עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 3897/13

עו"ד? הצטרף לאינדקס חינם

בבית המשפט העליון

בש"פ 3897/13

לפני:

כבוד השופט נ' סולברג

המבקשת:

מדינת ישראל

נ ג ד

המשיב:

פלוני

בקשה להארכת מעצר (רביעית) לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996

בשם המבקשת:

עו"ד חיים שוויצר

בשם המשיב:

עו"ד ליזי פרוינד

החלטה

1. בקשה להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים מיום 8.6.2013 או עד למתן פסק-הדין בת"פ 20636-12-11 בבית משפט המחוזי בחיפה, לפי המוקדם.

עיקרי כתב האישום

2. ביום 12.12.2011 הוגש לבית משפט המחוזי בחיפה כתב אישום המייחס למשיב עבירות של ניסיון לרצח; תקיפת קטין או חסר ישע; תקיפה; איומים; פגיעה בפרטיות והפרת הוראה חוקית. על-פי כתב האישום, בשנה שקדמה ליום 25.11.2011 נהג המשיב להטריד את בת זוגו (להלן: המתלוננת), לבלוש ולהתחקות אחר מעשיה, לישון במכונית בחנייה הסמוכה לדירתה ולהטרידה באמצעות הטלפון. המשיב התרה במתלוננת מספר פעמים לבל תיצור קשר עם גברים אחרים, ואיים לרצוח אותה ולהתאבד אם יראה אותה עם גבר אחר. ביום 17.11.2011 הוצא נגד המשיב צו הגנה האוסר עליו להיכנס לדירתה של המתלוננת, עד ליום 23.11.2011. עם פקיעת צו ההגנה הראשון, הוצא צו הגנה נוסף האוסר על המשיב להתקרב אל המתלוננת במרחק שפחות מ-250 מטרים. כמו כן נאסר עליו להיכנס לדירתה עד ליום 16.2.2011.

3. ביום 25.1.2011 סמוך לשעה 01:30, נכנס המשיב לדירתה של המתלוננת מצויד במוט ברזל במטרה לרצוח אותה. לאחר כניסתו לדירה, פנה המשיב לעבר חדר הילדים, שבו שהתה המתלוננת עם ילדיה. המשיב התקרב לעברה, גידף אותה ואמר שהגיע על מנת להרוג אותה וכי המשטרה לא תעזור לה. מיד לאחר מכן החל המשיב להכות את המתלוננת בראשה באמצעות מוט הברזל. המתלוננת התחננה שלא ירצח אותה לפני ילדיה, אך ללא הועיל. הילדים התעוררו לשמע צעקות אמם, פנו אל המשיב, התחננו לפניו כי יחדל וניסו לעצור בעדו. המשיב התעלם מתחינותיהם, הדף והיכה אותם. המשיב המשיך להכות את המתלוננת באמצעות מוט הברזל, חנק אותה בידו האחת, הפילהּ לרצפה והמשיך להכותה במוט הברזל, בידיה, בגבה ובבטנה. במהלך האירוע, הרים המשיב את המתלוננת והטיח אותה ברצפה מספר פעמים. כשהבחין כי המתלוננת התמוטטה, נס המשיב מהמקום.

4. כתוצאה מהאירוע נגרמו למתלוננת שברים פתוחים בשתי הידיים, המטומה תת עורית גדולה פריאטלית אחורית מימין ובקודקוד עם סימני לצרציה עורית, חתכים בראש, חבלות ונפיחות בכל הגוף, חתך בגב, המטומות בידיים, רגישות בבית החזה ושפשופים במרפק השמאלי. לאחד מילדיה של המתלוננת נגרמו נפיחות ודימום. המתלוננת הובהלה אל המרכז הרפואי "הלל יפה" בחדרה, שם אושפזה במשך 8 ימים במהלכם נותחה בשתי ידיה לשחזור וקיבוע השברים שנגרמו לה.

הליכי המעצר

5. בד בבד עם הגשת כתב האישום הגישה המבקשת בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים. הבקשה הושתתה על: (1) קיומן של ראיות לכאורה, ובכללן הודעת המשיב, הודעות המתלוננת, ילדיה ועדים נוספים, תעודות רפואיות המעידות על מצבה הרפואי של המתלוננת ומסמכים נוספים; (2) קיומה של חזקת מסוכנות, הן מכח חזקה סטטוטורית העולה מסעיפים 21(א)(1)(ב) ו-21(א)(1)(ג)(4) ו-(5) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996, הן מכח העובדות העולות מכתב האישום; (3) החשש כי שחרורו של המשיב יביא להתחמקותו מהליכי משפט, שיבוש הליכי משפט והשפעה על עדים. עוד צויין כי מעשיו של המשיב נעשו תוך כדי הפרה בוטה של צו ההגנה שניתן נגדו.

6. ביום 17.1.2012 הורה בית המשפט המחוזי בחיפה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים. ביום 23.9.2012 הוארך מעצרו של המשיב על-ידי בית משפט זה (כב' השופט חנן מלצר) בתשעים ימים נוספים החל מיום 12.9.2012. ביום 2.12.2012 הוחלט על הארכת מעצר נוספת (כב' השופט חנן מלצר), במסגרתה הורה בית המשפט לשירות המבחן, לבחון חלופת מעצר בעניינו של המשיב. תסקיר שירות המבחן אשר הוגש לבית המשפט ביום 2.1.2013 בחן את חלופת המעצר שהוצעה וחלופות אחרות, והמלצתו הייתה נגד שחרורו של המשיב, בעיקר בשל מחסור בהסדרי פיקוח קפדניים אשר בהעדרם לא ניתן להבטיח את הפחתת הסיכון להישנות מעשים מעין אלה שבכתב האישום. ביום 3.4.2013 הוארך מעצרו של המשיב ב-90 יום בשלישית (כב' השופט חנן מלצר).

טיעוני המבקשת

7. בבקשתה מתבססת המדינה על: (1) חומרתן של העבירות המיוחסות למשיב ונסיבות ביצוען; (2) קיומה של החזקה הסטטוטורית אשר אינה מאפשרת את שחרור המשיב לחלופה; (3) הפרת צו ההגנה שהוצא נגד המשיב; (4) המלצתו השלילית של שירות המבחן; (5) החשש לחייה של המתלוננת. המבקשת איננה מתעלמת מהקושי העולה מהתמשכות ההליכים. לטענתה, אֵלו נגרמו במידה רבה גם בשל בקשות דחייה מצדה של ההגנה והתנגדותו של ב"כ המשיב למועדי הוכחות שהוצעו לו. תקוותה של המשיבה היא כי זוהי בקשתה האחרונה להארכת מעצרו של המשיב.

תשובת המשיב

8. לא ההגנה גרמה להתארכות המשפט. הסנגור בתיק העיקרי (יצוג פרטי, להבדיל מהסנגוריה הציבורית שייצגה את המשיב בבקשה זו), שלח כרטיסי נסיעה ברכבת לעדים, אך אלה נמנעו מלהתייצב. הסנגור פעל כמיטב יכולתו, גם בית המשפט המחוזי סייע לו בכך, ולפיכך הובאו כל העדים להעיד פרט לשניים האחרונים. במהלך המשפט נתגלו ראיות חדשות, ונוצר צורך להעיד את המתלוננת בשנית, כשלפי טענת ההגנה מדובר בעלילה. לפי האמת, המתלוננת אינה פוחדת מפני המשיב, אלא פנתה למעון לנשים מוכות בשל חשש מפני אדם אחר. דווקא כאשר המשיב לא היה נתון במעצר, יצאה המתלוננת מהמעון. התסקיר השלילי מטעם שירות המבחן מתבסס כולו על סיפור מפיה של המתלוננת, לגבי מסוכנותו של המשיב והאובססיביות לכאורה שפעל בה. כיום ידוע כי הסיפור אינו נכון, והמתלוננת הודתה בכך. פרוטוקול המשפט משתרע על פני 500 עמודים, כך שהגשת הסיכומים תארך זמן רב. מן הראוי לשוב ולשקול בשלב זה את שחרורו של המשיב. אין לו עבר פלילי, ומחומר הראיות עולה כי ביצע את המעשה לכאורה במצב של שכרות שאינה מאפיינת את אורח חייו.

דיון והכרעה

9. משפטו של המשיב הולך ונמשך עת ארוכה, ברם, זמן שיפוטי רב הוקדש לו. במשפט התקיימו 19 מועדי הוכחות, נשמעו 42 עדים מטעם המבקשת, ו-16 עדי הגנה. שני עדי הגנה האחרונים עתידים להעיד ביום 17.6.2013. כאמור, 500 עמודי פרוטוקול נרשמו עד כה. אלמלא החלטת חברי הש' מלצר בבקשה דומה קודמת על הגשת תסקיר מאת שירות המבחן לשם בחינת חלופה למעצר, הייתי מורה לעשות כן בשלב זה. ברם, בתסקיר לא הייתה בשורה, ולא היתכנות ממשית של חלופה למעצר. אינני מתעלם מטענת ב"כ המשיב לגבי עדותה של המתלוננת, אך לא לי בגדרי בקשה זו לדון ולהחליט אם העלילה על המשיב, אם לאו. ככל שהייתה התפתחות במשפט במישור הראייתי, במובן של כרסום ניכר בעוצמת הראיות נגד המשיב, כי אז פתוחה לפניו הדרך להגיש בקשה לעיון חוזר לבית המשפט המחוזי בשאלת מעצרו.

10. על פני הדברים, המסוכנות היא ממשית, בשים לב למסכת המתוארת בכתב האישום, לאובססיה הלכאורית, לצווים שיפוטיים שהופרו, ולתסקיר שירות המבחן. אין ניתן גם להתעלם מדברי בית המשפט המחוזי (החלטה מיום 21.1.2013) על מספר רב של מועדים שהוצעו לב"כ המשיב בתיק העיקרי, בחודשים ינואר, פברואר, ובתחילת חודש מרץ, אך יומנו וענייניו האחרים של ב"כ המשיב לא אפשרו קביעת מועדים. בהחלטת בית המשפט המחוזי מיום 14.3.2013 צויין גם כי ב"כ המשיב לא פעל על מנת לזמן את כל עדיו כדין.

11. שילובם של אלה: הסיום הצפוי של פרשת ההגנה ביום 17.6.2013; המשפט המורכב וזמן שיפוטי רב שהוקצה לו; המסוכנות הרבה ותסקיר שלילי של שירות המבחן בקשר לאפשרות של חלופה למעצר; תרומה מסויימת של ההגנה להתארכות המשפט; כל אלה, על רקע ההחלטות השיפוטיות הקודמות בעניין הראיות ובעניין המסוכנות, הביאוני להחליט על קבלת הבקשה. אני מורה על הארכת המעצר של המשיב למשך 90 יום, החל מיום 8.6.2013, או עד למתן פסק דין בת"פ 20636-12-11 בבית המשפט המחוזי בחיפה, לפי המוקדם.

ניתנה היום, ה' בתמוז תשע"ג (13.6.2013).