עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 5340/10

 

 

 

 

 

                                          

                                                                                                    

                                          

                                          

 

 

 

 

 

המשנה לנשיאה א' ריבלין:

 

1.        זהו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופטת י' וילנר) שבו נקבע כי המשיב 1 (להלן: המשיב) מונה כדין לשמש כדירקטור בחברת "BPATH LTD." (להלן: החברה) וכי בשל כך הוא זכאי לעיין במסמכים הנוגעים לפעילות החברה ולעסקיה.

 

2.        החברה הוקמה בשנת 1996 על-ידי דוד שניידר וארז כוכבא (להלן: שניידר וכוכבא). בשנת 2000 נקלעה החברה לקשיים כספיים שגרמו גם למחלוקות פנימיות, ושבסופן עזב כוכבא את תפקידיו הרשמיים בחברה, אם כי המשיך להחזיק במניותיה. בכובעו כבעל מניות, הצביע כוכבא בשנת 2001 באסיפה הכללית של החברה בעד החלטה לפירוקה – צעד שנמנע בסופו של דבר עקב התאגדותם של חלק מעובדי החברה והסכמתם לנהל את החברה ולפתח את מוצריה בתמורה להקצאת מניות בחברה. כמו כן, באותה תקופה הסכימו כל בעלי המניות, מלבד כוכבא, להעניק לחברה הלוואת בעלים. בשנת 2008 בוצעה עסקה להעברת מניות החברה מאחזקתם של מספר בעלי מניות לחברה בשם מניקס בע"מ שבשליטתו של שניידר. לאחר שלא ניתנה לכוכבא ולבעלי מניות אחרים זכות סירוב ראשונה על מניות אלו, כפי שלטענתם נדרש על-פי תקנון החברה, פנו לבית המשפט המחוזי בכדי שיאכוף את זכות הסירוב הראשונה. במקביל, הודיע כוכבא לחברה כי מינה את המשיב, עורך-דין במקצועו, כדירקטור מטעמו בחברה, בהתאם להוראת התקנון המאפשרת למייסד למנות דירקטור כל עוד שיעור החזקותיו עומד על 4% לפחות ממניות החברה. החברה דחתה את הודעתו של כוכבא וסירבה להכיר במשיב כדירקטור, ועל כן פנה המשיב לבית המשפט המחוזי בבקשה להורות לחברה להזמין אותו לישיבות הדירקטוריון ולהעביר לו כל מסמך הנוגע לחברה, לפעילותה ולעסקיה.

 

3.        בית המשפט המחוזי דחה את טענות המערערים לפיהן יש לפרש את תקנון החברה כקובע כי המייסד רשאי למנות דירקטור רק כאשר שיעור החזקותיו עולה על 4% מהון מניות החברה "בדילול מלא" – דהיינו: כולל ניירות ערך הניתנים להמרה למניות. על-פי בית המשפט המחוזי, פרשנות תקנון החברה מורה כי כוונתו הייתה להתייחס להון המניות הנוכחי של החברה. עוד נקבע כי מסמכים שונים של החברה כגון: דיווח לרשם החברות ופרוטוקול האסיפה הכללית מורים כי כוכבא מחזיק בכ-13% ממניות החברה. כמו כן, מציין בית המשפט המחוזי כי בתגובה של מקצת מהדירקטורים לתביעת אכיפת זכות הסירוב הראשונה שהגיש כוכבא, הודו במפורש כי כוכבא זכאי למנות דירקטורים; לפיכך, קבע בית המשפט המחוזי כי מדובר בהודאת בעל-דין לנושא זה. בית המשפט המחוזי דחה גם את טענתם החלופית של המערערים, לפיה אין לאפשר לכוכבא למנות דירקטור ואין לאפשר למשיב נגישות למסמכי החברה מפני שכוכבא הוא בעל מניות בחברה מתחרה. בית המשפט המחוזי קבע כי לא נמצאה תשתית עובדתית לכך שכוכבא מתחרה בחברה וכי התנהגות החברה בשבע השנים שחלפו מאז שעזבהּ כוכבא מוכיחה כי אף החברה לא סברה כן באותה תקופה. יתר על כן, קבע בית המשפט המחוזי כי אף אם היה כוכבא בעל מניות בחברה מתחרה, עובדה זו לא הייתה מצדיקה את שלילת זכותו למנות דירקטורים בחברה. עוד קבע בית המשפט המחוזי כי אין יסוד לטענה כי מינוי הדירקטור נוגד את טובת החברה. בית המשפט קבע גם כי טענה זו מקדימה את זמנה, שכן המשיב חב חובת אמונים לחברה ועל כן יש להניח כי לא ימסור מידע סודי שהגיע אליו במסגרת תפקידו כדירקטור, למתחרי החברה. לפיכך, ומשנקבע כי אין כל פגם משפטי במינוי המשיב כדירקטור, קבע בית המשפט המחוזי כי המשיב זכאי לעיין במסמכי החברה בהתאם להסדר הקבוע בסעיף 265(א) לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן: חוק החברות).

 

4.        המערערים, ארבעה דירקטורים בחברה, טוענים כי כוכבא נטש את החברה לפני כעשור, פעל במרץ לפירוקה, סירב להלוות כסף לחברה כדי להצילה מקריסה ועניינו המחודש בה התעורר לפתע רק לאחר שנתבצעה מכירת המניות לחברת מניקס. לפיכך, טוענים המערערים, מינוי המשיב כדירקטור לא נועד לטובת החברה, אלא לטובתו האישית של כוכבא בלבד. עוד טוענים המערערים כי שגה בית המשפט המחוזי בפירוש תקנון החברה, שכן לטענתם, זכות המייסד למנות דירקטור ניתנה לו רק בתנאי שהוא מחזיק ביותר מ-4% ממניות החברה "בדילול מלא". על-פי המערערים, פרשנות זו עולה מלשון התקנון ומהסכמי השקעה שכרתה החברה עם משקיעים והיא אף תואמת את עמדת יועציה המשפטיים של החברה. נוסף על כך, טוענים המערערים כי כוכבא שילם למשרדו של המשיב שכר טרחה בשווי עשרות אלפי שקלים, ועל כן מדובר ב"דירקטור מטעם" שמטרתו היא לקדם את מטרת כוכבא לפגוע בחברה. לחלופין, טוענים המערערים כי מיד לאחר שעזב כוכבא את החברה, הוא הקים חברה בעלת שם דומה ("Directpath"), שמפתחת מוצר דומה לזה שמפתחת החברה, ופונה לאותו חוג לקוחות. לפיכך, טוענים המערערים כי מינוי המשיב לדירקטור ודרישת המסמכים מהחברה נתבצעה בחוסר תום לב מובהק ומתוך מטרה להעביר את סודותיה של החברה לכוכבא כדי שישתמש בהם בחברה מתחרה.

 

5.        המשיב טוען כי המערערים הודו כבר כי כוכבא עצמו רשאי להתמנות כדירקטור בחברה, ועל כן מקל וחומר הוא כי יש לאשר את מינוי המשיב, שהוא עורך-דין שאינו חשוד בפעילות בחברה מתחרה. בנוסף, טוען המשיב כי עיקר טענות המערערים מופנות נגד קביעות עובדתיות שקבע בית המשפט המחוזי, כגון הקביעה כי כוכבא אינו מתחרה בחברה וכי הוא מחזיק בלמעלה מ – 4% מהון מניות החברה. אשר על כן, לטענת המשיב, אין מקום להתערבותה של ערכאת הערעור. עוד טוען המשיב כי פרשנות שלפיה זכאי כוכבא למנות דירקטור כל עוד הוא מחזיק ב-4% ממניות החברה בדילול מלא, לא מתיישבת עם לשון התקנון והיא מובילה לתוצאה אבסורדית לפיה דינה של אופציה ושל מניה – זהה. לבסוף, מבהיר המשיב כי הוא מודע לכך שחובת האמונים שלו כדירקטור היא כלפי החברה ולא כלפי בעל המניות שמינה אותו, ועל כן אין כל רלוונטיות לטענות המערערים – אותן הוא מכחיש – כי כוכבא מצוי בתחרות עם החברה.

 

6.        דין הערעור להידחות. סעיף 39.1 לתקנון החברה קובע כך:

 

The members of the Board of Directors shall be appointed by written notice to the company as follows:

(i) the Founder shall be entitled to appoint one (1) Director for so long, in the aggregate, he and his Permitted Transferees (in accordance with Article 19.3.2) hold at least four percent (4%) of the issued and outstanding share capital of the company

 

 

           סלע המחלוקת המרכזי בין הצדדים הוא בפרשנות הביטוי "issued and outstanding share capital". כפי שקבע בית המשפט המחוזי, משמעותו הפשוטה של ביטוי זה אינה סובלת את הפרשנות כי הוא כולל גם ניירות ערך הניתנים להמרה למניות. בפשטות, מניות שעשויות להיות מונפקות בעתיד במקרה שאדם כלשהו יממש אופציה שניתנה לו, אינן מניות שהונפקו (issued) או מניות העומדות למסחר (outstanding). כדי שביטוי זה יתפרש שלא על-פי פשוטו, נדרשת הוכחה כי כוונת הצדדים הייתה למשמעות שונה מזו המשתמעת בבירור מנוסח החוזה; כפי שכבר קבע בית המשפט המחוזי, לא הוצגו ראיות כבדות משקל שיעמדו בנטל הוכחה זה. טענות המערערים נסמכות על פרשנות יצירתית לסעיפים אחרים בתקנון החברה ועל היקשים גורפים לחוזים אחרים שכרתה החברה, אך אין בכוחן להוציא מקרא מידי פשוטו.

 

7.        משנקבע כי תקנון החברה מזכה את כוכבא בזכות למינוי דירקטורים, אין לחברה עצמה או לדירקטוריון שלה כל סמכות למנוע את מינוי המשיב כדירקטור. עצם העובדה כי מנהלים ודירקטורים בחברה מצויים בסכסוך עם כוכבא, או שהם חשים כי הוא נטש את החברה בשעותיה הקשות, אינה יכולה להוות עזר כנגדם לשלילת זכויות המוקנות לו בתקנון. אדרבה, דווקא כאשר בעלי המניות השונים מגלים עוינות וחשדנות ההדדית עד שבעל מניות מיעוט, דוגמת כוכבא, אינו יכול לפקח על אופן התנהלות החברה מבלי שימנה דירקטור, קשה לטעון כי עצם מינוי הדירקטור נגוע בחוסר תום לב. באשר לחשש שמביעים המערערים מכך שהמשיב יעביר את סודות החברה לכוכבא, וממנו לחברות מתחרות, לא מצאנו עילה להתערבות בממצאיו העובדתיים של בית המשפט המחוזי לפיהם כוכבא אינו מתחרה בחברה – במישרין או בעקיפין. למעלה מן הצורך, יצוין כי אף אם היה כוכבא בעל מניות בחברה מתחרה, הרי שהמערערים לא הוכיחו כי המשיב צפוי למעול בחובת האמון שלו לחברה ולהעביר מידע סודי למתחריה. ממילא, הכרעה בשאלה אם קיימות כלל נסיבות שבהן רשאית חברה להתנגד למינוי דירקטור עקב חשש ל"הפרה צפויה" של חובות האמון, אינה נדרשת במקרה זה, ועל כן ניתן להותירה ב"צריך עיון".

 

8.        נוסף על הכרה במעמדו של המשיב כדירקטור, נקבע בפסק דינו של בית המשפט המחוזי כי על החברה להעביר לו כל מסמך הנוגע לחברה, לפעילותה ולעסקיה. סעיף 265(א) לחוק החברות קובע כי לכל דירקטור יש זכות לבדוק את מסמכי החברה ככל שהדבר דרוש למילוי חובותיו כדירקטור. הפסיקה הכירה בזכות זו כמרכיב בסיסי בעבודת הדירקטור, הנדרש כדי לאפשר לו לבצע את תפקידו כמפקח על פעילות החברה ולעמוד בחובות הזהירות המוטלות עליו (רע"א 8473/99 כרטיסי אשראי לישראל בע"מ נ' שגב, פ"ד נה(1) 337 (1999); רע"א 58/04 מגן נ' תפארת עמוס חברה להשקעות בע"מ, פ"ד נח(4) 377 (2004)). אמנם, זכות העיון במסמכים אינה אבסולוטית, והביטוי לכך ניתן בסעיף 265(ב) לחוק החברות אשר מתיר לחברה למנוע מדירקטור לבדוק מסמך מסוים שלה "אם סבר הדירקטוריון שהדירקטור פועל בחוסר תום לב או שבדיקה כאמור עלולה לפגוע בטובת החברה". ברם, בפסיקה ובספרות הובעה הדעה כי נוכח החשיבות הרבה הקיימת בעיון במסמכים כדי לאפשר לדירקטור לבצע את תפקידיו, יש לנקוט בגישה מצמצמת בהחלת הסייג שמאפשר לחברה למנוע מדירקטור עיון במסמכים (רע"א 8473/99 ורע"א 58/04 הנ"ל; יורם דנציגר הזכות למידע אודות החברה 84, 115-114 (2000)). במקרה זה, לא הוכיחו המערערים כי המשיב פועל בחוסר תום לב, ומירב טענותיהם מופנות כנגד כוכבא אשר לטענתם נטש את החברה בשעתה הקשה ומתחרה בה בפועל. משכך, נוכח חובות האמון המוטלות על המשיב, עורך-דין במקצועו, לא נמצא בסיס לסברה כי העברת המסמכים אליו תפגע בטובת החברה ועל כן אין יסוד להחלת סעיף 265(ב) לחוק החברות במקרה זה. לבסוף, יצוין כי המערערים השתיתו את טענותיהם על מניעת גישת המשיב לכלל המסמכים, ועל כן לא נדרשה התייחסותנו למסמך ספציפי כזה או אחר.

 

           סוף דבר, הערעור נדחה. המערערים ישאו בהוצאות המשיב בסך של 20,000 ש"ח.

 

 

                                                                                      המשנה-לנשיאה

 

 

השופט ח' מלצר:

 

           אני מסכים.

 

                                                                                      ש ו פ ט

 

 

השופט נ' הנדל:

 

           אני מסכים.

 

                                                                                      ש ו פ ט

 

 

           הוחלט כאמור בפסק דינו של המשנה-לנשיאה א' ריבלין.

 

         ניתן היום, ב' בשבט התשע"ב (26.1.2012).

 

 

 

 

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   10053400_P06.doc   גח

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il