עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 4016/12

עו"ד? הצטרף לאינדקס חינם

בבית המשפט העליון

בש"פ 4016/12

לפני:

כבוד השופט נ' סולברג

העורר:

סוהייב בדראן

נ ג ד

המשיבה:

מדינת ישראל

ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 13.5.2012 במ"ת 38957-04-12 שניתנה על ידי כבוד השופט ר' שפירא

בשם העורר: עו"ד עלאא עתאמנה

בשם המשיבה: עו"ד ארז בן-ארויה

החלטה

1. ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט ר' שפירא) במ"ת 38957-04-12 מיום 13.5.2012, במסגרתה הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

עיקרי כתב האישום

2. נגד העורר הוגש כתב אישום בעבירה של הריגה. על-פי כתב האישום הגיש העורר ביום 3.4.2012 תלונה במשטרת עירון נגד המנוח ונגד אחיו מונדר (להלן: מונדר), על כך שהשניים היכו אותו בפטיש וגרמו לו לחבלות בראשו (להלן: התלונה). בעקבות התלונה, נעצרו מונדר והמנוח ביום 4.4.2012 בשעות הבוקר, נחקרו ושוחררו עוד באותו בוקר. בהמשך היום, בסמוך לשעה 17:50 כשהמנוח נסע על אופנועו, הגיע העורר מאחוריו והיכה אותו באמצעות חפץ קהה בראשו. כתוצאה מהמכה איבד המנוח את השליטה על האופנוע, נזק חמור נגרם לו במוחו, והוא מת.

החלטת המעצר עד תום ההליכים

3. בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המשיבה בקשה למעצר העורר עד תום ההליכים. העורר הכחיש כי נתן מכה כלשהי למנוח. לדברי העורר, המנוח האיץ את נסיעתו על-מנת לדרוס אותו. או אז הרים העורר קרש שהיה מתחתיו על מנת להרחיק את המנוח, אך המנוח איבד שליטה על האופנוע, החליק ונפל. בית משפט קמא בחן את חומר הראיות וקבע כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של העורר, בהסתמך בעיקר על אֵלו: ראיות לסכסוך קודם בין המנוח לעורר; הודאתו של העורר כי היה בזירת האירוע וכי אחז מקל בידו; דו"ח משטרתי המלמד שגורם אנושי גרם לתאונה. נקבע, כי בכל אלה יש כדי להקים מערך ראייתי נסיבתי לכאורי לפיו יש להטיל על העורר את האחריות למותו של המנוח. בית משפט קמא ציין עוד את הודעותיהם של שלושה עדי ראייה, קרובי משפחתו של המנוח, אשר מסרו כי שהו בסמוך למקום התרחשות האירוע וראו את העורר מכה את המנוח בראשו באמצעות מקל, וכתוצאה מכך איבד המנוח את שליטתו על האופנוע. בית המשפט מצא כי בשלב זה של ההליך, הודעות העדים מקימות תשתית ראייתית המבססת סיכוי של ממש להרשעת העורר. עוד קבע בית משפט קמא כי מעשי העורר מבססים עילת מעצר של מסוכנות, וכי מתקיימת גם עילת מעצר בשל החשש לשיבוש הליכי המשפט באמצעות הימלטות מאימת הדין, ובשל הקרבה למגורי העדים שיכולה לגרום לניסיון להשפיע על עדויותיהם. בית המשפט קבע כי בהתחשב בעילות המעצר וברמת המסוכנות של העורר אין מקום לבחון בשלב זה שחרור לחלופת מעצר, וכי ניתן יהיה לבחון חלופה שכזו לאחר שיעידו עדי הראיה ויוּסר החשש לניסיון של השפעה על עדויותיהם. על יסוד הטעמים הללו, הורה בית משפט קמא על מעצר העורר עד תום ההליכים.

טענות הצדדים

4. העורר משיג על קביעות בית משפט קמא לעניין התשתית הראייתית הלכאורית ולעניין חלופת המעצר. לטענתו, שגה בית משפט קמא כשקבע כי קיימות ראיות לכאורה אשר יש בהן כדי לאפשר את הוכחת אשמתו. העדים הקושרים אותו למעשים המיוחסים לו הם שני אחיו של המנוח וקרוב משפחה נוסף, ומדובר לטענת העורר בהודעות של צד מעוניין, והן מוּטוֹת לרעת העורר. עדי הראיה גם סותרים זה את זה, ואי אפשר ליתן אֵמוּן בדבריהם. כמו כן מציין העורר כי בתיק החקירה ישנה עדות ישירה של עדה נוספת, סעדה, אשר מסרה כי לא ראתה את העורר מכה את המנוח לפני נפילתו, ובכך יש כדי לחזק את גרסתו. העורר מוסיף וטוען כי לא ברורה סיבת מותו של המנוח, ויתכן כי מותו נגרם כתוצאה מהנפילה מהאופנוע ולאו דווקא מחמת מכה בראשו. לטענת העורר די בקשיים הללו כדי לכרסם בתשתית הראייתית הלכאורית שלחובתו.

5. באשר לעילת המעצר נטען כי שגה בית משפט קמא משקבע כי קיים חשש לשיבוש הליכי משפט על-ידי הימלטות מאימת הדין, שכן העורר הסגיר עצמו למשטרה בסמוך לקרוֹת האירוע לאחר שצצו שמועות על מעורבותו. כמו כן טוען העורר כי שגה בית משפט קמא כשקבע כי נסיבות העניין מצביעות על מסוכנות ברמה גבוהה אשר בעטיה אין מקום לשקול שחרור לחלופת מעצר. נתוניו האישיים מראים כי מדובר באדם נורמטיבי ואפשר ליתן בו אמון. עוד טוען העורר כי נסיבות האירוע אינן מלמדות על מסוכנות לכלל הציבור, שכן מסוכנותו, אם בכלל, מתייחדת למצבים נדירים שבהם הוא נתון לאיום חמור. לטענת העורר ניתן לאיין את מסוכנותו על-ידי שחרורו לחלופת מעצר הרחק ממקום מגורי משפחת המנוח, בצירוף תנאים מגבילים נוספים.

6. המשיבה סומכת ידיה על החלטת בית משפט קמא. ב"כ המשיבה טוען כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית להוכחת אשמת העורר. בכלל זאת, מציין ב"כ המשיבה את מכלול הראיות שעליהן עמד בית משפט קמא: הסכסוך הקודם בין המנוח לעורר; הודעות עדי הראיה; גרסתו המתפתחת של העורר; דו"ח בוחן תאונות דרכים; וחוות הדעת של המכון לרפואה משפטית. המשיבה טוענת כי המעשים המיוחסים לעורר מלמדים על מסוכנותו הגבוהה. לשיטתה, מסוכנותו הגבוהה של העורר והחשש שמא ינסה להשפיע על עדי התביעה צריכים למנוע את שחרורו לחלופת מעצר.

דיון והכרעה

ראיות לכאורה

7. לאחר שבחנתי את טענות העורר, אֵלו שבכתב ואֵלו שבעל-פה, ואת תשובת המשיבה, מצאתי כי מארג הראיות הקיים בתיק החקירה מקים תשתית ראייתית בכמות ובעוצמה שדי בה בשלב זה כדי לעמוד במבחן המשפטי של ראיות לכאורה להוכחת האשמה (בש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל, פ"ד נ (2) 133 (1996)). העורר אינו מכחיש כי היה בזירת האירוע במועד הרלבנטי, וכי היה ברשותו מקל. העורר מכחיש כי היכה את המנוח, אלם גרסאותיו בחקירה אינן מטיבות עִמו בשלב זה. בחקירתו הראשונה אישר העורר כי היה במקום האירוע, אך לדבריו הוא עבר שם במקרה כשחצה את הרחוב, ואז הבחין באופנוע שעליו רכב המנוח, כשהוא מידרדר במורד הרחוב. בחקירתו המאוחרת, לאחר שעוּמת עם חומר החקירה, שינה העורר את גרסתו וטען כי המנוח האיץ את מהירות נסיעתו על האופנוע, ואז הרים העורר קרש בניין שהיה מונח ברחוב, הניפוֹ לעבר המנוח, אשר נבהל ונפל מהאופנוע. בדיון בבית משפט קמא הוסיף העורר לגרסתו נדבך נוסף, והוא שהמנוח גם ניסה לדרוס אותו, ובתגובה לכך הרים העורר את הקרש על מנת להרתיעו. השוני בגרסאותיו של העורר, והעובדה שגרסתו נסתרת על-ידי הודעותיהם של עדי הראיה ואינה נתמכת בראיות אחרות כלשהן, מקשה בשלב זה לקבל את עמדת העורר בדבר הקשיים עליהם הצביע בחומר הראיות.

8. לא זו אף זו. התשתית הראייתית הלכאורית הקיימת בתיק היא בעלת עוצמה של ממש וזאת גם לנוכח הודעותיהם של שלושה עדי הראייה. אלה מסרו כי העורר נראה מכה במנוח באמצעות מוט או מקל על ראשו, דבר שגרם למנוח לאבד שליטה על האופנוע וליפול. ב"כ העורר טען להעדר מהימנות של הודעות אלו, לנוכח היותן הודעות של צד מעוניין וכן לנוכח סתירות שנמצאו בהן. אולם מדובר בטענות על מהימנות, שעתידות להתברר במסגרת ההליך העיקרי. על מנת לכרסם כרסום של ממש בפוטנציאל הראייתי, יש להצביע על סתירות של ממש המקעקעות את גרסאות העדים באופן שאי אפשר ליתן בהן אמון. יש לשכנע כי אין בכוחן של הראיות לבסס הרשעה מעבר לכל ספק סביר, וזאת לאחר שיעברו את כור ההיתוך של המשפט הפלילי (בש"פ 826/08 קיאל קשאש נ' מדינת ישראל (14.2.08)). בראייה זו ולאחר עיון בהודעותיהם של עדי הראיה, דעתי כדעת בית משפט קמא, כי אין בסתירות שעליהן הצביע ב"כ העורר כדי להפריך את הודעות העדים. ראשית, סבורני כי בשלב זה לא ניתן לדחות את עמדת התביעה לפיה השוני בין הודעות עדי הראיה נובע מנקודות המבט השונות של העדים ומכך כי כל עד מתאר את האירוע על-פי זכרונו ומזווית ראייתו. זאת מבלי לקבוע מסמרות, שכן משקלן של הראיות ייקבע כמובן על-ידי בית משפט קמא לכשידון בתיק העיקרי. שנית, השינויים עליהם הצביע ב"כ העורר, כגון היד שבה אחז העורר, במוט או במקל, אין בכוחם כדי לשמוט את הבסיס תחת התשתית הראייתית הלכאורית. כמו כן, דומני כי מהימנות גרסאותיהם של עדי הראיה מתחזקת לכאורה לאור העובדה שהודעותיהם נגבו בסמוך לקרות האירוע, ובשים לב לכך שגרסתם נתמכת בדו"ח בוחן התנועה המלמד כי גורם אנושי אחראי לתאונה. בנוסף, מצאתי כי גם בהודעתה של סעדה, אשר בה נתמך ב"כ העורר, יש תשתית הפועלת לכאורה גם לטובת התביעה. סעדה מסרה כי אומנם לא ראתה את העורר מכה את המנוח, אולם ראתה אותו יושב בזירת האירוע כשהוא אוחז במקל, ובסמוך לכך ראתה את המנוח נופל מאופנועו. גרסתה סותרת את טענת העורר כי הרים את המקל בתגובה לניסיונו של העורר לדרוס אותו, ונראה כי העורר היה מצוייד במקל מבעוד מועד.

לנוכח כל זאת, סבורני כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של העורר.

עילת מעצר וחלופה למעצר

9. מקובלת עליי עמדתה של המשיבה כי העבירה המיוחסת לעורר מלמדת על חשש של מסוכנות. ברם, חרף חומרת המעשים המיוחסים לעורר, הרי שמדובר באדם צעיר, עומדת לזכותו העובדה כי אין לו עבר פלילי, וכי מנעוריו ועד עתה קיים אורח חיים נורמטיבי. כיוצא בזה, המעשה המיוחס לעורר לכאורה אינו מלמד על תכנון או כי פעל במטרה להביא למותו של המנוח. ברקע יש לציין כי יום לפני האירוע הוכה העורר על-ידי המנוח ואחיו מכות נמרצות, גם בפטיש. דומה לכאורה כי אין מדובר בדרגה גבוהה של מסוכנות, ולא כלפי כולי עלמא. על פני הדברים אין לומר כי אין בנמצא חלופת מעצר שתוכל לאיין את מסוכנותו של העורר, ומכל מקום, יש להקדים בנסיבות העניין תסקיר מעצר למסקנה על אודות היתכנותה של חלופה למעצר. דומה כי גם את החשש מפני שיבוש מהלכי משפט ובריחה מאימת הדין יתכן וניתן להפיג במידה שתניח את הדעת באמצעות חלופת מעצר מתאימה. הדברים הללו יוכלו להישקל על בסיס מלוא הנתונים הצריכים לעניין, לאחר בחינה מקצועית של שירות המבחן, בכללה גם בדיקת יחסי משפחת המנוח ומשפחת העורר, על מנת להעריך את המסוכנות ואת החשש להשפעה על עדים לעת הזאת. ודוק: אינני מתווה ציוני דרך לשחרורו של העורר לחלופת מעצר, אלא קובע אך זאת ששירות המבחן יגיש תסקיר מעצר בתוך 30 יום; אם התסקיר יהיה חיובי וימליץ על חלופת מעצר קונקרטית, יוכל ב"כ העורר להגיש על סמכוֹ בקשה לעיון חוזר, ובית משפט קמא יעשה כחכמתוֹ.

ניתנה היום, י"ח בסיון התשע"ב (8.6.2012).