עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 4247/12

עו"ד? הצטרף לאינדקס חינם

בבית המשפט העליון

בש"פ 4247/12

לפני:

כבוד השופט י' דנציגר

העורר:

אריק שושן

נ ג ד

המשיבה:

מדינת ישראל

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים במ"ת 40471-04-12 מיום 21.5.2012 שניתנה על ידי כבוד השופטת ג' כנפי-שטייניץ

תאריך הישיבה: י"ג בסיון תשע"ב (3.6.2012)

בשם העורר: עו"ד צ' נצר

בשם המשיבה: עו"ד א' גלבפיש

החלטה

לפני ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטת ג' כנפי-שטייניץ) במ"ת 40471-04-12 מיום 21.5.2012 בה התקבלה בקשת המשיבה לעצור את העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

העובדות לפי כתב האישום

1. ביום 27.4.2012 הוגש לבית המשפט המחוזי בירושלים כתב אישום כנגד העורר במסגרתו מיוחסות לו העבירות הבאות: סחיטה בכוח לפי סעיף 247 (ב) סיפא לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); סחיטה באיומים לפי סעיף 428 לחוק העונשין; וכליאת שווא לפי סעיף 377 לחוק העונשין.

2. לפי כתב האישום, ביום 4.3.2012 הגיעו העורר ושלומי טולדנו (להלן: טולדנו) לביתו של דודו אהרון (להלן: המתלונן) שהיה חייב לעורר סך של 9,000 ש"ח על רקע רכש סמים והודיעו לו כי עליו להיכנס עמם לרכב מבלי לומר למתלונן מהו יעד הנסיעה. בהמשך לכך לקחו העורר וטולדנו את המתלונן לדירתו של טולדנו ונעלו את דלת הדירה. העורר הניח סכין פתוחה על השולחן בקרבת המתלונן ואיים עליו באומרו "אני יודע איפה אשתך גרה איפה הילד שלך גר איפה אמא שלך גרה אני ארצח אותם דודו אני ארצח אותם וארצח אותך לא יודע איך התעסקתי איתך". לאחר מכן הודיעו העורר וטולדנו למתלונן כי לא יוכל לצאת מהדירה כל עוד לא שילם את חובו לעורר. לאחר מספר שעות הורשה המתלונן לצאת מהדירה ונאמר לו כי יינתן לו פרק זמן של יומיים לצורך החזרת החוב. למחרת היום נפגשו העורר ואדם נוסף (להלן: האחר) עם המתלונן, איים עליו כי ברצח והכה אותו בפניו. באותה העת הוריד האחר את מכנסיו של המתלונן וחיפש עליו כסף. בהמשך אותו יום נתן המתלונן לעורר אלף ש"ח.

הליכי המעצר

3. בד בבד עם הגשת כתב האישום הגישה המשיבה בקשה לעצור את העורר ואת טולדנו עד תום ההליכים המשפטיים נגדם. בבקשה זו טענה המשיבה כי בידיה ראיות לכאורה להוכחת האישומים המיוחסים למעורבים בפרשה, ובכללן הודעות המתלונן ושיחות שהוקלטו באמצעות האזנות סתר. העורר חלק על קיומן של ראיות לכאורה להוכחת העבירות המיוחסות לו. לחלופין טען כי חולשתן של הראיות מצדיקה את שחרורו לחלופת מעצר.

4. ביום 21.5.2012 קבע בית המשפט המחוזי כי קיימת תשתית ראייתית שעוצמתה מספקת לצורך מעצרם של המעורבים בפרשה עד לתום ההליכים נגדם, לאחר שסקר את עיקרי הראיות בתיק. בית המשפט ציין כי כתב האישום נשען בעיקרו על דברי המתלונן, שמסר חמש הודעות: בהודעתו השנייה סיפר המתלונן כי העורר וטולדנו כלאו אותו בדירה והבהירו לו כי לא ייצא ממנה עד שישיב לעורר את הכסף שהיה חייב לו. המתלונן סיפר עוד כיצד איים עליו העורר כי ירצח אותו ואת בני משפחתו כאשר היו בדירה; כן סיפר המתלונן כי העורר איים עליו ברצח כאשר פגש אותו עם האחר. בית המשפט ציין עוד כי בהודעתו השלישית תיאר המתלונן בצורה מפורטת את האירוע בו נלקח בידי העורר ובידי טולדנו לדירה ואז נכלא בה על ידם וסיפר על האנשים אליהם התקשר בניסיון לגייס כסף בכדי לתת אותו לעורר. גם בהודעתו החמישית הוסיף המתלונן ותיאר את האירוע שהתרחש בדירה.

העורר וטולדנו מצידם כפרו בעבירות שיוחסו להם במסגרת חקירתם במשטרה. כך, שתק העורר בחקירתו וביקש להגיב על החשדות נגדו רק בדרך של "עימות או דרך מכונת אמת". בהודעתו מיום 17.4.2012 טען שלא היה לו "שום עסק" עם המתלונן, כי הוא מכירו "מכל מיני בילויים" וכי מדובר בשקרן מניפולטיבי. במזכר משטרתי מיום 25.4.2012 דווח כי במהלך חקירתו, ולאחר שהודיע כי הוא שומר על זכות השתיקה, טען העורר "אם זו חטיפה, איך הבן אדם מוציא 3 גרם קריסטל, מריח ושותה ויסקי? איך הוא מתכתב בפייסבוק?...אם זו חטיפה, איך זה שבן אדם מדבר עם אמא שלו בטלפון? למה היא לא התקשרה למשטרה?". בית המשפט ציין גם כי אף שבחקירתו מיום 19.4.2012 טען העורר כי מעולם לא היה בביתו של טולדנו, אין כעת מחלוקת בין הצדדים כי העורר והמתלונן היו בביתו של טולדנו ביום האירוע.

5. בהתייחס לכל האמור קבע בית המשפט כי הודעותיו של המתלונן מבססות היטב את הנטען בכתב האישום, והודעות אלה זוכות למספר חיזוקים מראיות חיצוניות ובלתי תלויות זו בזו. בית המשפט ציין בהקשר זה כי מרינה דוברובסקי (להלן: מרינה), חברתו של המתלונן, העידה כי העורר איים עליו שיפגע בבנו וכי הוא מסוכן, אף שלא ידעה דבר על האירוע שהתרחש בדירתו של טולדנו; אדיר טרבלסי, חברו של המתלונן, סיפר בהודעתו כי הלווה למתלונן סך של 1,000 ש"ח לאחר שהאחרון מסר לו כי הוא נזקק לכסף בדחיפות ונראה לחוץ; נחמן אהרון, אחיו של המתלונן (להלן: נחמן), סיפר בהודעתו כי המתלונן ביקש ממנו כסף מספר פעמים כדי ש"יציל אותו". נחמן הוסיף והעיד כי המתלונן סיפר לו שהוא נלקח לבית בירושלים בידי אנשים מרמלה, והם רצו ממנו כסף והכו אותו; במכשיר הטלפון הנייד של נחמן נמצאו מספר הודעות טקסט שנשלחו לו בידי המתלונן המעידות על צורך דחוף בכסף ועל פחד מבעלי החוב; חיזוק נוסף לגרסת המתלונן נמצא בשיחות בין העורר למתלונן שהוקלטו באמצעות האזנות סתר בהן דרש העורר מהמתלונן כי ישלם לו סך של 9,000 ש"ח. בית המשפט קבע עוד כי משקיימת תשתית ראייתית לכאורית להוכחת המיוחס לעורר הרי שקמה עילה למעצרו שכן עבירות הסחיטה מעידות על מסוכנות מבצען וטבוע בהן חשש להשפעה על עדים ולשיבוש הליכי משפט. בית המשפט ציין כי לעורר שורה ארוכה של הרשעות קודמות בעבירות אלימות וכי מרחף מעליו מאסר על תנאי בן שישה חודשים שהוא בר הפעלה בתיק זה. בית המשפט ציין עוד כי תסקיר המעצר שהוגש בעניינו של העורר הוא שלילי וכי שירות המבחן מצא כי הסיכון הנשקף ממנו הוא גבוה ואין בחלופות המעצר שהוצעו כדי להפחית מן הסיכון הנשקף ממנו. נוכח כל זאת הורה בית המשפט על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

מכאן הערר שלפני.

נימוקי הערר

6. העורר טוען – באמצעות בא כוחו, עו"ד צח נצר – כי בראיות להוכחת המיוחס לו חל כרסום של ממש אשר ראוי כי יוביל לשחרורו לחלופת מעצר. במסגרת זאת טוען העורר כי קיימות סתירות משמעותיות בין ההודעות השונות שמסר המתלונן במשטרה וכי התמונה הראייתית העולה מחלק מהודעותיו היא תמונה ראייתית שונה מזו המופיעה בכתב האישום ולפי תמונה זו לא פעל העורר בדרך כוחנית כדי לגבות את חובו. העורר מוסיף וטוען כי תוכן שיחת טלפון שהתקיימה בין העורר למתלונן והוקלטה באמצעות האזנת סתר (שיחה מספר 121) מחזקת את התמונה הראייתית החלופית וממנה עולה כי העורר שוחח עם המתלונן בכבוד ולא איים עליו. כן טוען העורר כי מתוכן שיחה שהתקיימה בין המתלונן לחברו גיא עולה כי לא הופעלה אלימות כלפי המתלונן וכי המסרונים הרבים אותם שלח בזמן שהיה בדירתו של טולדנו והודעתו של אמו של המתלונן במשטרה מצביעים על כך שהמתלונן הפעיל מניפולציות על בני משפחתו בכדי לקבל את הכסף אותו הוא חייב. העורר מוסיף וטוען כי המסרונים שהוחלפו בין המתלונן לבין מרינה תומכים גם הם בתמונה הראייתית החלופית.

העורר טוען גם כי המתלונן הוא אדם ש"קופת שרצים תלויה על צווארו" ויש ספק באמינותו נוכח חקירה פלילית בגין עבירות חמורות המתנהלת בעניינו כיום. עוד טוען העורר כי כל הרשעותיו הקודמות פרט לאחת היו בין השנים 2002-2000 ובגין עבירות אלה המליץ באותה עת שירות המבחן להשית על העורר עונש מאסר שירוצה בדרך של עבודות שירות כמו גם צו מבחן לפרק זמן של שנה. העורר מציין כי נמנע מלעמוד לפיקוח שירות המבחן והימנעות זאת מהווה כעת מכשול עבורו ויש לה משקל מכריע בהמלצתו כיום. כן מציין העורר כי מאז 2007 לא נפתחו לו תיקים פליליים. לכן, טוען העורר, שגה בית המשפט כאשר נמנע מלבחון את חלופת המעצר שהוצגה לפניו. נוכח כל זאת מבקש העורר כי בית משפט זה יורה לבית המשפט המחוזי לבחון את אפשרות שחרורו לחלופת מעצר שיהיה בה כדי לאיין את מסוכנותו.

תגובת המשיבה

7. המשיבה – באמצעות בא כוחה, עו"ד איתמר גלבפיש –מציינת כי הפרשה בה מעורב העורר היא סכסוך בין עבריינים, ואין מחלוקת על כך שגם המתלונן מעורב בפלילים. לעניין הסתירות לכאורה בין הודעותיו השונות של המתלונן, טוענת המשיבה כי הסתירה בין ההודעה הראשונה של המתלונן להודעותיו המאוחרות נובעות מחששו מהעורר. המשיבה מצביעה על הודעתו של האח נחמן ועל המסרונים שהועברו בינו לבין המתלונן כחיזוקים משמעותיים לגרסת המתלונן. המשיבה מפנה עוד לעדותו של אדיר טרבלסי ולעדותו של גיא כהן המחזקות לדבריה גם הן את גרסת המתלונן. המשיבה מוסיפה וטוענת כי שיחות שהוקלטו באמצעות האזנת סתר וביניהן השיחה שהתנהלה ביו המתלונן לבין מרינה בה סיפר שהוכה, וכך גם בשיחה שהתנהלה בינו לבין נחמן מאמתות ומחזקות את גרסת המתלונן לפיה הוכה בידי העורר. המשיבה טוענת כי על פי ההלכה, סתירות בין הודעותיו של המתלונן ובעיות באמינותו ככל שאלה קיימות ייבחנו בהליך העיקרי, ולצורך השלב הנוכחי קיימות די והותר ראיות לכאורה כדי להוכיח את המיוחס לעורר.

8. בהתייחס לאפשרות לשחרורו של העורר לחלופת מעצר, מציינת המשיבה כי בית המשפט אינו נוטה לשחרר נאשמים בעבירות מהסוג המיוחס לעורר; כי תסקיר שירות המבחן שהוגש בעניינו הוא שלילי לחלוטין; וכי התסקיר מצביע על בעיות בחלופת המעצר עצמה. כן מציינת המשיבה כי לעורר יש עבר פלילי והוא הפר את אמונו של בית המשפט בהליך קודם. המשיבה מציינת בהקשר זה כי כנגד העורר נפתח תיק פלילי בשנת 2010 בגין החזקת סמים ובגין שיבוש הליכי משפט. נוכח כל זאת מבקשת המשיבה כי בית המשפט ידחה את הערר על שני חלקיו.

תשובת העורר

9. העורר טוען כי המפקחות שהוצעו על ידו הן מפקחות טובות וכי בתיק שנפתח בעניינו בשנת 2010 הוא אכן נעצר ושוחרר אך לא הוגש נגדו כתב אישום.

דיון והכרעה

10. לאחר שעיינתי בערר על כל נספחיו ולאחר ששמעתי את טענות הצדדים בדיון שהתקיים לפני, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערר להידחות.

11. העורר אינו חולק למעשה על קיומן של ראיות לכאורה להוכחת העבירות המיוחסות לו, אך טוען בנוגע לחולשת ראיות לכאורה אלה ובנוגע למהימנותן. כידוע, ראיות לכאורה כשמן כן הן - מדובר בבחינה לכאורית של הראיות בטרם עברו את כור ההיתוך של ההליך הפלילי. משכך, בחינת קיומן של ראיות לכאורה בשלב ההכרעה בנוגע למעצר עד תום ההליכים אינה צריכה להתייחס למהימנות העדים ולמשקל שיש לתת לגרסאותיהם [ראו למשל: בש"פ 4211/09 עליה נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 24.5.2009), בפסקה 17 להחלטתי]. לכן, איני נדרש לטענות העורר הנוגעות לטענות הנוגעות לאמינותו של המתלונן.

12. הראיות הלכאוריות המרכזיות להוכחת המיוחס לעורר הן הודעותיו של המתלונן. כבר בהודעתו הראשונה מיום 16.4.2012 (להלן: ההודעה הראשונה) סיפר המתלונן כי חשש מהעורר והבין כי הוא "בבעיה גדולה" והוא עלול לסבול מאלימות אם לא ישיב את חובו לעורר (שורות 181-172 להודעה הראשונה). אכן, המתלונן טען תחילה כי העורר לא הכה אותו (ראו: שורות 390-389 להודעה הראשונה) אך כבר בהודעתו השנייה מיום 17.4.2012 (להלן: ההודעה השנייה) תיאר בפירוט כיצד איים עליו העורר ברצח ואף הכה אותו (שורות 94-67 להודעה השנייה). המתלונן גם הסביר כי לא סיפר על כל מעשיו של העורר בהודעתו הראשונה כיוון שחשש כי העורר יירצח אותו (שורות 99-95 להודעה השנייה). המתלונן המשיך וסיפר בצורה מפורטת על מעשיו של העורר גם בהודעתו השלישית מיום 17.4.2012 וכן בהודעתו החמישית מיום 23.4.2012. להודעותיו של המתלונן מתווספים המסרונים ששלח המתלונן לנחמן בהם סיפר כי הוא חושש לחייו אם לא ישיב את חובו; הודעתו של נחמן בה העיד כי המתלונן סיפר לו שהוכה בידי "אנשים מרמלה" שהביאו אותו לבית בירושלים ורצו ממנו כסף (יצויין כי העורר הוא תושב איזור רמלה); שיחה בין מרינה למתלונן מיום האירוע שהוקלטה באמצעות האזנת סתר (שיחה מספר 80) בה סיפר המתלונן כי הוכה ואוים על רקע חוב כספי; שיחה בין המתלונן לנחמן (שיחה מספר 81) מאותו מועד בה סיפר המתלונן כי "אכל פצצות לפנים" על רקע חוב כספי; שיחה בין העורר למתלונן (שיחה מספר 111) בה איים העורר על המתלונן כי "ארצח לך את הילד"; והודעתו של אדיר טרבלסי שסיפר כי הלווה למתלונן 1,000 ש"ח כיוון שהמתלונן סיפר לו כי הוא צריך כסף בדחיפות והיה נראה לחוץ.

13. אם כן, הודעות העורר נתמכות לכאורה בתוספות ראייתיות משמעותיות, חיצוניות ובלתי תלויות. אכן, בהודעתו הראשונה לא תיאר המתלונן את מלוא מסכת האירועים אותה גלל לאחר מכן, אך הוא נתן לכך הסבר ומכל מקום איני סבור כי יש בכך כדי לכרסם בתשתית הראייתית בעת הזו. כמו כן, השיחה השנייה שהתנהלה בין העורר למתלונן והוקלטה בהאזנת סתר (שיחה 121) אכן נראית כ"ידידותית" יותר מהשיחה שקדמה לה (שיחה 111) אך גם היא נסובה סביב חובו של המתלונן לעורר והלחץ בו נתון המתלונן כדי להחזיר את החוב. לפיכך סבורני כי גם בשיחה זו אין כדי לכרסם בתשתית הראייתית בשלב זה. נוכח כל זאת, סבורני כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת המיוחס לעורר.

14. המעשים המיוחסים לעורר הם חמורים, ובית משפט זה עמד כבר פעמים רבות על כך שבעבירה של סחיטה באיומים גלומה מעצם טבעה ואופייה מסוכנותו של הנאשם [ראו למשל: בש"פ 11271/03 מדינת ישראל נ' אלפרון, פ"ד נח(2) 406, 410 (2003)]. כמו כן, עבירת הסחיטה באיומים, מעצם טיבה, מעלה את החשש מפני שיבוש הליכי משפט בדרך של הטלת מורא על קורבן העבירה [ראו: בש"פ 2938/05 גזאוי נ' מדינת ישראל – משטרת ישראל (לא פורסם, 10.4.2005); בש"פ 6245/10 מרקוס נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 21.9.2010), בפסקה 12 להחלטתי] וזאת במיוחד כאשר מדובר בעבירות סחיטה הכוללות גם אלימות. כידוע, עבירות של סחיטה באיומים אינן מתאימות בדרך כלל לחלופות מעצר [בש"פ 4120/11 ‏ דדוש נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 6.6.2011), בפסקה 14 להחלטתי]. במקרה דנא, לעורר עבר פלילי הכולל הרשעות קודמות בעבירות אלימות ובאיומים וכן מרחף מעליו מאסר מותנה בן 6 חודשים הניתן להפעלה בתיק זה. בנוסף, תסקיר המעצר שהוגש בעניינו הוא שלילי ועולה ממנו כי הסיכון שנשקף מהעורר הוא גבוה. בנסיבות אלה סבורני כי צדק בית המשפט המחוזי כאשר הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים.

15. סוף דבר: הערר נדחה.

ניתנה היום, י"ד בסיון תשע"ב (4.6.2012).