עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 4836/12

 

 

 

                                          

                                                                                                    

                                          

                                          

 

 

 

 

 

השופט ס' ג'ובראן:

 

           לפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי מרכז (ת"פ 37340-03-11, כבוד השופטים ר' לורך, צ' דותן ו-ע' וינברג-נוטוביץ) מיום 06.05.2012.

 

           נגד המערער הוגש כתב אישום מתוקן (להלן: כתב האישום) המייחס לו ריבוי עבירות של אינוס לפי סעיף 345(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק); ריבוי עבירות של תקיפה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 382(ג) בצירוף סעיף 380 לחוק וריבוי עבירות איומים לפי סעיף 192 לחוק. לפי המתואר בכתב האישום, במועדים הרלוונטיים לאישום, המערער היה בעלה של המתלוננת והתגורר עימה ועם בנותיהם ע' ו-ה'. במהלך שנות הנישואין ובמיוחד בין השנים 2011-2010, בתדירות יום יומית, המערער היה צועק על המתלוננת, מקלל אותה, משליך צלחות על רצפת הבית, מאיים כי יהרוג אותה, סוטר לפניה, בועט ברגלה, מכה בה באגרופיו – בעיקר בבטנה – ודורש ממנה למסור לידיו את הכסף שהרוויחה בעבודתה. כתוצאה ממעשים אלו נגרמו למתלוננת חבלות בכל חלקי גופה. בין חודש אוגוסט 2010 לחודש פברואר 2011, במספר הזדמנויות שאינו עולה על עשר פעמים, דרש המערער מהמתלוננת כי תקיים עימו יחסי מין. משסירבה לעשות כן, החל בועט בה, מכה אותה באגרופיו, סוטר לה ומאיים כי יפגע בה, עד שהיתה נעתרת לו. בשנת 2009, בעת שנכחו ע' ו-ה' בחדר, החל המערער סוטר למתלוננת, צובט אותה בידיה ורגליה, בועט בה וצועק לעברה כי יהרוג אותה. כתוצאה ממעשים אלו נגרמו למתלוננת חבלות ושריטות. ע' לקחה את המתלוננת לחדרה בכדי לחבוש את פצעיה המדממים, כאשר אימו של המערער לקחה את ה' לטיול מחוץ לבית. המערער ניסה להיכנס לחדר שבו שהו ע' והמתלוננת, אולם ניסיונו לא צלח. ביום 17.2.2011, דרש המערער מהמתלוננת כי תביא לו 1,000 ש"ח והיא השיבה כי היא אינה יכולה. המערער איים כי אם לא תעשה כן הוא יהרוג אותה וכאשר יחזור לבית "זה יהיה הסוף שלה" והיא תקבר לצד אביה.

 

           טרם הכרעת הדין הושג הסדר טיעון בין המשיבה למערער לפיו הוא יודה במיוחס לו בכתב האישום המתוקן ובמהלך הטיעונים לגזר הדין, המשיבה תטען לעונש שאינו עולה על 50 חודשי מאסר בפועל. המערער היה רשאי לטעון בחופשיות. בית המשפט המחוזי הרשיע את המערער בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום, בעקבות הודאתו במסגרת הסדר טיעון, והטיל עליו עונש של 45 חודשי מאסר בפועל; 12 חודשי מאסר על תנאי לתקופה של שלוש שנים, והתנאי שלא יעבור עבירת מין או עבירת אלימות מסוג פשע; חמישה חודשי מאסר על תנאי לתקופה של שלוש שנים, והתנאי שלא יעבור עבירת מין או עבירת אלימות מסוג עוון; ופיצוי למתלוננת בסך 30,000 ש"ח.

 

           בגזר דינו התייחס בית המשפט המחוזי אל חומרת העבירות שביצע המערער, לתדירות ביצוען הגבוהה ולנזקים שנגרמו כתוצאה ממסכת ההתעללות הקשה שהופנתה כלפי אם בנותיו והתבטאה באופנים שונים: פיזיים, מילוליים ומיניים. בשל העובדה כי הסדר הטיעון הושג לאחר העדת המתלוננת, בית המשפט התרשם מעדותה באופן בלתי אמצעי ועמד על הנזק שנגרם לה עקב התנהגות המערער. כן קבע בית המשפט כי המערער ניצל את העובדה כי למתלוננת לא הייתה תמיכה מבית הוריה. עוד קבע בית המשפט כי נגרמו נזקים גם לע' וה' אשר היו עדות להתנהגות המערער ואף נטלו חלק בניסיון להגן על אימן. בית המשפט התייחס לתסקיר שירות המבחן שהוגש בעניינו של המערער שלפיו הוא מתקשה לזהות את מצוקתה של המתלוננת והבעת החרטה שמבטא אינה כנה, אולם קבע כי לא ניתן להתעלם מכך שנציגת שירות המבחן נפגשה עם המערער פעם אחת וכי בידיה לא היה כתב האישום המתוקן. מבחינת שיקולים לקולה, בית המשפט העניק משקל רב להודאת המערער בביצוע העבירות, להבעת הצער והחרטה שהביע – שהייתה משמעותית עבור המתלוננת – לכך שחסך את עדות הבנות ולפיצוי שהופקד טרם גזר הדין. כן התייחס בית המשפט לגילו של המערער, לכך שהוא נעדר עבר פלילי ולכך שהוא סובל ממחלה.

 

           מכאן הערעור שלפנינו. לטענת המערער העונש שהוטל עליו הוא עונש חמור  אשר לא נתן משקל מספק לנסיבות המקרה. כך, לטענתו, בעת עריכת תסקיר שירות המבחן שעליו הסתמך בית המשפט המחוזי, לא היה בידי קצינת המבחן כתב האישום המתוקן. לנוכח זאת, כך נטען, היה עליה לבוא ולהיפגש עימו בשנית. מכאן, הוא טוען כי שגה בית המשפט כאשר קיבל את התרשמות שירות המבחן לפיו החרטה שהביע המערער אינה כנה. בנוסף, הוא טוען כי בית המשפט לא נתן משקל ראוי למחלתו, לכך שאין לו עבר פלילי, לגילו ולהודאתו במיוחס לו. כן, לטענתו לא ניתן משקל מספק לכך שהוא התחייב ביוזמתו לפצות את המתלוננת ואף הפקיד את הסכום טרם גזר הדין. לבסוף נטען כי יש לתת משקל לכך שכתב האישום תוקן והוקל בצורה משמעותית בשל סתירות, לגרסתו, שנמצאו בעדות המתלוננת בבית המשפט. 

         

מנגד, טוענת המשיבה כי אין מקום להתערב בעונש שהוטל על המערער. לטעמה, העונש נמצא בטווח שעליו הוסכם בהסדר הטיעון והוא משקף את חומרת העבירות ואת התמשכותן. לטענתה, בית המשפט המחוזי נתן משקל לחרטה שהביע המערער, על אף קביעת שירות המבחן כי זו אינה כנה. לבסוף, טוענת המשיבה כי מתסקיר שירות המבחן המשלים שהוגש לבית משפט זה ניתן לראות כי המערער אינו מצוי בשלב מתקדם של הכרה במעשיו.

 

          טרם הדיון, הוגשו בעניינו של המערער תסקיר מבחן משלים וכן הערכת מסוכנות. על פי תסקיר המבחן המשלים ניכר כי הוא מגלה מאמץ להתקדם בטיפול, אולם הוא ממזער את הפגיעה שגרם ואינו מבטא רגישות או הבנה כלפי המתלוננת. באשר להערכת המסוכנות, ניכר כי המערער אינו מביע תחושות חרטה ונדמה כי דבריו נאמרים ללא חיבור רגשי והפנמה מלאה. על כן, הוערך כי מסוכנותו המינית היא בינונית כלפי מי שמצויה איתו במערכת יחסים אינטימית.

 

           לאחר עיון בגזר דינו של בית המשפט המחוזי, בהודעת הערעור ובנספחיה, בתסקיר העדכני מטעם שירות המבחן ובהערכת המסוכנות ולאחר ששמענו את טיעוני הצדדים ואת עמדת שירות המבחן, הגענו למסקנה כי דין הערעור להידחות.

 

           כידוע, ערכאת הערעור תתערב בחומרת העונש שהוטל על ידי הערכאה הדיונית רק במקרים שבהם ניכרת סטייה ברורה ממדיניות הענישה הראויה (ראו למשל: ע"פ 9097/05 מדינת ישראל נ' ורשילובסקי (לא פורסם, 3.7.2006); ע"פ 1242/97 גרינברג נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 3.2.1998); ע"פ 3091/08 טרייגר נ' מדינת ישראל, בפסקה 11 (טרם פורסם, 29.1.2009)). המקרה שלפנינו אינו מצדיק את התערבותנו, זאת משלא מצאנו כי העונש שהוטל על המערער חורג ממדיניות הענישה המקובלת ביחס לסוג העבירות שבהן הורשע ולנסיבות שאפיינו את ביצוען. העונש שנגזר על המערער נמצא בתוך מתחם הענישה שעליו הוסכם בהסדר הטיעון ומשקף את העובדה כי העבירות המיוחסות לו הן עבירות חמורות, וזאת בייחוד לנוכח העובדה שמדובר בריבוי עבירות של אינוס, תקיפה ואיומים שבוצעו בתדירות גבוהה, בפרק זמן ממושך והופנו כלפי אשתו כאשר בנותיהם עדות לחלק מהאירועים.

 

           באשר לטענותיו של המערער הנוגעות לתסקיר שירות המבחן, בית המשפט התייחס לנסיבות מתן התסקיר ושילב אותן עם התרשמותו הבלתי אמצעית מעדותה של המתלוננת. יתרה מכך, הן התסקיר המשלים שהוגש בעניינו של המערער, הן הערכת המסוכנות שהוגשה בעניינו, מאששים את התסקיר הראשוני ומלמדים כי המערער אינו משלים עם מעשיו וכי טרם אוינה המסוכנות הנשקפת ממנו. בנסיבות אלה, לא מצאנו מקום להתערב בגזר דינו של בית המשפט המחוזי, שאיזן כראוי בין כלל השיקולים הנדרשים, וביניהם גם השיקולים לקולה שעלו בטענות המערער בכתב הערעור שהגיש. אנו מקווים שבמהלך תקופת מאסרו, ימשיך המערער לנסות ולהשתלב בהליך טיפולי שיהיה בו כדי לתרום לשיקומו על מנת שיעלה בידו לאחר שחרורו ולנהל אורח חיים נורמטיבי.

          

           אשר על כן, הערעור נדחה. 

 

           ניתן היום, ז' בטבת התשע"ג (20.12.2012).

 

 

 

 

 

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   12048360_H03.doc   שצ

מרכז מידע, טל' 077-2703333  ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il