עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 5387/11

 

 

 

 

 

 

                                          

                                                                                                    

                                          

                                          

בשם המבקש:                        עו"ד דוד ברהום

 

 

 

           לפניי בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (עפ"ג 31631-04-11, כבוד השופטים צ' סגל, מ' יועד-הכהן וב' גרינברגר) מיום 6.6.2011 בו התקבל ערעורה של המשיבה על גזר דינו של בית משפט השלום בירושלים (ת.פ 9841/08, כבוד השופט א' רומנוב) מיום 6.3.2011.

 

           כנגד המבקש הוגש כתב אישום בגין עבירות של תקיפה בנסיבות מחמירות, תקיפה סתם, הסגת גבול ואיומים. נטען כי במועד הרלוונטי המבקש ביצע עבירות אלה הן כלפי גרושתו והן כלפי שני אנשים נוספים שהיו עמה.

 

           ביום  3.12.2009 הורשע המבקש בבית משפט השלום על פי הודאתו ונגזר עליו עונש של 6 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות וכן מאסר מותנה. בגזר הדין מיום 6.3.2011 ציין בית המשפט כי עונש זה מבטא איזון בין חומרת המעשים בהם הורשע המבקש לבין חלוף הזמן מאז ביצוען, שהותו במעצר בית ובמרכז הטיפול "בית נועם, וכן החשש שכליאתו של המבקש מאחורי סורג ובריח תדרדר את מצבו.

 

           המשיבה ערערה על גזר הדין וביקשה להשית על המבקש עונש מאסר בפועל. בית המשפט קיבל את הערעור וקבע כי מתוך ששת חודשי המאסר שנגזרו למבקש 60 ימים ירוצו בדרך של עבודות שירות, בניכוי התקופה שריצה עד למתן פסק הדין, ויתרת התקופה תרוצה בפועל. בפסק הדין צוין כי המשיבה לא הסבירה מדוע לא הגישה בקשה לעיכוב ביצוע עונשו של המבקש אשר למעשה כבר החל בביצועו מספר שבועות קודם לכן ביום 11.5.2011. בגזירת הדין נתן בית המשפט משקל לאינטרס השיקומי ולעובדה שהמבקש כבר החל בריצוי עונשו בעבודות שירות. מאידך נשקלו עברו הפלילי, היעדר שיתוף פעולה מצידו עם גורמי הטיפול, סוג העבירות שביצע וחומרתן.

 

           לבקשת המבקש, ביום 18.7.2011 הוריתי על עיכוב ביצוע עונש המאסר בפועל שהוטל עליו בבית המשפט המחוזי עד למתן החלטה אחרת.

 

           מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי, בגדרה טוען המבקש כי השאלה המשפטית העקרונית המתעוררת בעניינו נוגעת לקביעתו של בית המשפט המחוזי, שלפיה עונש המאסר בפועל יחל לאחר תום ריצוי עבודות השירות. קביעה זו נוגדת לדבריו את סעיף 51ב(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין) המורה כי כאשר מוטל על נאשם עונש מאסר שחלקו ירוצה בעבודות שירות וחלקו בפועל – הנאשם ירצה קודם לכן את רכיב המאסר בפועל. זאת טוען המבקש, על בסיס דברי ההסבר לתיקון הרלוונטי לחוק העונשין, כחלק מתפיסת עבודות השירות כעונש המיועד בין היתר לסייע לנאשם להשתלב בחזרה בחברה. את החריג לכלל זה, המעניק לבית המשפט שיקול דעת בעניין סדר נשיאת העונשים, טוען המבקש כי יש לפרש בצמצום רב.

 

           לחלופין הוא טוען, כי גם אם בקשתו לא מעוררת שאלה החורגת מעניינו הפרטני, הרי שהנסיבות דנן, לרבות העובדה כי עבר תהליך שיקומי ארוך לאורך כל התקופה בה היה עניינו תלוי ועומד בפני הערכאה הדיונית וכן העובדה שהמשיבה, אשר בחרה לערער ולבקש להשית עליו עונש מאסר בפועל, לא ביקשה לעכב את ביצוע העונש – מהוות עילה למתן רשות ערעור. המבקש מציין, על בסיס התסקירים שהוגשו בעניינו מטעם שירות המבחן, כי הוא אדם בעל קשיים נפשיים המצוי במצוקה כלכלית ממשית שבגינה נאלץ אף למכור את כלייתו למען כיסוי חובותיו. הוא מדגיש כי מאסרו עלול לדרדר את מצבו ולקטוע את סיכוייו לעבוד ולשלם מזונות לילדיו.

          

           המשיבה מתנגדת למתן רשות ערעור במקרה דנן. לדבריה הבקשה נסבה על חומרת העונש שהושת על המבקש, סוגיה שאיננה מצדיקה כשלעצמה דיון בגלגול שלישי אלא במקרים חריגים ביותר. עוד היא טוענת כי בית המשפט המחוזי פעל בהתאם לסמכות הנתונה לו ותוך הפעלת שיקול דעת סביר. החריג הקבוע בסעיף 51ב(א) לחוק העונשין מיועד לטענתה, בין היתר למקרים מסוג זה, בהם ערכאת הערעור המעוניינת להחמיר את העונש נאלצת להפוך את סדר נשיאת העונשים, מאחר והנאשם כבר החל בריצוי עבודות השירות. לבסוף היא טוענת כי העונש שנגזר על המבקש בנסיבות דנן נוטה לקולה לנוכח חומרת מעשיו ועברו הפלילי המכביד ועל כן  אין מקום להתערב בפסק הדין של בית המשפט המחוזי.

 

           לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה לה, ובפסקי הדין של הערכאות שקדמו לי, הגעתי מסקנה כי דין הבקשה להידחות. כפי שטענה המשיבה, סעיף 51ב(א) לחוק העונשין המורה כי עבודות השירות ירוצו לאחר שירוצה עונש המאסר בפועל, מאפשר לבית המשפט לסטות מן הסדר האמור ולקבוע סדר אחר. מכאן, ובכפוף לכך שאין מחלוקת כי ערכאת הערעור הייתה רשאית ומוסמכת להחמיר את עונשו של המבקש ככל שמצאה לנכון, הרי שאין לטעמי עניינו מעורר כל שאלה פרשנית עקרונית המצריכה דיון בגלגול שלישי (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982). אכן, מוטב היה לו הייתה המשיבה מבקשת עיכוב ביצועו של העונש שהושת על המבקש, וזאת על מנת שבית המשפט לא ייאלץ לסטות מן הכלל שהותווה על ידי המחוקק ושנובע מתפיסה נכונה וראויה באשר לטיבן של עבודות השירות כחלופת מאסר המיועדת להקל על חזרתם של נאשמים להשתלב בחברה. אך התנהלותה זו של המשיבה נשקלה על ידי בית משפט המחוזי וניתן לה ביטוי בעונש שהושת על המבקש.

 

           יתר טענותיו של המבקש נוגעות לחומרת העונש כשלעצמה בנסיבות הפרטניות של המקרה ואינן מצביעות על סטייה ניכרת ממדיניות הענישה המקובלת. לפיכך אף הן מצדיקות מתן רשות ערעור (רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת , (לא פורסם, 24.3.1997). עוד יוער, מעבר לנדרש, כי על אף נסיבותיו האישיות של המבקש שאינן פשוטות כלל, הרי שלאור חומרת מעשיו – שכללו נקיטת אלימות כלפי מספר אנשים וביניהם גרושתו – העונש שגזר עליו בבית המשפט המחוזי מקובל עליי ולא מצאתי מקום להתערב בו.

 

 

           סוף דבר, הבקשה נדחית. החלטתי מיום 18.7.2011 לעניין עיכוב ביצוע עונש המאסר מבוטלת. המבקש יתייצב לריצוי עונש המאסר בפועל בתאריך 8.11.2011 בשעה 10:00 בבית המעצר במגרש הרוסים בירושלים.

 

           ניתנה היום, ב' בחשון התשע"ב (30.10.2011).

 

 

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   11053870_H03.doc   הג

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il