עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 5153/12

 

 

 

 

                                          

                                                                                                    

                                          

                                          

 

 

 

 

           לפניי ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים (מ"ת 11785-01-12, כבוד השופטת ג' כנפי-שטייניץ) מיום 28.6.2012, במסגרתה נדחתה בקשת העורר לעיון חוזר בהחלטה על מעצרו עד לתום ההליכים המתקיימים נגדו.

 

           נגד העורר הוגש כתב אישום במסגרתו הואשם בסיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, תקיפה הגורמת חבלה של ממש וסחיטה באיומים. על פי עובדות כתב האישום ביום 8.9.2011, בעת שנהג ברכבו, הבחין העורר במתלוננים, עימם היה מסוכסך, והחל רודף אחריהם. בהמשך, בסמוך לאזור שועפט, התנגש העורר ברכבם של המתלוננים מספר פעמים וניסה להסיט אותם לצד הדרך. בעודו רודף אחר רכבם של המתלוננים, חצה העורר צומת באור אדום ופגע בילד עובר אורח. לאחר מכן, רדפו העורר ואדם נוסף באותו הליך אחרי המתלוננים ברגל, ומשהשיגו את אחד המתלוננים הכו אותו וגרמו לחבלות באוזנו ובפניו. לצד זאת, במקרה אחר, בעקבות סכסוך קרקעות עם מ.ח., איים העורר ביחד עם נאשם נוסף עליו כי אם יפנה להליכי הוצאה לפועל ינקוט נגדו באלימות.

 

           בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה לבית המשפט המחוזי בירושלים בקשה להורות על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים כנגדו. ביום 15.1.2012 קבע בית המשפט כי קיימות ראיות לכאורה נגד העורר בשני האישומים, וכי חומרת העבירות ונסיבות ביצוען מעידות על מסוכנותו. משכך, הורה בית המשפט על הכנת תסקיר מעצר בעניינו. ביום 15.2.2012 קבע בית המשפט, חרף המלצת שירות המבחן, כי מסוכנותו של העורר בשילוב עם עברו הפלילי והעדר חלופה מתאימה, מחייבים את מעצרו על לתום ההליכים המתקיימים נגדו. ערר על החלטה זו נדחה על ידי בית משפט זה ביום 8.3.2012 (בש"פ 1694/12, כבוד השופט נ' הנדל). בהחלטתו, דחה בית המשפט אחת לאחת את טענות העורר. במסגרת זו, קבע בית המשפט כי אין בעובדה שהעורר שוחרר בערבות בגין האישום הראשון כדי לאיין את משקלו של אישום זה במסגרת בחינת הבקשה למעצר עד תום ההליכים, וכי יש לבחון את האישום על רקע מכלול נסיבותיו של העורר. 

 

           ביום 24.6.2012 הגיש העורר לבית המשפט המחוזי בקשה לעיון מחדש. במסגרת הבקשה טען נגד קיומה של עילת מעצר, וכי מסוכנותו נמוכה משנקבע בהחלטה למעצר עד תום ההליכים, מאחר שהמתלוננים בהליך עצורים בעצמם. כמו כן טען כי ההתמשכות הצפויה של ההליך צריכה להישקל כשינוי נסיבות המצדיק עיון מחדש. בנוסף טען העורר כי חלה רגיעה בסכסוך הקרקעות בו היה מעורב וכי יש לראות בכך שינוי נסיבות המצדיק את העיון מחדש.

 

           ביום 28.6.2012 נדחתה הבקשה לעיון מחדש. בית המשפט קבע כי הבקשה אינה מגלה עילה לעיון חוזר. במסגרת זאת קבע בית המשפט כי אין בהתמשכות ההליכים העתידית כדי להוות עילה לעיון חוזר, וכן כי אין מקום לשוב ולבחון את מסוכנותו של העורר. במסגרת זאת אף ציין בית המשפט, בבחינת למעלה מן הצורך, כי לא הוצגה על ידי העורר כל חלופה המאפשרת את איון מסוכנותו. מכאן הערר לפניי.

 

           בתמצית, שב העורר וטוען, כפי שטען בפני בית המשפט המחוזי, כי יש מקום לעיון מחדש בהחלטת המעצר נוכח ההתמשכות הצפויה של ההליך, העדר תשתית ראייתית לכאורית לביצוע העבירות והיעדר מסוכנות. במסגרת זאת, טוען העורר כי בית המשפט לא נתן די משקל במסגרת ההחלטה על מעצר עד תום ההליכים להגנות השונות שעומדות לו במסגרת ההליך.

 

           המשיבה טוענת כי יש לדחות את הערר, שכן העורר לא הצביע על כל שינוי נסיבות, למעט החלפת היצוג, המצדיק את בחינת ההחלטה על מעצר עד תום ההליכים פעם נוספת. לגופו של עניין טוענת המשיבה כי נשקפת מהעורר מסוכנות גבוהה, וכי אין מקום לבחינה מחודשת של מעצרו עד לאחר העדת העדים המרכזיים בפרשה.

 

           יצוין כי לבית המשפט המחוזי הוגשה בקשה מטעם העורר לפיצול אישומים, בה טרם ניתנה הכרעה. עוד יצוין כי כיום קבוע מועד אחד בלבד לדיון בתיק ביום 4.9.2012, וכי המשיבה הצהירה שיש בכוונתה לבקש קביעת מועדים נוספים במהלך חודש ספטמבר, לשם שמיעתו היעילה של התיק.

 

           לאחר שעיינתי בהודעת הערר על צרופותיה, ולאחר ששמעתי את טענות הצדדים, נחה דעתי כי דין הערר להידחות.

 

           בפתח הדברים יצוין כי אין מחלוקת באשר למסוכנות הנשקפת מן העורר, אשר נקבעה על ידי בית המשפט המחוזי ואושרה על ידי בית משפט זה. העורר אינו טוען בהליך הנוכחי כי בשל התפתחות במשפט או בשל נסיבות חדשות חל כרסום בראיות, אלא מתמקד בניסיון להשיג על ההחלטה להורות על מעצרו עד תום ההליכים. עצם העובדה כי ייצוגו של העורר השתנה, ולדעתו יש בפיו טענות שלא נטענו, או שלא ניתן להן המשקל המתאים במסגרת הדיון בבקשה למעצר עד לתום ההליכים, אינה מצדיקה את פתיחתו מחדש של הדיון. בהקשר זה, לא מצאתי כי יש במעצרם של המתלוננים באישום הראשון כדי להוות שינוי נסיבות המצדיק עיון מחדש בהחלטה, ומקל וחומר שאין בכך כדי להצדיק את התערבותה של ערכאת הערעור בהחלטתה של הערכאה הדיונית. המסוכנות המיוחסת לעורר אינה רק ביחס למתלוננים, ומכל מקום, ברי כי אף שהמתלוננים עצמם במעצר, יכולה לקום מסוכנות של העורר כלפיהם בשלל דרכים עקיפות (ויוזכר כי במסגרת האישום הרביעי איים העורר לכאורה על בני משפחתו של קרבן העבירה).

 

           משכך, כל שעומד לדיון בפנינו בהליך הנוכחי הוא השאלה האם השתנו הנסיבות במידה המצדיקה עיון מחדש בהחלטת המעצר. בהקשר זה, טענתו המרכזית של העורר היא שבעוד שברקע להחלטת השופט נ' הנדל עמדה ההנחה כי ההליך יתקדם במהירות ראויה, הרי שהנחה זו נתבדתה. ברי, כי טענה זו אין מקומה בהליך הנוכחי (ראו בש"פ 12/33 פינקלשטיין נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 11.1.2012)). כידוע, הנחת המוצא בבסיס החלטה על הארכת מעצר עד לתום ההליכים היא כי ההליך יסתיים בתוך תשעה חודשים, שאם לא כן נדרשת המדינה להגיש בקשה להארכת מעצר מעבר לתשעה חודשים לבית משפט זה, ובמסגרת הדיון בה בוחן בית המשפט את השינוי בנקודת האיזון בין חירותו של הנאשם לבין מסוכנותו, בין היתר על בסיס בחינת קצב התקדמות ההליך (ראו למשל בש"פ 926/06 מדינת ישראל נ' מחמיר (לא פורסם, 6.3.2006); בש"פ 1461/07 מדינת ישראל נ' חכמיגרי (לא פורסם, 21.2.2007)). לא מצאתי כי יש מקום לשקול שיקול זה במסגרת ההליך הנוכחי, שעניינו, כאמור, בחינה האם חל שינוי בנסיבות המצדיק את בחינת ההחלטה בדבר מעצר עד תום ההליכים. יחד עם זאת, יצוין כי רצוי שהמשיבה תעשה מאמץ לקבוע מועדי דיון נוספים, כדי לקצר ככל הניתן את התארכות ההליך.

 

           סוף דבר, הערר נדחה.

 

           ניתנה היום, י"ט בתמוז התשע"ב (9.7.2012).

 

 

 

 

 

 

 

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   12051530_H01.doc   שצ

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il