עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 5019/12

 

 

 

 

 

                                          

                                                                                                    

                                          

                                          

בשם המבקש:                        עו"ד דניאל הרשקו

בשם המשיב:                         עו"ד הדס ברון

 

 

           זוהי בקשה למתן סעד זמני במסגרת ערעור שהגיש המבקש על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת ש' אלמגור) מיום 9.5.2012, בו התקבלה באופן חלקי תביעתו לביטול משכון הרשום לטובת הבנק המשיב על זכויותיו בחנות בעיר אילת.

 

1.        המבקש הוא בעל זכויות חכירה בחנות במרכז התיירות 8/5 בעיר אילת (להלן: החנות), עליהן רשום מאז חודש ינואר 1997 משכון לטובת המשיב (להלן: המשכון). נסיבות רישום המשכון תוארו בהרחבה בפסק דינו של בית משפט קמא ובתמצית יאמר כי בשנת 1996 מכר המבקש את זכויותיו בחנות לחברת יורו-מאני נכסים (1995) בע"מ (להלן: יורומאני) וכי לצורך השגת המימון לתשלום התמורה על-פי הסכם המכר, הסכים המבקש למשכן את זכויותיו בחנות לטובת הבנק-המשיב (שהעניק ליורומאני - הרוכשת הלוואה מתאימה). בנוסף חתם המבקש על כתב ערבות לסילוק חובותיה של יורומאני כלפי המשיב עד לסך של 400,000 ש"ח (להלן: כתב הערבות). בשנת 2008 ביקש המשיב לממש את המשכון ולמכור את הזכויות בחנות. לצורך זה פתח המשיב ביום 1.6.2008 בהליכי הוצאה לפועל. בתובענה שהגיש לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו עתר המבקש להורות על ביטול המשכון וטען, בין היתר, כי בשנת 2000 בוטל ההסכם למכירת החנות, כי הוא השיב ליורומאני את כספה וכי יורומאני התחייבה לדאוג להסרת המשכון. כמו כן טען המבקש כי הוא לא התכוון לערוב לחובותיה של יורומאני וכי המשיב הטעה אותו עת החתימו על מסמכי המשכון ועל כתב הערבות. לבקשת המבקש ניתן על-ידי בית המשפט המחוזי ביום 27.4.2009 צו זמני המונע את המשך הליכי מימוש החנות עד להכרעה בתובענה, בכפוף להפקדת התחייבות עצמית וערבות צד ג' בסך של 80,000 ש"ח (להלן: צו המניעה הזמני).

 

2.        בפסק דינו מיום 9.5.2012 קיבל בית המשפט את התובענה באופן חלקי והורה כי המשכון וכתב הערבות יבוטלו, בכפוף לכך שהמבקש ישלם למשיב סך של 133,333 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית. בית המשפט קבע כי המשיב אכן הפר את חובת הגילוי החלה עליו וכי שעה שהחתים את המבקש על כתב הערבות לא הביא לידיעתו את היקף החובות אותן צברה יורומאני בחשבונה עד אותה עת וכן לא הסביר לו שהערבות עליה הוא חותם היא ערבות מתמדת, המנותקת מן ההסכם למכירת החנות. בית המשפט קבע עוד כי המבקש הוטעה לחשוב שחתימה על מסמכי המשכון ועל כתב הערבות הם תנאי לקבלת יתרת התמורה לפי הסכם המכר וכי היה על המשיב להבהיר לו שלא יועברו כספים נוספים מכוח חתימתו. יחד עם זאת, קבע בית המשפט כי התנהלותו של המבקש תרמה למצב שנוצר. כך נקבע כי המבקש ידע במעמד החתימה על הסכם המכר שהוא חותם על פרט שאינו נכון, לפיו הועברה לו כבר מחצית התמורה, וייתכן שהמשיב הסתמך על פרט זה; כי המבקש ידע שהחנות מושכנה לצורך הבטחת חובותיה של יורומאני כלפי המשיב; וכי המבקש הוא זה שבחר להשיב ליורומאני, ולא למשיב את הכספים עם ביטול הסכם המכר ולכן אין לו להלין אלא על עצמו. בית המשפט הוסיף ודחה את טענת המבקש לפיה נוכח מצבו הרפואי בתקופה הרלוונטית הוא היה פסול, במובן המשפטי, לערוך את הסכם המכר. לפיכך נקבע כי המשכון וכתב הערבות מבוטלים אך זאת רק אם המבקש ישלם למשיב שליש מן הסכום שהובטח במשכון - 133,333 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 9.11.1996 - כשיעור אשמו התורם של המבקש (סכום העומד כיום לפי חישובי המשיב על 225,000 ש"ח).

 

3.        ביום 11.6.2012 הגיש המבקש לבית משפט קמא בקשה לעיכוב ביצוע הליכי ההוצאה לפועל למימוש החנות עד להכרעה בערעור שבכוונתו להגיש. בהחלטתו מיום 18.6.2012 נעתר בית משפט קמא לבקשה אך היתנה את עיכוב הביצוע בכך שהמבקש יפקיד סך של 200,000 ש"ח במזומן או בערבות בנקאית צמודה.

 

4.        המבקש לא שילם את הסכום שנקבע כתנאי לביטול המשכון ועם הגשת הערעור הגיש לערכאה זו את הבקשה דנן בה הוא עותר לסעד זמני בערעור לפיו יעוכבו הליכי ההוצאה לפועל שנקט המשיב למימוש החנות עד להכרעה בערעור וכן לכך שמתן הסעד המבוקש לא יותנה בתנאים נוספים על אלו שנקבעו לעניין צו המניעה הזמני. המבקש טוען כי קיימת הצדקה מיוחדת למתן הסעד הזמני המבוקש בערעור נוכח העובדה שעיקר טענותיו התקבלו על-ידי בית משפט קמא; כי סיכויי הערעור להתקבל טובים מאוד; וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו שכן החנות היא הנכס המניב היחיד שברשותו ואם לא יעוכבו הליכי מכירתה יהיה זה בלתי אפשרי להשיב את המצב לקדמותו, ככל שיתקבל הערעור. לעניין סיכויי הערעור תמצית טענותיו של המערער היא כי בית משפט קמא שגה משנדרש לדוקטרינת האשם התורם מבלי שמי מהצדדים טען זאת; כי היה על בית המשפט לקבל את תביעתו במלואה נוכח הקביעה שהמשיב הפר את חובת הגילוי; כי שגה בית משפט קמא לגופו של עניין בקובעו כי היה לו חלק ביצירת מצג שגוי כלפי המשיב; ולחלופין כי שגה בית המשפט בצרפו הפרשי הצמדה וריבית לתשלום שפסק לטובת המשיב. לעניין מאזן הנוחות טוען המבקש כי אם תימכר החנות טרם שיוכרע הערעור, יגרמו לו נזקים כלכליים ונפשיים בלתי הפיכים ומנגד לא ייגרם למשיב כל נזק אם ינתן הסעד המבוקש, שכן ממילא שווי החנות עולה על הסכום שנפסק לחובתו. לבסוף, טוען המבקש כי מצבו הכלכלי בכי רע וכראיה לכך הוא מציג דרישה לתשלום חוב בסך מאות אלפי שקלים ששלחה אליו עיריית אילת ביום 8.5.2012. המבקש טוען, אפוא, כי אין ביכולתו לגייס את הסכום אותו קבע בית משפט קמא כתנאי לעיכוב הביצוע וכי הלכה למעשה דחה בית משפט קמא את בקשתו. לפיכך, לגישתו, יש להסתפק בהתחייבות העצמית ובהתחייבות צד ג' (של אחי המבקש), שהופקדו בעבר במסגרת צו המניעה הזמני ואין להתנות את מתן הסעד המבוקש בתנאים נוספים.

 

5.        המשיב מתנגד לבקשה וטוען כי החלטתו של בית משפט קמא המתנה את עיכוב ביצוע הליכי מימוש החנות בתנאים מסיימת את הדיון. עוד טוען המשיב כי אין ממש בטענת המבקש לפיה סיכויי הערעור טובים שכן בית המשפט קבע ממצאים עובדתיים וממצאי מהימנות לחובתו של המבקש; כי קביעותיו של בית המשפט לעניין האשם התורם נגזרו מן הראיות והתבססו על הנטען בסיכומים וכי בניגוד לטענת המבקש אין בהם משום הרחבת חזית. עוד טוען המשיב כי משבחר המבקש להשיב את הכספים שקיבל ליורומאני אף שידע כי השבה זו מהווה תנאי לביטול המשכון שניתן לטובת המשיב, אין לו להלין אלא על עצמו. המשיב מוסיף וטוען כי בחשבו את הפרשי ההצמדה והריבית עשה בית משפט קמא חסד עם המבקש, שכן היה עליו לחייבו בריבית חריגה. אשר למאזן הנוחות, טוען המשיב כי טענותיו של המבקש ביחס למצבו הכלכלי הקשה נטענו באופן סתמי וכללי וכך גם טענתו ביחס לשוויה של החנות. כמו כן טוען המשיב כי דינו של שטר משכון כדין פסק דין ומטרתו היא שהחוב יפרע ללא דיחוי וכן כי ככל שיתקבל הערעור ויוכח שנגרם למבקש נזק עקב מכירת החנות, ניתן יהיה לשום את הנזק ולפצותו בכסף. לבסוף, טוען המשיב כי אין די בהתחייבותו העצמית של המבקש ובהתחייבות צד ג' שניתנה על-ידי אחיו על מנת להיעתר לבקשה, שכן התחייבויות אלו מוגבלות לסך של 80,000 ש"ח ואין כל ראיה עדכנית ביחס לחוסנו הכלכלי של האח.  

 

6.        לאחר שעיינתי בטענות הצדדים נראה לי כי ראוי לאמץ גם לצורך הבקשה שבפניי את האיזון שערך בית משפט קמא במקרה דנן בין האינטרסים של הצדדים בקובעו כי הליכי מימוש החנות יעוכבו כנגד הפקדת סך של 200,000 ש"ח במזומן או בערבות בנקאית צמודה.

 

           סעד זמני לתקופת הערעור ניתן רק בהתקיים "טעמים מיוחדים" (ראו תקנות 471(א) ו-471(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). התכלית העומדת ביסוד דרישה זו היא שפסק הדין הביא לשינוי נקודת האיזון בין אינטרס המבקש לזה של המשיב ולכן על המבקש להוכיח במסגרת בקשתו כי סיכויי הערעור שהגיש טובים, וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו באופן ברור (ראו: ע"א 2501/05 ששון נ' כרמל איגוד למשכנתאות והשקעות בע"מ , פסקאות 6-5 (לא פורסם, 18.4.2005); ע"א 1403/07 תשלובת היידנט - שרותים דנטליים (1996) בע"מ נ' היידנט ישראל תעשיות שיניים בע"מ, פיסקה 4 (לא פורסם, 14.3.2007)). בענייננו, מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקש שכן מימוש החנות טרם שהוכרע הערעור מהווה צעד בלתי הפיך העלול להסב למבקש נזק בהיותה על פי הנטען מקור פרנסתו. עם זאת, אין לקבל את טענת המבקש כי היעתרות לבקשה לא תגרום למשיב נזק כלשהו. יש לזכור כי מזה ארבע שנים ומתוקף צו המניעה הזמני נחסמה דרכו של המשיב מלממש את המשכון ונוכח החיוב הכספי שהושת על המבקש כתנאי לביטול המשכון, מדובר למעשה בבקשה לעיכוב ביצוע של פסק-דין המטיל חיוב כספי והחוב הולך ותופח ככל שהזמן חולף. מבלי לקבוע מסמרות בעניין זה נראה עוד כי סיכויי הערעור במקרה דנן שקולים, ובהינתן מכלול השיקולים הצריכים לעניין אני סבורה כי החלטתו של בית משפט קמא לעניין עיכוב הביצוע היא החלטה מאוזנת המאפשרת למבקש להוסיף ולעשות שימוש בחנות (ששווייה לכאן או לכאן לא הובהר) וליהנות מפירותיה במהלך תקופת הערעור. מצד שני יש בה כדי להבטיח כי המשיב יוכל בסופו של יום להיפרע, למצער, את מרבית הסכום שנפסק לטובתו אם יידחה הערעור.

 

           בשולי הדברים אציין כי המסלול הדיוני בו נקט המבקש הוא המסלול הנכון שכן הדרך להשיג על החלטה הנעתרת לבקשה לעיכוב ביצוע באופן חלקי, או מתנה אותה בתנאים, היא הגשת בקשה חדשה במסגרת הערעור שהוגש (ראו והשוו רע"א 2524/06 עגיב יעוץ וניהול בע"מ נ' יו"ר הרשות לבקרה תקציבית (לא פורסם, 10.4.2006)).

 

7.        סיכומם של דברים - הליכי ההוצאה לפועל למימוש החנות יעוכבו עד להכרעה בערעור או עד למתן החלטה אחרת על-ידי בית משפט זה, בכפוף לכך שהמבקש יפקיד בתוך 45 ימים סך של 200,000 ש"ח במזומן או בערבות בנקאית צמודה, כהחלטתו של בית משפט קמא.

 

           המבקש ישלם למשיב שכר-טרחת עורך-דין בבקשה בסך 3,500 ש"ח.

 

 

           ניתנה היום, י"ג באב התשע"ב (‏1.8.2012).

 

 

 

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   12050190_V02.doc   גק

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il