עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 5423/12

 

 

 

 

                                          

                                                                                                    

                                          

 

בשם המבקשת:                      עו"ד שמעון טננבלט                   

 

 

 

1.        לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (מפי כב' הנשיאה  ד' ברלינר, והשופטים צ' גורפינקל, ומ' סוקולוב) בגדרו נדחה, ביום 18.01.2012, ערעור המבקשת (ע"פ 17979-09-11) על הכרעת דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו (מפי כב' השופטת ד' שריזלי) בת"פ 2530-05. בית המשפט המחוזי קיבל, ביום 13.06.2012, את ערעור המשיבה על העונש (עפ"ג 6492-09-11), אשר הושת על המבקשת במסגרת אותו תיק.

 

           בד בבד עם הגשת בקשת רשות הערעור, הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר בפועל, שתחילתו ביום 17.07.2012, וביצוע העונש עוכב עד להכרעה בבקשה זו.  

 

כתב האישום

 

2.        נגד המבקשת הוגש כתב אישום, בגין עבירה של סיוע לקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 415 סיפא לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן:החוק), ביחד עם סעיף 32 לחוק; ועבירה של מרמה והפרת אמונים , לפי סעיף 284 לחוק.

 

3.        כתב האישום האמור עוסק במעשי מרמה וזיוף, אשר בוצעו על ידי ארבעה נאשמים, ובתוכם המבקשת, ושמטרתם קבלת החזר מס תשומות בסך 817,820 ₪, מתחנת מע"מ ברמלה. זאת, באמצעות הקמת חברה פיקטיבית בתחום מסחר הנעליים (היא הנאשמת 3), פתיחת תיק עוסק במע"מ באמצעות "איש קש", וזיוף חשבוניות, על-ידי הנאשמים 1 ו-2, שעניינן אספקת סחורות לחברה האמורה. המבקשת, היא הנאשמת 4, שימשה בעת הרלוונטית כסגנית ממונה בתחנת מע"מ ברמלה, ובעלת קרבה משפחתית לנאשם 2. במסגרת תפקידה, כך נטען,  היא אישרה את ביצוע החזר המס לחשבונה של החברה הפיקטיבית, זאת אף שידעה טרם האישור, כי בעל החברה הינו "עוסק" חדש, אין לו ולא היו לו, מקורות פרנסה בשנה שקדמה להגשת הבקשה, ומדובר בבקשת החזר בסכום גבוה. כל זאת, כך נטען, בכוונה לסייע ליתר הנאשמים לקבל במרמה את סכום הכסף אותו ביקשו.

 

           נושא החזר המס על-ידי המבקשת, הועבר לאישור של ראש ענף גבייה ואכיפה בתחנת מע"מ ברמלה, שהוא גם מרכז נושא ההחזרים, אשר, לאור מאפייני העוסק וסכום הבקשה, החזירו למבקשת, תוך הפניית תשומת ליבה לנוהל, המחייב בדיקה וביקור בעסק החדש, טרם מתן האישור על החזר המס. למרות זאת, חזרה המבקשת ואישרה את ההחזר המבוקש. בהמשך, פנה ראש ענף הגבייה בתחנה, בשנית, ובאופן אישי, למבקשת, והצביע על החריגות בבקשה, ועל הצורך בעיכוב מתן ההחזר הכספי לנישום. אף על פי כן, אישרה המבקשת את ההחזר המיידי של סכום הכסף, תוך שציינה כי יש לבצע ביקור בעסק, כשלושה חודשים לאחר ביצוע ההחזר בפועל.

 

           על יסוד אישור המבקשת, הועבר לחשבון החברה הפיקטיבית, ביום 12.12.03, סכום של 817,820 ₪.

 

פסק דינו של בית משפט השלום

 

4.        לאחר ניהול משפט הוכחות, קבע בית המשפט השלום בהכרעת דינו, כי מעשי המבקשת, עליהם אין מחלוקת, הם שסייעו להצלחת תוכנית המרמה של יתר הנאשמים בתיק, עוד נקבע, כי לאור הראיות הנסיבתיות שהוצגו בבית המשפט, התקיים במבקשת היסוד הנפשי הדרוש, להרשעה בעבירות המיוחסות לה. עוד הובהר, כי בעטיין של הראיות הנסיבתיות המשכנעות, עבר הנטל הטקטי אל כתפי המבקשת ליתן הסבר סביר לפעולותיה, ואולם, טענות ההגנה שבפיה היו משוללות כל יסוד בחומר הראיות.  בעקבות זאת, הרשיע בית המשפט את המבקשת בעבירות המנויות בכתב האישום.

 

5.        בשלב גזר הדין, התייחס בית המשפט לתסקיר שירות המבחן בעניינה של המבקשת, אשר ציין את מצבה הרפואי והרגשי הקשה של המבקשת, כאשר כשנתיים קודם לכן חלתה במחלת הסרטן, ובסופו הומלץ להטיל על המבקשת צו של"צ (שירות לתועלת הציבור), בהיקף של 100 שעות, וכן  צו מבחן. עוד נאמר בגזר הדין, כי במועד הטיעונים לעונש, עתר סנגורה לביטול הרשעתה.

 

           בית המשפט השלום שקל לקולא את העובדה, כי המבקשת היתה אישה נורמטיבית עד לביצוע העבירה, אשר מילאה תפקידים נכבדים ברשות המיסים, מעולם לא הועמדה לדין, ולא נהנתה כספית ממעשה ההונאה, בגינו הועמדה לדין. השיקול העיקרי שנשקל לטובת המבקשת היה מצבה הרפואי, וההתדרדרות הצפויה בו.

 

           מנגד, נתן בית המשפט את דעתו לחומרת מעשי המבקשת, ולעובדה כי מדיניות הענישה בעבירות מסוג זה הינה השתת עונש מאסר ממושך לריצוי בפועל, למרות נסיבות אישיות קשות, של נאשמים כאלו ואחרים. 

 

           באיזון בין השיקולים, החליט בית המשפט ליתן משקל מכריע לנסיבות לקולא, ובראשן מצבה הרפואי של המבקשת.

 

6.        לאור זאת, הוטלו על המבקשת העונשים הבאים: צו של"צ בהיקף של 150 שעות, בהתאם לתוכנית שגיבש שירות המבחן; צו מבחן למשך 12 חודשים ממועד מתן גזר הדין; מאסר על תנאי בן 12 חודשים, והתנאי הוא שלא תעבור משך 3 שנים ממועד גזר הדין עבירה מהעבירות בהן הורשעה , לרבות עבירות נסיון וסיוע; קנס כספי בסך 10,000 ₪ או 90 ימי מאסר תמורתו.

 

הערעור בבית המשפט המחוזי

 

7.        המבקשת ערערה לבית המשפט המחוזי על הכרעת הדין, ואילו המשיבה ערערה לאותה ערכאה על קולת גזר הדין.

 

8.        בית המשפט המחוזי בחן, במסגרת פסק דינו, את עיקר הראיות הנסיבתיות שהוצגו בפני בית משפט קמא, וקבע, כי אין ספק בדבר אשמתה של המבקשת בעבירות שיוחסו לה בכתב האישום. עוד הובהר, כי המערערת היתה עובדת מיומנת שידעה היטב את הנהלים, והחלטתה לאשר את ההחזר הכספי, על אף כל הנתונים שהיו ברשותה, וההסתייגויות שהעלה בפניה האחראי על ההחזרים, העבירה אל כתפיה את הנטל לנפק הסבר סביר למעשיה, אך לא עלה בידה לעשות כן.

 

9.        במסגרת פסק הדין  התייחס בית המשפט המחוזי לטענת בא כוח המבקשת , עליה חזר "פעמים אין ספור", לפיה כתב האישום אינו מציין את העובדה, שהמבקשת ידעה כי בעל החברה, שבבקשתו טיפלה, קשור לנאשם 2, קרוב משפחתה. ולכן, לגישת בא כוחה, לא ניתן להרשיע את המבקשת, בהתבסס על עובדה שאינה מנויה בכתב האישום. כמו כן, עובדת מודעותה לכך שהנאשם 2 הוא שעומד מאחורי בקשת ההחזר, לא הוכחה בבית המשפט.

 

           לעניין זה קבע בית המשפט המחוזי, כי כתב האישום מציין שהמערערת פעלה בכוונה לסייע לנאשמים 1 או 2 לקבל במרמה את ההחזר המבוקש, ולא תתכן כוונה לסייע, מבלי שהיתה המבקשת "מודעת לעובדות". לדברי בית המשפט המחוזי, האמירה בכתב האישום, לפיה המבקשת פעלה בכוונה לסייע "כמוה כאמירה כי המערערת היתה שותפה מלכתחילה לתכנון". עובדות אלו הוכחו בבית משפט קמא , שכן בין המבקשת לנאשם 2 היתה קרבה  ו"הדעת נותנת כי יש קשר בין הפעילות לאותה הקירבה" (פסקה 18 לפסק הדין).

 

10.      אשר לעונש שהושת על המבקשת, הבהירה ערכאת הערעור, כי מדובר בעונש  חריג לקולא, הסוטה מהנורמה העונשית המקובלת בעבירות מעין אלו, וזאת לאור מצבה הבריאותי של המבקשת.

 

           בעקבות זאת, ועוד טרם נדון ערעורה של המשיבה על גזר הדין, הפנה בית המשפט המחוזי את המבקשת לבדיקה רפואית עדכנית. חוות הדעת הרפואית קבעה, כי "אין מניעה לעונש שיקבע בית המשפט", כל עוד יתאפשר למשיבה לצאת, במהלך ריצוי העונש, לבדיקות וביקורות נוספות.

 

            לאור האמור בחוות הדעת, ומשום החומרה שבמעשים, כפי שהודגשה גם על-ידי בית משפט קמא, החליט בית המשפט המחוזי לקבל את ערעור המשיבה. כך נקבע, כי מבלי למצות את הדין עם המבקשת, ולאור מצבה הרפואי, יהיה עליה לרצות שבעה חודשי מאסר בפועל, תחת השירות לתועלת הציבור וצו המבחן שהוטלו עליה, על-ידי בית משפט קמא. בית המשפט המחוזי ציין, באופן חד משמעי "כי התקופה נקבעה כדי לבטא את נורמת הענישה המתחייבת שהינה מאסר מאחורי סורג ובריח ולא בעבודות שירות" (פסקה 8 לפסק הדין המשלים). רכיב הקנס נותר בעינו.

 

הבקשה

 

11.      טענתו העיקרית של בא כוח המבקשת, עו"ד שמעון טננבלט, הינה כי במקרה זה ניצבת סוגיה בעלת חשיבות עקרונית- משפטית, המצדיקה הענות לבקשה. המדובר בשאלת הרשעתו של אדם בפלילים, מבלי שיסוד חיוני להרשעה בעבירה המיוחסת לו, הופיע בכתב האישום והוכח על ידי המאשימה. לעניין זה, חזר בא כוח המבקשת על הטענה, כי בכתב האישום לא צויינה העובדה, לפיה המבקשת ידעה על הקשר בין הנאשם 2, קרוב משפחתה, לחברה הפיקטיבית שבעניינה טיפלה, ועובדה זו אף לא הוכחה. לאור זאת, המאשימה לא עמדה בנטל להוכיח את היסוד הנפשי הדרוש לביצוע העבירות המיוחסות למבקשת, היינו, כי מתן אישור ההחזר הכספי נעשה על ידה בעקבות מודעותה לקשר בין החברה לקרוב משפחתה, ומשום רצונה לסייע לו.

 

12.      לעניין גזר הדין, טען בא כוח המבקשת, כי העונש שהושת על מרשתו, במסגרת פסק הדין של בית המשפט המחוזי, הינו חמור יתר על המידה בנסיבות דנן, ואינו נותן ביטוי למצבה הרפואי החמור, העשוי להחריף, בעת שהותה מאחורי סורג ובריח. הובהר, כי המסמכים הרפואיים שהוגשו לבית משפט המחוזי מצביעים על הרעה במצבה של המבקשת, וכי בהתאם לחוות הדעת הרפואית שהוגשה לבית המשפט, תוחלת חייה של המבקשת הינה 5 שנים, לכל היותר.

 

13.      טענה נוספת שהעלה בא כוח המבקשת בנוגע לגזר הדין, הינה כי החלטת בית המשפט המחוזי להשית על המתלוננת עונש מאסר לריצוי בפועל, ניתנה לאחר שהמתלוננת כבר השלימה למעלה ממחצית מכסת שעות השירות לתועלת הציבור, אשר נגזרו עליה בבית משפט השלום. זאת, מבלי שהמאשימה ביקשה מבית משפט השלום לעכב את ביצוע גזר הדין, עד להגשת הערעור מטעמה. נטען כי, לאור רע"פ 6374/08 גנני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 06.02.2012) (להלן:עניין גנני), אשר קבע כי אין להטיל על נאשם לשאת, במקביל, בעונש מסוג שירות לתועלת הציבור ובעונש מאסר בפועל, מתעוררת במקרה דנן שאלה עקרונית בעלת חשיבות חוקתית, המצדיקה מתן רשות לערער.

 

           לטענה זו נתבקשה תגובת המשיבה בכתב, ומתגובתה עולה כי המבקשת ביצעה רק חלק מועט משעות השירות לתועלת הציבור, אשר נגזרו עליה, וכי על-פי ההלכה הפסוקה, לא נפל כל פגם בגזר הדין, שהושת על ידי בית המשפט המחוזי.

 

דיון והכרעה

 

14.        כלל הוא, מקדמת דנא, כי רשות לערעור שני תינתן במשורה ורק אם מתעוררת שאלה כללית, בעלת חשיבות חוקתית, ציבורית או משפטית, החורגת מעניינם הפרטני  הצדדים לבקשה (רע"פ 5313/12 ראיף נ' מדינת ישראל [לא פורסם, 11.07.2012]) רע"פ 5317/12 כץ נ' מדינת ישראל [לא פורסם, 11.07.201]).

 

           סבורני, כי בנסיבות שלפניי, אין מתעוררת כל שאלה העונה לתנאים האמורים.

 

           כזכור, נטען בבקשה, כי לא היה מקום להרשיע את המבקשת בעבירות שיוחסו לה, בשל העדרו של היסוד הנפשי, הדרוש להרשעה בעבירות אלו, הן מכתב האישום שהוגש נגדה, והן בראיות שהוגשו לבית המשפט. המדובר בהשגה על ממצאים עובדתיים, אשר נקבעו על-ידי הערכאה המבררת, ולא בסוגיה בעלת חשיבות כללית מיוחדת, המצדיקה דיון ב"גלגול שלישי".

 

15.        אציין, למעלה מן הצורך, כי אין מקום ליתן רשות ערעור, גם לגופו של עניין.

 

           בית משפט השלום, בהכרעת דין מפורטת, משכנעת ומנומקת כדבעי, קבע את אשמתה של המבקשת בביצוע העבירות המיוחסות לה. בית המשפט המחוזי בחן את הממצאים שנקבעו על-ידי בית משפט קמא,  ולא מצא בהם כל דופי, ואף אני סבור כי אין כל הצדקה להתערב בהם.

 

16.      כזכור, טענתו העיקרית של בא כוח המבקשת, היא כי שאלת מודעותה של המבקשת לקשר בין בקשת ההחזר, לבין הנאשם 2, נעלמה מכתב האישום. דומה, כי אין לטענה זו כל אחיזה ברמה העובדתית, שכן יש אזכור בכתב האישום (בסעיף 9) לכוונת המבקשת לסייע ליתר הנאשמים, בעת אישור הבקשה, וזאת, למרות הפגמים שדבקו בה, כמפורט  בפסק דינו של  בית המשפט המחוזי.

 

17.      בנוסף, אינני סבור כי יש תימוכין לטענת בא כוח המבקשת, לפיה המאשימה לא עמדה בנטל להוכיח את היסוד הנפשי שבעבירה, הדרוש להרשעת המבקשת בעבירות בהן הואשמה. בית משפט השלום הדגיש בהכרעת דינו, כי אין בפניו ראיות ישירות המעידות על כי המבקשת סיכמה עם הנאשם 2 על סיוע באישור ההחזר הכספי האסור. ואולם, בית המשפט בחן, בפרוטרוט, את הראיות שהובאו בפניו, בנוגע לפער בין תפקידה של המבקשת והחובות הנובעים ממנו, לבין החפזון בו נהגה באישור החזר המס, למרות הבעייתיות הכרוכה בו. בעקבות כך, הגיע בית המשפט למסקנה כי היה למבקשת מניע, בלתי ברור, לסייע לנאשם 2 בתוכנית המרמה, וכי מדובר במסקנה האפשרית היחידה, כעולה מן הראיות שהובאו בפני בית המשפט.

 

           כמו כן, הערכאה הדיונית בחנה את ההסברים שניתנו על-ידי המבקשת בנוגע לטיפולה הלקוי, וזאת בלשון המעטה, בבקשת החזר המס. לאחר זאת, קבעה ערכאה זו, כי לא עלה בידי המבקשת לעמוד בנטל הראייתי הטקטי להותיר ספק בדבר חפותה, לאחר שמצבור הראיות הנסיבתיות נגדה הוכיח את אשמתה הלכאורית. בהתאם להכרעת דינו של בית משפט השלום, וכפי שנקבע גם על-ידי ערכאת הערעור, אין מתעורר ספק של ממש, כי המאשימה עמדה בנטל אשר רבץ על שכמה, להוכיח את יסודות העבירות שיוחסו למבקשת.

 

18.      מסקנתי, בדבר דחיית הבקשה לרשות הערעור, שרירה וקיימת גם לאחר שבחנתי את השגות המבקשת בנוגע לגזר הדין שהושת עליה.

 

19.      טענת בא כוח המבקשת כי לאור עניין גנני, טעה בית משפט המחוזי כאשר השית על המבקשת עונש מאסר בפועל, נדחית מפני האמור בדנ"פ 1537/12 מדינת ישראל נ' גנני [לא פורסם, 20.05.2012], אשר ניתן טרם נגזר דינה של המבקשת בבית משפט המחוזי, ואשר , משום מה, לא אוזכר בבקשה שלפניי.

 

           בדנ"פ 1537/12 האמור, נקבע כי יש לבחון את ההלכה בעניין גנני, על רקע הנסיבות המיוחדות לאותו מקרה, וכי בכל אופן, הלכה זו, לפיה אין להשית על נאשם עונש מאסר בפועל לצד שירות לתועלת הציבור, חלה רק בנסיבות בהן הנאשם סיים לרצות את השירות לתועלת הציבור, טרם שהוטל עליו עונש מאסר לריצוי בפועל. וכך נאמר בדנ"פ 1537/12, בהקשר זה, "פסק הדין לא התייחס למקרים בהם השלים הנאשם ריצוי של חלק מצו השירות, או לא החל לבצעו כלל. נכון הוא, כי בפסק הדין אין אמירה ברורה המצמצמת את תחולתו רק למקרים בהם השלים הנאשם את ביצוע צו השירות, אך עיון מדוקדק בפסק הדין מלמד, כי ההלכה שנפסקה בו כוּוְנה לחול במצבים בהם סיים הנאשם לבצע את צו השירות..." .

 

           בא כוח המבקשת טען, כי מרשתו ביצעה את חלק הארי של השירות לתועלת הציבור, ואולם, מעיון בתגובת המשיבה, עולה כי גם בעניין זה בא כוח המבקשת לא דק פורתא. הודעת שירות המבחן למבוגרים בירושלים, מיום 26.07.2012, מבהירה כי החל ממועד מתן גזר הדין בבית המשפט השלום, ועד שעוכב ביצוע השירות לתועלת הציבור, ביצעה המבקשת רק 24 שעות מתוך 150 השעות שנקבעו בצו השירות, על ידי הערכאה הדיונית.

 

           בנסיבות אלו, ולאור האמור בדנ"פ 1537/12 הנזכר לעיל, רשאי היה בית המשפט המחוזי להשית על המבקשת עונש מאסר בפועל, לאחר שזו החלה בביצוע השירות לתועלת הציבור.

 

20.      גם חומרת העונש, שהושת על המבקשת בבית המשפט המחוזי, אינו משמש בסיס למתן רשות לערער על גזר הדין.

 

           הלכה פסוקה היא כי טענות הנוגעת לחומרת העונש אינן מהוות עילה למתן רשות ערעור, אלא במקרה בו הוכחה סטייה ניכרת ממדיניות הענישה המקובלת, באותן נסיבות, או כאשר נגרם למבקש עיוות דין (רע"פ 4380/12 אביב נ' מדינת ישראל [לא פורסם, 12.07.2012]) רע"פ 5358/12 שוקרון נ' מדינת ישראל [לא פורסם, 10.07.2012]). נסיבות חריגות אלו אינן מתקיימות בבקשה שלפניי.

 

21.      אין מחלוקת בדבר מצבה הרפואי והנפשי הקשה של המבקשת עקב מחלתה, ונסיבות אלו, אכן, הובילו להקלה משמעותית בעונש שהושת עליה על ידי בית משפט קמא. משום כך, עמד בית המשפט המחוזי על הגשת חוות דעת רפואית עדכנית ומקיפה בדבר מצבה של המבקשת, טרם ההחלטה בדבר טיבו של העונש הראוי.

 

           חוות דעת זו קבעה, באופן חד משמעי, כי מצבה הרפואי של המבקשת אינו מטיל מגבלה על סוג העונש שיושת עליה, למעט הדרישה לאפשר לה לצאת את כותלי בית הכלא לקבלת טיפולים שונים, וזאת בצורה מסודרת וללא עיכובים.

 

           עוד אציין, כי אף אני, כבית המשפט המחוזי, לא מצאתי תימוכין בחוות הדעת, אשר צורפה לבקשה דנן, למסקנות הקשות בדבר מצבה הרפואי ותוחלת חייה של המבקשת, עליהן הצביע בא כוחה בבקשה שלפניי, וכולי תקווה כי לא יחול במצבה הרפואי כל שינוי לרעה.

 

22.      לצד נסיבותיה האישיות הקשות של המבקשת, אשר, כאמור, אינן מונעות את כליאתה מאחורי סורג ובריח, יש לתת את הדעת על חומרת העבירות בהן הורשעה, ופגיעתן הקשה באינטרס הציבורי.

 

           המבקשת, עובדת בכירה ברשות המיסים, ניצלה את תפקידה הרגיש, הכולל פיקוח על החזרי מע"מ לנישומים, על מנת לסייע לנאשמים לקבל במרמה החזרי מס תשומות פיקטיביים. מדובר במעשה שחיתות חמור ביותר, הפוגע באמון הציבור ובקופה הציבורית, ומחייב ענישה קשה ומרתיעה. לעניין זה, יפים הדברים שנאמרו על-ידי בית משפט זה בע"פ 8430/11 מדינת ישראל נ' קראשי [לא פורסם, 15.02.2012]:

 

"המאבק על קיומו של שלטון תקין, ההגנה על טוהר השירות הציבורי וקיומו של מנגנון ציבורי שיזכה לאמון הציבור, הוא אחד מהמאבקים החשובים של החברה הישראלית כיום. 'כדי להתמודד עם נגע זה ולהרתיע את הרבים' – כך נפסק – 'לא די עוד במלל ודברי כיבושין, והגיעה העת לעשות מעשה, על ידי הצגתו של תג מחיר גבוה מזה שהיה נהוג בעבר לצידן של העבירות בתחום זה' (ע"פ 5083/08 בניזרי נ' מדינת ישראל [לא פורסם, 24.6.2009). שיקול מרכזי בענישה בגין עבירות אלה הוא השיקול של הרתעת הרבים".

 

 

 

           לאור האמור, ועל אף מצבה הרפואי של המבקשת, סבורני, כי העונש שהושת עליה אינו חמור יתר על המידה, ובוודאי שאינו מצדיק מתן רשות ערעור לבית משפט זה.

 

23.      הבקשה נדחית.

 

           המבקשת תתייצב לריצוי עונשה ביום 2.9.2012, עד לשעה 10:00, במזכירות בית המשפט המחוזי בתל-אביב.

 

 

           ניתנה היום, י"ז באב התשע"ב (‏5.8.2012).

 

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   12054230_I02.doc   יא

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il