עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 4919/09

 

 

 

 

 

 

 

 

 

השופט י' עמית:

 

           ערעור וערעור שכנגד על פסק דינו של בית המשפט המחוזי חיפה (כבוד השופטת ב' גילאור) מיום 24.5.2009 בת"א 675/06.

 

1.        ענייננו בתביעה על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: חוק הפיצויים). המשיבה והמערערת שכנגד (להלן ולשם הנוחות: המשיבה), ילידת 30.10.1982, נפגעה בפגיעת ראש כהולכת רגל בתאונת דרכים ביום 23.1.2005. המשיבה הועברה לשיקום לבית לוינשטיין, שוחררה ביום 19.4.2005 והמשיכה בטיפול במסגרת אשפוז יום עד לתאריך 19.10.2006. בעת התאונה למדה המשיבה בשנה השלישית לתואר ראשון בתקשורת וסוציולוגיה במכללת רמת גן.

 

2.        בית משפט קמא מינה שני מומחים רפואיים להערכת נכותה של המשיבה ואלה קבעו כלהלן:

 

           ד"ר וולר, בתחום הנוירולוגי, העמיד את נכותה הצמיתה של המשיבה על 30% לפי סעיף 29(11) מותאם לסעיף 34(ד) לתקנות המל"ל בגין פגיעה משמעותית הכוללת פגיעה קוגנטיבית ופגיעה אפקטיבית התנהגותית בגינה המליץ על מינוי מומחה  בתחום הנפשי.

 

           פרופ' אבי בלייך, בתחום הנפשי, העמיד את נכותה הצמיתה של המשיבה על 30% לפי סעיף 34(ד) בגין תסמונת נפשית והתנהגותית מורכבת, אותה אבחן כהפרעת הסתגלות עם תסמינים פוסט טראומטיים, דיכאוניים וחרדתיים.

 

3.        הצדדים שלחו למומחים שאלות הבהרה, ועל סמך חוות הדעת ותשובות ההבהרה קבע בית משפט קמא כי הנכויות הרפואיות חופפות, כך שהנכות הרפואית הועמדה על 30%.

 

           את נכותה התפקודית של המשיבה העמיד בית משפט קמא על 60% לאחר שמצא כי המשיבה עשתה מאמצים כנים להשתקם ולאחר ששוכנע כי הפגיעה משליכה באופן משמעותי על יכולותיה התפקודיות. בהתאם לכך, חישב בית משפט קמא את הפסד השתכרותה של המשיבה לעתיד על פי 60% מהשכר הממוצע נטו במשק, ואת הפסד ההשתכרות לעבר לפי שכרה של המשיבה בעת התאונה בתוספת כ-40%, בהתחשב בכך שלימודיה נקטעו בשלביהם הסופיים.

 

           בראש הנזק של עזרת צד שלישי לעבר ולעתיד פסק בית משפט קמא למשיבה סכום גלובלי של 450,000 ₪ ובגין הוצאות רפואיות ונסיעות לעבר ולעתיד פסק סכום גלובלי של 120,000 ₪.

 

           סך כל הפיצוי שנפסק למשיבה (כולל ראש הנזק הלא ממוני והפסד פנסיה) עומד על 2,352,290 ₪ ומסכום זה הורה בית משפט קמא להפחית קצבת מל"ל וסכום נוסף למקרה בו המל"ל יעמיד נכותה הצמיתה של המשיבה על 100%, בהתאם לשיעור הנכות הזמנית שנקבעה לה עד לחודש יולי 2009.

 

           על פסק דינו של בית משפט קמא נסבים הערעור והערעור שכנגד.

 

4.        המערערת התמקדה בערעורה בראשי הנזק של הפסד השתכרות ועזרת צד ג'. לשיטתה, חרג בית משפט קמא עד מאוד בהעמידו את נכותה התפקודית של המשיבה על שיעור של 60%, פי שתיים מהנכות הרפואית שנקבעה לה. בנוסף, לא היה מקום להעמיד את בסיס שכרה של המשיבה לצורך חישוב הפסדי ההשתכרות בעבר על סכום גבוה מזה שהשתכרה בפועל. אשר לעזרת צד שלישי, הרי שלא הוכח כי המשיבה זקוקה פיזית לעזרה כלשהי, כך שלא היה מקום לפסוק כל פיצוי בראש נזק זה.

 

           ואילו המשיבה הלינה בערעור שכנגד על כל אחד מראשי הנזק, והתמקדה בטענה כי בית משפט קמא שגה בכך שהעמיד את נכותה הרפואית על 30%, באשר יש לראות את הנכות הנפשית כמצטברת לנכות הנוירולוגית, ובהתאם, להעמיד את נכותה הרפואית המשוקללת על 51%, ולהעמיד את נכותה התפקודית על 80%. עוד הלינה המשיבה על כך שבית משפט קמא לא פסק לה פיצוי כלל בראש הנזק של ניידות, ועל מיעוט הפיצויים שנפסקו לזכותה בראשי הנזק של עזרת צד שלישי והוצאות.

 

5.        אקדים ואפתח בערעור שכנגד שהגישה המשיבה, ואומר כי בית משפט קמא ניתח את חוות הדעת ואת תשובות ההבהרה, והגיע למסקנה כי המדובר בנכויות החופפות זו את זו. איני רואה להתערב במסקנה זו ואציין כי ד"ר וולר, המומחה בתחום הנוירולוגי, התייחס בחוות דעתו לפגיעה ההתנהגותית שנגרמה למשיבה עקב חבלת הראש והקדים וציין בחוות דעתו כי באם ייקבעו אחוזי נכות גבוהים יותר על ידי הפסיכיאטר בגין הנכות הנפשית, יש לראות את הנכות הנוירולוגית ככלולה בה.

 

           אף לא מצאתי ממש ביתר השגותיה של המשיבה במסגרת הערעור שכנגד. כך, המשיבה אינה סובלת מקשיי ניידות, ועל כן לא מצא בית משפט קמא לפסוק לזכותה פיצוי בראש נזק זה. ואילו הסכומים שנפסקו עבור הוצאות לעבר ולעתיד, אינם  מצדיקים התערבות ערכאת ערעור.

 

6.        אשר לערעור העיקרי, לא אכחד כי הסכומים שנפסקו למשיבה הם על הצד  הגבוה, והעמדת הנכות התפקודית על 60% בהשוואה לנכות הרפואית של 30%,  חורגת לכאורה מהמקובל. ברם, אין בכך כדי להצדיק התערבות ערכאת הערעור באשר מן המפורסמות כי הנכות הרפואית אינה שקולה בהכרח לנכות התפקודית המסורה לשיקול דעתו של בית המשפט, שהוא הפוסק האחרון בנושא זה.

 

           הערכת נכותו התפקודית של נפגע, היא מהנושאים המובהקים הנמצאים בליבת שיקול הדעת של הערכאה הדיונית. כך בדרך כלל, וכך במיוחד בנפגעי ראש, שהערכת נכותם התפקודית אינה מהדברים הקלים, והפגיעה בכושר השתכרותם אף אינה חופפת בהכרח את הנכות התפקודית במישורי החיים האחרים (להבחנה בין נכות תפקודית לבין אובדן כושר השתכרות, ראו ע"א 3049/03 ג'רוסיאן נ' רמזי, פ"ד נב (3) 792 (1995)). לכן, כאשר בנפגעי ראש עסקינן, המעין-חזקה הנוהגת לפיה שיעור הנכות הרפואית משקף גם את שיעור הפגיעה בכושר ההשתכרות (ע"א  2113/90 אדלר נ' סוכנויות דרום בע"מ (לא פורסם, 21.12.1992)), איננה חזקה (במובן חוזק), ואין מקום לקבוע מסמרות באשר ל"טווח הסטיה" מהנכות הרפואית לצורך קביעת הפגיעה בכושר ההשתכרות של נפגעי ראש. כל מקרה צריך להיבחן פרטנית לגופו, על פי כלל הנסיבות וחומר הראיות המובא בפני בית המשפט (למכלול הנסיבות הנדרשות לקביעת הנכות התפקודית, ראו, לדוגמה, ע"א 4302/08 שלמייב נ' בדארנה (לא פורסם, 25.7.2010) בפסקה 8 לפסק דינה של כב' השופטת פרוקצ'יה).  

 

           כאמור, בית משפט קמא העמיד את הפגיעה בכושר השתכרותה של המשיבה על 60%, לאחר שהתרשם ישירות מהמשיבה ומאמה, ולאחר שהשתכנע כי המשיבה עשתה מאמצים כנים וממושכים להשתקם. המשיבה סיימה בהצלחה קורס להכשרת עובדי השמה במסגרת המל"ל, אך למרות זאת לא עלה בידה להשתלב בעבודה סדירה בתחום של משאבי אנוש, ומזה זמן היא נמצאת בין אנשים עם מוגבלויות כעובדת מתנדבת בעמותה. לכך יש להוסיף את חוות דעת המומחים מהם עולה כי המשיבה סובלת מקשיים ניכרים בריכוז ובמעקב, סובלת מאיטיות ונוקשות מחשבתית, משינוים במצבי רוח, מסף גירוי נמוך, מהתפרצויות זעם ומאי שקט. אף לא למותר להזכיר כי נכון למועד מתן פסק דינו של בית משפט קמא, המל"ל העמיד נכותה הזמנית של המשיבה על 100% למרות שחלפו למעלה מארבע שנים מאז התאונה.

 

           על רקע כל אלה, רשאי היה בית משפט קמא להגיע למסקנה אליה הגיע. אחזור ואדגיש כי בקביעות מעין אלה התערבותה של ערכאת הערעור היא מצומצמת, גם באותם מקרים בהם סבור בית משפט של ערעור כי היה הוא פוסק אחרת, כל עוד אין מדובר בטעות בולטת על פני הדברים.

 

7.        בהתחשב במגבלותיה הקוגנטיביות וההתנהגותיות של המשיבה, אף איני רואה להתערב בסכום הגלובלי שנפסק לזכותה בגין עזרת צד שלישי, סכום המבטא עזרה שבועית של מספר שעות בשבוע לעתיד עד לתום תוחלת חייה, בצירוף סכום חודשי גבוה יותר שנפסק בגין העבר. כך גם אין מקום להתערב בבסיס השכר לצורך חישוב הפסדי השכר בעבר, באשר רשאי היה בית משפט קמא להניח כי המשיבה הייתה מתקדמת בשכרה.

 

10.      סופו של דבר שדין הערעור והערעור שכנגד להידחות. לאור התוצאה אליה הגעתי, אין צו להוצאות.

 

 

           ניתן היום, י"ב בסיון התשע"א (14.6.2011).

 

 

 

 

ש ו פ ט ת                               ש ו פ ט                                ש ו פ ט

 

 

 

 

 

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   09049190_E07.doc   עכב

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il