עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 4583/12

עו"ד? הצטרף לאינדקס חינם

בבית המשפט העליון

בש"פ 4583/12

לפני:

כבוד השופט צ' זילברטל

העורר:

מורן מארון

נ ג ד

המשיבה:

מדינת ישראל

ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 31.5.2012 בתיק מ"ת 11576-05-12 שנינתה על ידי כבוד השופט ר' שפירא

תאריך הישיבה: כ"ד בסיון התשע"ב (14.6.2012)

בשם העורר: עו"ד מארון סרור

בשם המשיבה: עו"ד איילת קדוש

החלטה

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופט ר' שפירא) מיום 31.5.2012 במ"ת 11576-05-12 לפיה הוחלט על מעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו בת"פ 11532-05-12.

1. במרכזה של הפרשה נושא ערר זה עומדת תאונת דרכים שהתרחשה בחיפה ביום 21.4.2012, אשר הובילה למותה של אחת הנפגעות, ולפציעתה של אחרת. על פי כתב אישום מתוקן שהוגש לבית המשפט המחוזי בחיפה ביום 17.5.2012, נהג העורר ברכב מאזדה בו נסעו גם שני נוסעים נוספים. הרכב פגע במכונית אחרת, וכתוצאה מכך סטה הרכב בו נהג העורר ופגע בהולכת רגל שהובילה את אימה הקשישה בכיסא גלגלים. כתוצאה מהתאונה נפגעו שתי הנשים ופונו לבית חולים. בהמשך, כארבעה שבועות לאחר התאונה, נפטרה האם הקשישה מהפגיעות שספגה בתאונה הנ"ל. מיד לאחר התאונה, נמלטו העורר והנוסעים הנוספים מהזירה בלא שהושיטו עזרה לנפגעות ובלא שאיש מהם דיווח על התאונה לגורמי ההצלה. עוד נטען, כי העורר, ביחד עם הנוסעים הנוספים, נסעו לחוף הים, שם הסירו את לוחיות הזיהוי מהרכב הפוגע ונטשו אותו. כמו כן צוין, כי בעת שבוצעו העבירות הנטענות היה העורר פסול מלנהוג ברכב. בגין כל אלה, יוחסו לעורר עבירות של גרם מוות ברשלנות, הפקרה אחרי פגיעה, נהיגה בזמן פסילה, נהיגה ברשלנות, סיכון חיי אדם וגרימת נזק לאדם, הפרת חובת פוליסת ביטוח לרכב, עקיפה, וכן עבירות של שיבוש מהלכי משפט ושינוי זהות של רכב.

2. להשלמת התמונה יצוין, כי במסגרת כתב האישום שהוגש לבית המשפט המחוזי בחיפה נגד העורר הואשם גם אחד הנוסעים האחרים, אנטון עספור, לו יוחסו עבירות של חובת נוסע להתקשר לגופי הצלה, שיבוש מהלכי משפט ושינוי זהות של רכב. נגד המעורב השלישי, רוז'ה ג'וליאנוס, הוגש כתב אישום נפרד לבית משפט השלום בחיפה בת"פ 11225-05-12, ובו יוחסו לו אותן עבירות שיוחסו לעספור. בקשה להורות על מעצרו של ג'וליאנוס עד לתום ההליכים נדחתה על ידי בית משפט השלום לתעבורה, שהורה על שחרורו לחלופת מעצר. בנסיבות אלה, הוסכם בין המדינה לעספור, כי האחרון ישוחרר בתנאים זהים לאלו שנקבעו בעניינו של ג'וליאנוס, וסיכום זה אושר בהחלטתו של בית המשפט המחוזי.

3. בד בבד עם הגשת כתב האישום נגד העורר הוגשה גם בקשה למעצרו ולפסילת רישיונו עד לתום ההליכים. באת כוחו של העורר בבית המשפט המחוזי הודיעה כי העורר אינו טוען לאי קיומן של ראיות לכאורה ולהיעדר עילת מעצר. במסגרת הדיון מיום 30.5.2012 נחקרו המפקחים המוצעים על-ידי העורר. ביום 31.5.2012 הורה בית משפט המחוזי על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים. בית משפט קמא ציין, כי אין חולק על קיומן של ראיות לכאורה, מה גם שג'וליאנוס מסר גרסה בה הפליל את העורר. בנוסף, אירוע התאונה עצמו תועד במצלמות אבטחה שהיו באזור, וכן נצפה על ידי עדי ראיה. כמו כן, קיימות ראיות הקושרות את העורר לרכב הפוגע, ובהן תעודת הזהות שלו שנמצאה ברכב. בנוסף, זקף בית משפט קמא לחובתו של העורר את שתיקתו בחקירה במשטרה, וקבע שיש בשתיקה זו כדי לחזק את תשתית הראיות כנגדו ואת המסוכנות העולה לכאורה ממעשיו.

בית משפט קמא עמד על כך שקיימות מספר עילות מעצר כנגד העורר. בית המשפט התייחס לנהיגתו של העורר ברכב, שהובילה לתאונה הקשה, כנתון המצביע על מסוכנתו. בנוסף, קבע בית המשפט, כי מסוכנתו של העורר נלמדת לא רק מהנהיגה עצמה בזמן התאונה, אלא גם מהעובדה שהעורר נהג ברכב בזמן שנפסל מלנהוג, וזאת כאשר הוא יודע כי היה בעת פסילה מנהיגה. מעבר לכך, ציין בית משפט קמא, כי העובדה שהעורר נהג את רכבו בעת שחלה עליו הוראת פסילה מלנהוג מצביעה על כך שהוא אינו מכבד החלטות שיפוטיות, ומכאן שלא ניתן לתת בו אמון שיכבד החלטה שעניינה תנאי שחרור ממעצר. עוד הוסיף בית משפט קמא, כי לעורר מיוחסות גם עבירות של שיבוש מהלכי משפט המקימות עילת מעצר עצמאית. לבסוף, בית משפט קמא קבע, כי בנסיבות העניין, אין להביא בחשבון כי שני הנאשמים האחרים בפרשה שוחררו לחלופת מעצר, נוכח העובדה שהעבירות שיוחסו להם שונות בתכלית מהעבירות המיוחסות לעורר, בהיותו מי שלכאורה נהג ברכב.

4. בערר שלפניי טוען העורר, כי בית משפט קמא שגה כשהורה על מעצרו עד לתום ההליכים. העורר אינו חולק על קיומן של ראיות לכאורה למעורבותו באירוע נושא כתב האישום, אולם הוא טוען לחולשת הראיות בכל הנוגע לטענה לפיה הוא זה שנהג ברכב הפוגע. על פי טענתו של העורר, הראיה המרכזית, אם לא היחידה, שקושרת אותו לכיסא הנהג, היא עדות שותפו לעבירה, ג'וליאנוס. על פי טענתו, כל יתר הראיות בתיק מצביעות על כך שמי מהשניים – העורר או ג'וליאנוס – היו יכולים להיות הנהג. יתרה מכך, על פי הנטען על ידי העורר, מכלול הראיות בתיק אף מצביעות על כך שסביר יותר שג'וליאנוס היה זה שנהג ברכב ולא העורר. הרכב הפוגע רשום על שמו של ג'וליאנוס, ובנוסף עולה כי ג'וליאנוס הוא היחיד מבין שלושת המעורבים שהיה בעל רישיון נהיגה בתוקף ביום התאונה. בין כך ובין אחרת, מוסיף וטוען העורר, כי התאונה נגרמה באשמתו של הרכב המעורב האחר. בדיון אף ציין בא כוח העורר, כי נוכח גילה ומצבה הבריאותי של המנוחה אין זה ברור אם קיים קשר סיבתי בין הפגיעה בתאונה לבין פטירתה.

לטענת העורר, לעניין עבירת ההפקרה לאחר פגיעה, הרי שגם אם נעברה, יש משמעות לכך שהיה מדובר ברחוב הומה אדם, במובחן מאיזור שומם, כך שהנפגעות זכו מיד להתייחסות של העוברים והשבים והעובדה שהעורר עזב את המקום לא החמירה את מצבן.

לעניין עילת שיבוש הליכי משפט, טוען העורר, כי הוא היה הראשון מבין שלושת המעורבים שהסגיר עצמו למשטרה כאשר הבין שמחפשים אחריו. שני המעורבים האחרים נעצרו לאחר מכן בפער זמן משמעותי. העורר אף מציין, כי ג'וליאנוס הסתתר בבית סבתו במשך שלושה ימים ונעצר רק בעקבות מידע מודיעיני שהגיע לידי המשטרה. נוכח האמור טוען העורר, כי החשש מפני שיבוש הליכי משפט, אם בכלל קיים, נמוך משמעותית מעניינם של שני המעורבים הנוספים ששוחררו זה מכבר למעצר בית מלא.

עוד נטען על ידי העורר, כי שגה בית משפט קמא כאשר עצר אותו עד תום ההליכים מבלי להורות על הגשת תסקיר מעצר שיבחן את אפשרות שחרורו לחלופת מעצר, וזאת בייחוד נוכח נסיבות התאונה, גילו הצעיר יחסית (23), נסיבותיו האישיות, עברו הפלילי הלא מכביד והעובדה שזהו מעצרו הראשון. בהקשר זה טוען העורר, כי ניתן לאיין את מסוכנתו הנטענת במעצר בית מלא הכולל איזוק אלקטרוני.

בא כוח העורר הציג החלטה אחרת של המותב שדן בעניינו של העורר בבית המשפט המחוזי, בגדרה שוחרר בתנאים נאשם שיוחסה לו עבירת הריגה לאחר שנהג מבלי שהוסמך לנהוג ובהיותו כבד ראיה, ואשר אף נמלט ממקום התאונה וניסה לטשטש את סימניה על הרכב בו נהג (מ"ת (חי') 214-05-09 מדינת ישראל נ' עמר (לא פורסם, 17.6.2009)). לטענתו, המקרה דנן פחות חמור מכל בחינה שהיא, ולפיכך ראוי היה לנהוג בעורר על-פי אותה אמת מידה.

5. המשיבה עמדה על כך כי העורר נפסל מלנהוג זמן לא רב לפני התאונה, נוכח הרשעתו בנהיגה בהשפעת אלכוהול (גזר דין מיום 13.3.2012 בתת"ע 1302-12-11 בבית משפט השלום לתעבורה בחיפה). נתון זה, כמו גם הסרת לוחיות הזיהוי של הרכב לאחר התאונה, מצביעים על כך שלא ניתן ליתן אמון בעורר, שפעל באופן מחושב כעבריין ממש ולא כמי שבטעות פגע באחר ואחזה בו בהלה רגעית. לפיכך גם אין מקום להורות על הגשת תסקיר מעצר ויש לדחות את הערר.

דיון והכרעה

6. הבריח התיכון בהחלטת בית משפט קמא הוא הקביעה, כי לא ניתן ליתן בעורר אמון, שכן הסיכון של חשיפת הציבור לאפשרות שהעורר יפר צווים שיפוטיים כבר התממש כאשר נהג בזמן פסילה. מכאן ההחלטה ששום חלופה לא תסכון ואין כלל מקום לבחון חלופת מעצר. בהקשר זה מפנה בית המשפט להחלטת בית משפט זה בבש"פ 8495/08 טבאש נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 26.10.2008). אלא שמעיון בהחלטה זו עולה, כי אין הנדון דומה לראיה, שכן שם היה מדובר במי שנהג בפסילה, כשהוא שיכור, לאחר שזייף רישיון נהיגה והתחזה לאחר, כשבעברו 30 הרשעות קודמות בעבירות תעבורה ומאסר על תנאי תלוי ועומד נגדו.

לטעמי, אין זה המקרה שבו ניתן לסיים את בחינתה של האפשרות לשחרור העותר לחלופת מעצר ללא קבלת תסקיר מעצר. כידוע, משקמה עילת מעצר מחויב בית המשפט לבחון אפשרות של חלופת מעצר כהוראת סעיף 21(ב)(1) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996. אכן, "מקום בו שוכנע בית המשפט כי חלופת מעצר לא תוכל להפיג את המסוכנות הנשקפת מן הנאשם בהיותה חמורה ומוכחת, עשוי הדבר לייתר הצורך בבחינת חלופה ספציפית" (בש"פ 1668/09 זבולנס נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 4.3.2009)). איני משוכנע שבמקרה דנן אכן מדובר במסוכנות "חמורה ומוכחת" עד שתצדיק מסקנה שאין כל מקום לחלופת מעצר. יובהר, כי אין משמעות האמור כאן כי דינו של העורר להשתחרר לחלופת מעצר. כל שסברתי הוא, שטרם מתן ההחלטה בשאלת החלופה, יש להביא בפני בית המשפט נתונים נוספים, הן בנוגע לעורר עצמו והן בנוגע לחלופה אפשרית, על מנת שימוצה קיום החובה לבחון אפשרות של חלופת מעצר.

העורר אכן מעל באמון כאשר נהג בפסילה. הוא גם פעל במודע ובמחשבה צלולה (במובחן מבהלה רגעית) בניסיון לטשטש את עקבות ביצוע העבירה. הוא נהג בצורה מסוכנת וגרם לתוצאה קטלנית והפקיר את קורבנות התאונה. עם זאת, מדובר באדם צעיר, שמעולם לא היה עצור, לכאורה בן למשפחה נורמטיבית. אין זה בלתי אפשרי שבנסיבות אלה, מבלי להתעלם מהחומרה הרבה של המעשים המעידים על מסוכנות לא מבוטלת, תימצא חלופה שתניח את דעתו של בית המשפט שבכוחה להקהות במידה רבה מהמסוכנות (השוו: בש"פ 6751/10 גמליאל נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 21.9.2010)).

לסיכום, איני סבור שמדובר במקרה שבו כבר בשלב זה ניתן היה להגיע למסקנה ששום חלופה לא תוכל להימצא ראויה. יתכן שזו תהיה המסקנה בסופו של יום, אך לטעמי תחילה יש להורות על קבלת תסקיר מעצר.

7. הערר מתקבל במובן זה שאני מורה לשירות המבחן להכין תסקיר מעצר בעניינו של העורר. התסקיר יוגש בתוך 21 יום לבית משפט קמא שיקיים דיון בסמוך לאחר קבלתו.

ניתנה היום, ‏כ"ז בסיון התשע"ב (‏17.6.2012).