עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 4973/12

עו"ד? הצטרף לאינדקס חינם

בבית המשפט העליון

רע"פ 4973/12 - א'

לפני:

כבוד השופט א' רובינשטיין

המבקש:

רמי אמויאל

נ ג ד

המשיבה:

מדינת ישראל

בקשת רשות ערעור לעיכוב ביצוע על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז (השופטות לורך ובוסתן והשופט דותן) מיום 12.6.12 בתיק עפ"ג 969-04-12

בשם המבקש: עו"ד משה סרוגוביץ

החלטה

א. בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז (השופטות לורך ובוסתן והשופט דותן) מיום 12.6.12 בתיק עפ"ג 969-04-12, במסגרתו נדחה ערעורו של המבקש על גזר דינו של בית משפט השלום ברמלה (השופטת דיסקין) מיום 21.02.12 בתיק ת"פ 18508-08-09. הוטלו על המבקש 3 חודשים ויום מאסר בפועל, מאסרים על תנאי וקנס בסך 5,000 ₪. הבקשה עניינה חומרת העונש שהוטל בגין עבירת גניבה.

רקע והליכים

ב. ביום 8.2.11, הורשע המבקש על סמך הודאתו בכתב אישום (מיום 24.8.09) המייחס לו עבירה של גניבה. לפי כתב האישום, ביום 21.8.09 שלח המבקש ידו מעל דלפק פקידת הבנק בסניף המקומי ברמלה ולקח כסף בסך 19,100 ש"ח שהונח שם על ידיה ללא השגחה. בהסכמת הצדדים הוזמן לתסקיר שירות המבחן, ונשמעו טיעוני הצדדים לעונש (ביום 18.1.12). מתסקיר שירות המבחן (מיום 23.5.11) עולה, כי המבקש כבן 50, גרוש ואב לשתי ילדים בגיל העשרה. צוין בתסקיר, כי נסיבות ילדותו וחייו של המבקש רצופי קשיים, וכי עבר את העבירה, לדבריו, נוכח חובות ואיומים מצד מלוים (הרקע לחובות אלה לא נתברר). כן צוין, כי העבירה האחרונה בה הורשע המבקש נעברה בשנת 2001, אולם מאז נפתחו כנגדו תיקים חדשים (המבקש טען בערעור, כי מידע זה אינו נכון); וכי חלק מן הכסף שגנב הוחזר. שירות המבחן המליץ, לאחר התלבטות הנובעת מפערי מידע סביב טענות המבקש (בין היתר, לעניין מצבם התעסוקתי והבריאותי של המבקש וקרובי משפחתו), להשית על המבקש עונש מאסר על תנאי; זאת, לשיטתו, כדי להימנע מהחלטת המבקש כתוצאה ממאסר בפועל.

ג. בית משפט השלום הטיל על המבקש את העונשים המצוינים מעלה, בציינו כי תמונת המצב העולה מן התסקיר היא חיובית, אולם אינה ברורה לגמרי. בית משפט השלום שקל לטובת המבקש את הודאתו והחרטה העמוקה שהביע בעקבות המעשים וכן את נסיבות חייו הקשות. עוד נשקל עיסוקו של המבקש בשיקום נפגעים (דבר שנתמך בראיות שהציג). מנגד שיקלל בית משפט השלום לחומרה את העובדה כי אין מדובר במעידה חד פעמית נוכח עברו המכביד של המבקש. אף שהוא ישן, את נסיבות העבירה (גניבה מסניף בנק) ואת רף הענישה בעבירות מסוג זה, ובסופו של יום הטיל על המבקש עונש מאסר.

ד. בית המשפט המחוזי דחה כאמור (ביום 12.6.12), את ערעורו של המבקש על חומרת העונש והטעים, כי גם אם יקבל את כל טיעוני המבקש בערעור, ובכלל זה את הטענה, כי לא נפתחו למבקש תיקים חדשים, אין עילה להתערבות בגזר הדין; עוד הוטעם, כי ערכאת הערעור תתערב רק במקרים חריגים בהם ישנה סטיה ברורה וקיצונית ממדיניות הענישה הראויה, ואין מקרה זה בא בקהלם; העונש שהוטל על המבקש מאזן בין השיקולים השונים ומביא בחשבון את כלל השיקולים לקולה, לרבות אלה שהוצגו ביתר שאת בבית המשפט המחוזי. לבסוף צוין, כי בית משפט השלום קבע את עונש המאסר בפועל (3 חודשים ויום) כדי לאפשר למבקש למצות הליך של שחרור מוקדם, בעונש שממילא אינו ארוך ביחס לעבירה ולנסיבות המבצע.

הבקשה

ה. כלפי פסק דין זה הוגשה הבקשה הנוכחית. נטען, כי חרף הפסיקה הקובעת שחומרת העונש אינה עילה עצמאית למתן רשות ערעור, מקרה זה הוא בגדר אותם חריגים אשר הוכרו בפסיקה בהם אינטרס הפרט ושיקולי צדק מחייבים מתן רשות ערעור והקלה בעונש. לטענת המבקש, יש להמיר את עונשו בעבודות שירות, למנוע הידרדרותו בין כותלי הכלא ובזבוז מיותר של כספי ציבור על כליאתו. בבקשה חזר המבקש על נסיבותיו האישיות הקשות, תסקיר המבחן החיובי, הנסיבות המקלות, לשיטתו, והשיהוי מאז ביצוע העבירה.

הכרעה

ו. לאחר העיון אין בידי להיעתר לבקשה. הכלל הידוע הוא, כי רשות ערעור בגלגול שלישי נשקלת אך במקרים המעוררים שאלה משפטית או ציבורית חשובה (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123, 128; רע"פ 6481/95 ימין נגד מדינת ישראל (לא פורסם)). הבקשה הנוכחית אינה מתיימרת לבוא בגדרים אלה, הבקשה ממוקדת בסוגית חומרת העונש גרידא (שכידוע, וכפי שגם צוין בבקשה, אינה מהוה ככלל עילה עצמאית למתן רשות ערעור, ראו רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם); רע"פ 7201/97 בשירי נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). המבקש עותר להיכלל במקרים החריגים בהם ניתנה רשות ערעור נוכח שיקולי צדק (והפנה, בין היתר, לרע"פ 548/05 לוין נ' מדינת ישראל (לא פורסם)) או "שאלה מצפונית אנושית" (רע"פ 4954/90 אופיר זמיר נ' מדינת ישראל (לא פורסם). פשיטא כי מקרים אלה נמדדים במשורה.

ז. במקרה הנוכחי, חרף נסיבותיו האישיות של המבקש סבורני, כי העונש שהושת עליו הוא מאוזן ואינו חורג מרף הענישה ההולם; מדובר באדם אשר מעד בעברו פעמים רבות, ועם כל ההבנה למצב אליו נקלע, אין כל הצדקה לשליחת יד לקניינו של אחר, אדם פרטי או בנק כאחד. אכן, המבקש החזיר כנמסר למעלה ממחצית הגניבה, אך לא את כולה. משקלו של האינטרס הפרטי נלקח בחשבון בשתי הערכאות, אשר בחנו באריכות את מכלול השיקולים הנוגעים למבקש לחומרה ולקולה. לא מצאתי איפוא בטענותיו של המבקש, שכאמור נשמעו גם בשני ימיו הקודמים בבית המשפט, הצדקה להיעתר לבקשה ולדון בעונשו בשלישית. כפי שצוין, בידי המבקש למצות הליך שחרור מוקדם בהתאם לתפקודו, ויש לקוות, כי יפיק את לקחו מן העונש ולא ישוב עוד לדרך זו.

ח. סוף דבר, אין בידי להיעתר לבקשה. המבקש יתייצב לריצוי מאסרו ביום 1.8.12, כפי שנקבע בהחלטת בית המשפט המחוזי מיום 12.6.12; תקופה זו תוכל להיות מנוצלת למיון מוקדם.

ניתנה היום, י"א בתמוז תשע"ב (1.7.12).