עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 5087/12

עו"ד? הצטרף לאינדקס חינם

בבית המשפט העליון

רע"א 5087/12

לפני:

כבוד השופט א' רובינשטיין

המבקשת:

קפלן את לוי בע"מ

נ ג ד

המשיבה:

מועצה אזורית חבל מודיעין

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי תל אביב מיום 28.5.12 בע"א 41993-06-11 מפי השופטים ענבר, שבח ושוחט

בשם המבקשת: עו"ד איריס אדרי ועו"ד מריוס שאליק

החלטה

א. בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (השופטים ענבר, שבח ושוחט) בע"א 41993-06-11 מיום 28.5.12, שבגדרו נדחה ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב (השופטת הבכירה ינון) בת"א 38224-06 מיום 11.5.11. עניינה של הפרשה מחלוקת על תשלומים מן המשיבה למבקשת, חברה שהיא קבלנית כוח אדם שסיפקה כוח אדם למשיבה.

רקע

ב. המבקשת זכתה במכרז שקיימה החברה למשק ולכלכלה של מרכז השלטון המקומי כזכיינית לאספקת כוח אדם ברשויות המקומיות. המבקשת תבעה את המשיבה בבית משפט השלום בסך מיליון ₪, בדרישה לתשלום כספים בעבור שירותיה. לטענתה, המשיבה לא העבירה לה את מלוא התשלומים לעובדים בגין תנאים סוציאליים, לרבות סכומים מכוח חוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם, תשנ"ו-1996, וכן עמלה בגובה 22%. לטענת המשיבה, היא שילמה את כל המגיע למבקשת, בהפחתת סך של 150,000 ₪ בגין סכומי כסף שיועדו לזכויות סוציאליות של עובדים, אך לא שולמו על ידי המבקשת לעובדים כנדרש, אף שהועברו אליה.

פסק דינו של בית משפט השלום

ג. נקבע, כי על פי העולה מן ההסכמים בין המבקשת למשיבה, היה על המבקשת לשלם לכל עובד את דמי הזכויות המגיעים לו, ולאחר שיבוצע את התשלום בפועל, תשיב המשיבה למבקשת את הסכומים ששולמו על ידיה. נקבע, כי משהמבקשת לא שילמה לעובדיה את מרכיבי התנאים הסוציאליים, בכך בלבד די להשמיט את הבסיס לעילת תביעתה בנושא זה, שהרי כל עוד לא שילמה לעובדיה תשלומים אלה בפועל, אין המבקשת זכאית לתבוע החזרם מן המשיבה. בית המשפט נתן אמון בגירסת המשיבה כי קיזזה סך של 150,000 ₪ מהסכומים שהעבירה למבקשת, לאחר שנתברר כי המבקשת לא העבירה לעובדים בפועל את הסכומים להם היו זכאים. בית המשפט הפנה לסעיפי ההסכמים בהם הוטעם תנאי התשלום בפועל לעובדים. כן נקבע, כי דרישתה של המבקשת לעמלה בשיעור של 22% אינה עולה בקנה אחד עם לשון ההסכמים בין הצדדים ועם תכלית ההתקשרות ביניהם. המשיבה ביקשה לחסוך הוצאות בהתקשרותה הישירה עם המבקשת, ולפיכך אין היגיון כלכלי בדרישה לסכומים העולים על עמלה ששילמה לפני כן. לסיכום נקבע, כי המבקשת לא הציגה ראיות לתשלום הסכומים הכלולים בתביעתה לעובדיה, וכי אין לקבל גירסת עדיה בעניין זה כאמינה.

פסק דינו של בית משפט המחוזי

ד. על פסק הדין הוגש ערעור וערעור שכנגד. ערעור המבקשת, על הכרעתו של בית משפט השלום במהותה, נדחה. נקבע, כי על פי ההסכמים בין הצדדים, חובתה של המשיבה לשלם למבקשת תשלומים בגין תנאים סוציאליים מותנית בכך שהמבקשת תשלם בפועל לעובדים, וזאת לא עשתה; אשר לגובה העמלה, ציין בית המשפט המחוזי, כבית משפט השלום, כי לשונו של ההסכם מתיישבת עם עמדת המשיבה. יתרה מכך, עמלה בגובה 22%, פי ארבעה לערך מעמלה קודמת ששולמה (5.95%), היא בלתי הגיונית וחותרת תחת תכליות ההתקשרות. אשר לערעור שכנגד שהגישה המשיבה לעניין ההוצאות, קבע בית המשפט כי באי הטלת הוצאות משמעותיות יש כדי לקפח את המשיבה,שכן לא כוסו אף הוצאותיה לחוות דעת, והגדיל את סכום ההוצאות מ-20,000 ש"ח ל-40,000 ש"ח.

מכאן הבקשה שבפני.

בקשת רשות הערעור

ה. בבקשה, הערוכה בפירוט רב, נטען כי יש ליתן רשות ערעור נוכח החשיבות הציבורית של פסקי הדין שעניינם יישום שלטון החוק ואכיפת דיני העבודה ברשויות המקומיות. כן נטען, כי פסקי הדין מנוגדים לפסק דינה של השופטת – כתארה אז – נאור ברע"א 5561/11 קפלן את לוי נ' עיריית רמלה (לא פורסם), בו היתה המבקשת צד, שעיקרו אי מחיקת טעות קיזוז של המבקשת באשר לתמורה ששילמה העיריה למבקשת. מפסקי דינם של בתי המשפט הקודמים עולה, כי על קבלן כח אדם לשלם לעובדים את המגיע להם על פי דין רק ככל שיידרש לכך. כנטען, פסקי הדין מנוגדים לתכלית החוק להגברת האכיפה של דיני עבודה, תשע"ב- 2011 ולחוק קבלני כוח אדם, בדבר השוואת תנאי עובדי חברות כוח אדם ובדבר חיובה של הרשות המקומית כמזמינת שירות לוודא קיום דיני העבודה. לבסוף נטען, כי שגה בית המשפט כאשר הגדיל את סכום ההוצאות שנפסקו לטובת המשיבה, שכן מרביתו של ההליך נוהל על ידי המבקשת לצורך הגנה על זכויות עובדים ולשם חיוב המשיבה בתשלומים שנועדו לתשלום לעובדים, ולא למבקשת עצמה.

הכרעה

ו. אין בידי להיעתר לבקשה. בידוע כי רשות ערעור בגלגול שלישי נשקלת רק במקרים המעוררים שאלה בעל חשיבות משפטית או ציבורית רחבה, החורגת מהמחלוקת הפרטנית שבין הצדדים להליך (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123, 128 - מ"מ הנשיא, כתארו אז, שמגר). על אף מאמציו של בא כוח המבקשת להעטות על הבקשה אדרת עקרונית, אין המקרה שבפנינו בא בכלל אלה. הבקשה כולה מופנית כנגד נושאים שבמחלוקת הצדדים, שנדונו והוכרעו פעמיים, ובידוע הוא כי "במסכת עובדתית שהוכרעה בבית המשפט קמא. בכגון דא תהא התערבותה של ערכאת הערעור במשורה, לא כל שכן כאשר עסקינן בהליך ערעורי שני" (רע"א 6594/06 רחל אשכנזי נ' יותם שר (לא פורסם; רע"א 6474/99 צוקרמן נ' פאלוך (לא פורסם)). אוסיף ואומר, כי המבקשת מציגה עצמה כלוחמת לזכויות העובדים; אך חוששני, כי לא כך עולה מהכרעותיהם של שני בתי המשפט קודמים, שלפיהן המבקשת לא העבירה, לעובדים שהיו זכאים לכך, את רכיבי התנאים הסוציאליים, וממילא לא יכלה על פי ההסכמים עם המשיבה לתבוע אותם הימנה. המבקשת קובלת על כך שבתי המשפט הקודמים נדרשו ל"הסכמים הפורמליים" ביניהם; וכי למה יידרשו, אם לא להסכמים, ועיון בהם אינו מצדיק פרשנות שונה משל שני בתי המשפט.

ז. לא ירדתי גם לסוף דעתה של המבקשת, בהשתיתה חלק גדול מטענותיה על פסק דינה של השופטת נאור ברע"א 5561/11. חזרתי ועיינתי בו שוב ושוב, ודומני שהיא קוראת לתוכו הרבה יותר ממה שיש בו. פסק הדין התמקד בשאלה האם היה מקום לכלול בכתב ההגנה טענת קיזוז, וענה על כך בחיוב, תוך שצוין כי אין בכך כדי להביע עמדה לגופה של תביעה.

ח. איני נעתר איפוא לבקשה.

ניתנה היום, א' באלול התשע"ב (19.8.2012).