עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 4289/12

עו"ד? הצטרף לאינדקס חינם

בבית המשפט העליון

בש"פ 4289/12

לפני:

כבוד השופט י' דנציגר

העורר:

עלאא סועאד

נ ג ד

המשיבה:

מדינת ישראל

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת במ"ת 33730-04-12 מיום 17.5.2012 שניתנה על ידי כבוד סגן הנשיא ת' כתילי

בשם העורר: עו"ד ראיד שנאן

בשם המשיבה: עו"ד איילת קדוש

החלטה

לפני ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת (סגן הנשיא ת' כתילי) במ"ת 33730-04-12 מיום 17.5.2012 בה התקבלה בקשת המשיבה לעצור את העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

העובדות לפי כתב האישום

1. ביום 23.4.2012 הוגש לבית המשפט המחוזי בנצרת כתב אישום כנגד העורר במסגרתו מיוחסות לו העבירות הבאות: ייבוא סם מסוכן לפי סעיפים 13 ו-19א לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973 (להלן: הפקודה); החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית בלבד לפי סעיף 7(א) ו-7(ג) לפקודה; ניסיון להחזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית בלבד לפי סעיף 7(א) ו-7(ג) בצירוף סעיף 25 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו לפי סעיף 275 לחוק העונשין; ושיבוש מהלכי משפט לפי סעיף 244 לחוק העונשין.

2. לפי כתב האישום, ביום 10.4.2012 בסמוך לשעה 5:30, הגיע העורר אל המטעים הסמוכים לגדר הגבול עם לבנון באזור מטולה (להלן: הגדר) על מנת לאסוף סם מסוכן מסוג הרואין. אל המקום נזרקו קודם לכן מלבנון אל שטח ישראל מספר חבילות המכילות הרואין. העורר התקרב לגדר ואיתר חבילה אחת המכילה כחצי ק"ג הרואין (להלן: החבילה). בסמוך לאחר מציאת החבילה פתח העורר בריצה לכיוון מטולה תוך שהוא משאיר מאחור חבילה נוספת המכילה גם היא כחצי ק"ג הרואין. העורר זוהה על ידי כוחות צבא ומשטרה וכוח משטרתי ארב לו בכניסה למטולה. משהגיע למקום ניסה שוטר לעצרו תוך שהוא צועק לעברו: "עצור, משטרה" אך העורר התעלם מהוראותיו והגביר את מהירות ריצתו. במהלך מנוסתו השליך העורר את החבילה לתוך טנדר פתוח שנקרה על דרכו, בניסיון להיפטר מן הראיה המפלילה ולשבש את החקירה העתידית בעניינו. לאחר מכן נעצר בידי המשטרה.

הליכי המעצר

3. בד בבד עם הגשת כתב האישום הגישה המשיבה בקשה לעצור את העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו ובמסגרתה טענה כי בידיה ראיות לכאורה להוכחת המיוחס לעורר.

4. ביום 17.5.2012 קבע בית המשפט המחוזי כי קיימות די ראיות לכאורה לביצוע העבירות המיוחסות לעורר. במסגרת ראיות אלה התייחס בית המשפט להודעתו של חייל צה"ל המשרת כתצפיתן סמוך לגבול לבנון (להלן: החייל) שזיהה ביום האירוע בשעה 5:30 לערך דמות חשודה משוטטת סמוך לגדר, משוחחת בטלפון ו"מחפשת" דבר מה על הקרקע. החייל סיפר כי אותה דמות הורידה לפתע את הטלפון ופתחה בריצה לעבר מטולה שם המתין שוטר. כן סיפר החייל כי זיהה את בריחת הדמות מהשוטר. בית המשפט ציין בהקשר זה כי ביום האירוע אוכן מכשיר הטלפון הנייד של העורר במטולה ובוצעו ממנו מספר שיחות בין השעות 5:36 ל-5:53. בית המשפט התייחס גם לדו"ח הפעולה של השוטר יוסי גלזר שפגש בעורר בכניסה למטולה, קרא לו לעצור ורדף אחריו; לדו"ח הפעולה של השוטר עמית צורף שעצר את העורר כאשר הוא מחזיק בידו מכשיר טלפון נייד; להודעת הגשש שבחן את נעליו של המשיב (להלן: הגשש) וסיפר כי זיהה בבירור את עקבות נעליו המובילות מהגדר למטולה דרך המטעים ולחוות דעת מומחה המצביעה על התאמה אפשרית בין סוג הנעל שלבש העורר לבין שתי העקבות שנמצאו (להלן: חוות הדעת); לעובדה כי במקום בו אותרו עקבותיו של העורר נמצאה חבילת סם שהכילה כחצי ק"ג הרואין; להודעתו של מיכאל וינברג (להלן: וינברג), תושב מטולה, שזיהה ביום האירוע אדם רץ ליד מכוניתו ושוטר רודף אחריו ואז שמע קול של מכה ברכב. מאוחר יותר מצא ברכב חבילה ובה חצי ק"ג הרואין עליה נמצאו טביעות אצבע של העורר.

5. בית המשפט התייחס גם לגרסת העורר, לפיה הגיע למטולה בשעות הערב של יום 9.4.2012 ברכבה של חברתו שאת שמה לא היה מעוניין למסור בשל חששו מפגיעה בכבודה, והם הגיעו יחד למטולה על מנת לחפש צימר ללילה אך היא נאלצה לשוב לבית הוריה כשהיא מותירה אותו מאחור במטולה. העורר ערך שחזור של הנתיב אותו עשה לטענתו עם חברתו עד שהגיעו למטולה, אך נמנע מלהצביע על המקום בו נותר כשחברתו נסעה וכן לא ידע להסביר כיצד הגיע לכיוון הגדר וטען כי יצא "סתם לטייל". בהתייחס לכל האמור קבע בית המשפט כי הראיות קושרות את העורר לחבילות הסם בעוד לגרסת העורר לא נמצאה בשלב זה תמיכה כלשהי.

6. בית המשפט עמד על כך שבעניינו של העורר מתקיימת עילת מעצר סטאטוטורית לפי סעיף 21 (א)(1)(ג)(3) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים) וכי בעבירות סמים שאינם לצריכה עצמית אין בתי המשפט משחררים נאשמים לחלופת מעצר אלא במקרים חריגים בלבד, קל וחומר כאשר מדובר בסם מסוכן כמו הרואין. בית המשפט ציין גם כי העורר מואשם בייבוא, החזקה וניסיון להחזקה ביחס לכמות נכבדת ביותר של סם וכי לעורר עבר פלילי הכולל הרשעות בעבירות רכוש ותקיפת שוטר שבוצעו בעת שהיה בגיר וכן הרשעה בעבירות קודמות בעת שהיה קטין והוא אף ריצה עונשי מאסר משמעותיים בגין עבירות אלה. בית המשפט ציין עוד כי לעורר אמנם אין עבר פלילי בתחום הסמים אך נראה כי בחר באורח חיים עברייני. בנוסף לכך קבע בית המשפט כי עבירת שיבוש הליכי משפט המיוחסת לעורר מקימה גם היא עילת מעצר עצמאית בעניינו. נוכח כל זאת קבע בית המשפט כי אין בכוחה של חלופת מעצר כדי לאיין את המסוכנות הנשקפת מהעורר, והורה על מעצרו עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

מכאן הערר שלפני.

נימוקי הערר

7. העורר טוען – באמצעות בא כוחו, עו"ד ראיד שנאן – כי שגה בית המשפט המחוזי כאשר קבע כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת המיוחס לו בכתב האישום. העורר טוען בהקשר זה כי אפילו לפי כתב האישום לא ניתן לקשור את העורר או להצביע על מעורבותו בייבוא הסם מלבנון ואף בחומר הראיות אין כל ראייה המצביעה על מעורבותו בייבוא הסם או אף על כך שהסם נזרק מלבנון לשטח ישראל. העורר מוסיף וטוען כי לצד הגדר נמצאו עקבות רגליים שונות, ולא ניתן לקשור כל מי שטביעת רגלו נמצאה בשטח אל הסם, ומכאן שאין כל ראיה הקושרת בינו לבין חבילת הסם שנמצאה ליד הגדר. העורר טוען עוד כי החייל לא מזכיר בהודעתו כי הדמות אותה זיהה (שהיא העורר) החזיקה במכשיר טלפון, נטל דבר כלשהו או החזיקו, וכך גם השוטר אבישי עמר שהיה הראשון שזיהה את העורר לא מציין בהודעתו כי העורר החזיק בחפץ כלשהו במהלך ריצתו לעבר מטולה. לכן טוען העורר כי לא ניתן להוכיח כי נטל את החבילה ורץ לעבר מטולה. כן טוען העורר כי החבילה נמצאה ברכבו של וינברג כעשר שעות לאחר מעצרו של העורר וכל אותה העת יכלו אחרים להניח אותה ברכב ולא ניתן לייחס זאת לעורר וכי עובדיו של וינברג שהיו סביב הרכב במהלך היום כלל לא נחקרו. העורר טוען גם כי שגה בית המשפט כאשר קבע כי טביעות האצבע שלו נמצאו על גבי החבילה, ומציין כי למעשה טביעות האצבע נמצאו על גבי שקית הניילון בתוכה הייתה החבילה וייתכן כי אנשים רבים נגעו בשקית או בחבילה. העורר טוען בהקשר זה כי אפשר שנגע בשקית, אך לאחר מכן אדם אחר הניח בתוכה את החבילה. הוא טוען גם כי וינברג אמר שהחזיק בשקית, אך באופן תמוה לא היה לכך זכר בדו"ח טביעות האצבע. כן טוען העורר כי וינברג כלל לא שמע קול של הנחת חפץ ברכבו וכי קיימות סתירות רבות בין עדויות עדי המשיבה שיש לתת עליהן את הדעת כבר בשלב זה. העורר טוען עוד כי השוטר שרדף אחריו כלל לא הזדהה כשוטר.

8. העורר מוסיף וטוען כי אפילו אם ייקבע כי קיימות ראיות להוכחת המיוחס לו, הרי שמדובר בראיות שאינן בעוצמה גבוהה והדבר מטה את הכף לכיוון בחינת חלופת מעצר. העורר מציין בהקשר זה כי אין לו עבר פלילי בתחום הסמים וכי כל עדי המשיבה הם שוטרים שאין חשש כי ישפיע עליהם לרעה. לפיכך טוען העורר כי שגה בית המשפט המחוזי כאשר נמנע מבחינת אפשרות שחרורו לחלופת מעצר. נוכח כל זאת מבקש העורר כי בית משפט זה יקבע כי אין ראיות להוכחת המיוחס לו ויורה על שחרורו בתנאים שייקבע, או לחלופין יורה לבית המשפט המחוזי לבחון את שחרורו לחלופת מעצר.

תגובת המשיבה

9. המשיבה טוענת - באמצעות באת כוחה, עו"ד איילת קדוש - כי קיימת תשתית ראייתית איתנה הקושרת את העורר לביצוע המעשים המיוחסים לו ויוצרת לוח זמנים סדור של יום האירוע. במסגרת זאת מצביעה המשיבה על דו"חות התצפית בהן זוהה העורר המחוזקים על ידי איכוני הטלפון הנייד של העורר; על הודעות השוטרים שרדפו אחרי העורר ותפסו אותו; על הודעתו של הגשש; על חוות הדעת; ועל עדותו של וינברג. המשיבה טוענת עוד כי השוטר שרדף אחרי העורר צעק "עצור משטרה" וכי מדבריו של העורר מייד לאחר שנתפס עולה כי ידע שהאדם הרודף אחריו הוא שוטר. המשיבה מציינת גם כי גרסתו של העורר, שמסר שש הודעות במשטרה, היא "מתגלגלת" ונתגלו בה סתירות של ממש. כך, למשל, מציינת המשיבה כי העורר טען שהכיר את חברתו איתה בילה לטענתו בערב שלפני האירוע באתר "פייסבוק" אך לאחר מכן התגלה כי כלל אינו יודע להיכנס לאתר האמור; כמו כן טען כי הגיע עם חברתו למטולה ברכב אדום מסוג סיאט איביזה, אך רכב כזה לא נתגלה בבדיקה במצלמות האבטחה המוצבות בכניסות למטולה. המשיבה טענה כי הראיות כנגד העורר הן אכן ראיות נסיבתיות, אך צירוף של ראיות כה רבות, מגוונות ועצמאיות לא יכול אלא להוביל למסקנה כי העורר אכן ביצע את המיוחס לו, קרי אסף חבילת סמים שנזרקה מעבר לגדר. המשיבה מוסיפה וטוענת כי נמצאו ארבע טביעות אצבע של העורר על השקית שעטפה את החבילה, והאפשרות כי החבילה הוכנסה אל שקית זו באופן מקרי היא מופרכת. כן טוענת המשיבה כי אין להידרש כעת לשאלה מדוע לא נמצאו טביעות אצבעותיו של וינברג על השקית - יש לבחון את ה"יש" ולא את ה"אין". המשיבה טוענת עוד כי נוכח מסד הראיות האמור, נוכח עברו הפלילי של העורר, ונוכח העובדה כי מיוחסת לו עבירה של שיבוש מהלכי משפט, אין טעם בבחינת אפשרות שחרורו לחלופת מעצר.

תשובת העורר

10. העורר טוען כי קיימים מספר מחדלים בחקירה שנערכה בעניינו. כך, בין היתר, לא נבדק מחשבו האישי באמצעות יצר לטענתו קשר עם חברתו איתה בילה בערב שלפני האירוע ולא נבדקו מספרי הטלפון שעמם עמד העורר בקשר ביום האירוע.

דיון והכרעה

11. לאחר שעיינתי בערר על כל נספחיו ולאחר ששמעתי את טענות הצדדים בדיון שהתקיים לפני, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערר להידחות.

12. כידוע, בשלב בו מכריע בית המשפט בבקשה לעצור נאשם עד תום ההליכים המשפטיים נגדו, עליו לבחון האם בכוחו של חומר הראיות המצוי בידי התביעה להצביע על סיכוי סביר להרשעה. המשקל שצריך להינתן לכל ראיה ייקבע בשלב בירור אשמתו של הנאשם, כך שבמהלך ההכרעה בדבר קיומן של ראיות לכאורה אין בית המשפט נדרש למהימנות העדים ולסתירות שנתגלו בין עדויותיהם, אלא אם מדובר בסתירות מהותיות הגלויות על פני הדברים [ראו למשל: בש"פ 2607/10 פיניאן נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 18.4.2010), בפסקה 13 להחלטתי (להלן: עניין פיניאן)].

13. בענייננו, מבוסס כתב האישום על מכלול של ראיות שונות, מגוונות ובלתי תלויות הקושרות את העורר אל המעשים המיוחסים לו. העורר אינו חולק למעשה על כך שהיה בקרבת הגדר בעת האירוע, אך לטענתו אין ראיות הקושרות אותו לחבילה שנתפסה ברכבו של וינברג ולחבילת הסם הנוספת שנמצאה ליד הגדר. אכן, אין ראיה ישירה וחד משמעית הקושרת את העורר לייבוא הסם. עם זאת קיימות ראיות נסיבתיות רבות וכבדות משקל המצביעות לכאורה על כך שהעורר היה מעורב בייבוא האמור. בין ראיות אלה ניתן למנות את העובדה כי טביעות האצבע שלו נמצאו על השקית בתוכה נמצאה החבילה; העובדה כי העורר זוהה ליד הגדר לפנות בוקר ביום האירוע ואז נמלט לפתע לעבר מטולה; העובדה כי העורר קיים מספר שיחות טלפון בעודו בקרבת הגדר; העובדה כי העורר נמלט מהשוטרים שרדפו אחריו; והעובדה כי חבילת סם זהה לחבילה שנתפסה ברכבו של וינברג (שכאמור, על השקית שבתוכה הייתה נמצאו טביעות אצבעותיו של העורר) נמצאה ליד הגדר, בסמוך למקום בו אותרו עקבות שלפי חוות הדעת קיימת התאמה אפשרית בינן לבין הנעליים שלבש העורר כאשר נעצר. אל מול ראיות אלה עומדת גרסת העורר, לפיה הגיע למטולה עם חברתו שנאלצה לחזור לביתה ואז החליט "סתם לטייל". עד כה לא נמצאה כל ראיה התומכת בגרסה זו, ואף נתגלו בה בקיעים וביניהם העובדה כי המכונית בה הגיע העורר לטענתו למטולה לא אותרה במצלמות האבטחה המוצבות בכניסה למטולה. כן יצויין כי העורר נמנע מלנקוב בשמה של חברתו איתה בילה לטענתו ועדותה יכולה הייתה לכאורה לסייע לו להתגונן מפני האישומים החמורים המיוחסים לו, ועובדה זו עשויה גם כן להיזקף לחובתו בבוא היום [ראו והשוו: ע"פ 437/82 אבו נ' מדינת ישראל, פ"ד לז (2) 85, 98-97 (1983)].

14. העורר טוען כי ניתן להציע הסברים חלופיים לפחות לחלק מן הראיות הנסיבתיות, ובמסגרת זאת טוען כאמור כי אפשר שהחבילה הוכנסה לתוך השקית עליה נמצאו טביעות האצבע שלו רק לאחר שהעורר נגע בשקית זו. אולם, קיומן של טענות בדבר הסברים אפשריים נוספים לראיות אינו שולל את עצם קיומן של ראיות לכאורה, וריבויין של הראיות הנסיבתיות וצירופן יחדיו מחזקים את הגרסה הלכאורית המוצגת בכתב האישום ומקשה על ניסיונות העורר להציג גרסה חלופית (ראו: עניין פיניאן, בפסקה 14 להחלטתי). לא מצאתי כי הסברי העורר מכרסמים בעוצמתן של הראיות לכאורה להוכחת המיוחס לו. הראיות, משקלן וטענותיו החלופיות של העורר בנובע אליהן ייבחנו בהליך העיקרי. כמו כן לא התרשמתי כי טענותיו של העורר בנוגע למחדלים שהתגלו לכאורה בחקירתו מכרסמים בעוצמתן של הראיות לכאורה בעניינו, הגם שהאכסניה המתאימה לבירור טענות אלה היא הערכאה הדיונית במסגרת ההליך העיקרי [ראו למשל: בש"פ 4211/09 עליה נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 24.5.2009), בפסקה 17 להחלטתי].

15. נוכח כל זאת סבורני כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת המיוחס לעורר. כיוון שעסקינן בעבירות סמים שלא לצריכה עצמית, קמה עילת מעצר סטטוטורית לפי סעיף 21(א)(ג)(3) לחוק המעצרים. כידוע, נאשמים בעבירות סמים (שלא לצריכה עצמית) משוחררים לחלופת מעצר רק במקרים נדירים [ראו למשל: בש"פ 708/12 אבו צעלוק נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 30.1.2012), בפסקה 16 להחלטתי]. במקרה דנא, מיוחס לעורר ייבוא כמות נכבדת של סם מסוכן; כמו כן, מיוחסת לו עבירה של שיבוש מהלכי משפט המקימה גם היא עילת מעצר לפי סעיף 21 (א)(1)(א) לחוק המעצרים. בנוסף, לעורר עבר פלילי הכולל מספר הרשעות בגין עבירות רכוש ואלימות בתור בגיר וכן הרשעות נוספות בתור קטין. על אף שאין לעורר הרשעות קודמות בתחום עבירות הסמים, סבורני כי עברו הפלילי מהווה גם הוא שיקול כנגד שחרורו לחלופת מעצר. בנסיבות אלה, סבורני כי צדק בית המשפט כאשר הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.