עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 4779/09

 

 

 

 

 

 

 

 

 

השופט י' עמית:

 

           ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כב' השופט מגן אלטוביה) מיום 22.3.2009 לפיו נתקבל חלקית ערעורו של המערער על שומה שהוציא המשיב לפי מיטב השפיטה לשנות המס 1999-1994, לפי סעיף סעיף 152(ב) לפקודת מס הכנסה [נוסח משולב], התשכ"א-1961 (להלן: הפקודה).

 

1.        המערער, המתגורר בכפר דהמש בפאתי לוד, עסק בחקלאות, ובשנת 1994 פתח "מוסך מדרכה" לטיפול בציוד כבד. כפי שנקבע על ידי בית משפט קמא, לא היה מדובר במוסך כמשמעותו הרגילה, אלא שהמערער היה מכונאי נודד שהעניק שרותי טיפול לרכב כבד בשטח פתוח או על המדרכה הסמוכה לביתו. בשנת 1998 החל המערער לבנות סככה בחלקת קרקע הסמוכה לביתו, ומשנת 1999 ואילך החל המוסך לפעול בצורה מוסדרת.

 

2.        ספרי המערער לשנות המס שבערעורים נפסלו. המערער תקף את פסילת הספרים בשנות המס 1996-1994 בפני הוועדה לקבילות פנקסים, אך זו דחתה את בקשתו והחלטתה הפכה לסופית וחלוטה. במסגרת ערעור המס בפני בית המשפט המחוזי, השיג המערער גם על פסילת הספרים לשנים 1999-1997, בד בבד עם תקיפת השומות לגופן.

 

3.        בית משפט קמא קבע כי יש לראות את המערער כ"בעל מוסך" לצורך הוראת סעיף 3(4) לתוספת יא' להוראות מס הכנסה (ניהול פנקסי חשבונות), התשל"ג-1973 (להלן: הוראות ניהול פנקסים), וככזה, היה עליו לנהל יומן עבודה. זאת, בין אם נראה את המערער כבעל מוסך במובן הרגיל של המילה ובין אם נראה אותו כבעלים של "מוסך נייד" המעניק שירות שלא בחצריו, וזאת, נוכח תכליתן של הוראות ניהול פנקסים שעניינן בנותני שירותים. משכך, מצא בית משפט קמא כי בדין נפסלו פנקסיו של המערער, אשר לא ניהל יומן עבודה.

 

4.        מכאן עבר בית משפט קמא לדון בשומות לגופן.

 

           המשיב הסתייע בחוות דעת של אחד מעובדיו המתמחה בתחום הרכב (להלן: המומחה), אשר מצא כי הכנסתו המדווחת של המערער אינה סבירה, באשר היא משקפת פדיון של 17 ₪ לשעת עבודה, לעומת 84 ₪ לשעת עבודה על פי תעריף איגוד המוסכים. על סמך חוות דעתו של המומחה "נבנתה" למשיב שומה לפי מיטב השפיטה, על פי שני רכיבים: מחזור חלפים ומחזור עבודה.

 

           בית משפט קמא העמיד נגד עיניו את ההלכה לפיה לא בנקל יתערב בית המשפט בקביעות פקיד השומה מקום בו נפסלו ספריו של הנישום. עם זאת, על פקיד השומה להתבסס ככל שניתן על נתונים אובייקטיביים בהתחשב בנישום הספציפי ואופי עיסוקו ולנהוג בזהירות ובסבירות. בהתאם לכך בחן בית משפט קמא באופן פרטני ודקדקני את טענות הצדדים לגבי כל אחד ואחד מהפרמטרים בשומה, ואעמוד על קביעותיו וממצאיו בקצרה.

 

5.        למרות מסקנתו כי לצורך ניהול פנקסים אין להבחין בין מוסך קבע מקורה לבין מוסך נייד הפועל תחת כיפת השמיים, סבר בית המשפט כי יש ליתן את הדעת על ההבדלים בין השניים. כך, "מוסך המדרכה" מושפע מחסדי מזג האויר, אינו מסוגל להעניק את מגוון הטיפולים המוענקים במוסך רגיל, ומספר האנשים העובדים בו יהיה על פי רוב מצומצם. סביר להניח, כי בשנים הראשונות ועד לשנת 1999 –  שאז החל המערער לפעול תחת סככה – הוא צבר בהדרגה את לקוחותיו, ובשנות הפעילות הראשונות "נשא כביכול המערער את מוסכו על גבו", היה מסתובב במושבים הסמוכים למקום מגוריו ותר אחר עבודה. בית משפט קמא קיבל גרסה זו של המערער, בציינו גם שהמערער אינו יודע קרוא וכתוב, ונהג לבקש מאנשים לכתוב עבורו פתקים, שאותם היה משאיר בצרכניה או במקום אחר במושבים הסמוכים, בהם פרסם כי הוא מתקן כלי רכב וניתן להזעיקו לעת תקלה. לימים, כאשר חוג לקוחותיו התרחב, החל המערער להעסיק בזמנים מסויימים עובדים מזדמנים מהשטחים, עד אשר הפך מ"מוסך מדרכה נייד" למוסך של ממש.

 

           בית משפט קמא הצביע על כך שהמשיב לא הוכיח רכישות הוניות לא מוסברות של המערער; כי הבדיקה בעסק נערכה על ידי המשיב מתוך הספרים מבלי לפקוד את מקום העסק ומבלי שהתרשם בעצמו "ממראה עיניים" כנדרש בהוראת ביצוע 91/26 שעניינה "עריכת שומה בהתבסס על התדריך הכלכלי"; וכי המשיב לא השווה את נתוני "מוסך המדרכה" לנתוני מוסכי מדרכה נוספים ולא הסתמך על עקרונות התדריך הכלכלי. משכך, נקבע כי המשיב לא נהג בהתאם להוראות הביצוע של הרשות.

 

           על רקע האמור לעיל, בחן בית המשפט באופן פרטני את הפרמטרים שנקבעו על ידי המשיב.

 

6.        מחזור חלפים – המשיב העמיד את מכפיל הרווח לחלפים על 1.2. בשומות שהוציא המשיב למערער, הפדיון מעבודה גדול בצורה ניכרת מהפדיון בחלפים. זאת, למרות שעל פי עבודת מחקר של רשות המיסים, המאפיין המשותף לכל סוגי המוסכים הוא, שהפדיון מעבודה תמיד קטן מהפדיון בחלפים. המשיב מצא לסטות ממאפיין זה, באשר המומחה מטעם המשיב סבר כי המערער העלים קניות ולא דיווח על מלוא החלפים אותם רכש. בית משפט קמא לא מצא להתערב בקביעה זו של המשיב, ואימץ אותה ללא הנמקה.

 

7.        מחזור מעבודה – מחזור עבודה במוסך מחושב על פי מספר פרמטרים, והם: מספר העובדים בעסק, מחיר שעת עבודה, מספר שעות עבודה יומיות, מספר ימי עבודה שנתיים בעסק. המשיב ערך את שומותיו לכל שנות המס לפי 84 ₪ לשעת עבודה X  שני עובדים מקצועיים (כולל המערער עצמו) X 8 שעות עבודה ביום X 252 ימי עבודה בשנה.

 

           בית משפט קמא מצא להתערב במחזור העבודה. נקבע כי המשיב התעלם מאופי העסק של המערער, התעלם מהתפתחות אפשרית ברמת המיומנות של הפועלים הנוספים, וקבע תרומה מצטברת אחידה וקבועה לאורך השנים, למרות שבשנים הראשונות היה מדובר בעסק שאך הוקם. עוד נקבע, כי סברת המומחה שבעסקו של המערער הועסק לכל הפחות עובד נוסף נסתרה בעדותו של בעל מוסך לתיקון טרקטורים ומכונאות כללית, שהעיד מטעם המערער. בכל מקרה, אין הכרח בעובד מקצועי נוסף וניתן להסתפק בעובד-שוליה, אשר על פי התדריך הכלכלי יש להעריך את תרומתו כתרומת שליש מכונאי.

 

           עוד נקבע, כי אין לייחס למערער 8 שעות עבודה יומיות יצרניות, מאחר שלפחות בשנים 1996-1994 העסק אך התחיל להתפתח. במוסך מדרכה נייד אף יש קושי לטפל בשני לקוחות באותה עת. בדומה, גם לגבי מספר ימי העבודה השנתיים.

 

           סיכומו של דבר, בית המשפט קבע שהמערער נשא בנטל והוכיח כי השומה שנערכה על ידי המשיב, בין השאר לאור קביעותיו האחידות, היתה מופרזת, וכי המוסך שניהל בשנות פעילותו הראשונות לא היה כשאר המוסכים ו"מאפייניו בשנים אלו שונים ממאפייני פעילותו של המוסך כיום".

 

8.        על רקע קביעות אלה, סבר בית משפט קמא כי יש לשום את המערער על פי העקרונות שהתווה המשיב, אך להתאימם באופן שהשומות יבטאו את התפתחותו של העסק. כך, לדוגמה, יש לראות את המערער כמי שעבד לבדו בשנים 1995-1994, רק משנת  1996 החל להעסיק עובדים מזדמנים לתקופות משתנות ורק בשנת 1999 התחיל להעסיק את שני ילדיו באופן רציף. בדומה, גם ימי הפעילות של המוסך הלכו והתקרבו מידי שנה למספר ימי העבודה הנהוגים במשק.

 

           לגבי מחיר שעת העבודה, ובהעדר ראיות של ממש מצד המערער, סבר בית משפט קמא כי יש לאמץ את עמדתו של המשיב. זאת, מאחר שיש להניח כי מחירו של הטיפול בטרקטורים ובציוד מכני כבד גבוה יותר ממחיר שעת עבודה סטנדרטית במוסכים, שעיקר העבודה בהם הוא טיפול במכוניות ובמשאיות.

 

           בהתאם להנחות אלה תיקן בית משפט קמא את הנתונים בטבלה שערך המשיב, והציב נתונים אחרים כלהלן:

 

           (-) מספר העובדים: בשנים 1995-1994 נעשה החישוב לפי עובד אחד, בשנים 1997-1996 נעשה החישוב לפי 1.6 עובדים, ובשנת 1998 לפי 2 עובדים.

 

           (-) שעות העבודה: בכל שנות המס נעשה החישוב לפי 8 שעות עבודה ביום.

 

           (-) ימי עבודה בשנה: בין השנים 1997-1994 –200 עד 240 ימי עבודה; בשנת 1998 לפי 260 ימי עבודה; בשנת 1999 לפי 270 ימי עבודה.

 

9.        בנתונים אלה, ועל פי שיטת החישוב של המומחה, הגיע בית המשפט לתוצאה שונה בכל אחת משנות המס. אדגים להלן את התוצאה אליה הגיע בית משפט קמא בשנת 1994:

 

           הכנסה מוצהרת – 46,319 ₪;

           מחזור מוצהר ממוסך – 127,700 ₪;

           עלות מוצהרת חלפים – 50,210 ₪;

           המחזור מעבודה – 134,400 ₪ (8 שעות ביום X 84 ₪ X 200 יום בשנה);

           מחזור החלפים המוצהר במכפיל של 1.2 - 60,252 ₪ (50,210 X 1.2);

           סה"כ  מחזור – 194,652 ₪ (= 60,252 + 134,400) *

           בהפחתת 127,700 ₪ (מחזור מוצהר)

           סה"כ תוספת מחזור – 66,952 ₪ לעומת המוצהר.

           סה"כ הכנסה צפויה בשומה – 113,271 ₪ (= 66,952 + 46,319).

 

           * לעומת מחזור של 400,109 ₪ לפי נתוני המשיב. 

 

           בדומה עשה בית משפט קמא גם בשנים הבאות. ברי כי ככל שהנתונים שהוצבו על ידי בית משפט קמא בטבלה גבוהים יותר (למשל 270 ימי עבודה בשנת 1999 לעומת 200 ימי עבודה בשנת 1994), כך הלך והצטמצם הפער בין התוצאה הסופית אליה הגיע בית משפט קמא לבין השומות שהוצאו למערער. בשורה התחתונה, התוצאה הסופית היא, שעל פי הנתונים שהציב בית משפט קמא, השומות שהוצאו למשיב הופחתו בכ-28%.

 

           על כך נסב הערעור שבפנינו.

 

10.      בכתב הערעור ובסיכומים הצביע המערער על כ-25 פגמים וטעויות שנפלו, לשיטתו, בפסק דינו של בית משפט קמא. איני מוצא טעם למנות כרוכל כל אחד ואחד מהפגמים הנטענים, ואומר בקצרה כי ניתן לתמצת את כתב הערעור בשורה אחת: לטענת המערער, יש פער עצום בין הקביעות העובדתיות של בית משפט קמא לבין התוצאה הסופית "האסטרונומית" אשר אינה עומדת בשום יחס אפילו לשנות המס בשנים 2000 ואילך, שנים בהן לא נפסלו ספרי המערער.

 

           בדיון שלפנינו טען המערער כי התוצאה הסופית אליה הגיע בית משפט קמא בסופו של יום, מנותקת לחלוטין מהמציאות בשטח ומשירותי המוסך "העלובים" שנתן המערער, פלאח חסר השכלה שפעל בכפר בלתי מוסדר ומוכה סמים בפאתי לוד. המערער הצביע על כך, שדפוס השומות לפי מיטב השפיטה עבור השנים 1994-1999 לא תואם כלל את השומות ה'סגורות' לשנים 2000-2002, לא ביחס בין הפדיון מחלפים לבין הפדיון מעבודה (יחס נמוך יותר בשומה לפי מיטב השפיטה בניגוד לתדריך הכלכלי) ולא בפרמטר העיקרי של המחזור. כך, המחזור המוצהר של המוסך המוסדר בשנת 2000, כפי שנתקבל על ידי המשיב, עמד על 759,074 ₪, בעוד שהמחזור לשנת 1999 על פי פסק הדין, עומד על 1,556,371 ₪, למעלה מפי שניים. המערער טען כי בשעתו הוצע לו לשלם תוספת מס של כ-40,000 ₪ כהסדר פשרה, אך משסירב להתפשר נוכח טענתו כי ספריו משקפים את הכנסתו, נפסלו ספריו והוצאה לו שומה מופרזת בהתעלם לחלוטין מהמציאות העסקית בה פעל.

 

           לעניין פסילת הספרים, הצביע המערער על כך שהספרים נפסלו לא בשל אי רישום תקבול ולא מפני שהמשיב הטיל דופי בהוצאות שנתבעו על ידיו, אלא אך ורק מאחר שלא ניהל יומן עבודה. לטענתו, הספרים משקפים את הכנסותיו המלאות ואין זה סביר כי יוספו למחזורו מאות אחוזים. 

 

           מנגד, טען המשיב, כי אין מקום להתערב בקביעותיו של בית משפט קמא, כי בצדק קיבל בית משפט קמא את קביעות המשיב בעניין מחזור החלפים, וכי לעניין מחזור העבודה קיבל בית משפט קמא חלק מטענותיו של המערער, כך שאין למערער על מה להלין.

 

11.      אקדים ואומר כי איני רואה להתערב במסקנתו של בית משפט קמא שאישר את פסילת ספרי המשיב. המשיב לא ניהל יומן עבודה כנדרש וגם החשבוניות שהוציא אינן מפורטות ואין בהן הפרדה בין חלפים לעבודה, כך שניתן לקבוע כי המערער ניהל את ספריו בסטיה מהותית מהוראות ניהול פנקסים. די בכך כדי לדחות את ערעורו של המערער בנקודה זו.

 

12.      אשר לגובה השומה.

 

           נקודת המוצא היא, שאין דרכה של ערכאת ערעור להתערב בממצאים שבמהימנות ושבעובדה. כך על דרך הכלל, וכך במיוחד כאשר מדובר בערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי היושב בערעור על שומה לפי מיטב השפיטה, שהוצאה לנישום לאחר שפנקסיו נפסלו. במקרה כאמור לא ייטה בית המשפט שלערעור להתערב בשומה ולא ימיר את שיקול דעתו של פקיד השומה בשיקול דעתו שלו (ראו, לדוגמה, ע"א 9792/02 פואז נ' מס הכנסה (לא פורסם, 13.9.2005)). על אחת כמה וכמה, בית משפט זה, היושב כערכאת ערעור על פסק דינו של בית משפט המחוזי היושב בערעור על שומה לפי מיטב השפיטה.

 

13.      גם על רקע נקודת מוצא זו, לטעמי יש ממש בערעור. אקדים ואזכיר כי הורתה של השומה על פי מיטב השפיטה, בנתון אותו ייחס המשיב למערער, ולפיו הפדיון המדווח של המערער לשעת עבודה בשנת 1984 הוא 17 ₪, לעומת תעריף איגוד המוסכים העומד על 84 ₪. נתון זה הוא אכן בלתי סביר, דא עקא, שאת הסכום של 17 ₪ לשעת עבודה "חילץ" המומחה מתוך המחזור המוצהר של המערער, על סמך הנחות והשערות שנפסלו על ידי בית משפט קמא. המומחה הניח כי בעסק עבדו בשנת 1994 שני עובדים, משך 8 שעות עבודה, 252 ימי עבודה בשנה וכך הגיע לתוצאה אליה הגיע:

 

           מחזור מוצהר – 127,700 ₪ בהפחתת מחזור חלפים – 60,252 ₪ = 67,448 ₪ פדיון לשנה. סכום זה לחלק ל – 252 יום X 8 שעות ביום 2 עובדים = כ- 17 ₪ לשעת עבודה. מספר נמוך זה הוא שגרם למשיב להגיע למסקנה כי המחזור המדווח איננו סביר, ומכאן קצרה הדרך להוצאת השומות לפי מיטב השפיטה.

 

           כאמור, בית משפט קמא מצא כי אין להניח שבשנת 1994 המערער העסיק עובד נוסף (די בנתון זה, לבדו, להעלות את הפדיון ל-33 ₪ לשעה). לכך יש להוסיף כי על פי ממצאי בית משפט קמא, המערער "נשא על גבו" את המוסך בשנים הראשונות, בעבודות מזדמנות אד-הוק על פי קריאה של לקוחות מזדמנים. על פי תיאור זה, אשר כוחו יפה במיוחד לשנת המס 1994, ניתן להניח כי המערער עבד לבדו כ– 4 שעות משך 200 ימים בשנה. על פי הנחות אלה, הרי שהפדיון לשעה עומד על 84 ש"ח (= (200X4 X1): 67,448 ₪), בדיוק כמו מחיר שעה במוסך מורשה. רוצה לומר, כי על פי הקביעות העובדתיות של בית משפט קמא, ספק אם מלכתחילה היה מקום לקבוע שומה לפי מיטב השפיטה.

 

14.      אך גם בהנחה שהיה מקום להוציא שומה לפי מיטב השפיטה וב"מעשה עשוי" עסקינן, ומבלי להתערב בממצאי העובדה והמהימנות של בית משפט קמא, יש מקום להתערבות מהותית בגובה השומות שהוצאו למערער ודין הערעור להתקבל בעיקרו. לתוצאה זו אני מגיע בעקבות הממצאים והקביעות של בית משפט קמא, ובכך אני מקבל את הטענה הבסיסית של המערער, לפיה קיים פער של ממש בין הקביעות העובדתיות של בית משפט קמא לבין התוצאה הסופית של השומה. אנמק להלן את מסקנתי.

 

15.      נקודה מהותית נוגעת לאופי העסק של המערער עד להפעלת המוסך תחת הסככה במהלך שנת 1999. בית משפט קמא השתמש לסירוגין במונח "מוסך מדרכה" ובמונח "מוסך נייד", אך למעשה קיבל את גירסת המערער כי היה מדובר בשרותי מוסך נייד שנתן ללקוחות מזדמנים וכי "נשא את המוסך על גבו". בית משפט קמא קיבל, למעשה, את טענות המשיב לגבי המציאות העסקית בה פעל, אך יש הבדל גדול בין שרותי מוסך נייד לבין שרותי מוסך מדרכה. כפי שעולה גם מפסק דינו של בית משפט קמא, המערער היה "מוסכניק" שהעניק שירותי טיפול לרכב כבד בשטח פתוח, כשהוא נודד באזור מגוריו בקרב אוכלוסיה סוציו-אקונומית קשת-יום, מוזעק אד-הוק על פי קריאות מזדמנות של לקוחות מזדמנים, כאשר לעיתים הובאו אליו הכלים הכבדים לתיקון לחצריו, במדרכה סמוך למקום מגוריו. קביעות אלה, אינן מתיישבות עם התיקונים המינוריים-יחסית שהכניס בית המשפט בסופו של יום בטבלאות המשיב.

 

           בנסיבות אלה, לא היה מקום להשוות את המערער למוסך רגיל החבר באיגוד המוסכים. ודוק: אני נכון להניח כי המערער גבה מלקוחותיו סכומים של מוסך רגיל, אני אף נכון להניח לחובתו של המערער כי גבה עבור עבודה בשטח אפילו יותר מאשר מוסך רגיל, ואני נכון אף להניח כי תיקוני שטח מתארכים עד להשלמת העבודה, לעיתים אף מעבר ל-8 שעות העבודה הרגילות במוסך. אך גם בהנחות אלה, איני סבור כי יש להתייחס למערער כמי שעבד בתחילת דרכו 8 שעות ביום למעלה מ-200 ימי עבודה בשנה כפי שקבע בית משפט קמא. בנוסף, גם בהנחה שהעסיק לידו עובד שוליה מהשטחים החל משנת 1996 ואילך, הרי שיש להעריך תרומתו של אותה שוליה כשליש עובד ולא כ-0.6 עובד כפי שעשה בית משפט קמא בטבלה בסיפא לפסק דינו.

 

16.      ברי, כי יש קושי להעריך את הכנסתו של המערער בשנים 1999-1994 ואין למערער אלא להלין על עצמו על כך שלא ניהל יומן עבודה כדת וכדין ועל החשבוניות המרושלות שהנפיק. מנגד, וכפי שציין בית משפט קמא בצדק, שומה לפי מיטב השפיטה צריכה להיות סבירה ובהתחשב בנתוני העסק הספציפי ובאופי העסק, על מנת שלא תהפוך שומה לפי "מיטב השפיטה" לשומה לפי "מיטב השחיטה" כמאמר ליצים.

 

17.      עיון בהצהרות המשיב, מציג גידול חד מהמחזור המוצהר בשנת 1994  - אז החל לעבוד כמכונאי (127,700 ₪) - לבין המחזור המוצהר בשנים 1998-1995, מחזור  אשר גדל ונשאר יציב לאורך שנים אלה (204,914 ₪; 260,915 ₪; 260,664 ₪ ו–286,402 ש"ח בהתאמה), וכן גידול חד של כמעט פי שניים במחזור המוצהר לשנת 1999, השנה בה החל המשיב לעבוד במוסך של קבע תחת סככה (496,618 ₪). אזכיר כי המחזור המוצהר של המשיב לשנת 2000 בסך של 759,074 ₪ נתקבל על ידי המשיב, והשומה לשנה זו נסגרה.

 

           בנסיבות אלה, אני סבור כי אין מקום להתערב כלל במחזור המוצהר על ידי המשיב בשנת 1994, עת החל בצעדיו הראשונים בתחום. בשנים 1998-1995, כאשר עדיין רוב עיסוקו היה כ"מוסך נודד", יש להוסיף על דרך האומדנה תוספת של 25% על המחזור המוצהר ובהתאם לכך יש לערוך את החישוב המתוקן על פי הטבלה שערך המשיב, כך שמתקבלת התוצאה הבאה:

 

           בשנת 1994 – ללא תוספת מחזור.

           בשנת 1995 - תוספת מחזור  51,228 ₪ לעומת המוצהר.

           בשנת 1996 - תוספת מחזור  65,228 ₪ לעומת המוצהר.

           בשנת 1997 - תוספת מחזור  65,165 ₪ לעומת המוצהר.

           בשנת 1998 - תוספת מחזור  71,600 ₪ לעומת המוצהר.

 

           נוכח התוצאה אליה הגעתי, לא יתווספו לסכום הקרן קנסות וריביות פיגורים.

 

           לפני סיום אחזור ואדגיש כי בפסק הדין יישמתי למעשה את קביעותיו העובדתיות של בית משפט קמא, וממילא אין לראות בתוצאה הסופית משום התערבות בממצאי עובדות ומהימנות, וכמובן גם לא עידוד למנהלים פנקסים שלא כדין.

          

           מאחר שהערעור נתקבל בחלקו הגדול, אני מחייב המשיב בשכ"ט המערער בסך 30,000 ₪.

 

 

ש ו פ ט

 

 

השופט א' רובינשטיין:

           אני מסכים.

ש ו פ ט

 

 

השופט ע' פוגלמן:

           אני מסכים.

ש ו פ ט

 

 

           הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט י' עמית.

 

 

           ניתן היום, ט' בכסלו התשע"ב (5.12.2011).

 

 

 

 

ש ו פ ט                               ש ו פ ט                                ש ו פ ט

 

 

 

 

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   09047790_E12.doc   עכ

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il