עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 5363/12

עו"ד? הצטרף לאינדקס חינם

בבית המשפט העליון

בש"פ 5363/12

לפני:

כבוד השופט ע' פוגלמן

המבקשת:

מדינת ישראל

נ ג ד

המשיב:

עדיאל (קורליאונה) ווינר

בקשה רביעית להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996

תאריך הישיבה:

ה' באב התשע"ב (24.7.2012)

בשם המבקשת:

עו"ד רחל זוארץ-לוי

בשם המשיב:

עו"ד איתן ארנון

החלטה

1. לבית המשפט המחוזי בירושלים הוגש כתב אישום שבו מיוחסות למשיב עבירות של שוד מזוין ונשיאת נשק. מאוחר יותר, הוגש כתב אישום מתוקן שבו יוחסו למשיב גם עבירות של שיבוש מהלכי משפט והדחה בעדות. פרטי האישומים הובאו בפירוט בהחלטת השופטת א' חיות בבש"פ 7198/11 מיום 25.10.2011, ונעמוד כאן אך על תמציתם. לפי פרטי האישום הראשון, שדד המשיב ביום 14.1.2011 חנות בתחנת דלק, כשהוא מאיים על הקופאי (להלן: המתלונן) באקדח דרוך. לפי האישום השני, ביום 1.2.2011, לאחר שנעצר, התקשר המשיב מבית המעצר למתלונן, ואיים עליו במטרה להדיח אותו ממתן עדות לחובתו. המשיב אמר למתלונן כי עליו להיפגש עם סניגורו, כדי שזה יתדרך אותו עובר למתן העדות. למחרת אותו יום הגיע המתלונן לתחנת המשטרה כדי לדווח על איומי המשיב. דקות ספורות לאחר מכן, שב והתקשר המשיב למתלונן ואמר לו כי הוא יודע על אודות הגעתו של האחרון למשטרה. בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט א' כהן) נעתר לבקשת המדינה, והורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים. משחלפו תשעה חודשים ולא ניתנה הכרעת דין במשפטו של המשיב, הוארך מעצרו בתשעים ימים נוספים (החלטת השופטת א' חיות בבש"פ 7198/11 לעיל). בהמשך, הוארך מעצרו של המשיב – בהסכמתו – בשנית ובשלישית (החלטת השופט י' עמית בבש"פ 345/12 מיום 11.1.2012; החלטת השופט נ' סולברג בבש"פ 2615/12 מיום 22.4.2012).

2. הבקשה שלפניי היא הרביעית במספר, ובגדרה מבקשת המדינה להורות על הארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים. לדבריה, המסוכנות הנשקפת מהמעשים המיוחסים למשיב – שוד מזוין באור יום – היא רבה, ונלמדת גם מכך שהוא יצר קשר עם המתלונן מבין כתלי בית המעצר ואיים עליו. כמו-כן, מפנה המדינה לעברו הפלילי המכביד של המשיב הכולל 92 הרשעות בגין עבירות רכוש, אלימות ועוד, ומציינת כי הוא נשא בעונשי מאסר בפועל ואף תלוי ועומד נגדו מאסר על תנאי בר-הפעלה. עוד נטען כי התמשכות ההליכים בתיק העיקרי היא לפתחו של המשיב (בשל אי התייצבות לדיונים, חילופי ייצוג, בקשות דחייה וכן הלאה). ממילא, כך לטענת המדינה, התיק נמצא בישורת האחרונה, שכן נשמעו סיכומי הצדדים והתיק קבוע להכרעת דין ביום 5.9.2012.

3. ב"כ המשיב סבור כי נוכח חלוף הזמן והתמשכות ההליך העיקרי, מן הראוי לבחון את אפשרות שחרורו של המשיב למעצר בית מלא בפיקוח הוריו המאמצים של המשיב או בבית אחותו. ב"כ המשיב סבור כי התמשכות ההליך העיקרי איננה לפתחו, כפי שטוענת המדינה, ובדבריו התייחס בפירוט לטעמים בגינם התמשך ההליך. עוד נטען כי התפוגג החשש מפני שיבוש מהלכי משפט, שכן המתלונן כבר מסר את עדותו במסגרת פרשת התביעה וכי יש ליתן משקל לכך שהערכת הזמן שצוינה בשלב ההארכה הראשונה, לא עמדה במבחן המציאות.

4. כידוע, בבחינת בקשה להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996, נדרש בית המשפט לאזן בין זכותו של הנאשם – שעומדת לו חזקת החפות – לחירות, לבין האינטרס בדבר שלום הציבור ובטחונו וניהול תקין של ההליך (ראו למשל: בש"פ 5346/12 מדינת ישראל נ' עבאסי (לא פורסם, 13.7.2012)). בין השיקולים שאותם יש להביא בחשבון, ניתן למנות את מידת המסוכנות הנשקפת מהנאשם נוכח העבירות המיוחסות לו, מאפייניו האישיים ועברו הפלילי; קצב התקדמות ההליך העיקרי ופרק הזמן הצפוי לשם השלמתו (בש"פ 1115/12 מדינת ישראל נ' מרזוק (לא פורסם, 9.2.2012)).

5. אין להקל בראש במסוכנות הנשקפת מהמעשים המיוחסים למשיב, שביצע לכאורה שוד מזוין לאור יום, באיומי אקדח דרוך. מסוכנות זו אף מתגברת על רקע היסטוריה "עשירה" של פעילות עבריינית (92 הרשעות ועונשי מאסר בפועל). את היעדר המורא מפני החוק ניתן גם ללמוד מהעובדה שהעבירות נושא כתב האישום בוצעו לכאורה כאשר עונש מאסר על תנאי תלוי ועומד נגד המשיב, וכן מפרטי האישום השני, שלפיו המשיב התקשר מבית המעצר למתלונן וניסה באיומים להדיח אותו ממתן עדות. מנגד, אין להתעלם מכך שהמשיב נתון במעצר כבר שנה וחצי מבלי שניתנה הכרעת דין בעניינו. ברי אפוא כי ההליך העיקרי, שאינו בעל מורכבות ייחודית, לא התקדם בקצב מניח את הדעת. עם זאת, מהשתלשלות העניינים המפורטת בבקשת המדינה, נראה כי חלק ניכר מהעיכוב הוא לפתחו של המשיב, בשל בקשות שונות שהוגשו מטעמו, וגם אם נניח לטובת המשיב כי לאלה היה טעם ענייני – כפי שהוסבר על ידי בא כוחו, יש ליתן משקל לכך שעיקרה של ההתמשכות אינה לפתחה של התביעה, ואינה נובעת מיומן עמוס של בית המשפט. בנקודת הזמן הנוכחית, הסתיים שלב הסיכומים והכרעת הדין עתידה להינתן בקרוב, במסגרת תקופת ההארכה המבוקשת (5.9.2012). נוכח המקובץ, על רקע המסוכנות הנשקפת מהמשיב וסיומו הקרב של ההליך העיקרי, החלטתי להיעתר לבקשה ולהורות על הארכת מעצרו של המשיב כמבוקש.

מעצרו של המשיב מוארך אפוא בתשעים ימים החל מיום 19.7.2012, או עד למתן פסק דין בת"פ 42326-01-11 בבית המשפט המחוזי בירושלים, הכל לפי המוקדם.

ניתנה היום, ‏ה' באב התשע"ב (‏24.7.2012).