות הקודם אשר שימש בסיס להרשעת המבקש בבית המשפט המחוזי ואשר נבחן בשנית גם במסגרת הערעור לבית משפט זה, שסמך ידיו על הכרעת בית המשפט המחוזי.

 

          יצוין כי גם העובדה שהמתלוננת הגישה בהקשר אחר תלונת שווא כנגד חברה ת.א, אין בה כדי להשפיע על כפי שהוכרע כנגד המבקש. בעניין זה יודגש כי מדובר בתלונה כנגד ת.א ולא כנגד המבקש וכי בית המשפט המחוזי היה ער לתלונת שווא זו ולמרות זאת בחר לתת אמון בגרסתה של המתלוננת שכאמור נתמכה גם בדבריהם של ת.א וחבריו. למותר לציין שטענה זו כשלעצמה, ככל שהיא מופנית כנגד מהימנות המתלוננת – אין מקום לבוחנה מחדש במסגרת בקשה למשפט חוזר (מ"ח 8390/08 לוי נ' מדינת ישראל, פסקה 20 להחלטתה של השופטת מ' נאור (לא פורסמה, 19.3.2009)).

 

          משאלו הם פני הדברים, לא שוכנעתי כי עלה בידי המבקש למלא אחר דרישות העילה הקבועה בסעיף 31(א)(2) לחוק בתי המשפט, בדבר ראיות חדשות שיש בהן להשפיע על תוצאות המשפט לטובתו של המבקש. נוכח מסקנתי זו – איני סבורה גם שיש בראיות כדי למלא אחר דרישת סעיף 31(א)(4) לפיו קיים חשש לעיוות דין. על בסיס כל החומר שבפני לא עלה בידי המבקש לעורר חשש כי נגרם לו עיוות דין.

 

           הבקשה, אפוא, נדחית.

 

           ניתנה היום, ג' בכסלו תשע"ב (29.11.11).

 

 

 

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   11005490_B02.doc   עכ

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il