עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 4159/13

עו"ד? הצטרף לאינדקס חינם

בבית המשפט העליון

בש"פ 4159/13

לפני:

כבוד השופט א' שהם

המבקשת:

מדינת ישראל

נ ג ד

המשיב:

שלמה טזזו

בקשה להארכת מעצר, לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996

תאריך הישיבה 16.6.2013

בשם המבקשת: עו"ד איתמר גלבפיש

בשם המשיב: עו"ד חן מאירי

החלטה

1. לפניי בקשה להארכת מעצרו של המשיב ב-90 ימים נוספים, החל מיום 16.6.2013, או עד למתן פסק דין בת"פ 36536-09-12, בבית-משפט השלום בנצרת, לפי המוקדם. זאת, לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים).

2. ביום 16.6.2013, נערך לפניי דיון בבקשה להארכת מעצרו של המשיב, ובסופו נעניתי לבקשה והוריתי על הארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים, החל מיום 16.6.2013. להלן יפורטו הנימוקים להחלטתי זו.

כתב האישום שהוגש נגד המשיב

3. נגד המשיב ונאשם נוסף, הוגש לבית-משפט השלום בנצרת כתב אישום מתוקן המייחס להם 15 אישומים, בגין ביצוע שורת עבירות שונות, כמפורט להלן: 2 עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); 15 עבירות של גניבת כרטיס חיוב, לפי סעיף 16 לחוק כרטיסי חיוב, התשמ"ו-1986 (להלן: חוק כרטיסי חיוב), בקשר עם סעיף 29 לחוק העונשין; 15 עבירות של הונאה בכרטיס חיוב, לפי סעיף 17 לחוק כרטיסי חיוב, בקשר עם סעיף 29 לחוק העונשין; 8 עבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 415 סיפא, בקשר עם סעיף 29 לחוק העונשין; 11 עבירות של התחזות לאחר בכוונה להונות, לפי סעיף 441 רישא, בקשר עם סעיף 29 לחוק העונשין; ו-10 עבירות של ניסיון לקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 415 סיפא, בקשר עם סעיפים 25 ו-29 לחוק העונשין.

4. בקצירת האומר אציין, כי מעובדות כתב האישום המתוקן עולה, כי עובר ליום 25.3.2012, קשרו המשיב ושותפו לכתב האישום המתוקן (להלן: הנאשם 2) קשר לקבל במרמה טובין, מבתי עסק שונים, באמצעות כרטיסי אשראי השייכים לאחרים, ותוך שימוש בפרטיהם האישיים של אותם בעלי הכרטיסים, אשר הגיעו לידיהם. עוד עולה מעובדות כתב האישום המתוקן, כי במועד הרלוונטי למעשים אלה, ריצה הנאשם 2 עונש מאסר בבית-הסוהר "שיטה", ומשכך, המשיב הוא שביצע בפועל את מרבית הפעולות, שנועדו לשם קידום מטרת הקשר.

לגופם של דברים, כתב האישום מתאר מסכת של חמישה-עשר אירועים שבמסגרתם ביצעו המשיב ושותפיו מעשי מרמה והונאה באמצעות עסקאות טלפוניות בהן ביקשו לרכוש סחורות יקרות ערך בכרטיסי אשראי לא להם, שאת פרטיהם הם השיגו בדרך שאינה ידועה למאשימה. המדובר בעסקאות שבוצעו, או שהיתה כוונה לבצען בסכום המתקרב ל-800,000 ₪.

להשלמת התמונה יוער, כי בכתב האישום המקורי נכלל גם נאשם שלישי (להלן: הנאשם 3), אשר בשלב מסוים הופרד עניינו מעניינם של המשיב והנאשם 2.

5. בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המאשימה בקשה לעצור את המשיב ואת יתר שותפיו, עד לתום ההליכים המשפטיים בעניינם. בבקשתה טענה המאשימה, כי יש בידיה ראיות לכאורה להוכחת אשמתם של המשיב ושותפיו בעבירות המיוחסות להם. כך, בין היתר, מנתה המאשימה את הודעותיהם של המתלוננים ושל נציגי חברת האשראי; את קיומם של מחקרי תקשורת מפלילים; ואת הודאתו החלקית של הנאשם 3.

אשר לעילת המעצר, נטען, כי חומרת העבירות המיוחסות למשיב ולשותפיו, כמו גם מספר העבירות המיוחסות להם; נסיבות ביצוען; ואינטנסיביות המעשים, מעידים כולם על המסוכנות הרבה הנשקפת מהם לשלום הציבור ולביטחון רכושו, מסוכנות המקימה עילת מעצר מכוח סעיף 21(א)(1)(ב) לחוק המעצרים. עוד נטען, כי עבירות המִרמה המיוחסות למשיב ולשותפיו מקימות, מעצם טיבן, חשש להשפעה על עדים ולשיבוש מהלכי משפט, כאמור בסעיף 21(א)(1)(א) לחוק המעצרים. בהמשך, עמדה המבקשת על עברו הפלילי של המשיב, אשר באמתחתו שלל הרשעות בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע; זיוף בכוונה לקבל דבר; שימוש במסמך מזויף; ומעל ל-140 עבירות של מִרמה בנסיבות מחמירות. בגין עבירות אלה, נגזרו על המשיב 5 חודשי מאסר לריצוי בפועל, ו-7 חודשי מאסר מותנה, בר הפעלה בעבירות שבכתב האישום, דבר שלא הרְתיעוֹ מלשוב ולבצע עבירות מרמה, כמפורט לעיל.

על יסוד האמור לעיל, התבקש בית-משפט השלום להורות על מעצרו של המשיב עד לסיום ההליכים במשפטו.

מהלך הדיונים בבקשה לעצור את המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים בעניינו

6. הדיון בבקשה למעצרם של המשיב ושל שותפיו נקבע ליום 16.9.2012. ואולם, לבקשת המשיב (ויתר הנאשמים), נדחה הדיון בבקשה במספר ימים, זאת, בין היתר, לשם הסדרת ייצוגו המשפטי של המשיב. באותו מעמד, האריך בית-המשפט את מעצרו של המשיב עד להחלטה אחרת. ביום 20.9.2012, התייצב עו"ד מאיר מורגנשטרן, בא-כוחו דאז של המשיב, לדיון בבקשה למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים במשפטו, וביקש אורכה נוספת לשם בחינת חומר החקירה בתיק, ועל-מנת לקבל החלטה סופית בדבר ייצוגו של המשיב. בית-המשפט נעתר לבקשה, וקבע את הדיון ליום 15.10.2012, אך עו"ד מורגנשטרן לא התייצב במועד זה, אלא ביקש, באמצעות באת-כוח המאשימה, לדחות את הדיון, תוך שהוא מודיע, כי הוא מסכים לקיומו של "ניצוץ ראייתי", להוכחת אשמתו של המשיב בעבירות המיוחסות לו. בית-המשפט נעתר, פעם נוספת לבקשת הסנגור, ודחה את המשך הדיון בבקשת המדינה, ליום 28.10.2012. ואולם, גם לדיון זה לא התייצב עו"ד מורגנשטרן בשל התחייבויות אחרות, וביקש לדחות את מועד הדיון. בית-משפט השלום הביע אי-נחת מהתנהלותו ה"בלתי נסבלת" של עו"ד מורגנשטרן, אך בלית ברירה, נדחה הדיון ליום המחרת. למחרת, התייצב עו"ד מורגנשטרן לדיון, והמאשימה הציגה את טיעוניה בעניין המעצר ואת חומר הראיות הרלוונטי. עו"ד מורגנשטרן טען, כי אמנם קיימת תשתית של ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של מרשו בעבירות המיוחסות לו, אך עוצמתן של ראיות אלה אינה עוד כֹּה גבוהה. בהמשך, ביקש הסנגור כי המשיב יישלח לקבלת תסקיר מעצר. בית-משפט השלום החליט לדחות את המשך הדיון ליום 12.11.2012, לשם מתן החלטה בנוגע לקיומן של ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב בעבירות המיוחסות לו, וכן בדבר קיומה של עילת מעצר נגדו. עוד הוסיף בית-המשפט, כי במידה שיימצא כי קיימת תשתית ראייתית ואף עילת מעצר, ייקבע דיון נוסף לשם בחינת האפשרות לשחרר את המשיב לחלופת מעצר.

ואולם, גם לדיון שנקבע ליום 12.11.2012, לא הופיע עו"ד מורגנשטרן, ללא כל התראה או הודעה מוקדמת. חרף היעדרותו של הסנגור, החליט בית-משפט השלום לדון בבקשה להארכת מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים בעניינו. לאחר שבחן את התשתית הראיתיית שהונחה בפניו, מצא בית-המשפט, כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום. בהתייחסו למסוכנות הנשקפת מהמשיב, קבע בית-משפט קמא, לאחר שעמד על אופי העבירות, מושא כתב האישום, ועל נסיבות ביצוען, כי "[...] בענייננו [...], קיימות ראיות לכאורה לפעילות מתוכננת, מאורגנת, מתוחכמת, ושיטתית של המשיב ושותפיו להוצאת כספים בהיקף עצום מידיהם של קורבנות תמימים [...], תוך גילוי אטימות מוחלטת לזכויותיהם של אנשים תמימים [...], והכל למען השגת כסף קל במהירות האפשרית [...], גם אם המשיב נהג כפי שנהג מתוך מצוקה, מלמד הוא על עצמו כי הוא מהווה סכנה לציבור, שכן אותם מניעים שעמדו ביסוד מעשיו כשעשה אותם קיימים גם כיום ביתר שאת, והחשש שמא ינצל את שחרורו לשם המשך מעשי ההונאה והגזילה הוא חשש ממשי ביותר". חיזוק לקביעה זו, מצא בית-משפט השלום גם בעברו הפלילי המכביד של המשיב, ובהחלטתו לשוב לסורו, חרף העובדה שמעל לראשו ריחף עונש מאסר מותנה, בר הפעלה בתיק זה. בית-משפט השלום הוסיף עוד, כי מהות האישומים בעניינו של המשיב, מעלה את החשש כי בידי המשיב קיימים פרטיהם האישיים של מרבית עדי התביעה, ולפיכך, יש יסוד לחשוש משיבוש מהלכי משפט מצידו של המשיב.

בהתאם לאמור בהחלטתו מיום 29.10.2012, הורה בית-משפט השלום על עריכת תסקיר מעצר בעניינו של המשיב, טרם שתתקבל החלטה בבקשה להארכת מעצרו עד לתום ההליכים המשפטיים בעניינו.

יצויין, כי בדיון שנערך ביום 15.10.2012, הודיעו הצדדים לבית-משפט השלום, כי הגיעו להסכמה בדבר שחרורו של הנאשם 2 ממעצר בתיק זה, לאור קיומה של פקודת מאסר תקפה וצו מעצר תקף, אשר עמדו נגדו בתיקים אחרים.

7. ביום 26.11.2012, הוגש תסקיר מעצר בעניינו של המשיב, בו ציין שירות המבחן, בין היתר, כי "[...] כל זמן [שהמשיב] יתקשה להכיר ולבטא את חולשותיו, סיטואציות מורכבות בחייו, דפוסי התנהגות בעייתיים או מכשילים בחייו [...], יתקשה בפיתוח מוקד שליטה פנימי, קיימת רמת סיכון גבוהה להישנות התנהגות עוברת חוק". ביום 13.12.2012, הוגש לבית משפט השלום תסקיר מעצר משלים בעניינו של המשיב, בו נבחנה האפשרות לשחררו לחלופת מעצר בבית הוריו. שירות המבחן עמד בתסקירו על המתחים הקיימים בין המשיב לבין אביו; על חוסר מסוגלותה של אימו של המשיב לפקח עליו כראוי; ועל אי-יכולתה למנוע הישנותה של פעילות פורעת חוק מצידו של בנה. במצב דברים זה, המליץ שירות המבחן שלא לשחרר את המשיב לחלופת המעצר המוצעת בבית הוריו.

8. ביום 16.12.2012, הודיע עו"ד מורגנשטרן לבית-משפט השלום, כי יעדר מהדיון הקבוע לאותו היום וביקש כי בית-המשפט ישחררו מייצוגו של המשיב. לנוכח הסכמת המשיב, ומצבו הרפואי של עו"ד מורגנשטרן, נעתר בית-המשפט לבקשה, ודחה את הדיון לתקופה של כשבועיים ימים, כדי לאפשר למשיב להסדיר את ייצוגו המשפטי. ביום 31.12.2012, הודיעה עו"ד חן מאירי לבית משפט השלום, כי קיבלה על עצמה את ייצוגו של משיב בתיק זה, ועתרה לדחיית מועד הדיון, לשם לימוד חומר החקירה בתיק, ובית-משפט השלום נעתר לבקשה.

ביום 5.2.2013, התקיים בבית-משפט השלום דיון בבקשה להורות על מעצרו של המשיב, אליו לא התייצבה עו"ד מאירי, אך היא נתנה את הסכמתה הטלפונית להמשך מעצרו של המשיב עד להחלטה אחרת, בציינה כי התיק העיקרי נקבע לגישור. בית-משפט השלום נעתר לבקשה, והורה על המשך מעצרו של המשיב עד להחלטה אחרת, לאחר שקבע, כי "בשלב זה לא מצאתי לנכון לקבוע דיון המשך במסגרת תיק זה".

מהלך הדיונים בתיק העיקרי

9. התנהלותם המתוארת של המשיב ושל באי-כוחו, אפיינה גם את מהלך הדיונים בתיק העיקרי. ביום 11.10.2012, לא הופיעו באי-כוחם של המשיב ושל שותפיו לכתב האישום, לדיון הקראה בתיק העיקרי, ולפיכך נאלץ בית-המשפט לדחות את המשך הדיון ליום 23.10.2012. ברם, בפתח דיון זה, פנה עו"ד מורגנשטרן לבית המשפט בבקשה לדחיית הדיון, לשם השלמת חומר החקירה בתיק. באותו מעמד, הוקרא כתב האישום למשיב ולשותפיו, אך המשך הדיון נדחה להקראה נוספת, ביום 1.11.2012. ואולם, לדיון זה, וגם לדיון שנקבע תחתיו, לא התייצב בא-כוחו של המשיב. בלית ברירה, ולאחר שבאת-כוחו של הנאשם 2 ביקשה לכפור באשמה, ואילו הנאשם 3 עמד על בקשתו להפריד את הדיון בעניינו, קבע בית-המשפט ישיבת הקראה נוספת ליום 4.12.2012. ואולם, באותו היום, בטרם התקיימה הקראת כתב האישום, העלה עו"ד מורגנשטרן, לראשונה, טענת פסלות נגד המותב אשר ישב בדין, וזאת לנוכח היכרותו האפשרית של המותב עם אחד העדים. בית-המשפט נעתר לבקשה, והתיק נקבע להקראה בפני מותב חדש. ביום 24.12.2012, התייצב המשיב לדיון בעצמו, מאחר שעו"ד מורגנשטרן שוחרר מייצוגו. באותו מעמד, כפרו המשיב והנאשם 2 בעבירות המיוחסות להם בכתב האישום, והתיק נקבע להקראה נוספת בעניינו של המשיב. ביום 27.12.2012, התייצב המשיב לדיון כשהוא מלווה בבאת-כוחו הנוכחית, עו"ד חן מאירי, ולאחר שכתב האישום הוקרא לו, פעם נוספת, כפר המשיב, כפירה כללית, באישומים המיוחסים לו. בית-המשפט קבע כי עו"ד מאירי תעביר לבית-המשפט את כפירתו המפורטת של המשיב בתוך 10 ימים. בסופו של דיון זה, קבע בית-משפט השלום שלושה דיוני הוכחות בתיק (26.2.2013; 11.4.2013; 21.4.2013), ובמקביל, העביר, לבקשת הצדדים, את התיק לגישור.

ביום 3.1.2013, ביקשה עו"ד מאירי מבית-המשפט אורכה להגשת מענה מפורט לכתב האישום, ובית-המשפט נעתר לבקשה. ביום 13.2.2013, בוטל דיון ההוכחות הראשון אשר נקבע בתיק העיקרי, לאור בקשתה של באת-כוח הנאשם 2. ביום 12.3.2013, לאור החלפה נוספת של המותב בתיק העיקרי, התבטלו מועדי ההוכחות שלעיל, ונקבעו תחתם שלושה מועדים חדשים לשמיעת ראיות (22.5.2013; 27.5.2013; 29.5.2013).

10. ביום 19.3.2013, נערכה ישיבת גישור בין הצדדים, ואולם, גם לישיבה זו לא הופיעה עו"ד מאירי, ובשל כך נאלץ בית-המשפט לדחות את ישיבת הגישור בכחודש ימים נוסף. לאחר שהתקיימה לבסוף ישיבת הגישור, הודיעו הצדדים כי הליך הגישור נכשל, ולפיכך חזר התיק לשמיעת ראיות. באותו מעמד, הודיעו הצדדים לבית-המשפט, כי הגיעו להסדר טיעון בעניינו של הנאשם 3. בית-המשפט קיבל את הסדר הטיעון, והרשיע את הנאשם 3, על יסוד הודאתו, בעובדות כתב האישום המתוקן אשר הוגש נגדו.

11. ביום 20.5.2013, לאחר שנכשלו הליכי הגישור, פנתה עו"ד מאירי לבית-משפט השלום בבקשה, כי יבטל את דיון ההוכחות הקרוב, וזאת כדי לאפשר לצדדים למצות מגעים לקראת הסדר טיעון בעניינו של המשיב. ביום 22.5.2013, התקיימה בבית-משפט השלום ישיבת תזכורת, אליה לא הגיעה עו"ד מאירי, והמאשימה הודיעה, כי הצדדים מצויים בעיצומו של משא ומתן לקראת הסדר טיעון, וכי עו"ד מאירי נתנה את הסכמתה להארכת מעצרו של המשיב בשלושה חודשים, ככל שיזדקקו לכך. למחרת היום, הודיעה המאשימה לבית-המשפט, כי הצדדים לא הגיעו להסכמה בעניינו של המשיב, ולפיכך ביקשה לקיים את דיוני ההוכחות אשר נקבעו בתיק, כמתוכנן. ברם, ביום 26.5.2013, פנתה עו"ד מאירי לבית-משפט השלום בבקשה לדחיית מועדי ההוכחות אשר נקבעו בתיק, וזאת בשל כוונתה לצאת באותם מועדים, לכנס השנתי של לשכת עורכי הדין באילת. עו"ד מאירי, הוסיפה בפנייתה כי "בנסיבות בהן ממילא בתיק זה כ-70 עדי תביעה, שמיעת התיק לא תסתיים לפני תום שנת המשפט הנוכחית וממילא בטרם יחלפו תשעה חודשים ממועד הגשת כתב האיום כנגד [המשיב]". ולפיכך, ציינה עו"ד מאירי בבקשתה, כי "לא תתנגד להסכמה להארכת מעצרו של [המשיב] ב-90 ימים נוספים ככל שהדבר מהווה מחסום להסכמתה לדחיית המועדים". בית-משפט השלום נעתר לבקשה.

בישיבת תזכורת שנערכה בבית-משפט השלום ביום 5.6.2013, טענה עו"ד מאירי, כי לשיטתה טרם מוצתה האפשרות לקיום הליכי גישור בתיק. המאשימה הביעה את הסכמתה לכך, אך ביקשה מבית-המשפט, כי בכל מקרה, ייקבעו מועדי הוכחות בתיק העיקרי. בנוסף, עתרה המאשימה, כי עו"ד מאירי תצהיר לפרוטוקול הדיון על הסכמתה להארכת מעצרו של מרשה בשלושה חודשים נוספים. עו"ד מאירי מסרה לבית-המשפט, כי היא תעביר הודעה בעניין "תוך 24 שעות", ואולם, מהחומר המונח בפניי עולה, כי הודעה זו מעולם לא ניתנה.

הבקשה להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים

12. בבקשה להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים טענה המבקשת, כי נגד המשיב קמה עילת מעצר מכוח סעיף 21(א)(1)(ב) לחוק המעצרים, לנוכח המסוכנות הנשקפת ממנו לשלום הציבור, הנלמדת מהשיטתיות ומהתחכום שבמעשיו, ומהזלזול בזכויותיהם של קורבנותיו התמימים. מסוכנותו של המשיב, כך נטען, נלמדת גם מעברו המכביד, הכולל, כאמור, מעל ל-140 הרשעות בגין ביצוע מעשי מרמה, שבעטיים הוא אף ריצה עונש מאסר בפועל, והושת עליו עונש מאסר מותנה, בר הפעלה, בתיק זה. עוד ציינה המבקשת, את עמדתו של שירות המבחן, אשר הדגיש את המסוכנות הרבה הנשקפת מהמשיב. בהמשך, הוסיפה המבקשת וטענה, כי מעצם טיבן וטבען של העבירות המיוחסות למשיב, הרי שקיים חשש כי הלה ישפיע על עדים וישבש מהלכי משפט. לפיכך קמה, כך נטען, עילת מעצר נוספת מכוח סעיף 21(א)(1)(א) לחוק המעצרים.

13. בהתייחסה להתנהלות ההליכים בתיק העיקרי, עמדה המבקשת על העובדה, כי הלכה למעשה, לא התקיימה עדיין בתיק זה, ולוּ ישיבת הוכחות אחת. זאת, כך נטען, לנוכח התנהלותם של באי-כוחו של המשיב, אשר פעם אחר פעם, בחרו שלא להופיע לדיונים בבית-המשפט או שעתרו לדחיית מועדי הדיון, מסיבות שונות ומשונות. המבקשת הדגישה בהקשר זה, את התנהלותה של עו"ד מאירי, אשר, בין היתר, הודיעה לבית-משפט השלום, כי תסכים להארכת מעצרו של מרשה בשלושה חודשים נוספים, הסכמה שממנה חזרה עו"ד מאירי, מבלי שהובהר הטעם לכך, ובהיעדר סיבה נראית לעין.

לפיכך, התבקשתי להאריך את מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים.

תגובת המשיב לבקשה

14. בדיון שנערך לפניי, לא היו בפי עו"ד מאירי תשובות מניחות את הדעת באשר לאופן התנהלותה במסגרת דיוני המעצר ובמסגרת התיק העיקרי, ובפרט בנוגע להסכמתה המפורשת, מיום 26.5.2013, להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים. את עיקר יהבה תלתה עו"ד מאירי בטענה, כי לנוכח שחרורו ממעצר של הנאשם 2, יש לשקול גם את שחרורו של המשיב מהמעצר. ברם, בא-כוח המבקשת, עו"ד איתמר גלבפיש, ציין, כי מדובר בטענה חסרת שחר, שכן, הנאשם 2 נתון במעצר או מרצה עונש מאסר, בגין מעורבותו בתיקים אחרים.

דיון והכרעה

15. הלכה היא בשיטת משפטנו, כי ההכרעה בבקשה להארכת מעצר מעבר לתשעה חודשים, נשענת על איזון בין הזכות לחירות העומדת לנאשם שעוד טרם הורשע בדין, לבין החובה להבטיח את שלום הציבור ואת ביטחונו, והצורך להבטיח את תקינות ההליך השיפוטי בעניינו של אותו נאשם (בש"פ 4103/13 מדינת ישראל נ' ז'גייר (17.6.2013)). משכך, על כפות המאזניים יונחו, מצד אחד, המסוכנות הנשקפת מהנאשם, כפי שזו נלמדת מחומרת העבירות המיוחסות לו ומנסיבות ביצוען; מעברו הפלילי של הנאשם; ומהחשש כי אותו נאשם ישבש את מהלכי המשפט בעניינו, באם ישוחרר לחלופת מעצר. מן הצד השני, יונחו על כפות המאזניים, מידת הפגיעה הצפויה בחירותו של הנאשם, כפי שזו נגזרת, בין היתר, מקצב התנהלות ההליך המשפטי, ומפרק הזמן שחלף מאז שאותו נאשם הושם במעצר. כך, שככל אשר מתארכים ההליכים המשפטיים בעניינו של נאשם פלוני, כך יטה בית-המשפט לשקול את שחרורו של אותו נאשם לחלופת מעצר (בש"פ 3343/13 מדינת ישראל נ' אוחיון (3.6.2013)). יחד עם זאת, וכפי שכבר קבעתי בעבר, עצם התמשכותם של ההליכים המשפטיים, אינה מהווה, כשלעצמה, סיבה מספקת לשם שחרורו של נאשם מן המעצר, אלא שעל בית-המשפט לעמוד על הסיבות שהביאו להתמשכות ההליך, כמו גם למועד סיומם הצפוי של ההליכים המשפטיים (בש"פ 3344/13 מדינת ישראל נ' קארוט (30.5.2013)).

16. מכאן אעבור לדון במסוכנות הנשקפת מן המשיב. דומה, כי אין צורך להרחיב בעניין זה, מעבר לדבריו של בית-משפט השלום, אשר ציין, כי בעניינו של המשיב "[...] קיימות ראיות לכאורה לפעילות מתוכננת, מאורגנת, מתוחכמת, ושיטתית של המשיב ושותפיו להוצאת כספים בהיקף עצום מידיהם של קורבנות תמימים [...], והכל למען השגת כסף קל במהירות האפשרית [...], [המשיב] מלמד על עצמו כי הוא מהווה סכנה לציבור, שכן אותם מניעים שעמדו ביסוד מעשיו כשעשה אותם קיימים גם כיום ביתר שאת, והחשש שמא ינצל את שחרורו לשם המשך מעשי ההונאה והגזילה הוא חשש ממשי ביותר". ואכן, עיון בכתב האישום מלמד, כי המשיב נטל, לכאורה, חלק מרכזי בשיטת מרמה מתוחכמת ושיטתית והוא פעל באינטנסיביות רבה על-מנת להוציא כספים ורכוש אחר מקורבנות תמימים, בהיקפים עצומים. בית-משפט זה קבע, לא אחת, כי עילת המסוכנות עשויה להתקיים גם במקרים בהם מיוחסות לנאשמים עבירות רכוש בלבד. כפי שציינה השופטת (כתוארה אז) ד' ביניש, בבש"פ 11136/03 מדינת ישראל נ' איטח (25.12.2003):

"בית משפט זה כבר קבע בעבר כי עילת המסוכנות עשויה להתקיים גם כאשר מיוחסות למשיבים עבירות רכוש בלבד, וזאת כאשר המסוכנות נלמדת מנסיבות ביצוע העבירות הללו, כך כאשר העבירות מבוצעות באורח שיטתי או בהיקף ניכר, או תוך התארגנות של מספר עבריינים, או תוך שימוש באמצעים מיוחדים ומתוחכמים" (ראו גם, בש"פ 2396/13 מדינת ישראל נ' קנרש (9.4.2013)).

17. הסוגיה העיקרית שבה ראוי להתמקד, נוגעת לקצב התנהלות ההליכים בתיק העיקרי. אין ספק כי הסיבה להתמשכות ההליכים בעניינו של המשיב נעוצה, רובה ככולה, בהתנהגותם של באי-כוחו של המשיב לאורך ההליך המשפטי בעניינו – החל מהליכי המעצר וכלה בתיק העיקרי. התנהלות זו, אשר תוארה בהרחבה לעיל, היא שהביאה לתוצאה העגומה, לפיה תשעה חודשים לאחר הגשת כתב אישום בתיק, לא נערכה עד כֹּה ולוּ ישיבת הוכחות אחת, ולא מצאתי ממש בהסבריה של באת-כוח המשיב, עו"ד חן מאירי, בנדון. עוד יש לתמוה על חזרתה של עו"ד מאירי מהצהרתה המפורשת, במסגרת בקשתה לבית-המשפט מיום 26.5.2013, שנועדה להביא לדחיית מועדי ההוכחות שנקבעו, לפיה היא לא תתנגד להארכת מעצרו של מרשה בתשעים ימים נוספים. עו"ד מאירי, לא הבהירה בדיון שנערך לפניי, על שום מה מצאה לחזור בה מהודעה זו, ולהטריח את בית-משפט זה בדיון עקר, בבקשתה של המדינה להאריך את מעצרו של המשיב ב-90 ימים נוספים.

18. לסיום אבקש לציין, כי מוטב היה לוּ פעל בית-משפט השלום במסגרת סמכותו, ועשה את כל הנדרש על-מנת שלא להגיע למצב הדברים המתואר לעיל, וזאת חרף התנהלותם הבלתי מקובלת של באי-כוחו של המשיב. במבט צופה פני עתיד, מן הראוי, כי בית-משפט השלום יעשה כל שניתן בכדי לקדם את ההליכים בתיק זה, ובתוך כך לקבוע מועדי דיונים בהיקף מספיק, לצורך השלמת דיוני ההוכחות בתיק.