עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 5063/10

 

 

 

 

 

                                          

                                                                                                    

                                          

 

תאריך הישיבה:                        כ"א באייר התשע"א (25.5.11)      

בשם המערער:                       עו"ד תמר פרוש

בשם המשיב:                         עו"ד טל ענר

בשם שירות המבחן:               גב' ברכה וייס

 

השופט א' רובינשטיין:

 

א.        ערעור המדינה על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט הבכיר י' כהן) בת"פ  2079-12-09, בגדרו הושתו על המשיב ארבע שנות מאסר בפועל; שנתיים מאסר על תנאי, והתנאי הוא שלא יעבור עבירה לפי סימן ג' לפרק י"א לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (עבירות שוד), עבירת רכוש מסוג פשע או עבירת אלימות מסוג פשע כלפי גופו של אדם; ופיצוי למתלוננת בסך 40,000 ₪.

 

רקע והליכים

 

ב.        המשיב (יליד 1977) הורשע על-פי הודאתו בשוד בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 402(ב) סיפא לחוק העונשין; חבלה חמורה, עבירה לפי סעיף 333 לחוק; ואיומים, עבירה לפי סעיף 192 לחוק. כעולה מכתב האישום המתוקן, בו הודה המשיב, ביום 19.11.09 ארב למתלוננת (ילידת 1945) מחוץ לביתה כשהוא רעול פנים. עם שובה ובבואה לפתוח את דלת הבית, תקפה המשיב מאחור, היכה בראשה והפילה. לאחר מכן, גרר המשיב את המתלוננת לדירה והיכה אותה בפניה. משהחלה לפעול האזעקה בבית - דרש המשיב מן המתלוננת לכבותה ולמסור לו את קוד ההפעלה, שאם לא כן יהרגנה. משסירבה לדרישתו, החל המשיב לבעוט ברגליה של המתלוננת, וכתוצאה נשברה רגלה. המשיב חזר על דרישתו, ולא שעה להסברי המתלוננת, כי אינה יכולה לעמוד בשל מצב רגלה. לבסוף, העמידה המשיב בכוח על רגליה, ובמצב זה עלה בידי המתלוננת להדליק את מתג האור בדירה. כתוצאה נמלט המשיב מן המקום, לא לפני שחטף את תיקה של המתלוננת, ובו מסמכים ו-50 ₪. כתוצאה נגרמו למתלוננת חבלות באגן, בעין ימין, בראש ובפנים. המתלוננת אושפזה במשך 8 ימים ונאלצה לעבור ניתוח להחלפה מלאה של מפרק הירך ברגלה השמאלית.

 

ג.        בטרם נגזר דינו של המשיב, הוגש תסקיר שירות המבחן למבוגרים בעניינו. בתסקיר המבחן תואר רקעו של המשיב, אשר גדל בתנאי מצוקה, מחסור ואלימות. הוערך, כי על רקע זה פיתח המשיב התנהגות תוקפנית, שבעטייה אף הועבר לפנימייה. עם סיום לימודיו התגייס המשיב לצבא והמשיך לשרת בקבע (במשמר הגבול) כ-11 שנים, לטענתו בניסיון לנתב את דחפיו לאפיקים מקובלים. בצד זאת, התמכר המשיב להימורים וחבר לגורמים עברייניים - אורח חיים אותו הקפיד להסתיר ממשפחתו. המשיב פרש מהצבא לאחר שהיה מעורב בתקרית אלימה, וכיום עוסק בעיקר בפעולות גביה ואבטחה. הוערך, כי המשיב מקבל אחריות פורמלית בלבד על מעשיו ומתקשה לגלות אמפתיה כלפי המתלוננת. המשיב תלה את מעשיו במצב רוחו המדוכדך בעקבות חובות כספיים אליהם נקלע. המשיב סיפר, כי בחצי שנה שקדמה לעבירה נהג לשתות לשכרה, אך שלל צורך טיפולי. נוכח האמור, לא בא שירות המבחן בהמלצה לחלופה עונשית בעניינו.

 

ד.        בתסקיר נפגעת (מיום 17.5.10) נאמר, כי המתלוננת איבדה את בעלה לפני כ- 10 שנים במהלך שוד במעלית ביתם, והאירוע נשוא תיק זה עורר בה זכרונות וטראומות מודחקים. בתסקיר תואר השינוי באורחות חייה והתנהלותה של המתלוננת, שלא כמו בעבר, כשהיתה פעילה בחנות שבבעלותה, ממעטת היא לצאת את ביתה, כדי לעסוק בתחביביה או כדי לבקר ולסייע לילדיה בטיפול בנכדים; זאת נוכח הקשיים הפיסיים עמם היא מתמודדת, ותחושת חוסר הביטחון המלוה אותה, בפרט לאחר שהתברר כי התוקף התגורר בשכנות אליה. נאמר, כי המתלוננת ממוקדת כיום בכאבה ובחשש שחייה לא יחזור לקדמותם ויידרשו טיפול וסיוע בעיבוד הטראומה שחוותה. הוערך, כי להשתת ענישה מחמירה ומרתיעה חשיבות למתלוננת, שכן יהיה בכך להכיר בפגיעות שנגרמו לה ולמשפחתה. כן נאמר, כי פיצוי כספי יסייע למתלוננת בהתמודדות עם נזקי הפגיעה.

 

ה.        ביום 31.5.10 נגזר דינו של המשיב. בית המשפט עמד על חומרת מעשיו של המשיב, אשר תקף באלימות קשה אישה מבוגרת, וגרם לה לנזקים פיסיים ונפשיים. נקבע, כי אין ליתן משקל יתר לקולה לנסיבותיו האישיות הקשות של המשיב נוכח חומרת מעשיו, וכן כי על עונשו לשקף חומרה זו. מנגד נקבע, כי יש לשקול לקולה את הודאת המשיב במיוחס לו, שירותו בצבא ובמשטרה, עברו הפלילי הנקי והנסיבות האישיות שהובילוהו לעבירה - הידרדרות כלכלית בעקבות קריסת עסק שניסה להקים.

 

הערעור

 

ו.        בערעור נטען, כי העונש שהושת על המשיב אינו הולם את חומרת מעשיו והנזקים שנגרמו למתלוננת. כן נטען, כי ראוי שעונשו של המשיב יבטא את החומרה שמייחסת החברה לפגיעה בכבודה, גופה ורכושה של האוכלוסיה המבוגרת, עליה נמנית המתלוננת. נטען גם, כי לא היה מקום ליתן משקל לקולה לעברו הנקי של המשיב, נוכח אורח החיים העברייני שניהל במקביל לחייו הנורמטיביים. לגישת המדינה, אין מקום לשקול לקולה את הרקע לביצוע העבירה, קרי, הסתבכותו הכלכלית של המשיב. בהקשר זה נטען, כי נוכח האמור בתסקיר לא ניתן לשלול שהסיבה לקריסת עסקו נעוצה בהסתבכויות המשיב בהימורים, זאת בניגוד להסבריו שמעילה בכספי העסק על-ידי שותפו הובילה לקריסה.

 

ז.        בטרם הדיון עיינו בתסקיר עדכני של שירות המבחן, לפיו התנהגותו של המשיב במאסרו טובה, הוא עובד ומשתף פעולה עם גורמי הטיפול והחל לגלות אמפתיה לנפגעת וחרטה על הפגיעה בה, והוא צפוי להשתלב במסגרת טיפולית נוספת.

 

הדיון

 

ח.       עו"ד פרוש טענה למדינה, כי עסקינן במי שתקף אשה מבוגרת הדרה בגפה, הפתיע אותה, הכה אותה בראשה, בעט בה ושבר את רגלה, ואף הגדיל לעשות ואילץ אותה באופן סדיסטי לעמוד על רגלה השבורה, והיא אושפזה, נותחה, התקשתה בהליכה וסבלה טראומה קשה; חייה לא יחזרו להיות כפי שהיו, לא תהא עוד אשה נמרצת כבעברה. רקעו של המשיב הוא של חיים כפולים, כך נטען, בין נורמטיביות להתחברות לעבריינות; עונש שהוא פחות מרבע העונש המירבי מחטיא את המטרה, ואין המצוקה הכלכלית הנטענת מצדיקה סדיזם כזה.

 

ט.       עו"ד ענר טען למשיב, כי אכן האירוע קשה אולם גזר הדין היה אף הוא חמור, והיה מקום לראות זאת כמעידה – דבר המוכח בדיעבד על-ידי התפקוד הטוב במאסר; אין סיבה המצדיקה עבירה כזו, על חומרתה וכיעורה, אך גם אם העונש נמצא ברף נמוך של מקרים מעין אלה, יש ליתן משקל להודיה.

 

הכרעה

 

י.        לאחר העיון החלטנו להיעתר לערעור המדינה ולהחמיר בעונשו של המשיב.

 

י"א.     עוד ב-2005 נזדמן לי לציין לעניין אירוע שבו הותקפו קשישים באופן אכזרי בביתם, אמנם שם בחבורה, והוטלו עונשים של תשע שנים (לנאשמת אחת – ארבע וחצי). נאמר שם (ע"פ 2163/05 אלייב נ' מדינת ישראל (לא פורסם)):

 

"באי כוחם המלומדים של המערערים לא חלקו על כך שהמדובר באירוע חמור, ובלשוני אומר, הוא אירוע מזויע ומרושע; 'כסדום היינו, לעמורה דמינו' (ישעיהו א', ט') חברה שבה תחושת הביטחון האישי של בניה ובנותיה, ובמיוחד החלשים שבהם, כגון קשישים, מעורערת – זקוקה לשיקום ולחיזוק, כדי שתחושה ראויה תשוב על כנה. זו תפיסת החוק והסדר, law and order, שתושבי המדינה מצפים לה ומייחלים כי רשויות הממשל יתנו לה מענה ופתרונות. בית המשפט הוא אחת הכתובות ההכרחיות לציפיה זו. אין בידו ארנק של תקציבים לחיזוק הביטחון האישי, אך יש בידו חרב שבמקרים המתאימים עליו להניפה, היא חרב הענישה. הענישה הספציפית היא כמובן אינדיבידואלית, בכל מקרה לגופו ולנסיבותיו; לא אחת הנאשמים באים עצמם מרקע קשה המצדיק התחשבות; אך המחוקק והפסיקה רואים לנגד עיניהם גם את הקרבנות, קרבנות בפועל וקרבנות פוטנציאליים, את היחיד שאיתרע מזלו להיות קרבן, ואת כלל החברה החוששת כי ירבו קרבנות".

  

ועוד נאמר:

"דבר הענישה המחמירה בכגון אלה, שגם המייחס חשיבות רבה לבית הלל של טיפול ושיקום צריך לתמוך בו, מן הדין שיחדור לתודעת הרבים, ובתי המשפט יתנו ידם להחמרה; טוב שיידעו הזוממים לפרוץ לביתו-מבצרו של הזולת, להחרידו ממנוחתו, לפגוע ברכושו תוך פוטנציאל לפגיעה בגופו ועמה בנפשו"

 

ראו גם דברי השופט גרוניס בע"פ 8788/08 זיאד נ' מדינת ישראל (לא פורסם), אמנם גם שם בחבורה:

"מיותר לומר כי תפקידו של בית המשפט להגן על בני החברה, ובמיוחד כך כאשר מדובר באנשים חלשים וחסרי ישע. במקרים דוגמת זה שבפנינו חייב בית המשפט ליתן משקל יתר לעקרונות הגמול וההרתעה על פני שיקולי הענישה האחרים".

 

י"ב.     אכן, הסניגור המלומד טרח כדרכו להציג מקרים שבהם הוטלו עונשים דומים לאשר נגזר בענייננו, ואף קלים מכך, ועיינתי בחלקם; ואולם, המגמה בפסיקה היא של גישה מחמירה בכגון דא, מתוך תחושת הצו של הגנה על החיים ועל הגוף, זכות חוקתית ראשונה במעלה, המיתרגמת בעולם הממשי להגנה על קשישים, על החיים בגפם, ועל מי שעלולים להיות טרף קל.

 

י"ג.     על כן החלטנו להחמיר כאמור בעונשו של המשיב, ולהעמידו על 66 חודשי מאסר, וזאת עם שהתחשבנו בהתנהגותו בבית האסורים ובכך שאין ערכאה זו ממצה את הדין בערעורי מדינה. שאר חלקי גזר הדין יעמדו בעינם. הערעור מתקבל בהתאם לאמור.

 

ניתנה היום, כ"ה באייר התשע"א (29.5.2011).‏

   

 

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   10050630_T05.doc   רח

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il