עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 3934/12

 

 

 

 

                                          

                                                                                                    

                                          

                                          

 

 

 

 

 

 

השופט ס' ג'ובראן:

 

1.        לפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי מרכז (תפ"ח 13961-06-11, כבוד השופטים ר' לורך, צ' דותן ו-ע' וינברג-נוטוביץ) מיום 2.4.2012.

 

2.        המערער הורשע ביום 15.12.2011 על פי הודאתו בעבירות של מעשה מגונה בנסיבות של אינוס קטין במשפחה, על פי סעיפים 351(ג)(2), 348(ב) ו-345(ב)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין) (שישה אישומים שונים). על פי עובדות כתב האישום המתוקן, במסגרת האישום הראשון, במועד לא ידוע בין השנים 2011-2008, נכנס המערער למיטת בתו הקטינה בשעת לילה, נצמד אליה וחיכך את איבר מינו בה, תוך שהוא נוגע באיבר מינה. במסגרת האישום השני, חזר המערער על המעשים פעם נוספת, חודשים ספורים לאחר האירוע הראשון. על פי האישום השלישי, תקופה קצרה לאחר המקרה השני נכנסה הקטינה לחדרו של המערער, שם שהה בעירום, והוא חיבק אותה, נישק אותה, נגע באיבר מינה והביאה לנגוע באיבר מינו. על פי האישום הרביעי שב המערער וביצע מעשה דומה מספר חודשים לאחר האישום השלישי. על פי האישומים החמישי והשישי שב המערער וביצע מעשים דומים בקטינה במהלך החודשים העוקבים בחדרה שלה.

 

3.        בטרם מתן גזר דין, שלח בית המשפט את המערער לקבלת תסקיר שירות מבחן בעניינו. על פי התסקיר, עלה כי המערער מתקשה בנטילת אחריות מלאה על מעשיו, וכי נשקפת ממנו מסוכנות נוכח ההסלמה שהייתה במעשיו וחוסר הכרתו במצוקת בתו. יחד עם זאת, ציין שירות המבחן כי עברו הפלילי הנקי של המערער, כמו גם התרשמותו כי הוא נכון להשתלב בהליך טיפולי, יכולים להוביל בטווח הזמן הארוך להפחתת מסוכנותו. כמו כן, הוגש לבית המשפט תסקיר נפגעת, ממנו עלה כי הנפגעת מצויה במצב של פוסט טראומה, ותזקק לטיפול ממושך נוכח חומרת הפגיעה בה.

 

4.        בגזר דינו, עמד בית המשפט על חומרתן הקשה של העבירות שביצע המערער. זאת, בפרט נוכח היות הנפגעת בתו הקטינה, התמשכות המעשים והנזק החמור שהם גרמו לה כמו גם ליתר בני המשפחה. כמו כן נתן בית המשפט משקל לחומרה להעדר ההפנמה של המערער את חומרת מעשיו. לקולה, התחשב בית המשפט בכך שלמערער אין עבר פלילי, בתרומתו לביטחון המדינה ובעדויות האופי שניתנו לטובתו. עוד שקל בית המשפט לקולה את העובדה שהעבירות נחשפו רק מאחר שהמערער סיפר עליהן, תחילה לחבר ולאחר מכן במסגרת תחקיר ביטחוני. כן התחשב בית המשפט בכך שהמערער מכיר בצורך שלו להשתלב בטיפול ובחוסר יכולתו לשלוט על דחפיו המיניים. על בסיס זה, לאחר שבחן את מתחם הענישה הראוי שנקבע לעבירות מהסוג בהן הורשע המערער, גזר בית המשפט עליו שמונה שנות מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו, 18 חודשי מאסר על תנאי והתנאי הוא שלא יעבור עבירות מין מסוג פשע, תשעה חודשי מאסר על תנאי והתנאי הוא שלא יעבור עבירות מין מסוג עוון ופיצוי לנפגעת בסכום של 75,000 ש"ח.

 

5.        מכאן הערעור שלפנינו. במסגרתו, טוען המערער כי בית המשפט המחוזי סטה בצורה ניכרת ממתחם הענישה הראוי, באופן המצדיק את התערבותה של ערכאת הערעור. בהקשר זה, טוען המערער כי בהתחשב בנסיבות העבירה היה על בית המשפט לקבוע כי רף הענישה בגין עבירות אלו נמוך יותר. כמו כן, לגישתו, אף אם בית המשפט ביקש להחמיר את הענישה בגין עבירות מסוג זה, היה עליו לעשות זאת בהדרגתיות.

 

6.        בהמשך לכך, טוען המערער כי בית המשפט לא נתן די משקל לנסיבותיו האישיות ולנסיבות חשיפת העבירה. בתוך כך, טוען המערער שיש לתת משקל של ממש לעובדה שהוא חשף את העבירות מרצונו וכי בראשית חקירתה הכחישה הנפגעת את העבירות. בהקשר זה, טוען המערער שיש לתת משקל לחרטה הכנה שהביע. כן טוען המערער שיש לתת משקל משמעותי לעובדת הסכמתו להסדר טיעון, שחסך את העדת הנפגעת. בנוסף, טוען המערער שיש להקל בעונשו נוכח היעדר עבר פלילי, כמו גם שירותו הביטחוני ארוך השנים בצה"ל ובמשרד הביטחון. לבסוף, טוען המערער כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שלא נתן משקל לפוטנציאל השיקומי שלו, ולכך שלגישתו, לאחר הליך שיקומי, לא תשקף ממנו סכנה ממשית לסביבתו.

 

7.        במענה, סומכת המשיבה את ידיה על גזר דינו של בית המשפט המחוזי. במסגרת זאת, טוענת המשיבה כי אין ממש באופן שבו מציג המערער את נסיבות הודאתו כחרטה כנה, וכי הסדר הטיעון הוסכם על המערער רק לאחר שהוא שונה באופן משמעותי לקולה בהקשר זה טוענת המשיבה כי העובדה שהמערער מקשה על אשתו בקבלת גט מעידה אף היא על חוסר הפנמת חומרת מעשיו. בדומה, טוענת המשיבה כי התנהלותו של המערער מול המשפחה, לה העביר בשלוש מעטפות לא מבוילות מכתב, שוקולד וסוכריות, מעידה על חוסר הפנמה על משמעות מעשיו. כמו כן טוענת המשיבה כי בהתחשב בחומרתן הרבה של העבירות, היה מקום לגישתה לעונש מחמיר אף יותר מהעונש שנגזר על המערער.

 

8.        ביום הדיון, הוגש לנו תסקיר משלים של שירות המבחן. על פי התסקיר, עולה שהמערער לא הפנים את חומרת המעשים במלואה, ורואה בעצמו קרבן של הפרשה.

 

9.        לצד זאת, שמענו בדיון בפנינו אף את אם הקטינה, אשר סיפרה על הפגיעה החמורה שנגרמה לקטינה, וכי לאחר תקופה מסוימת של התקדמות ושיקום, הוביל המכתב שהגיע לביתם מהמערער לנסיגה נוספת במצבה. 

 

10.      בנוסף, שמענו את המערער במישרין, אשר טען כי רצונו בשיקום אמיתי וכן. לצד זאת, טען כי הגורמים הממסדים משקרים ואינם מבינים את האמת ביחס להתרחשויות, הידוע רק לו ולבתו.

 

 11.     לאחר שעניינו בגזר הדין של בית המשפט המחוזי ובהודעות הערעור, ושמענו את טענות הצדדים, מצאנו כי דין הערעור להידחות.

 

12.      כידוע, ערכאת הערעור תתערב בחומרת העונש שהוטל על ידי הערכאה הדיונית רק במקרים שבהם ניכרת סטייה של ממש ממדיניות הענישה הראויה (ראו למשל: ע"פ 9097/05 מדינת ישראל נ' ורשילובסקי (3.7.2006); ע"פ 1242/97 גרינברג נ' מדינת ישראל (3.2.1998); ע"פ 3091/08 טרייגר נ' מדינת ישראל, בפסקה 11 (29.1.2009)). עיינו בקפידה באסופת הפסיקה הנרחבת שהגיש המערער, אך לא מצאנו כי היא מצביעה על כך שהעונש שנגדר עליו חורג ממתחם הענישה הראוי בגין העבירות שבהן הורשע. בהקשר זה, המערער מבקש שנפסע, במסגרת פסק דיננו, במתווה שקבע המחוקק בתיקון 113 לחוק העונשין, אף שזה טרם נכנס לתוקף בהליך הנוכחי. מבלי לקבוע מסמרות באשר לשאלה האם יש להחיל את הוראות התיקון לחוק בדרך של פרשנות משפטית אף על הליכים שקדמו לחקיקתו, נדמה שטיעונו של המערער אינו עולה בקנה אחד עם התיקון לחוק. כך, החוק מייצר מנגנון דו שלבי, במסגרתו נבחן ראשית מתחם הענישה הראוי על פי העבירה בנסיבותיה, ורק לאחר מכן נבחנות נסיבות חיצוניות לעבירה כגון אופן גילוי ביצוע העבירה, קיומו של הסדר טיעון, שיקולי שיקום וכיוצא בזה. על כן, אף במתווה זה, טענותיו של המערער הנוגעות לכך שהוא היה זה שחשף את דבר העבירה הן טענות שאמורות להתברר בשלב השני של הבחינה, ולא במסגרת קביעת מתחם הענישה עצמו. מכל מקום, העיון בפסיקה מעלה כי בגין עבירות מהסוג שביצע המערער, בהתחשב בחומרה היתרה של עבירות מין קשות המבוצעות בקטין בן משפחה, ובהתחשב במשך הזמן לאורכו בוצעו העבירות ומספרן, העונש שנגזר על המערער מצוי במתחם הענישה הראוי. כך לדוגמא, בע"פ 2669/02 פלוני נ' מדינת ישראל (27.5.2003), אשר נסיבותיו דומות היו, נגזרו על המערער 12 שנות מאסר בפועל. בדומה, בע"פ 9665/08 פלוני נ' מדינת ישראל (13.4.2010) נגזרו על המערער בגין מעשים הדומים לעבירות שבוצעו בהליך הנוכחי תשע שנות מאסר (וראו עוד בהקשר זה תפ"ח (מרכז) 2268-04-08 מדינת ישראל נ' פלוני (4.3.2009) במסגרתו נגזרו על הנאשם במסגרת עונש מוסכם בהסדר טיעון 12 שנות מאסר בפועל, ויצוין כי באותה הפרשה היה מדובר במקרים מרובים יותר מאשר בהליך הנוכחי). נכון הדבר, כי בקובץ הפסיקה שהגיש המבקש ישנם מקרים בהם נגזרו עונשים קלים יותר על נאשמים, בגין עבירות דומות (אף שיצוין כי במרבית המקרים מדובר היה בעבירות שבוצעו בנסיבות חמורות פחות או בפחות מקרים). מכל האמור, עולה כי העונש שנגזר על המערער, בנסיבות ההליך שבפנינו, אינו חורג ממתחם הענישה הראוי.

 

13.      מכאן, לטיעוניו של המערער שעל פיהם יש להקל בעונשו בשל נסיבות הקשורות בעבירה והן חיצוניות לה. שקלנו היטב את טענותיו של המערער בהקשר זה אך לא מצאנו בהם כל הצדקה להקלה בעונשו.

 

14.      ראשית, לטענת המערער שעל פיה יש מקום להקל בעונשו בשל היעדר עבר פלילי. טענה זו היא למעשה שילוב של שתי טענות. ראשית, היא מבוססת על הטענה שמדובר במעידה חד פעמית. שנית, היא מגלמת את הטענה כי המפגש עם רשויות החוק יצר שינוי משמעותי בהתנהגותו, והובילו לדרך הישר. ברי, כי במקרה הנוכחי הניסיון לטעון כי מדובר במעידה חד פעמית הוא ניסיון סרק. בהקשר זה, בא כוח המערער טען בפנינו כי מדובר "בסך הכל" בשישה אירועים (טענה המופיעה אף בהודעת הערעור). דא עקא, ששורת מעשים קשים המבוצעים לאורך שנים ארוכות אינה יכולה להיות להיחשב כאירוע חד פעמי בעל משמעות פחותה, ונדמה כי יש לתת משקל מוגבל להיעדר עבר פלילי מקום בו עסקינן במסכת מתמשכת של אירועים פליליים קשים. בהמשך לכך, העיון בתסקירי המבחן שהוכנו בעניינו של המערער מעלה כי המפגש עם רשויות החוק לא הצליח לגרום לשינוי משמעותי בתפישתו את העבירה ולהפנמה של חומרתה. אף הדברים שציין בפנינו בדיון שנערך בעניינו, אשר יש בהם כדי להטיח אשם ברשויות בשקרים, ומנסים ליצור רושם כאילו היחסים שבינו לבין בתו לא היו חמורים כפי שנטען, מעידים על כך שהמפגש עם רשויות החוק לא שינה בצורה משמעותית את תפישתו את העבירה.

 

15.      בהמשך לאמור, איננו רואים כיצד התנהלותו של המערער למול סובביו, או עבודתו הביטחונית, נוגעים לעניין עונשו. העונש הוא תוצר של העבירות שהוא ביצע, והשיקולים הרלבנטיים לו הם שיקולי הגמול, הרתעה, השיקום וכדומה ביחס לעבירה שביצע. חומרתה של העבירה, והפגיעה שהיא גרמה, לא מושפעת מהתנהגותו של המערער בהקשרים אחרים, וראוי שאף העונש לא יושפע מהתנהגויות חיצוניות אלו.

 

16.      לבסוף, שקלנו האם יש בכך שהמערער חשף את המעשים מרצונו כדי להביא להקלה בעונשו. כאמור לעיל, חרף הצגתו של המערער את חשיפת המעשים כחרטה מלאה וכנה, נדמה שהתנהלותו לאחר חשיפתן אינה מעידה על הפנמה מלאה של העבירות. יחד עם זאת, נדמה שחשיפת העבירות מלמדת על ראשית חרטה, ורצון להתחיל בתהליך טיפולי. אפשר, כי לו היה חושף את המעשים בראשיתם, היה ברצון זה די כדי להוות טעם משמעותי לקולה. אך לא זהו המצב במקרה שבפנינו. לגישתנו, חשיפת הדברים רק לאחר שנים ארוכות של עבירות חוזרות ונשנות, ולאחר צילוק נפשה של הנפגעת בצורה חמורה ביותר, אינה יכולה להוות טעם משמעותי להקלה בעונש, וודאי שאינה מצדיקה את התערבותה של ערכאת הערעור.

 

17.      בטרם סיום נציין שאנו מלאי תקווה שהמערער ינצל את תקופת מאסרו לשיקום אפקטיבי. שיקום זה חשיבותו לא רק למערער עצמו, אלא גם למשפחתו, הצריכה לבנות עצמה מחדש משבריה.     

 

           סוף דבר, נוכח כל האמור הערעור נדחה.

 

           ניתן היום, ח' באדר התשע"ג (‏18.2.2013).

 

 

 

 

 

 

 

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   12039340_H03.doc   שצ

מרכז מידע, טל' 077-2703333  ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il