עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 5286/12

עו"ד? הצטרף לאינדקס חינם

בבית המשפט העליון

ע"א 5286/12

לפני:

כבוד השופט א' שהם

המבקשת:

שרותים לנגב חברה לשירותים ואחזקות

נ ג ד

המשיבים:

1. אונטריו קנדה

2. עו"ד מיכאל גרודה

3. מדינת ישראל-רשם החברות

4. כונס הנכסים הרשמי

בקשה למתן סעד זמני בערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע, בת"א 27291-1-10, שניתן ביום 21/05/2012, על ידי כב' השופטת ש' דברת

בשם המבקשת: עו"ד אברהם לוי

בשם המשיבה 1: עו"ד יוסף רז

בשם המשיב 2: עו"ד הילה גולדפלד

בשם המשיבה 3: עו"ד האני טרודי

בשם המשיב 4: עו"ד מיכל דלומי

החלטה

1. מונחת לפניי בקשה למתן סעד זמני עד להכרעה בערעור, אשר הגישה המבקשת על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופטת ש' דברת, סגנית נשיא), מיום 21.5.2012, בת"א 27291-11-10.

תמצית הרקע העובדתי ופסק דינו של בית המשפט המחוזי

2. חברת מלון זוהר י-ם בע"מ (בפירוק) (להלן: חברת זוהר י-ם), הינה הבעלים של מלון זוהר ירושלים. המבקשת הינה בעלת מניות בחברת זוהר י-ם.

ביום 25.2.1991, מכרה חברת זוהר י-ם למשיבה 1 50% מהון המניות שלה, וביום 2.4.1991, בוצעה הקצאת המניות. כמו כן, ביום 2.10.1991, שלחה המשיבה 1 הודעה למשיבה 3 (להלן: רשם החברות או המדינה), באמצעות בא כוחה, המשיב 2 (להלן: עו"ד גרודה), לפיה חברת זוהר י-ם הקצתה לה מניות רגילות נוספות, כך שהמשיבה 1 הפכה לבעלת 78.17% מהמניות הרגילות בחברת זוהר י-ם (להלן: ההקצאה). בהתאם לכך, ביצע רשם החברות את הרישום, כפי שהתבקש.

ביום 1.1.1995 הוגשה בקשה לבית המשפט המחוזי לפירוק חברת זוהר י-ם (תיק פש"ר 1520/95). ביום 5.5.1996, ניתנה החלטה, במסגרת תיק הפש"ר, לפיה יש למנות לחברת זוהר י-ם מפרק זמני , וביום 7.1.1997 ניתן צו פירוק קבוע.

3. מעת מתן צו הפירוק, החלה המבקשת לפעול לביטול ההקצאה, שכן לטענתה, זו בוצעה שלא כדין, בניגוד להסכם בין הצדדים, באורח חד צדדי ומוטעה, וללא החלטה של חברת זוהר י-ם ומוסדותיה. כך למשל, ביום 19.6.1996, וביום 20.7.1996, פנתה המבקשת אל מפרקיה הזמניים של חברת זוהר י-ם בבקשה לבדיקת טענתה, לפיה ההקצאה בוצעה שלא כדין; ביום 31.1.2002, פנתה המבקשת אל מפרק חברת זוהר י-ם דאז בדרישה כי יפעל לביטול ההקצאה; ביום 7.3.2002, פנתה המבקשת לבית המשפט המחוזי במסגרת תיק הפש"ר בבקשה למתן הוראות; ביום 21.4.2006, פנתה המבקשת אל המשיב 2 על מנת לברר מהם המסמכים עליהם סמך, כשדיווח לרשם החברות אודות ההקצאה; ביום 26.6.2006, פנתה המבקשת למשיב 4 (להלן: כונס הנכסים הרשמי), אשר שימש כמפרק החברה דאז בבקשה כי יפעל לביטול ההקצאה; ביום 4.11.2007 הגישה המבקשת עתירה לבג"צ למתן צו על תנאי נגד המשיבים 3 ו-4 (העתירה נדחתה על הסף).

4. ביום 15.11.10, הגישה המבקשת תביעה לסעד הצהרתי, אשר יקבע, כי ההקצאה, בטלה מעיקרה. כמו כן, התבקש צו מניעה אשר ימנע את חלוקת הכספים למשיבה 1, בהתאם לחלקה בהון המניות שנוצר בעקבות ההקצאה.

ביום 24.1.2011, הגיש רשם החברות בקשה לדחיית התביעה על הסף, מפאת התיישנות, שיהוי, העדר עילה ומעשה בית-דין. המשיבים 4-2 הצטרפו לבקשת המדינה לדחיית התביעה על הסף.

5. בית משפט קמא בחן את השאלה האם יש לדחות את התובענה על הסף, בגין התיישנות. בפסק דינו, מיום 21.5.2012, קבע בית משפט קמא, כי עילת התביעה התגבשה מיום מתן ההודעה לרשם החברות אודות ההקצאה, היינו מיום 2.10.1991. נראה כי, לכל המוקדם, ידעה המבקשת על ההקצאה עוד בחודש דצמבר 1992, ולכל המאוחר, ידעה המבקשת אודות ההקצאה, ביום 20.7.1996, עת פנתה למפרקים הזמניים בבקשה כי ייבחנו את הקצאת המניות בחברת זוהר י-ם. היינו, התביעה התיישנה, לכל המוקדם, בשנת 1999, ולכל המאוחר, בשנת 2003 – על כן במועד בו הוגשה התובענה כבר חלפה תקופת ההתיישנות.

בית משפט קמא דחה טענת המבקשת, כי יש בפעולותיה, אשר נועדו להביא לביטול ההקצאה, במהלך השנים, כדי לעצור את מרוץ ההתיישנות, ובנוסף דחה את טענת המבקשת, לפיה מדובר בעילת תביעה מתחדשת אשר נוצרת בכל יום מחדש, מאחר שמדובר ברישום מוטעה, וקבע, בזו הלשון:

"עניינה של התובעת שייך למצב השני, דהיינו למעשה עוולה חד פעמי, המוביל לנזק נמשך. הדיווח על הקצאת המניות, ככל שנעשה שלא כדין, היה ארוע חד פעמי; על כן, גם אם ארוע זה גרם לנזק נמשך שנבע מרישום מוטעה, הרי שאין בכך בכדי לחדש את מרוץ ההתיישנות עד לאין סוף. על כן, היה על התובעת להגיש את תביעתה בתוך 7 שנים מיום ההקצאה, או לחילופין, תוך 7 שנים מהיום שבו נודע לה על ההקצאה. משלא עשתה כן, התיישנה תביעתה".

לפיכך, דחה בית משפט קמא את תביעת המבקשת על הסף, מחמת התיישנות.

הערעור והבקשה למתן סעד זמני לתקופת הערעור

6. על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הוגש ערעור, בגדרו הוגשה בקשה זו למתן צו מניעה זמני, אשר יאסור על כונס הנכסים הרשמי ליתן למשיבה 1 דיבידנדים, כנגזרת של 50% - 78% מן המניות הרגילות בחברת זוהר י-ם, עד להכרעה בערעור. בנוסף, נדרש בית משפט זה לצרף את המשיב 4 לדיון בבקשה.

7. לטענת המבקשת, סיכויי הערעור טובים, שכן הערעור מתבסס על עילות חוקיות מובהקות, כאשר פסק הדין של בית משפט קמא רצוף בשגיאות משפטיות. בנוסף טענה המבקשת, כי בפסק הדין של בית משפט קמא אין התייחסות לטוהר הרישום במרשם ציבורי, ואין הכרעה לגופו של עניין. אשר למאזן הנוחות, הוסיפה המבקשת וטענה, כי זה נוטה לקבלת הבקשה, שהרי אם ינתן הסעד המבוקש, לא יגרם כל נזק למשיבה 1, בעוד שהמבקשת, כך לטענתה, כוללת בעלי מניות מבוגרים, חסרי יכולת כספית של ממש.

תגובות המשיבים לבקשה

8. לטענת עו"ד גרודה, יש לדחות את הבקשה, שכן חרף כותרתה של הבקשה, אין מדובר בבקשה למתן סעד זמני, אלא עסקינן בבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין, ובשל כך, היה על המבקשת לפנות, תחילה, לבית משפט קמא. המשיבה 1 מצטרפת לתגובתו של עו"ד גרודה, ומוסיפה, כי סיכויי הערעור קלושים, וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתה במידה מכרעת.

9. לטענת רשם החברות, המבקשת לא עמדה במבחנים הנדרשים, לצורך קבלת הסעד. טענותיה המשפטיות, העובדתיות והראייתיות של המבקשת, נדונו ונדחו על-ידי בית משפט קמא בפסק דין מנומק ומפורט, ולכן אין הצדקה להתערבותו של בית משפט זה בפסק הדין. לעניין מאזן הנוחות, טען רשם החברות, כי המבקשת לא נימקה מדוע זה נוטה לטובתה.

10. כונס הנכסים הרשמי הודיע, כי אינו נוקט עמדה בסכסוך שבין המבקשת לבין המשיבה 1, בכל הנוגע לחלוקת הון המניות, ובכל הקשור לתובענה, אשר הוכרעה בבית משפט קמא. לדברי הכונס הרשמי, הוא יימלא אחר כל צו שיינתן על-ידי בית משפט זה.

דיון והכרעה

11. בפתח הדברים יובהר, כי עסקינן בבקשה למתן סעד זמני לתקופת הערעור, ולא בעיכוב ביצוע, שהרי "משנדחית תובענה, אין משמעות ל'עיכוב ביצוע' של פסק הדין, שהרי במקרה שכזה אין מה לעכב" [רע"א 4619/05 בנק הפועלים בע"מ נ' רבינוביץ (לא פורסם, 24.8.2005); ע"א 10297/06 רוזנבלום נ' תוסף קומפאונדס בע"מ (לא פורסם, 5.9.2009)). לפיכך, המבקשת לא היתה מחוייבת לפנות תחילה לבית משפט קמא, טרם הגשת הבקשה לבית משפט זה.

ככלל, סעד זמני לתקופת הערעור יינתן בנסיבות בהן מתקיימים "טעמים מיוחדים שיירשמו" (תקנה 471(א) לתקנות סדר הדין האזרחי). לשם הוכחת קיומם של "טעמים מיוחדים" מחויב מבקש הסעד הזמני להצביע על שני תנאים מצטברים: האחד, כי לערעור שהגיש סיכויים טובים להתקבל, והשני, כי מאזן הנוחות, המתמקד בעיקרו בהשוואת הנזקים שיגרמו לצדדים אם לא ינתן הסעד הזמני, נוטה בבירור לטובתו, עד כי ייגרם לו נזק בלתי הפיך כתוצאה מאי מתן הסעד הזמני (ראו למשל: ע"א 2469/06 סויסה נ' חברת זאגא בגוש 5027 חלקה 1 בע"מ (לא פורסם, 21.5.2006); ע"א 4445/10 ישיבה וכולל אבן חיים נ' חברת צמרות המושבה יזום והשקעות בע"מ (לא פורסם, 15.8.2010); ע"א 589/10 עיריית הוד השרון נ' ניר שיתופי - אגודה ארצית שיתופית להתיישבות (לא פורסם, 12.4.2010)).

על בית המשפט לאזן בין השיקולים השונים, כאשר בין השיקול הנוגע ל"סיכויי הערעור" לבין השיקול שעניינו "מאזן הנוחות" קיים יחס הפוך. דהיינו, ככל שסיכויי הערעור גבוהים יותר כך ניתן למעט בדרישת "מאזן הנוחות", ולהיפך (ע"א 2501/05 ששון נ' כרמל איגוד למשכנתאות והשקעות בע"מ (לא פורסם, 18.4.05)).

12. במקרה שלפניי, סבורני, כי ניתן להכריע בבקשה אף מבלי לקבוע עמדה חד-משמעית לעניין סיכויי הערעור, שכן לא מצאתי, כי מאזן הנוחות שבין הצדדים נוטה, במובהק, לטובתה של המבקשת. טענת המבקשת, באשר למאזן הנוחות הועלתה בעלמא, ללא כל הנמקה וללא העמדת תשתית ראייתית מספקת, ולפיכך, לא עלה בידי המבקשת לשכנעני כי הימנעות ממתן הסעד הזמני תסב לה נזק בלתי הפיך, באופן המצדיק את מתן הסעד המבוקש, עוד טרם שהוכרע ערעורה.

למעלה מן הנדרש, אעיר, כי, לכל היותר, היה וייגרם למבקשת נזק כלשהו, מדובר עדיין בנזק כספי, וכאשר בנזק כספי עסקינן, יטה בית המשפט שלא להיעתר לבקשה ולהעניק את הסעד הזמני, שכן לא ניתן לומר כי הנזק הוא בלתי הפיך, משום שהפגיעה הנטענת ניתנת לריפוי בפיצוי הולם (ע"א 1418/04 בית ששון בע"מ נ' שיכון עובדים השקעות בע"מ (לא פורסם, 10.3.04); ע"א 8582/08 בן-יעקב נ' בנק הפועלים בע"מ (לא פורסם, 20.11.08)).

אשר על כן, הבקשה למתן סעד זמני לתקופת הערעור נדחית, אפוא. המבקשת תישא בהוצאות המשיבים 2-1 בהליך זה בסכום של 5,000 ₪, ובהוצאות המשיבים 3 ו-4 בסכום של 5,000 ₪.

ניתנה היום, י"ב באלול התשע"ב (30.8.2012).