עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 3898/12

 

 

 

 

 

                                          

                                                                                                    

                                          

                                          

בשם המבקש:                        עו"ד דוד פולק

בשם המשיב 1:                      עו"ד טובה פריש

בשם המשיב 2:                      עו"ד יעקב ששפורטה                  

 

 

           לפניי בקשה למתן רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת א' נחליאלי-חיאט) מיום 27.4.2012, בה דחה בקשה שהגיש המבקש להחיל צו הפטר אשר ניתן בעניינו בשנת 2009 גם על חובו למשיב 2, המוסד לביטוח לאומי, בגין תשלום מזונות לגרושתו.

 

1.        ביום 1.11.2006 הגישו המבקש ורעייתו לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בקשה להכריז עליהם פושטי רגל. תחילה הורה בית המשפט המחוזי על כינוס נכסיהם (במועדים 26.2.2008 ו- 17.3.2008) וביום 28.4.2009 הכריז על השניים פושטי רגל. באותו מועד אף ניתן להם צו הפטר מחובותיהם. 

           ואולם, המוסד לביטוח לאומי עמד גם לאחר מתן צו ההפטר על תשלום חוב של המבקש בסך של 79,599 ש"ח, בשל דמי מזונות ששילם במקומו לגרושתו, ובהמשך אף פתח תיק הוצאה לפועל נגדו. המבקש מצדו עתר לסגירת תיק ההוצאה לפועל, נוכח ההפטר שניתן לו כאמור, ומשנדחתה בקשתו זו פנה לבית משפט קמא וביקש כי יורה שצו ההפטר שניתן בעניינו חל גם על החוב האמור כלפי המוסד לביטוח לאומי. בבקשתו טען המבקש, בין היתר, כי הוראת סעיף 69(א)(3) לפקודת פשיטת הרגל, התש"ם-1980 (להלן: הפקודה) – ­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­הקובעת כי צו הפטר אינו פוטר את פושט הרגל "מחבות לפי פסק דין בתובענת מזונות" – חלה רק לעניין חוב מזונות המשתלם ישירות לזוכה ואין לה תחולה כאשר החוב הוא כלפי המוסד לביטוח לאומי.

 

2.        בהחלטתו מיום 27.4.2012 דחה בית משפט קמא את הבקשה, באמצו לעניין זה את עמדת המוסד לביטוח לאומי ואת עמדת הכונס הרשמי. בית המשפט קבע כי חובו של המבקש כלפי המוסד לביטוח לאומי הוא "חוב בר תביעה", וכי צו ההפטר שניתן בעניינו אינו מפטירו מן החובה לפרוע את החוב [כמצוות הוראת סעיף 69(א)(3) לפקודה]. בהקשר זה קבע בית המשפט כי החרגת חוב המזונות מצו ההפטר חלה בין אם בעל החוב הוא המוסד לביטוח לאומי ובין אם הוא הזכאי למזונות עצמו. זאת, נוכח הרציונל החברתי הטמון בהוראות חוק המזונות (הבטחת תשלום), התשל"ב-1972 (להלן: חוק הבטחת תשלום) לפיהן מסייע המוסד לביטוח לאומי לזכאי במזונות ומבטיח את אמצעי המחייה שלו אך הוראות אלה, כך נקבע, לא נועדו לשחרר את החייב מחובתו לשלם מזונות תוך העמסתם על הציבור כולו. 

 

3.        מכאן הבקשה שלפניי בה שב המבקש וטוען כי יש להבחין בין חוב מזונות כלפי הזוכים הישירים (קרי: האישה או הילדים) לבין חוב מזונות כלפי המוסד לביטוח לאומי. המבקש מפנה בהקשר זה, בין היתר, לסעיף 74(א) לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967 (להלן: חוק ההוצאה לפועל) אשר לפיו רשאי רשם ההוצאה לפועל להוציא צו מאסר לחייב החב במזונות כלפי בן משפחתו גם מבלי שערך לו חקירת יכולת, אך אין הוא רשאי לעשות כן כאשר החוב הינו כלפי המוסד לביטוח לאומי. המבקש מוסיף וטוען כי על-פי סעיף 11(ב) לחוק לתיקון דיני משפחה (מזונות), התשי"ט-1959, חוב מזונות שלא החלו בגבייתו בתוך שנתיים מתום התקופה שבגינה נפסקו, אין לגבותו אלא באישור בית המשפט ולטענתו, במקרה דנן חלפו למעלה משבע שנים מן המועד שביחס אליו נפסקו המזונות ולכן על המוסד לביטוח לאומי להראות כי בכל אותה תקופה הוא פעל לגבייתם. כן מדגיש המבקש כי בכל מקרה על פי סעיף 69(א)(3) לפקודה נתון לבית המשפט שיקול דעת לפטור אותו מתשלום חוב מזונות והוא טוען כי אותם השיקולים שהנחו את בית המשפט המחוזי במתן צו ההפטר צריכים להנחותו גם בבחינת בקשתו להפטר מחוב המזונות. לעניין זה מציין המבקש כי מצבו הבריאותי לקוי, הוא אינו עובד ועל כן, אין באפשרותו לעמוד בתשלום החוב כלפי המוסד לביטוח לאומי.

 

4.        המוסד לביטוח לאומי והכונס הרשמי מתנגדים לבקשה.

 

           לטענת המוסד לביטוח לאומי, תכליתו של סעיף 69(א)(3) לפקודה היא להגן על הזכאי למזונות באופן שחובו של החייב יעמוד בעינו כלפיו, גם אם הוא מופטר מיתר חובותיו. לטענתו, הפטרת המבקש מחובו למוסד לביטוח לאומי תפר את האיזון שיצר חוק הבטחת תשלום לפיו המוסד לביטוח לאומי משלם לזכאי את מזונותיו ולאחר מכן גובה את המזונות מהחייב. לגישתו, משמעות ההיעתרות לבקשה היא שנטל הנשיאה בתשלומי המזונות יועמס על קופת המדינה במקום על החייבים והדבר אינו מתיישב עם כוונת המחוקק. המוסד לביטוח לאומי מוסיף ומדגיש כי בכל מקרה עומדות לחייב ההגנות הקיימות לפי חוק ההוצאה לפועל ועל בסיס חקירת יכולת הנערכת לחייב מוסמך ראש ההוצאה לפועל לקבוע צו תשלומים המותאם ליכולתו.

 

           הכונס הרשמי מפנה אף הוא לסעיף 69(א) לפקודה על פיה, ככלל, צו הפטר אינו פוטר חייב מחוב מזונות אשר קדם ליום בו ניתן הצו לכינוס נכסיו. כמו כן הוא מדגיש כי אף שלבית המשפט נתון שיקול לפטור במקרים מסוימים את החייב מחוב מזונות, עליו לעשות שימוש בשיקול דעת זה באופן מצומצם ביותר. הכונס הרשמי מוסיף וטוען כי בתקופה שחלפה מאז בא אל סיומו פרק הזמן אשר לגביו נפסקו המזונות היה המבקש בעיצומם של הליכי פשיטת רגל, ולכן ממילא המוסד לביטוח לאומי לא יכול היה לפעול באופן עצמאי לגביית החוב במהלכה. עוד הוא מציין כי ערכאת הערעור נוטה שלא להתערב בממצאים העובדתיים הנקבעים בידי הערכאה הדיונית, ועיקרון זה יפה גם להחלטות שעניינן פשיטת רגל.

 

5.        דין הבקשה להידחות.

          

           סעיף 69(א) לפקודה מורה כך:

 

 "(א)  צו ההפטר יפטור את פושט הרגל מכל חוב בר-תביעה בפשיטת רגל, חוץ מאלה:

(1)  חוב המגיע לפי התחייבות להימנע מעבירה או חוב המגיע למדינה בשל קנס;

(2) חוב או חבות שנוצרו במרמה שפושט הרגל היה שותף לה או שהשיג ויתור עליהם במרמה כאמור;

(3)  חבות לפי פסק דין לחובתו בתובענת מזונות, להוציא מה שהורה בית המשפט במפורש לגבי החבות, במידה שהורה ובתנאים שהורה." [ההדגשות הוספו]

 

 

           הנה כי כן, ככלל צו הפטר אינו פוטר חייב מחבותו לפי פסק דין בתובענת מזונות, והוא יהא פטור מחובתו רק אם בית המשפט הורה אחרת (ראו ע"א 6810/05 בר הראל נ' כונס הנכסים הרשמי (לא פורסם, 6.11.2006); רע"א 659/11 פטאל נ' כונס הנכסים הרשמי, פיסקה 2 (טרם פורסם, 25.1.2011)). במקרה שלפנינו, המוסד לביטוח לאומי שילם את סכום המזונות לגרושתו של המבקש על פי חוק הבטחת תשלום, ולכן על פי סעיף 14 לאותו החוק הוא רשאי לגבות מן המבקש "כל סכום שהגיע או המגיע ממנו לזוכה על פי פסק הדין למזונות". במילים אחרות, לאחר ביצוע התשלום על ידי המוסד לביטוח לאומי כאמור, בא המוסד בנעלי הזוכה על פי פסק-הדין למזונות והוא רשאי לגבות את החוב מידי החייב, מכוח פסק הדין. צדק, אפוא, בית משפט קמא בקובעו כי הכלל האמור לפיו צו הפטר אינו פוטר ככלל את החייב מחובו לפי פסק המזונות, ראוי שיחול גם לגבי המוסד לביטוח לאומי כמי שבא בנעלי הזוכה לעניין זה. גישה זו אין בה כל חידוש וכבר נפסק לא אחת כי להוציא מקרים אשר בהם קיימים שיקולים מיוחדים להבחין בין הנושה המקורי ובין מי שבא בנעליו, או כשמדובר בזכויות אישיות גרידא, המוסד לביטוח לאומי "עומד בנעלי הנושה, לא רק לעניין הזכות אלא גם לעניין הביטחונות וזכויות היתר" (ראו ע"א 357/79 המוסד לביטוח לאומי נ' כונס הנכסים הרשמי, פ"ד לה(1) 393, 398-397 (1980); רע"א 4445/96 בר-נוי נ' המוסד לביטוח לאומי, פ"ד נא(4) 571, 574 וכן השוו ע"א 3929/02 כרם נ' עו"ד גד שילר, הנאמן על נכסי פושט הרגל גדעון לוין, פ"ד נח(5) 364, 375-373 (2004); רע"א 631/07 פלוני נ' המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם, 21.5.2009)), והדבר מתיישב היטב עם התכלית עליה מבוסס חוק הבטחת תשלום המיועד להבטיח כי הזוכה לא יוותר ללא אמצעי מחייה, אך אין מטרתו לשחרר את החייב מן החוב ולהעמיסו על הציבור כולו.

 

           אשר לטענה החלופית שהעלה המבקש. אכן גם לגבי חוב מזונות מסור לבית המשפט שיקול דעת אם לפטור מן החוב חייב שניתן בעניינו צו הפטר. ואולם, לא שוכנעתי כי במקרה דנן מתקיימות נסיבות אשר הצדיקו סטיה מן הכלל האמור ומתן הפטר למבקש מתשלום חוב המזונות. טענותיו של המבקש בדבר מצבו הכלכלי והבריאותי המקשים עליו, לטענתו, לפרוע חוב זה מקומן בהליך ההוצאה לפועל ורשם ההוצאה לפועל ישקול אותן בקובעו את אופן גביית החוב.

 

            סיכומם של דברים, אינני סבורה כי המקרה דנן מצדיק מתן רשות לערער והבקשה נדחית.

 

 

           בנסיבות המקרה ולפנים משורת הדין, אין צו להוצאות. 

 

 

           ניתנה היום, י"ב באלול התשע"ב (30.8.2012).

 

 

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   12038980_V04.doc   גק

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il