עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 4883/12

עו"ד? הצטרף לאינדקס חינם

בבית המשפט העליון

רע"פ 4883/12

לפני:

כבוד השופט א' שהם

המבקש:

שלום דוד הררי

נ ג ד

המשיבה:

מדינת ישראל

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 07.05.2012 בעפ"ג 39977-12-11 שניתן על-ידי כב' השופטים צ' סגל; מ' יועד הכהן; ב' גרינברגר

בשם המבקש:

עו"ד גלית פז

החלטה

1. לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטים צ' סגל, מ' יועד הכהן וב' גרינברגר) בעפ"ג 39977-12-11, מיום 7.5.2012. בפסק הדין קיבל בית המשפט את ערעורה של המשיבה על גזר דינו של בית משפט השלום בירושלים, אשר ניתן על ידי כב' השופט י' שמעוני, ביום 13.12.2011. בד בבד עם הגשת בקשת רשות הערעור, הגיש המבקש בקשה דחופה לעיכוב ביצוע גזר הדין שהשית עליו בית המשפט המחוזי בירושלים.

הליכים קודמים

2. נגד המבקש הוגש כתב אישום מתוקן, אשר ייחס לו ביצוע עבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש לפי סעיף 380 לחוק העונשין, התשל"ז-1997 (להלן: החוק), בצירוף סעיפים 382(א) ו-29(ב) לחוק, וכן, בשתי עבירות של הפרת הוראה חוקית, לפי סעיף 287(ב) לחוק.

3. כמתואר באישום הראשון לכתב האישום המתוקן, ביום 1.6.2008 בשעה 04:00 לערך, לאחר שהות של יומיים במלון בנהריה, שבו המבקש וחבריו בהסעה לירושלים. בהגיעם לירושלים, עצרו המבקש וחבריו, וכן בחורה נוספת שהייתה עימם, מונית, במטרה לעלות עליה ולנסוע לביתם, באחת משכונות העיר. נהג המונית סירב להסיע את החמישה, בהסבירו להם כי הינו רשאי להסיע במוניתו ארבעה נוסעים בלבד. בעקבות סירובו, חסמו המבקש וחבריו את המונית ולא אפשרו לנהג להמשיך בנסיעתו. לאחר מכן, החלה החבורה לתקוף ולהכות את נהג המונית. על פי כתב האישום, חלקו של המבקש בתקיפה היה בכך שהוא השליך על נהג המונית אבן, אשר פגעה ברגלו. כתוצאה מהתקיפה, נפגע נהג המונית בירכו ובכתפו הימנית, ונגרמו לו חבלות שונות, אשר מנעו ממנו לחזור לעבודתו במשך 13 ימים. כמו כן, לפי אישום זה, במעשיו המתוארים לעיל, הפר המבקש ביודעין, הוראת צו מעצר בית מלא, שהטיל עליו בית המשפט המחוזי בירושלים במסגרת ב"ש 7053/08 (כב' השופט מ' רביד).

לפי האישום השני, ביום 4.6.2008, יצא המבקש מבית הוריו לדיון בעניינו בבית המשפט המחוזי בירושלים. המבקש לא שב לביתו, עם סיומו של הדיון בשעה 11:00, אלא רק בשעה 16:25. בעשותו כן, הפר המבקש את הוראת צו מעצר הבית הנ"ל, שהוטל עליו.

4. במסגרת הסדר טיעון אליו הגיעו הצדדים, הודה המבקש בעובדותיו של כתב האישום המתוקן, ובהתאם לכך, הרשיעו בית משפט השלום בעבירות אשר יוחסו לו בכתב אישום זה.

בגזר דינו, ציין בית משפט השלום כי הוא מסכים עם עמדתה של המשיבה, לפיה מדובר באירוע חמור ובריוני, וכי בעבירות מעין אלו, אשר בהן נטל חלק המבקש, יש הצדקה לשלוח אותו לריצוי מאסר של ממש. עם זאת, מסקנתו של בית משפט השלום, אליה הגיע "לא בלי היסוס", הייתה כי יש לאמץ את המלצת שירות המבחן, בעניינו של המבקש, ולנקוט כלפיו בענישה טיפולית, אשר תאפשר את המשך התהליך החיובי בו היה מצוי אותה עת.

בין שיקוליו השונים, שקל בית משפט השלום את עברו הפלילי של המבקש, גילו הצעיר, נסיבותיו האישיות, הודאתו במיוחס לו שחסכה מזמנו של בית המשפט, החרטה שהביע על מעשיו, והמלצת שירות המבחן להטיל עליו עונש של עבודות שירות וצו מבחן. לאור האמור, גזר בית משפט השלום על המבקש עונש מאסר למשך 6 חודשים אותם ירצה בעבודות שירות, עונש מאסר מותנה ופיצוי למתלונן בסך 2,000 ₪ או 15 ימי מאסר תחתיו. כמו כן, ניתן צו מבחן למשך שנה מיום מתן גזר הדין.

5. המשיבה ערערה על גזר הדין לבית המשפט המחוזי בירושלים. המשיבה טענה, בין היתר, כי חומרת עבירותיו של המבקש לא קיבלו ביטוי הולם בגזר הדין המקל של בית משפט השלום. עוד נטען, כי העונש שהוטל עליו אינו עולה בקנה אחד עם מדיניות הענישה הראויה בעבירות אלימות, בייחוד כאשר מדובר בעבירות קשות כמו במקרה דנן. נטען בנוסף, כי לא ניתן משקל מספיק לעברו הפלילי של המבקש, ולהתייחסותו המזלזלת להוראות בית המשפט ולהליך הפלילי עצמו. המשיבה הוסיפה וטענה, כי בית משפט השלום העניק משקל יתר לאינטרס השיקומי של המבקש ולנסיבותיו האישיות, ומשקל מועט ליתר שיקולי הענישה, המחייבים ענישה חמורה ומוחשית, ובכלל זה שיקולי הגמול וההרתעה.

6. בית המשפט המחוזי קיבל את ערעורה של המשיבה וקבע כי העבירות בהן הורשע המבקש הינן חמורות ביותר, ואופיים של מעשיו מחייבים ענישה מחמירה ומרתיעה. בית המשפט המחוזי סבר כי הפגיעה הנגרמת לנהגי מוניות כקורבנות קלים, החשופים בעבודתם למגוון פורענויות, מובילה לפגיעה בציבור כולו, הנזקק לשירות אותו הם מציעים.

בית המשפט ציין כי לחובתו של המבקש ארבע הרשעות קודמות בעבירות של הצתה, סחר בסמים, גניבה וכן בעבירה של שוד מזויין. בגין עבירה אחרונה זו ריצה המבקש עונש מאסר בפועל למשך 13 חודשים, אשר לא הרתיעו ולא מנע ממנו מלבצע עבירות נוספות. לטעמו של בית המשפט המחוזי, לא ניתן משקל מספק להתייחסותו המזלזלת של המבקש להוראות בית המשפט, ולחוסר הכבוד שהפגין כלפי ההליך המשפטי. כמו כן, בית משפט השלום לא התייחס בגזר דינו לפגיעה בקורבן העבירה ולא העניק משקל לנזק שנגרם לו, כפי שעלה מהצהרת הנפגע שנמסרה לבית המשפט, ובכלל זה, סבלו הבריאותי, מצוקתו הנפשית ופגיעתו הכלכלית.

בית המשפט קבע כי "האינטרס הציבורי בכללותו מחייב החמרה מהותית בעונשו של המבקש", כל זאת, מבלי להתעלם מהשיקולים אשר הנחו את בית משפט השלום להקל בעונשו של המבקש. בית המשפט התייחס לתסקיר משלים מיום 3.5.2012, אשר הוגש לעיונו, לפיו המבקש אינו בשל דיו לעבור תהליך טיפולי משמעותי. לפיכך, כך נקבע, יש לבכר את האינטרס הציבורי על פני האינטרס הפרטי של המבקש. לאחר שערך איזון בין האינטרסים אשר עמדו לנגד עיניו, גזר בית המשפט המחוזי על המבקש עונש של 12 חודשי מאסר לריצוי בפועל, והותיר את שאר חלקי גזר דינו של בית משפט השלום על כנם, מלבד צו המבחן, אשר בוטל.

הבקשה

7. לטענתו של המבקש, בית המשפט המחוזי חרג באופן קיצוני מהעונש שהוטל עליו בערכאה הדיונית, תוך התעלמות מההליך השיקומי שעבר ונסיבותיו האישיות, אשר עלו מן התסקיר שהוגש בעניינו. לטענת המבקש, הפער העונשי הניכר בין שתי הערכאות מצדיק היענות לבקשתו, בעיקר כאשר מדובר בשינוי כמותי ואיכותי. המבקש הוסיף וטען, כי במקרה דנן אין תוחלת לעונש מאסר בפועל, משום שהוא עלה על מסלול חדש, במסגרתו הוא משתף פעולה עם שירות המבחן ומשקיע רבות בהליך הטיפולי, בו נחל הצלחה (למעט מעידה כבת חודשיים). המבקש פירט בהרחבה את תהליך השיקום אותו הוא עובר, מזה למעלה משנתיים, והביא לביסוס טענתו תסקירים שונים אשר הוגשו בעניינו (גם במסגרת הליכים אחרים שהתנהלו נגדו), המעידים על המגמה החיובית בתהליך, אותו הוא עובר. לשיטתו של המבקש, טעה בית המשפט המחוזי בייחסו משקל רב לתסקיר המשלים מיום 3.5.2012, אשר הוגש לעיונו, ולטענת המבקש, ראוי היה להתייחס למכלול התסקירים אשר הוגשו, כאמור. המבקש הוסיף, כי גם אם לא מתעוררת בעניינו סוגיה משפטית החורגת מן המקרה הפרטי שלו, הרי ששיקולי צדק מצדיקים התערבותו של בית משפט זה.

דיון והכרעה

8. לאחר שעיינתי בבקשה, נחה דעתי כי דינה להידחות. הלכה היא כי רשות ערעור ב"גלגול שלישי", שמורה למקרים מיוחדים בלבד, בהם מתעוררת סוגיה בעלת חשיבות ציבורית או משפטית נכבדה, החורגת מעניינם של הצדדים לבקשה (ראו לעניין זה רע"פ 4600/12 ישי יאשייב נ' מדינת ישראל [לא פורסם, 13.6.2012] וכן, רע"פ 4459/12 ניר דגן נ' מדינת ישראל [לא פורסם, 10.6.2012]). הבקשה בענייננו אינה מעלה סוגיה מעין זו, ועל כן אין להיעתר לה.

עניינה של הבקשה בערעור על חומרת העונש. נושא זה כשלעצמו, אינו מצדיק התערבות ב"גלגול שלישי" אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו והשוו: רע"פ 3964/12 אבו כף נ' מדינת ישראל [לא פורסם, 23.5.2012] וכן, רע"פ 5621/11 יוסף אלקובי נ' מדינת ישראל [לא פורסם, 5.2.2012]), ואין בעובדה שערכאת הערעור החמירה בעונש שהוטל על המבקש, כדי להצדיק מתן רשות לערעור נוסף (ראו לעניין זה: רע"פ 2426/12 מחאמיד נ' מדינת ישראל [לא פורסם, 1.4.2012]).

בענייננו, לא מצאתי כי בעונש אשר השית בית המשפט המחוזי על המבקש, קיימת סטייה כלשהי ממדיניות הענישה המקובלת בעבירות, דוגמת אלו בהן הורשע המבקש. לטעמי, העונש מבטא באופן ראוי את חומרת עבירותיו של המבקש, תוך התחשבות בנסיבותיו האישיות וביתר השיקולים לקולא, ואינני סבור כי מדובר בעונש חמור. המבקש הורשע, בין היתר, בעבירה של אלימות חמורה אשר הותירה בקורבנו פגיעות פיזיות, נפשיות וכלכליות. התנהגות אלימה מעין זו, היא בגדר תופעה חמורה ומסוכנת, המתפשטת בקרבנו ואוכלת בנו בכל פה. על בתי המשפט לעשות כל שלאיל ידם על מנת להוקיע ולמגר תופעה זו, גם בדרך של ענישה הולמת.

9. לאור האמור, לא מצאתי לנכון להיעתר למבקש וליתן לו רשות לערער.

בנסיבות העניין, נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצוע גזר הדין. המבקש יחל בריצוי עונש המאסר ביום 5.8.2012, כפי שנקבע בפסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים.

ניתנה היום, ‏ח' בתמוז התשע"ב (‏28.6.2012).