עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 4123/11

עו"ד? הצטרף לאינדקס חינם

בבית המשפט העליון

רע"א 4123/11

בפני:

כבוד השופט ע' פוגלמן

המבקשת:

גילה ששון

נ ג ד

המשיבים:

1-21. עמית תמר ואח'

22. חיים אבל אליהו

בקשת רשות על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, ברע"א 4831-0-11, מיום 1.5.11, שניתן על ידי כבוד השופטת ע' צ'רניאק

בשם המבקשת: עו"ד אורנה ששון

החלטה

לפניי בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד השופטת ע' צ'רניאק) שבמסגרתו נדחתה בקשת רשות ערעור שהגישה המבקשת על החלטתו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כבוד השופטת ר' ניב) מיום 8.3.2009.

1. בשנת 2003 הוגשה על-ידי התובעות המקוריות, אשר אינן חלק מההליך שלפנינו, תביעה לפירוק שיתוף כנגד המבקשת והמשיבים בבקשה זו, בכל הנוגע לבניינים 126-125 בגוש 6883, חלקה 15 בתל אביב (להלן: המקרקעין). בשנת 2009, במסגרת התביעה, ניתן תוקף של החלטה להסכם פשרה בין המבקשת לבין המשיבים, שבמסגרתו התחייבו הצדדים לאשר הסכם שיתוף בקשר לזכויותיהם במקרקעין (להלן: הסכם הפשרה). בינואר 2011, הגישו המשיבים לבית משפט השלום, במסגרת התביעה המקורית לפירוק השיתוף, בקשה לפירוק שיתוף במקרקעין בדרך של התמחרות פנימית. הבקשה הופנתה כנגד המבקשת וכנגד המשיב 22 (להלן: אבל). במסגרת הבקשה, טענו המשיבים, בין היתר, כי המבקשת ואבל מסרבים לשתף עמם פעולה בבניית הבניינים ומסרבים לחתום על הסכם שיתוף עליו חתמו יתר בעלי הזכויות במקרקעין, זאת בניגוד להסכמה שהושגה בהסכם הפשרה.

2. ביום 6.3.2011, קיבל בית משפט השלום את הבקשה באופן חלקי, בכך שהורה על פירוק השיתוף, אך בדרך של מכירה לכל המרבה במחיר ולא בדרך של התמחרות פנימית. בית המשפט דחה את טענת המבקשת, שלפיה היה על המשיבים להגיש תביעה חדשה לביטול הסכם הפשרה שכן התביעה המקורית לפירוק השיתוף הסתיימה. בהקשר זה קבע בית המשפט, כי כיוון שמדובר בהליך של פירוק שיתוף במקרקעין, ההליך אינו מסתיים עד לפירוק הסופי של השיתוף ולכן ניתן לעיין מחדש בהחלטת הביניים שנתנה תוקף להסכם הפשרה ולשנות אותה בהתאם לנסיבות החדשות.

3. על החלטה זו הגישו המבקשת ואבל בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו. בית המשפט דחה את הבקשה וקבע, כי לא מצא מקום להתערב בהחלטתו הסבירה והמנומקת של בית משפט השלום. בית המשפט המחוזי קבע אף הוא, כי תביעת הפירוק לא הסתיימה עם מתן ההחלטה שנתנה תוקף להסכם הפשרה, שכן בפועל לא יושם ההסכם והשיתוף במקרקעין טרם פורק, וקבע, כי בית המשפט רשאי לבטל את החלטתו הקודמת לאחר שהשתכנע כי ישנן נסיבות חדשות המצדיקות זאת. עוד קבע בית המשפט, כי היות שהמבקשים בהליך שלפניו סירבו לחתום על הסכם שיתוף ובשל כך לא ייושמו הסכמי הפשרה, אין מקום להתערב בהחלטה להורות על פירוק השיתוף בדרך של מכירה למרבה למחיר.

4. מכאן הבקשה שלפניי. בגדרי הבקשה חוזרת המבקשת על הטענות שהעלתה בפני בית המשפט המחוזי וטוענת, בין היתר, כי בקשתה מעלה שתי שאלות משפטיות עקרוניות אשר מצדיקות דיון בפני ערכאה שלישית: הראשונה, האם ההחלטה לאשר את הסכם הפשרה בין הצדדים הינה החלטת ביניים דיונית, כפי שקבע בית משפט השלום, או שמא ניתן לראות בה כפסק דין סופי אשר לא ניתן לעיין בו מחדש עם שינוי הנסיבות, כפי שטוענת המבקשת; והשנייה, מה מידת הסופיות אשר יש ליחס להחלטת בית משפט השלום בבקשה לפירוק השיתוף, לצורך ההחלטה האם לאפשר דיון בפני ערכאה שלישית. עוד טוענת המבקשת, כי בית משפט השלום נתן את החלטתו מבלי לאפשר לה לחקור את המצהירים מטעם המשיבים, מבלי לקיים דיון בטענה העובדתית של המשיבים שלפיה היא הפרה את הסכם הפשרה, ומבלי להתייחס לעובדות ולטענות מהותיות שהעלתה. לטענתה, פגמים אלו שנפלו בהליך שהתנהל בבית משפט השלום עולים כדי עיוות דין המצדיק אף הוא דיון בפני ערכאה שלישית.

5. לאחר שבחנתי את הבקשה, כמו גם את החלטותיהן של הערכאות הקודמות, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. כידוע, הלכה היא כי רשות ערעור בגלגול שלישי תינתן במקרים שבהם מעלה הבקשה שאלה משפטית עקרונית אשר חשיבותה חורגת מן העניין שיש לצדדים הישירים בהכרעה במחלוקת (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982)). השאלות שמעלה המבקשת, על אף ניסיונה לשוות להן נופך עקרוני, אינן עונות על אמת מידה זו. קביעותיו של בית המשפט המחוזי במקרה זה תחומות לנסיבותיו של מקרה זה, ואין הן קובעות עקרונות כלליים, במידה המצדיקה דיון בפני ערכאה שלישית. מכל מקום, אף אם אניח לטובת המבקשת לצורך הדיון כי בית משפט המחוזי שגה – ויודגש כי מדובר בהנחה דיונית בלבד – אין בכך די כדי להצדיק מתן רשות ערעור בגלגול שלישי במקרה זה (ראו למשל: רע"א 4356/06 נביל נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ (לא פורסם, 18.6.2006)). טענת המבקשת שלפיה בית משפט השלום לא התייחס לחלק מטענותיה המרכזיות ולמסמכים שהגישה, אף היא אינה מצדיקה מתן רשות ערעור (ראו למשל: רע"א 478/88 בקר נ' שטרן, פ"ד מב(3) 679 (1988).

הבקשה נדחית, אפוא. משלא נתבקשה תגובה – אין צו להוצאות.

משכך, הדיון בבקשה לעיכוב ביצוע מתייתר.

ניתנה היום, ‏כ"ח באייר התשע"א (‏01.6.2011).