עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 4304/12

 

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק

 

בג"ץ  4304/12 - א'

 

לפני:  

כבוד השופט  י' דנציגר

 

העותרים:

1. אלמגור ארגון נפגעי הטרור

 

2. דבורה אפלבוים

                                          

 

נ  ג  ד

                                                                                                    

המשיבים:

1. ממשלת ישראל

 

2. היועץ המשפטי לממשלה

                                          

 

עתירה למתן צו על תנאי ולצו ביניים

                                          

בשם העותרים:                      עו"ד נפתלי ורצברגר; עו"ד מרדכי ורצברגר

בשם המשיבים:                     עו"ד ענר הלמן

 

 

החלטה

 

1.        סמוך לשעה 22:00 בלילה שבין ה-30.5.2012 ל-31.5.2012 הוגשה העתירה דנן המכוונת נגד החלטת הדרג המדיני הבכיר להעביר לרשות הפלסטינית (להלן: הרש"פ) גופות מחבלים המצויות בידי ישראל.

 

2.        העותרת 1 פנתה בבקשה לפרסם את שמות המחבלים שגופותיהם אמורות להימסר על מנת שתינתן הזדמנות לנפגעי טרור שנותרו בחיים ולבני משפחות החללים שנפלו כתוצאה מפעולות טרור לומר את דברן, כדרך שנוהגים שעה שמדובר בהחזרת מחבלים שפוטים. בא כוחם של העותרים אף העלה ביום 24.5.2012 לפני המשיב 2 את החשש כי הרש"פ "תנצל את המחווה לצורך פסטיבל שיאדיר את המחבלים ופעולותיהם הבזויות לצד קבורתם באתרים שיהפכו למוקד לעליה לרגל ומתן רוח גבית לטרור".

 

3.        בא כוח המשיבים דחה את דרישות העותרים לפרסום מוקדם של שמות המחבלים שגופותיהם אמורות להימסר לרש"פ ולמתן זכות שימוע לנפגעי הטרור ולבני משפחותיהם של חללים שנפלו כתוצאה מפעולות טרור.

 

4.        לטענת העותרים אתמול בבוקר פורסמה ידיעה לפיה יצאה הודעה מצד הרש"פ על זהות הגופות שיוחזרו וכן על כוונה לערוך טקסים ולהקים מצבות לזכרם של המחבלים שגופותיהם יוחזרו.

 

5.        העותרים מעלים את הטענות שלהלן:

          

           א.      "עצימת העיניים" מצד המדינה לסבלם של העותרים ומשפחות הקורבנות והעדפת מחוות "הנותנות גיבוי לרוח הרצחנית הנושבת מכיוון הרש"פ", נגועות באטימות ובחוסר פסלות קיצוני שדינו פסילה.

 

           ב.      המאבק בטרור מחייב מניעת מחוות הנותנות רוח גבית לטרור והאדרה של מבצעיו.

 

           ג.      "הכסות המדינית" הניתנת להאדרה של רוצחי המונים אין בה כדי לשרת כל מטרה ראויה כאשר היא פוגעת בערכי יסוד של החברה הישראלית וחוקיה.

 

           ד.      מדינת ישראל כמדינת חוק וערכיה בדבר כבוד האדם "מונעים מחוות המאדירות ומפארות מחבלים מתועבים שקיפחו חיי אדם" תוך מעבר על חוק איסור הקמת מצבות זיכרון לזכר מבצעי מעשי טרור, התשנ"ח-1998 והערכים שהוא מגלם בתוכו.

 

           ה.      "שילוב הידיים בין מדינת ישראל ורשויותיה לרש"פ על גבם וכאבם של בני המשפחות השכולות בישראל נושא עליו חותם כבד של כשל ערכי ומוסרי המחייב התערבות בית המשפט לעצירת המהלך".

 

6.        ביקשתי לקבל את תגובתם המוקדמת של המשיבים וזו התקבלה סמוך לחצות. עיקריה של התגובה הם כדלהלן:

 

           א.      דין העתירה להידחות על הסף, בהעדר עילה להתערבותו של בית משפט זה.

           ב.      למשפחות נפגעי הטרור אין אינטרס מוגן בדין כי דעתן תישמע כתנאי מוקדם למימוש החלטה על העברת גופות מחבלים במסגרת מהלך מדיני של הדרג המדיני הבכיר.

 

           ג.      ההתחייבות שנטלה על עצמה המדינה שלא לשחרר מהכלא מחבלים במסגרת החלטה מדינית עד חלוף 48 שעות מעת פרסום שמות המיועדים לשחרור, אינה חלה על הצעד עליו הוחלט כעת.

 

           ד.      מבחינת הדרג המדיני קיימת חשיבות רבה להעברת גופות מחבלים בעיתוי שנקבע מטעמים שלא ניתן לפרטם בגלוי. לפיכך, מתנגדת המדינה מכל וכל להוצאת צו ביניים כלשהו שיעכב את תהליך החזרת הגופות.

 

           ה.      מדובר בענייננו בהחלטה מדינית של הדרג המדיני הבכיר ביותר, המצויה בלב ליבו של שיקול הדעת הנתון לרשות המבצעת ושבה – ככלל – לא יתערב בית המשפט.

 

           ו.      הגם שטענה זו לא נטענה בידי העותרים, ציינו המשיבים כי חוק זכויות נפגעי עבירה, התשס"א-2001 אינו מקנה זכות לנפגעי העבירה להודיע על התנגדותם להעברת גופתו של העבריין, וממילא החוק גם אינו חל בכגון דא.

 

           ז.      חוק איסור הקמת מצבות זיכרון לזכר מבצעי מעשי טרור, התשנ"ח-1998 אינו חל בשטחי A ו-B, וככל שיוקמו מצבות כאלה בשטח C יוכל שר הביטחון להורות למפקד הצבאי לפעול להסרתן.

 

7.        במקרה דנא עומדים בעוכרי הבקשה לצו ביניים הן סיכוייה הנמוכים של העתירה להתקבל והן העיתוי המאוחר של הגשת העתירה.

          

           במרוצת השנים הוגשו לבית משפט זה עתירות לא מעטות נגד החלטות הדרג המדיני שבהן אושרו הסכמים לשחרור אסירים ועצירים פלסטינים, כאשר ברוב המקרים היה מדובר בשחרורים שבאו לבטא מחווה מדינית [השוו למשל: בג"ץ 6316/07 אלמגור נ' ממשלת ישראל (טרם פורסם, 19.7.2007); בג"ץ 10578/08 משל"ט נ' ממשלת ישראל (טרם פורסם, 3.11.2009) (להלן: עניין משל"ט)]. בית משפט זה לא ראה לנכון להתערב בהחלטות הדרג המדיני באף אחד מן המקרים בשל אופיין המדיני המובהק של החלטות אלה.

           במקרה שלפנינו מדובר בהעברתן של גופות מחבלים פלסטינים המצויות בידי ישראל לידי הרש"פ ולא בשחרורם של אסירים ועצירים פלסטינים שטרם ריצו את מלוא תקופת עונשם.

           אם במקרים מן הסוג השני לא ראה בית משפט זה מקום להתערב, קל וחומר שסיכויי ההתערבות במקרה כגון דא קטנים עד מאוד.

 

           באשר לעיתוי הגשת העתירה – העותרים מודים כי ידעו עוד לפני יום 24.5.2012 על כוונת הממשלה למסור לרש"פ גופות מחבלים. אף על פי כן בחרו העותרים שלא להגיש את העתירה דנן באופן מיידי ותחת זאת העדיפו לפנות למשיב 2 בדרישה שיפרסם את שמות המחבלים ויאפשר לנפגעי הטרור לומר את דברם. במקרה כזה עומד בעוכרי הבקשה לצו ביניים העיתוי המאוחר של הגשת העתירה (השוו: עניין משל"ט, בפסקה ח' להחלטתו של השופט א' רובינשטיין).

 

8.        נוכח כל האמור לעיל איני רואה לנכון ליתן צו ביניים.

 

           ניתנה היום, י' בסיון התשע"ב (31.5.2012).

 

 

 

 

              ש ו פ ט

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   12042020_W01.doc   חכ

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il

 

 

 

 

 

-פירמות עורכי דין מובילות-

  • meitar
  • nevo-molson
  • maschit
  • gornitzky
  • yehuda
  • firon
  • firon