עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 4652/11

עו"ד? הצטרף לאינדקס חינם

בבית המשפט העליון

רע"פ 4652/11

בפני:

כבוד השופט ס' ג'ובראן

המבקש:

אשרף מוחמד מוסטפא

נ ג ד

המשיבה:

מדינת ישראל

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 6.6.11 בעפ"ג 31964-05-11 שניתן על ידי כבוד השופטים: מ' סגל – סג"נ, מ' יועד הכהן וב' גרינברגר

החלטה

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (עפ"ג 31964-05-11, סגן הנשיאה – צ' סגל והשופטים מ' יועד הכהן ו-ב' גרינברגר) מיום 6.6.11, שבגדרו התקבל ערעורה של המשיבה על גזר דינו של בית משפט השלום בירושלים (ת"פ 30011-03-11, השופט י' שמעוני) מיום 15.5.11.

כנגד המבקש הוגש כתב אישום מתוקן המייחס לו שתי עבירות תקיפה הגורמת חבלה של ממש, עבירה של נסיון לתקיפה סתם, עבירת איומים ושתי עבירות של כניסה לישראל שלא כדין. לפי המתואר באישום הראשון, בעת שחזרה רעיית המבקש (להלן: המתלוננת) מלימודיה לביתם, אחז המבקש בכיסוי שלראשה, קילל אותה ואיים עליה כי ירצח אותה וישרוף את פניה במי אש. באותו אירוע, היכה המבקש את המתלוננת בכל חלקי גופה, אחז בה והפילה ארצה מספר פעמים, הטיח את ראשה ברצפה, היכה את פניה באגרופים ושרט אותן. דודתה של המתלוננת הגיעה לביתם, דחפה את המבקש וחילצה את המתלוננת מידיו. לאחר מכן, ברחו המתלוננת ודודתה לבית אחר, והמבקש רדף אחריהן וניסה להיכנס לבית. לפי המתואר באישום השני, במועד אחר, הטיח המבקש את ראשה של המתלוננת בשולחן, וכתוצאה מכך איבדה המתלוננת את הכרתה. נוסף על כך, בנסיבות שני האישומים שהה המבקש בישראל שלא כדין.

בית משפט השלום הרשיע את המבקש, בעקבות הודאתו, בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום וגזר עליו עונש של ארבעה חודשי מאסר בפועל ושישה חודשי מאסר על תנאי לתקופה של שנתיים. בגזר דינו, התייחס בית המשפט, בין היתר, לתסקיר שירות המבחן בו צוין כי המבקש נוטל אחריות חלקית בלבד על מעשיו, ועל כן לא ניתנה בו המלצה טיפולית לגביו. בית המשפט שקל לחובת המבקש את חומרת עבירות האלימות ואת נסיבות ביצוען. מנגד, שקל בית המשפט לזכותו את הודאתו בביצוע העבירות, את נטילת האחריות, גם אם חלקית, בפני שירות המבחן ואת העובדה שהמתלוננת התייצבה מול בית המשפט והודיעה כי היא סולחת לו. אשר לעבירות של שהייה בלתי חוקית קיבל בית המשפט את טענת המבקש, שלפיה כיון שניתן בעבר צו למניעת גירושו עד להחלטה אחרת, אין מקום להענישו בגין עבירות אלה.

המשיבה הגישה לבית המשפט המחוזי ערעור על חומרת העונש. בית המשפט קיבל את הערעור והטיל על המבקש עשרה חודשי מאסר בפועל. יתר רכיבי גזר הדין נותרו על כנם בנימוקיו להחמרת הענישה ציין בית המשפט המחוזי, בין היתר, את עברו הפלילי של המבקש, הכולל ריצוי מאסר בפועל ועוד מספר רב של עבירות, בהן עבירות תקיפה בנסיבות מחמירות, תקיפה הגורמת חבלה של ממש, התחזות ועוד. כן ציין בית המשפט המחוזי את חומרת העבירות ונסיבות ביצוען, ואת הצורך הממשי בהרתעת עבריינים פוטנציאליים מביצוע עבירות דומות. עוד ציין בית המשפט, כי יש לתת משקל מוגבל לכך שהמתלוננת עמדה לצד המבקש במהלך ההליך. לבסוף, קבע בית המשפט, שאין למצות עם המבקש את הדין, שכן אין זו דרכה של ערכאת הערעור לעשות כן.

מכאן הבקשה שפניי שבמסגרתה טוען המבקש כי יש להקל בעונשו עקב הבעת החרטה, מחילתה של אשתו על שעשה וכן היותו המפרנס העיקרי בבית.

לאחר שעיינתי בבקשה ובפסקי הדין של הערכאות שקדמו לי, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות וזאת מבלי להידרש לתגובת המשיבה.

הלכה היא, כי אין מעניקים רשות לערעור שני, אלא אם כן עולה מבין טענות הצדדים טענה בעלת חשיבות כללית, בין משפטית ובין ציבורית, החורגת מעניינם הפרטי (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982)). בענייננו, הבקשה אינה מעלה טענה בעלת חשיבות כללית כאמור ומתמקדת אך בנסיבותיו הספציפיות של מקרה זה. יתרה מכך, הלכה היא, כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.3.1997); רע"פ 7201/97 בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם, 11.12.1997)). הלכה זו חלה אף במקרים בהם ערכאת הערעור החמירה בעונשו של המבקש, כבענייננו (ראו למשל: רע"פ 1497/10 שיטרית נ' התובע הצבאי הראשי (טרם פורסם, 2.5.2010)) .בנסיבות המקרה, לא מצאתי כל סטייה שכזו מנורמת הענישה המקובלת ומטעם זה בלבד דין הבקשה להדחות.

מעבר לנדרש, אציין כי אף לגופו של עניין דין הבקשה להדחות. כפי שציין בית המשפט המחוזי, מדובר במקרי אלימות קשים, כל אחד לכשעצמו וודאי כולם ביחד, ועל כן נדרש עונש מחמיר ומרתיע. בית משפט זה כבר עמד לא פעם על החומרה היתרה שיש בעבירות מעין אלה:

"מעשי אלימות בתוך המשפחה נתפסים כבעלי חומרה מיוחדת במערכת האיסורים הפליליים העוסקים בעבירות אלימות. הציפייה האנושית הטבעית הינה כי בתוך משפחה ישררו יחסי אהבה, הרמוניה, וכבוד הדדי. הפרתה של ציפייה זו הופכת את השימוש באלימות במשפחה לתופעה העומדת בניגוד עמוק לחוש הצדק האנושי... באלימות במשפחה, נגישותם של קרבנות העבירה למערכת המשטרתית או למערכות הסיוע האחרות היא ענין מורכב וקשה, הטעון רגשות חזקים, פחדים ואימה" (ע"פ 6758/07 פלוני נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 11.10.2007)).

בענייננו, המבקש נקט באלימות פיזית קשה כלפיי המתלוננת, באופן שגרם לה לפציעות קשות ולאובדן הכרה. לפיכך, מקובלת עלי מסקנתו של בית המשפט המחוזי, לפיה אין בעונש של ארבעה חודשי מאסר בפועל כדי לשקף את חומרת מעשיו, את סלידתה של החברה מהם ואת הצורך הציבורי בהרתעה במקרים אלה; כך, בין אם סלחה המתלוננת למבקש ובין אם לאו.

אשר על-כן, הבקשה נדחית.

ניתנה היום, כ' בסיון התשע"א (22.6.2011).