עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 4469/11

עו"ד? הצטרף לאינדקס חינם

בבית המשפט העליון

רע"פ 4469/11

בפני:

כבוד השופט ס' ג'ובראן

המבקש:

חיים בוחבוט

נ ג ד

המשיבה:

מדינת ישראל

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 10.3.11 בע"פ 35289-01-11 שניתן על ידי כבוד השופטים: ר' שפירא, ע' גרשון וא' קיסרי

החלטה

כנגד המבקש הוגש בשנת 1998, לבית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים, כתב אישום (ת"פ 3403/98), המייחס לו ביצוע עבירה של עבודות בנייה ללא היתר, לפי סעיפים 145(א) ו-204(א) לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן: חוק התכנון והבניה).

לפי הנטען בכתב האישום ביצע המבקש עבודות בנייה בהיקף של כ- 110 מ"ר בביתו שבכפר עיסוויה בשנת 1996, ללא היתר בניה.

בית המשפט לעניינים מקומיים (כבוד השופט ב' צ' גרינברגר) הרשיע ביום 24.11.1998 את המבקש בביצוע העבירה המיוחסת לו בכתב האישום וזאת לאחר הודאתו במסגרת הסדר טיעון שנערך עימו. בית המשפט גזר על המבקש קנס בסך של 10,000 ש"ח או 200 ימי מאסר תמורתו. כן הורה בית המשפט כי המבקש יחתום על התחייבות עצמית על סך של 6,000 ש"ח שלא לעבור על הוראות סעיפים 204 ו-210 לחוק התכנון והבניה לתקופה של שנתיים; וכן הורה לו להרוס את תוספת המבנה וזאת עד ליום 1.10.2000.

בשנת 2005 הוגש לבית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים כתב אישום נוסף כנגד המבקש (ת"פ 11194/05), בגין עבירה של אי קיום צו, לפי סעיף 210 לחוק התכנון והבניה. בכתב האישום נטען כנגד המבקש כי לא קיים את הצו של בית המשפט להרוס את המבנה ואף לא השיג היתר בנייה כנדרש.

בתאריך 31.1.2007 הרשיע בית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים (כבוד השופטת י' ייטב) את המבקש בקובעו כי, אשמתו של המבקש הוכחה מעבר לכל ספק סביר וזאת בהתבסס על עדותו של המפקח מטעם המשיבה בהתבססו על חומר ראיות אשר הופיע בתביעה המקורית. באותו התאריך גזר בית המשפט על המבקש את העונשים הבאים: קנס בסך של 8,000 ש"ח; מאסר על תנאי לתקופה של 3 חודשים והתנאי הוא שהמבקש לא יעבור בתוך תקופה של 3 שנים שתחילתה ביום 1.8.2007 עבירה של אי קיום צו שיפוטי, לפי סעיף 210 לחוק התכנון והבנייה. כן צוין, כי ביצוע צו ההריסה יעוכב עד ליום 1.8.2007.

על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מקומיים הגיש המבקש ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים.

בית המשפט המחוזי (כבוד השופט י' נועם) דחה את הערעור בקובעו כי קביעתו של בית משפט השלום, לפיה המבקש לא ביצע את ההריסה בהתאם לצו שהוטל עליו בגזר הדין המקורי מבוססת דיה, בהסתמכה על עדותו של מפקח הבנייה, אשר איתר את ביתו של המבקש על יסוד תיאור הנכס בכתב האישום המקורי, לרבות תשריט הנכס ותרשים הסביבה הנספחים לכתב האישום.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי. בא כוח המבקש טוען כי בתי המשפט קמא לא הכריעו בשאלה שהיה צריך להכריע בה, האם תוספת הבנייה נהרסה על ידי המבקש אם לאו. לטענתו, המפקח לא יכול היה לאשר או לשלול עניין זה על יסוד תיאור הנכס בכתב האישום הראשון לרבות התשריט והקואורדינאטות.

מנגד טוענת המשיבה, כי אין בקשה זו עומדת בקריטריונים שנקבעו בהלכה למתן רשות ערעור היא ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3)123 (1983) (להלן: חניון חיפה). לגופו של עניין טוענת המשיבה, כי לא נפלה כל טעות משפטית בבית המשפט לעניינים מקומיים ובבית המשפט המחוזי מקום שבית המשפט לעניינים מקומיים קיבל את עדותו של המפקח מטעם המשיבה וקבע כי המפקח איתר את המבנה בהסתמך על ביקורו במבנה, היכרותו עם השכונה מכוח היותו המפקח באיזור וכן בדיקת תצלומי אוויר של המבנה. זאת ועוד, בא כוח המבקש הודה במהלך הדיון בבית המשפט המחוזי כי המבנה הינו ביתו של המבקש בניגוד לעדותו של המבקש בבית המשפט לעניינים מקומיים כי המבנה אינו ביתו.

דין בקשת רשות הערעור להידחות.

הלכה היא, כי אין מעניקים רשות לערעור שני, אלא אם כן עולה טענה בעלת חשיבות כללית, בין משפטית ובין ציבורית. בענייננו, בקשת רשות הערעור איננה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית שכזו והמבקש לא הצביע על עילה המצדיקה דיון "בגלגול שלישי", בהתאם להלכת חניון חיפה. מסיבה זו בלבד, דין הבקשה להידחות.

מעבר לדרוש יוער, כי אף לגופו של עניין דין בקשת רשות הערעור להידחות. חרף טענותיו של המבקש, השאלה המכרעת לעניין הרשעתו היא השאלה האם אכן ביצע את צו ההריסה שהוצא על ידי בית המשפט לעניינים מינהליים בשנת 1998. לשאלה עובדתית זו ניתנה תשובה שלילית על ידי בית המשפט לעניינים מינהליים, בהתבסס על עדותו של מפקח הבנייה, וקביעתו אושרה על ידי בית המשפט המחוזי. כידוע, הלכה היא, כי ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בממצאים עובדתיים אותם קבעה הערכאה הדיונית, ובפרט בממצאי מהימנות אותם קבעה בהתרשם מן העדים שהופיעו בפניה (ראו ע"פ 993/00 שלמה נ' מדינת ישראל, פ"ד נו(6) 205 (2002)). גם במקרה שלפנינו, לא ראיתי מקום לסטות מהלכה זו ולהתערב בקביעותיו של בית המשפט לעניינים מינהליים.

אשר על כן, דין הבקשה להידחות.

ניתנה היום, י"ח בסיון התשע"א (21.6.2011).