עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 4803/12

 

 

 

 

 

                                          

                                                                                                    

                                          

 

בשם העורר:                          עו"ד דוד יפתח; עו"ד שי נודל

בשם המשיבה:                       עו"ד מאיה חדד

 

 

1.             לפני ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט צ' קאפח) מתאריך 6.6.2012, בגדרה הורה בית המשפט על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו.

 

           להלן אביא את הנתונים הנדרשים להכרעה.

 

2.             נגד העורר ושניים נוספים (כולם ביחד יכונו להלן: הנאשמים) הוגש בתאריך 8.4.2012 כתב אישום, המייחס לעורר עבירות של: קשירת קשר לביצוע פשע; סחיטה בכוח, וחבלה ופציעה בנסיבות מחמירות.

 

           על-פי עובדות כתב האישום, בין הנאשם 1 הנזכר בכתב האישום לבין המתלונן התגלע סכסוך על רקע עסקיהם בניהול בתי הימורים. במסגרת בוררות שנערכה בין השניים, סוכם כי המתלונן ישלם לנאשם 1 סכום של 20,000 ש"ח. על-פי הנטען, במהלך חודש דצמבר 2011 קשרו הנאשמים קשר לסחוט באיומים ובכוח את המתלונן על-מנת לגרום לו לשלם להם סכום נוסף של 300,000 ש"ח. במסגרת הקשר, התקשרו הנאשם 1 והנאשם 2, שהוא אחיו של העורר וחברו של הנאשם 1, למתלונן, במספר הזדמנויות, ודרשו כי ייפגש עמם, תוך שהם מאיימים כי אם יעמוד בסירובו – יפגעו בו. בתאריך 21.3.2012, כך נטען, הגיעו שלושת הנאשמים לדירת הימורים שניהל המתלונן, והחלו לתקוף אותו בכל חלקי גופו, חרף בקשותיו כי יחדלו ממעשיהם.

 

3.              בד בבד עם הגשת כתב האישום, עתרה המדינה למעצרם של הנאשמים עד תום ההליכים המשפטיים נגדם. לקראת הדיון בבקשת המדינה, הוגש לבית המשפט המחוזי תסקיר מעצר בעניינו של העורר. בתסקיר שהכין שירות המבחן נבחנה אפשרות שחרורו של העורר לחלופת מעצר בבית אמו, בפיקוחן של: אמו, אחותו ודודתו. בתסקיר ציין שירות המבחן כי לעורר עבר פלילי, הכולל מאסר של שנתיים שריצה בגין עבירות סמים. בהקשר זה צוין גם כי בתקופה שלפני מאסרו הנ"ל, בלטה מעורבותו של העורר בפלילים. יחד עם זאת,  שירות המבחן התרשם כי בעיתוי הנוכחי חל שינוי בגישתו של העורר: לאחר שחרורו מן המאסר, הוא פנה לאבחון פסיכיאטרי והחל בטיפול תרופתי שבו הוא ממשיך עד היום. במקביל, עבד העורר בקביעות במסעדה, וניסה לנתק קשרים בעייתיים. שירות המבחן התרשם ממאמציו של העורר לשקם את עצמו, ומיכולתו הגבוהה להתייחס בביקורתיות לקשר שלו עם אחיו, ולסיכון בו היה נתון בשל קשריו הבעייתיים לכאורה של האחרון. שירות המבחן העריך כי קיימת רמת סיכון בינונית להישנות עבירת אלימות מצדו של העורר, וזאת לאחר ששקל את עברו הפלילי, הקשר שלו עם אחיו הנאשם, ומנגד את השתלבותו בטיפול והיציבות התעסוקתית שהשיג. שירות המבחן נפגש עם המפקחות המוצעות והתרשם כי מדובר בדמויות דומיננטיות לגבי העורר, שהתייחסותן לחומרת התנהגותו ביקורתית ורצינית. בסיכום דבריו המליץ שירות המבחן על שחרורו של העורר לחלופת המעצר שהוצעה, וזאת נוכח הערכתו את מצבו של העורר בעת הנוכחית, וכן התרשמותו מאיכות המפקחות המוצעות והתאמתן לתפקיד. 

 

4.             בתאריך 6.6.2012 הורה בית המשפט המחוזי הנכבד על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. בהחלטתו ציין בית המשפט הנכבד כי אין ביכולתו לקבל את המלצתו של שירות המבחן, וזאת נוכח עברו הפלילי המכביד של העורר, בשילוב הערכתו של שירות המבחן כי מן העורר נשקף סיכון ברמה בינונית.

 

           להשלמת התמונה יצוין כי הדיון בעניינם של הנאשמים 1 ו-2 נדחה לצורך קבלת חומרי חקירה, לאחר שתסקירי המעצר שהוגשו בעניינם לא המליצו על שחרורם לחלופת מעצר, ולפיכך הם נתונים במעצר.

           מכאן הערר שלפני.  

 

5.             במסגרת הערר העורר טוען כי שגה בית המשפט כשהורה על מעצרו עד תום ההליכים, בניגוד להמלצת שירות המבחן. לשיטתו, תסקיר המעצר הביא בחשבון את כלל השיקולים הצריכים לעניין, לרבות חומרת העבירה, עברו הפלילי של העורר והעובדה כי הוא שוחרר לפני כשנה וחצי ממאסר. לענין זה טוען העורר כי לשם סטייה מהמלצה חד-משמעית של שירות המבחן נדרשים נימוקים כבדי משקל, שאינם מתקיימים במקרה דנן. כן מציין העורר כי מאז שחרורו הוא עבר תהליך שיקומי חשוב, הועסק באופן רצוף, ולא ביצע כל עבירה, למעט המעורבות המיוחסת לו בפרשה הנוכחית. בנוסף מדגיש העורר את חלקו השולי, יחסית, לטעמו, באירוע מושא האישום.

 

6.             המשיבה סומכת ידיה על החלטתו של בית המשפט המחוזי, ומבקשת כי נותירה על כנה. 

 

7.             לאחר שעיינתי בערר, ושמעתי את טיעוני הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערר להתקבל, בכפוף לאמור בפיסקה 12 שלהלן. 

 

8.             שאלת השחרור ממעצר תלויה, במידה רבה, ביכולתו של בית המשפט ליתן בנאשם אמון שלא ינצל את שחרורו לרעה לביצוע עבירות, או יתחמק מן הדין, או ישבש את הליכי המשפט. על-אף שהמקרה דנן איננו מקרה "קלאסי" לשחרור נאשם לחלופת מעצר, בין היתר נוכח עברו הפלילי של העורר ומסוכנותו "הבינונית" על-פי הערכת שירות המבחן, נראה לי כי הדרך שעבר העורר מאז שוחרר ממאסרו מלמדת כי ניתן ליתן בו את האמון הנדרש לצורך שחרורו לחלופת מעצר בתנאים המפורטים בפיסקה 12 שלהלן, ברוח האמור בסעיף 21(ב)(1) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים). אבהיר טעמיי לכך מיד בסמוך.

 

9.             מתסקיר המעצר עולה כי העורר השקיע מאמצים ניכרים בניסיונות לשקם את עצמו, חרף תנאים אובייקטיביים לא פשוטים, שמקורם בנסיבות משפחתיות מורכבות (שלא אפרטן פה, מטעמים מובנים).

 

           לאחר ששוחרר ממאסרו, פנה העורר לטיפול מקצועי וכן לאבחון פסיכיאטרי, שבעקבותיו החל בטיפול תרופתי, שבו הוא מתמיד גם במסגרת מעצרו. במקביל, העורר השתלב במסגרת תעסוקתית רציפה וניתק קשרים בעייתיים (על אף הקושי הנובע, בין היתר, מן העובדה שחלק ניכר מקשרים אלה, מקורם, ככל הנראה, באחיו). כל אלה מעידים על מאמץ כן מצדו של העורר לשמר אורח החיים נורמטיבי שניסה לאמץ לעצמו, אף כי יתכן שמעד באירוע המיוחס לו בכתב האישום.

 

           בהקשר זה יש להביא בחשבון גם את החלק הפחוּת, יחסית, המיוחס לעורר בפרשה מושא כתב האישום (בהשוואה לשני הנאשמים האחרים). אין מחלוקת, כי לעורר לא הייתה כל מעורבות בסכסוך שבין המתלונן לנאשם 1, וכי הוא לא נטל חלק באיומים שהשמיעו, על-פי הנטען, אחיו והנאשם 1 באזני המתלונן. על רקע האמור לעיל נראה כי נוכחותו הנטענת של העורר באירוע התקיפה היתה בבחינת כשל חד-פעמי ברצף חזרתו למוטב. ודוק: אין בכך כדי להפחית מחומרת המעשה המיוחס לעורר. העורר נטל, לכאורה, חלק בתקיפה קשה של המתלונן, שהותירה אותו חבול ופצוע. אולם, מנגד, אין להתעלם מן העובדה שהעורר מכיר בבעייתיות הנובעת מן הקשר שלו עם אחיו, נושא שגם שירות המבחן עמד עליו בתסקיר. בהקשר זה יש לייחס גם משמעות לעובדה כי במסגרת מעצרו שוהה העורר עם אחיו בתא מעצר משותף (על הקשיים הכרוכים בכך והשלכותיהם), ולא אוסיף. 

 

10.          אל המכלול האמור מצטרפת המלצתו של שירות המבחן בדבר שחרור העורר לחלופת מעצר בבית אמו. אף שבית המשפט איננו כבול, כמובן, להמלצותיו של שירות המבחן, תסקיר המעצר הינו כלי עזר סטטוטורי משמעותי ומרכזי לבחינת אפשרות שחרורו של נאשם לחלופת מעצר (ראו: סעיף 21א לחוק המעצרים; בש"פ 4108/09 וונדמגין נ' מדינת ישראל (לא פורסם; 31.05.2009)). לעמדתו של שירות המבחן, כגורם שבידיו הכלים והניסיון המקצועיים להעריך את התאמתה של חלופת מעצר לצורך נטרול או הפחתת מסוכנותו של הנאשם – יש לייחס איפוא משקל משמעותי. שירות המבחן התרשם באופן בלתי-אמצעי מן העורר, מן המפקחות המוצעות ומן האינטראקציה ביניהם, והעריך כי יש בחלופת המעצר המוצעת כדי להוות מענה הולם למסוכנות הנשקפת מן העורר. בנסיבות המקרה, לא ראיתי לפיכך הצדקה להתעלמות מן ההמלצה.   

 

11.          ער אני למסוכנות העולה, לכאורה, מעברו הפלילי של העורר ומחומרת המיוחס לו. עם זאת, ההחלטה בדבר שחרורו של נאשם לחלופת מעצר, לעולם מתקבלת בתנאים של חוסר-ודאות. על-כן, חלופת מעצר איננה נועדת אלא ליצור רמה סבירה של ביטחון, להבדיל מוודאות, להשגת מטרות המעצר בדרך אחרת. בהקשר זה נזדמן לי לומר את הדברים הבאים, שדומה כי יפים הם גם לענייננו:

 

"חלופת מעצר איננה יכולה "להשיג" את מטרת המעצר, כי אם ליצור מצב שבו הסיכויים כי הנאשם לא ישבש משפט, ולא ימשיך בפעילותו העבריינית נחזים לבית המשפט כמסתברים דיים, באופן שיצדיק את שחרורו של הנאשם, בתנאים מגבילים. אף בדברנו על "איון" או "נטרול" המסוכנות של נאשם כתנאי לשחרורו לחלופת מעצר, הרי שברור שהכוונה איננה לכך שהנאשם יימנע בוודאות מלהפר את תנאי השחרור שלו, אלא שנראה לכאורה כי הסיכויים להפרה – נמוכים יחסית וכי המסוכנות תופחת, אף שלא תאויין לגמרי. הנה כי כן אין ודאות כי שחרורו של נאשם לחלופת מעצר ישיג במלואן את מטרות המעצר, כשם שאין ודאות (להבדיל מיסוד סביר להניח) לגבי נאשם המוחזק במעצר, שמעצרו אכן הוא נחוץ והכרחי ושאילולא מעצרו – היה משבש הליכי משפט, נמלט מן הדין או פוגע בביטחון הציבור...על רקע זה והוראות חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, מורה לנו חוק המעצרים, ברוח "פיסקת ההגבלה", כי אפשר וצריך לעשות שימוש בתנאים מגבילים..., ולשחרר את הנאשם לחלופת מעצר, במקרים המתאימים. חוק המעצרים יוצר איפוא איזון בין זכותו של הציבור להגנה סבירה מפני הנאשם, לבין זכותו של נאשם, שעודו מוחזק כחף-מפשע, ליהנות מחירותו" (ראו: בש"פ 7206/10 אגרונוב נ' מדינת ישראל (לא פורסם; 24.10.2010).

 

12.          נוכח כל האמור לעיל – הערר מתקבל, במובן זה שהתיק יוחזר לבית המשפט המחוזי הנכבד, על-מנת שיקבע את תנאי השחרור המדויקים של העורר לחלופת המעצר שנבחנה בתסקיר שירות המבחן. המדובר בחלופת מעצר "הדוקה", שמכוחה העורר ישהה בתנאי  "מעצר בית" מלא בבית אמו בחולון, תחת פיקוחן הרצוף של אחת משלוש המפקחות המוצעות (אמו, אחותו  או דודתו), ככל שאלה תימצאנה מתאימות על-ידי בית המשפט הנכבד, והכל בתוספת איזוק אלקטרוני; כן הוא ידרש להסדיר הפקדה כספית נכבדה (או ערבות בנקאית תואמת) להבטחת תנאי שחרורו ולהמצאת ערבויות של צדדים שלישיים בסכומים ניכרים (את גובהם המדויק של הסכומים יקבע, כאמור, בית המשפט המחוזי, ובלבד שלא יהיו פרוהיביטיביים). כן יוצא כנגד העורר צו עיכוב יציאה מן הארץ, ובמידה ויש לו דרכון – הוא יופקד במזכירות בית המשפט. 

 

           ניתנה היום, י"ד תמוז תשע"ב (04.07.2012).

 

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   12048030_K02.doc   חב+מה

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il