עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 3894/03

 

 

 

                                          

                                                                                                    

                                          

                                          

 

 

 

 

המשנָה לנשיא מ' נאור:

 

1.        המשיבה, ישראפלורס בע"מ (להלן גם – ישראפלורס), הגישה בבית משפט השלום בתל אביב-יפו תביעה, בה נטען כי היא עוסקת בעיצוב, ייצור, פיתוח ושיווק תכשיטים ובכלל זה פרחים מבדי פשתן שונים, אותם היא משלבת בשרשראות, בעגילים, בצמידים, בסיכות שונות, בנעלים ועוד. נטען בתביעה כי עד תחילת ייצור פרחי פשתן על ידה, לא היו מצויים בשוק פרחים כאלה וכי היא השקיעה זמן ומחשבה רבה בפיתוחם ובפיתוח הרעיון הראשוני של ייצור השרשראות והסיכות שבשילוב פרחים אלה. נטען, כי הנתבעת (והמערערת בפנינו), גב' הניה דויטש (להלן גם – גב' דויטש), העתיקה את מוצרי ישראפלורס ומייצרת ו/או מוכרת ו/או מפיצה מוצרים הדומים להם. נטען כי גב' דויטש מפרה את זכויות היוצרים של ישראפלורס, מתעשרת על חשבונה שלא כדין ומבצעת עוולת גניבת עין. בית המשפט התבקש בתביעה לפסוק לטובת ישראפלורס סעדי ציווי ופיצוי.

 

2.        שבועות מספר לאחר שהיא הגישה את התביעה, הגישה ישראפלורס בקשה לצו מניעה זמני נגד גב' דויטש. בשלב זה, בית משפט השלום העביר את התיק לבית המשפט המחוזי מפאת סמכות עניינית; בית המשפט המחוזי הוציא צו מניעה האוסר על גב' דויטש ליצר, לעצב ולשווק מוצרים זהים או דומים עד כדי הטעיה למוצרים של ישראפלורס.

 

3.        בית המשפט המחוזי החליט ליתן את פסק דינו בשני חלקים: חלק ראשון בו נקבעה אחריותה של גב' דויטש ובו הוצא צו מניעה קבוע (להלן: פסק הדין החלקי) וחלק שני, בו נפסק סכום ההשבה (להלן: פסק הדין המשלים). בפסק הדין החלקי – שהוגדר בכותרתו כ"החלטה", ולכך נחזור בהמשך – בית המשפט קבע כי ישראפלורס אכן עיצבה תכשיטים מבדי פשתן אשר שולבו בשרשראות, עגילים, סיכות ונעלים (פס' 2 ו-4 לפסק הדין החלקי) וכי מוצריה היו הראשונים בשוק (פס' 12 לפסק הדין החלקי). נקבע כי גב' דויטש אכן העתיקה את עיצובי ישראפלורס. נדחתה טענת גב' דויטש לפיה עיצוביה קדמו לעיצובי ישראפלורס ולפיה היא עיצבה אותם כבר בשנת 1989.

 

4.        בית המשפט קמא קבע בפסק הדין החלקי כי אין לישראפלורס זכויות יוצרים במוצרים. זאת, נוכח תקנה 72(א) לתקנות המדגמים, הקובעת כי כאשר מדגם מועתק או מכוון להיות מועתק ביותר מחמישים עותקים, הוא ייחשב כמודל או דוגמה להכפלה על-פי תהליך תעשייתי (הקטגוריה של מודל או דוגמה להכפלה על ידי תהליך תעשייתי מוחרגת מהגנה לפי דיני זכויות יוצרים). כן נדחתה טענת ישראפלורס לפיה גב' דויטש ביצעה עוולת גניבת עין. נקבע כי אין לישראפלורס מוניטין במוצרים, שכן הצרכן הסופי אינו מזהה או מייחס חשיבות כלשהי למקור התכשיטים. עם זאת, נקבע כי גב' דויטש עשתה עושר ולא במשפט על חשבון ישראפלורס. נקבע כי גב' דויטש חיקתה והעתיקה את מוצרי ישראפלורס ללא רשות ומכרה את החיקויים לשם הפקת רווחים, תוך שהכנסות ישראפלורס פחתו עקב כך שמוצרים שיכולה היתה למכור נרכשו מגב' דויטש.

 

בסוף פסק הדין החלקי הוציא בית המשפט המחוזי צו מניעה קבוע (בנוסח שיובא בהמשך הדברים), המורה לגב' דויטש ולכל מי שבא מכוחה לחדול מייצור, העתקה, שיווק, מכירה ו/או הפצה של המוצרים מושא התביעה.

 

5.        בפסק הדין המשלים – שניתן לאחר הגשת תחשיבים, קיום דיון והגשת סיכומים בענין סכום ההשבה – נקבע כי על גב' דויטש להשיב לישראפלורס סכומים בסך 17,804 ש"ח, 26,947 ש"ח ו-25,914 ש"ח, כאשר כל אחד מהסכומים נושא ריבית והצמדה כחוק לפי המועדים שפורטו שם. כן חויבה גב' דויטש לשלם לתובעת הוצאות משפט ושכר טרחת עורכי דין בסכום כולל על סך 25,000 ₪ בצירוף מע"מ, בערכם נכון ליום מתן פסק הדין המשלים.

 

הערעור

 

6.        גב' דויטש טוענת בערעורה כי בית המשפט קמא טעה בקביעתו שהיא עשתה עושר ולא במשפט. ראשית, משיגה גב' דויטש על הקביעה שהיא העתיקה את מוצרי ישראפלורס. במסגרת זו טוענת היא שבית המשפט טעה, כאשר לא זקף נגד ישראפלורס את אי הגשת העתק תעודת המע"מ של גב' דויטש, שיש בה לטענתה כדי לעגן את מועד תחילת עיסוקה של גב' דויטש במוצרים שבנדון. כן טוענת גב' דויטש בערעור כי בית המשפט קמא קבע בטעות כי היא הודתה בהעתקה, כאשר לטענתה היא מעולם לא הודתה כאמור והודאה כזו אינה משתקפת מפרוטוקול הדיון.

 

7.        עוד נטען בערעור כי בית המשפט קמא חרג מגדר המחלוקת, והכיר בעילה בדיני עשיית עושר ולא במשפט על בסיס מרכיבים במוצרים שבהם אין לישראפלורס זכויות, אף לשיטת ישראפלורס עצמה. לטענת גב' דויטש, ישראפלורס טענה מפורשות שאין לה זכויות יוצרים בייצור או בעיצוב פרח הבד כשלעצמו (והיא טענה לזכויות רק בשילוב הפרח עם מוצרים כגון שרשראות, נעלים, סיכות ועוד'). לטענת גב' דויטש, בית המשפט קבע כי השילובים מושא התביעה קיימים אצל יצרנים אחרים, אלא שהפרח המופיע בהם שונה. כך, על-פי הטענה, ביסס בית המשפט את הקביעה לפי דיני עשיית עושר ולא במשפט על הפרח, שהוא מרכיב שבו אין לישראפלורס בלעדיות, אף לשיטת ישראפלורס. עוד טוענת גב' דויטש כי בית המשפט התעלם ממוצגים (מוצג נ/1 ונספחים א, ו, ז, ח, ט לתצהיר הנתבעת) המצביעים על כך שלא רק בקשר לשילובים, אלא גם בקשר לפרחים עצמם, ישראפלורס "לא המציאה את הגלגל", ולא היה מקום לקבוע כי עיצוביה מקוריים. לדידה של גב' דויטש, בית המשפט קמא היה צריך לקבוע כי הרעיון של הדבקה של פרח פשתן על גבי תכשיט שנרכש מצד ג', במקום המיועד לכך, אינו מהווה מקוריות וחדשנות וכי ישראפלורס לא הוכיחה השקעה או טרחה (או היקפן), ולא הוכיחה את היקף החזר ההשקעה. כל אלה, לטענת גב' דויטש, מהווים תנאים להגנה מפני חיקויים בדיני עשיית עושר ולא במשפט לפי ההלכה שנקבעה ב-רע"א 5768/94 א.ש.י.ר. יבוא יצור והפצה נ' פורום אביזרים ומוצרי צריכה בע"מ, פ"ד נב(4) 289 (1998)  (להלן: א.ש.י.ר.).

 

8.        בענין תום לבה, טוענת גב' דויטש כי אף אם הוכח שהיא היתה מודעת למוצרי ישראפלורס, לא הוכח שהיא היתה מודעת לכך שיש לישראפלורס זכויות במוצרים אשר מגנות עליהם מפני העתקה, קרי – לא הוכח שגב' דויטש היתה מודעת לכך שמדובר במוצר מקורי וחדשני.

 

9.        מוסיפה וטוענת גב' דויטש, כי אם אכן מדובר בעיצובים מקוריים של ישראפלורס, ישראפלורס יכולה היתה וצריכה היתה לרשום מדגם עליהם. נטען, כי בפסק דין א.ש.י.ר. הסכימו רוב השופטים כי להימנעות מרישום מדגם מקום שניתן היה לעשות כן, יש משקל במסגרת השיקולים בקביעת הגנה או העדר הגנה מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט. לטענת גב' דויטש, טעה בית המשפט קמא בכך ששייך את המוצרים מושא התביעה, שאותם מוכרת ישראפלורס במשך שנים, לשוק האופנה המתחלף במהירות באופן המקשה על הגשת תביעה משפטית. לפי הנטען, בעקבות טעות זו, בית המשפט קמא נמנע שלא כהלכה מלזקוף נגד ישראפלורס אי רישום מדגמים על המוצרים.

 

10.      אף בהינתן עילה לפי דיני עשיית עושר ולא במשפט, נפלו לטענת גב' דויטש פגמים בצו המניעה שהוציא בית המשפט קמא. ראשית טוענת גב' דויטש כי בצו לא פורט ביחס לאלו מוצרים ספציפיים ניתן צו המניעה. נוסף על כך, צו המניעה הקבוע לא הוגבל בזמן, וגב' דויטש טוענת כי על-פי הקבוע בפסק דין א.ש.י.ר., על צו מניעה מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט להיות מוגבל אך לתקופה המאפשרת ליצרן כיסוי הוצאות המחקר והפיתוח שלו. גב' דויטש הפנתה לחוקים במדינות אחרות, בהן מוגבלת ההגנה על מוצרי אופנה למשך שנה אחת. לטענתה, בכל מקרה היה מקום להגביל את ההגנה על המוצרים לתקופה קצרה משלוש שנים. צו המניעה הזמני במסגרת התיק (שהוחלף לימים לצו המניעה הקבוע) ניתן כ-4 שנים לאחר שישראפלורס החלה לשווק את המוצרים מושא התביעה, ולכן תקופה בת שלוש שנים כבר חלפה בטרם הוצאת הצו, ולא היה מקום להוציאו מלכתחילה.

 

11.      אף בענין סעד ההשבה, טוענת גב' דויטש, תוך הפנייה לחוקים הזרים הנזכרים, כי היה מקום לפסוק תקופת השבה הקצרה משלוש שנים. עוד טוענת גב' דויטש בענין סעד ההשבה, כי היה מקום לפטור אותה מהשבה, כי ישראפלורס לא הביאה ראיות לחסרון כיס שנגרם לה עקב פעילותה. בנוסף נטען כי בית המשפט טעה בחישוב ההשבה. נטען כי החישוב שעל בסיסו נקבע סכום ההשבה מניח הנחה לא נכונה, לפיה גב' דויטש יצרה פרחי פשתן בלבד, בעוד שלמעשה רווחיה באו לה גם מייצור מוצרים אחרים. לטענת גב' דויטש היה מקום למנות מומחה מטעם בית המשפט שיכריע בין החישובים הסותרים שהוגשו מטעם הצדדים. אחרון נטען, כי לא היה מקום לקבל חישוב המבוסס על הקשר בין אחוז ההוצאות של גב' דויטש לאחוז הרווחים שלה.

 

טענות המשיבה

 

12.      ישראפלורס טוענת כי יש לדחות את הערעור על פסק הדין החלקי מפאת איחור בהגשתו. בין פסק הדין החלקי (שכותרתו היתה כאמור "החלטה") לבין הגשת הערעור לאחר מתן פסק הדין המשלים כשנתיים לאחר מכן, כבר חלף המועד להגשת הערעור על פסק הדין החלקי.

 

13.      לגוף הענין טוענת ישראפלורס כי קביעות בית המשפט בענין הדמיון בין המוצרים ובענין ההעתקה הן קביעות עובדתיות, שבהן ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב. בענין טענות גב' דויטש בדבר חישוב הנזק, משיבה ישראפלורס כי גב' דויטש הסכימה להכרעה על יסוד דו"חות טכניים בלבד, ללא חקירות נגדיות. כן טוענת ישראפלורס כי שיטת החישוב של גב' דויטש נדחתה מכיוון שהיא עמדה בסתירה לקביעות העובדתיות בפסק הדין.

 

תשובת המערערת

 

14.      בענין האיחור בהגשת הערעור, גב' דויטש טוענת שפסק הדין החלקי לא היה אלא החלטת ביניים, שכן, לטענתה, הסעד העיקרי שהתבקש בתביעה היה סעד כספי, אשר נפסק רק בפסק הדין המשלים. לחילופין טוענת גב' דויטש כי היא הוטעתה בידי הכותרת "החלטה" המתנוססת מעל פסק הדין החלקי. כן טוענת גב' דויטש כי הטענה בענין איחור בהגשת הערעור לוקה בשיהוי: היה, לדידה, מקום לכך שישראפלורס תגיש בקשה נפרדת בענין זה במקום להמתין ולהעלות את הטענה רק בסיכומים. עוד נטען כי קבלת הטענה בענין האיחור בהגשת הערעור תגרום לאבסורד, בכך שיוותר על כנו צו קבוע ללא הגבלת זמן, המונע ממנה לעסוק במוצרים מושא התביעה לנצח, מקום שהדין אינו מאפשר הוצאת צו שכזה.

 

 

 

 

דיון

 

15.      איני רואה מקום לקבל בנסיבות הענין את טענת ישראפלורס בדבר האיחור בהגשת הערעור. הטענה הועלתה בחלוף ארבעה חודשים ויותר מיום מתן הצו להגשת סיכומים, לאחר שגב' דויטש כבר שקדה על סיכומיה והגישה אותם לבית המשפט. כפי שצוין לעיל, גב' דויטש טענה כי אם אמנם ייקבע שההחלטה שנשאה כותרת "החלטה" היא פסק דין חלקי, היא סברה בטעות, נוכח הכותרת האמורה, שמדובר בהחלטת ביניים (עליה מותר לערער במסגרת הערעור על פסק הדין).  בענייננו, ה"החלטה" אמנם היתה פסק דין חלקי ולא "החלטת ביניים": נפסק במסגרתה סעד עצמאי ואופרטיבי של צו מניעה, שהיה אחד מהסעדים שנתבעו בתביעה (ראו רע"א 8813/05 עמותת במות נ' מדינת ישראל, פ"ד סא(2) 795 (2006); בש"ם 1059/11 אדם טבע ודין – אגודה ישראלית להגנת הסביבה נ' הוועדה המקומית נתניה (טרם פורסם, 29.5.2011);  השוו לנסיבות בפרשה מושא פסק דיני בע"א 4540/04 מט"ח – המרכז לטכנולוגיה חינוכית נ' אורבוך (טרם פורסם, 14.9.2006), בה לא ניתן סעד עצמאי או אופרטיבי, אלא סעד הצהרה שלא היה אלא שלב ראשון בדרך לקביעת הסעד הסופי – ובענין צו מניעה ראו פסקה 12 שם; ע"א 2154/07 בריח נ' מאיר אבגנים, פס' 14 (טרם פורסם, 5.9.2010)). המסקנה הנגזרת מכך היא – שגב' דויטש אכן איחרה את המועד כאשר המתינה וכללה את הערעור עליו במסגרת ערעורה על פסק הדין המשלים. אולם,  ניתן להאריך מועד להגשת הליך מקום שטעה בעל דין טעות משפטית, כאשר, כמו בענייננו, ממילא תלוי ועומד הליך באותו ענין בין אותם צדדים באותו בית משפט. ב-ה"מ 132/56 לוי נ' מורגנשטיין, פ"ד  י' 1291 (1956), המובאת ביואל זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, שלמה לוין עורך, 1995) 892, המבקש שם, בדומה לענייננו, הגיש ערעור אחד על כל ההחלטות שניתנו במסגרת תביעתו. כאשר לאחר הגשת הערעור עלה ספק שמא אחת מההחלטות הללו היתה בגדר פסק דין חלקי, ביקש המבקש שם הארכת מועד להגשת ערעור נפרד על אותה החלטה, וזאת כעשרה חודשים לאחר נתינת אותה החלטה. הנשיא אולשן ראה "טעם מיוחד" להארכת המועד להגשת ערעור נפרד על אותה החלטה בכך שערעור על כל הסכסוך שבין הצדדים, לרבות אותה החלטה, היה תלוי ועומד (ראו גם ב"ש 1186/85 איליט בע"מ נ' אלקו חרושת אלקטרו מכנית בע"מ, פ"ד מ(2) 15 (1986) והחלטת הנשיא מ' שמגר הדוחה ערעור עליה – ב"ש 273/86 אלקו בע"מ נ' איליט בע"מ, פ"ד מ(2) 251 (1986)). הובאה הדעה בפסיקה לפיה אין מקום, גם נוכח הליך אחר התלוי ועומד בין הצדדים באותו עניין, להארכת מועד אלא אם קיים טעם סביר לאיחור (המ' 359/78 (ע"א 580/76) פלקון נ' כהן, פ"ד לב(2) 401 (1978)); אולם, כאשר, כמו בענייננו, טעות מצטרפת לעובדת קיומו של הליך תלוי ועומד כאמור, יש בכך משום "סיבה סבירה לאיחור" (ע"א 7044/93 גורה נ' גורה, פס' 5 (לא פורסם, 13.12.1994); ע"א 10477/07 פרח נ' עיריית נצרת (טרם פורסם, 1.1.2009)). אם ביקשה ישראפלורס למצות את זכויותיה הדיוניות עד תום, ולהביא למחיקת הערעור נגד פסק הדין החלקי, היה עליה לעשות מעשה ולהגיש בקשה מיוחדת על כך סמוך לאחר הגשת הערעור, אולם, היא בחרה להעלות את הטענה לראשונה בשלב הסיכומים (ראו בש"א 274/89 (ע"א 545/87) גרינברגר נ' שטיין (לא פורסם, 5.12.1989)).

 

העתקת המוצרים

 

16.      אף אם אניח שגב' דויטש לא הודתה בהעתקה, אין מקום להתערב בממצאים שבעובדה, שקבע בית המשפט קמא, בין היתר על בסיס מהימנות עדים, לפיהן המוצרים של ישראפלורס המשלבים פרחי בד פשתן היו הראשונים בשוק וגב' דויטש העתיקה אותם. כידוע, אין זה ממנהגה של ערכאת הערעור להתערב בממצאים עובדתיים ובממצאי מהימנות, אלא במקרים חריגים, אשר המקרה שבפנינו אינו בא בגדרם (ראו ע"א 2886/05 אשכנזי נ' גאנדין, פס' 56 לפסק דיני (טרם פורסם, 8.11.2010)). אוסיף ואפרט, בבחינת למעלה מן הצורך, שממילא אין מקום להתערב בקביעות אלה.

 

א.        בענין ההעתקה מישראפלורס, בית המשפט קמא קבע כי הוכח, בעדות ובאמצעות חשבונית, כי גב' דויטש רכשה מישראפלורס עצמה פרחים מלאכותיים מפשתן מתוצרת ישראפלורס סמוך לפני המועד שבו נצפו מוצריה של גב' דויטש בשוק. עוד קבע בית המשפט כי טענתה של גב' דויטש, לפיה אביה ז"ל עסק בעיצוב פרחי בד וכי היא עצמה עסקה בכך החל משנת 1989, נסתרה בחקירה נגדית, תוך שהיא הודתה לבסוף כי אין בידיה כל הוכחה בכתב לקיומו של עסק לייצור תכשיטים של אביה ז"ל. צוין עוד, כי עורכיהם של שורה של מסמכים שצורפו לתצהירה של גב' דויטש, לענין מועד תחילת עיסוקה בתחום ולענין מועד תחילת רכישותיה מחברת אבגד המייצרת תכשיטים שעליהם היא וישראפלורס הדביקו פרחי בד, לא הובאו על ידי גב' דויטש לעדות ולכן לא נתקבלו כלל כראיות. אף אם אניח, לצורך הדיון, שעולה בבירור מפרוטוקול הדיון בבית המשפט קמא [ע' 142] כי הצדדים הסכימו גם ללא הגשת תעודת המע"מ של גב' דויטש כי היא פתחה את עסקה בשנת 1989, ממילא בהוכחה הקיום של העסק, אין כדי להוות הוכחה שגב' דויטש עסקה במסגרת עסק זה בעיצובים מושא התביעה לפני שישראפלורס עשתה כן. בצדק הרהר בית המשפט קמא, "אם עסקה [גב' דויטש] בייצור התכשיטים עוד משנת 1989 לא ברור לשם מה רכשה מוצרים ממתחרה עסקית בשנת 1994".

 

ב.        גם בקביעה בדבר אי-הופעת העיצובים מושא התביעה בשוק לפני שישראפלורס החלה לעסוק בהם, אין מקום להתערב. בית המשפט קמא קבע כי גב' דויטש לא הצליחה בתצהירה, בעדויות ובמסמכים להציג עיצוב של התכשיטים מושא התביעה שהיה קיים בארץ או בעולם לפני שישראפלורס החלה לשווק עיצוב כזה. טענת גב' דויטש לפיה בית המשפט קמא התעלם ממוצגים לעיצובים שבמוצגים נ/1, ונספחים א', ז' ח' ו-ט' לתצהיר, המצביעים לטענתה על עיצובים דומים בחו"ל – לא תסייע לה. בסיכומיה בבית המשפט קמא, גב' דויטש כלל לא טענה כי העיצובים של ישראפלורס הינם עיצובים הדומים לעיצובים שבמוצגים אלה; הפנייתה למוצגים אלה היתה במסגרת טענה אחרת – טענה לפיה עצם "[]הרעיון  של שרשרות מתכת ועגילים בהן [כך] משולבים פרחים העשויים מבד הינו רעיון וסגנון ידוע ובשימוש קיים" (סעיף 49 לסיכומי הנתבעת בבית המשפט קמא; ההדגשה הוספה). על כן, לא תוכל גב' דויטש להיבנות בערעור על טענה לפיה שרשראות מתכת ועגילים מתוצרת ישראפלורס בהם משולבים פרחים העשויים מבד דומים לשרשראות ועגילים כאמור בחו"ל. ודוק: אף אם קיים דמיון כללי בין עיצובים של ישראפלורס לבין חלק מהעיצובים במוצגים הנזכרים, בית המשפט קמא עמד על השוני בין הפרחים שבתכשיטי ישראפלורס לבין אלה שמחו"ל:

 

"... לא נמצא עיצוב דומה אצל יצרני אופנה בארץ ובחו"ל. בתיק המוצגים מצויים קטעי עיתונות אופנה שסומנו נ/1. ניתן לראות בהם פרחי בד על קולר, על שרשרת ועל סיכות שונות. אולם, בולטת לעין העובדה, שהפרח המעוצב שם שונה מאוד מהפרח שעיצבה התובעת..." (ע' 12 לפסק הדין החלקי; ההדגשה הוספה).

 

           לענין קביעה זו התבסס בית המשפט על עדות מומחה, לפיה:

 

"הדבר הדומיננטי הבולט הוא הפרח שבמרכז... צורת העמדתם של הפרחים על המשטח של המתכת... הוא התופס את העין.... כשאתה שם על יצירה את הפרח חשוב מה יהיה גודל העלה, הצפיפות של העלה, הפתיחות שלו, יותר שטוח, יותר עומד. עד שאתה מקבל את הצורה שמדברת אליך, יותר שטוח, העלים יותר מעוגלים כלפי מטה, יותר מעוגלים כלפי מעלה, כמה צפיפות של העלים, הצבע שלהם השילוב בין הצבעים" (ע' 13 לפסק הדין החלקי).

 

 

           כאמור, בסיכומיה בפני הערכאה הדיונית גב' דויטש לא טענה שיש דמיון בין הפרחים במוצרי ישראפלורס לבין הפרחים במוצגים הנזכרים, ואל מול קביעות מאוד מפורטות אלה בפסק הדין, גב' דויטש כלל לא פירטה את הטענה שבערעורה לפיה יש דמיון בין הפרחים במוצרי ישראפלורס לבין הפרחים במוצרים מחו"ל. גם מסיבה זו אין מקום לקבוע שטעה בית המשפט קמא בקביעתו שגב' דויטש העתיקה מישראפלורס את העיצובים.

 

בית המשפט קמא לא חרג מגדר המחלוקת

 

17.      כאמור, לטענת גב' דויטש חרג בית המשפט קמא בפסק דינו מגדר המחלוקת כפי שזו הוצגה על ידי בא כוחה של ישראפלורס במהלך המשפט, בכך שהכיר בעילה בדיני עשיית עושר ולא במשפט על בסיס עיצוב פרח הבד, כאשר לטענת ישראפלורס עצמה אין לה זכויות בעיצוב בפרח הבד. נבאר עתה טענה זו. בא כוחה של גב' דויטש מפנה להחלטה בבקשת ישראפלורס לצו מניעה זמני, אשר ניתנה על ידי שופט שונה מהשופט שנתן את פסק הדין בתביעה העיקרית, ואשר בה נכתב, בין היתר:

 

 "כפי שהסביר היום ב"כ המבקשת [ישראפלורס] אין שולחתו טוענת לזכות יוצרים ביצור או בעיצוב פרח הבד כשלעצמו, אלא טענתה מתייחסת לזכות שיש לה על הדגם המיוחד הנוצר על ידי השילוב המיוחד, שמשלבת מנהלת המבקשת את פרחי הבד במוצרים השונים כגון שרשראות, נעליים, סיכות וכו''"

 

 

           לטענת גב' דויטש, צירופם של הדברים האמורים עם הצהרתו של ב"כ ישראפלורס לפרוטוקול התיק העיקרי (עמ' 102 לפרוטוקול הדיון), יש בו כדי להסיר כל ספק כי טענת ישראפלורס הצטמצמה לקיומה של זכות ברעיון שילובם של פרחי הבד עם אביזרים אחרים, ולא התפרשה גם על קיומה של זכות בעיצובו של הפרח כשלעצמו. על-פי הטענה, נוכח הגדרת גדר המחלוקת באופן האמור, שגה בית המשפט קמא משהעניק לישראפלורס הגנה על עיצובו של הפרח.

 

18.      דין טענה זו להידחות. כפי שכבר ציינתי, בכתב התביעה התייחסה ישראפלורס הן לעיצובם המקורי של פרחי הפשתן והן לשילובם של פרחים אלה באביזרים שונים. זאת ועוד: עיון בפרוטוקול הדיון בבקשה לצו מניעה מעלה כי ב"כ ישראפלורס ציין מפורשות כי במסגרת העתקת מוצרי ישראפלורס השתמשה גב' דויטש ב"אותו סוג פרח" (ע' 1 לפרוטוקול המ' 5260/96). לכך יש להוסיף, כי עיון בפרוטוקול הדיון בתביעה העיקרית בבית המשפט קמא מעלה כי ההקשר בו ניתנה הצהרתו של ב"כ ישראפלורס בנוגע לגדר המחלוקת היה דיון שנערך בשאלה האם תובעת ישראפלורס זכויות גם בעיצוב תכשיטי המתכת כשלעצמם, ללא שילובם בפרחי הבד. דיון זה נערך אגב בקשת בא כוחה דאז של גב' דויטש, עו"ד דהאן, להגיש תצהירים משלימים מטעמה בנושא זה. לאחר שעו"ד דהאן טען שישראפלורס טענה לזכויות יוצרים בעיצוב של תכשיטי המתכת כשלעצמם, כך התנהל המשך הדיון:

 

"כב' השופט: אני לא זוכר שהיא תובעת על דבר כזה.

 

....

 

כב' השופט:  אני זוכר על החידוש של הפרחים מהבד המיוחד עם הצבע המיוחד שמשובץ בתוך מסגרת ברזל, שעל מסגרת הברזל הזו היא לא תובעת שום דבר, עד כמה שאני מבין.

 

....

 

עו"ד דהאן:   סעיף 1 [לכתב התביעה]. היא אומרת, התובעת הינה חברה העוסקת בייצור וביצוא פיתוח ושווק תכשיטים, ובכלל זה פרחים. כלומר, ההתייחסות,

 

כב' השופט:   זה לא הסעיף שמעניין אותנו. זה רקע לניסוחה של התובעת. הסעיף המעניין אותנו זה 8, 9 למעשה, אלה שני הסעיפים המעניינים. סעיף 9 הוא הסעיף הממוקד ביותר שבו כתוב, הנתבעת מעתיקה את פרחי הפשתן עצמם, כמו את שילוב והתאמת צבעיהם, כמו גם את אופן שילובם בשרשראות, סיכות ומוצרים שונים. מזה אתה למד, שעצם השרשרת או הסיכה עצמה, לא מעניינת. מעניין פרחי הפשתן, השילוב והתאמת הצבעים ואופן השילוב בשרשרת. השרשרת כשרשרת היא לא תובעת על זה שום דבר.

 

עו"ד דהאן:   אם מוסכם שהיא לא תובעת שום דבר על השרשרת, על המתכות כשרשראות, אז אני לוקח בחזרה.

 

עו"ד זינגר [ב"כ ישראפלורס]: אף אחד לא טוען שום דבר על השרשרת ואף אחד לא אומר שום דבר על המתכת.

....

 

עו"ד זינגר:   אני טוען שהצרוף של כל האלמנטים הללו, פלוס פרחי פשתן, כשהטענה שלנו, ואני אומר לך את זה כבר מספר פעמים חברי, וזה כנראה עובר מעל כתפך. הטענה שלנו פשוטה. אנו טוענים שההדבקה של פרחי פשתן על גבי פלטות, אותן פלטות ממתכת, כאשר מדובר בשילוב עם השרשראות, זה הרעיון המקורי שלנו ובו אנו דבקים...." (ע' 101-102 לפרוטוקול).

 

           ברור מהקשר הדברים המצוטטים לעיל כי אין בפנינו ויתור של ב"כ ישראפלורס על הטענה לפיה, במסגרת ההעתקה, משלבת גב' דויטש את אותם פרחי הפשתן עצמם ומעתיקה גם את שילובם בתכשיטי המתכת. דברי ב"כ ישראפלורס לא היו אלא הבהרה כי ישראפלורס אינה טוענת לזכויות בתכשיטי המתכת כשלעצמם.

 

19.      לכל זאת יש להוסיף, כי עיון בפרוטוקול הדיון בתביעה העיקרית בבית המשפט קמא מעלה כי בא כוחה של גב' דויטש דאז לא רק נמנע מלהתנגד להשמעת עדויות מטעמה של ישראפלורס בנוגע לייחוד עיצובו של הפרח (ראו עמ' 11 לפרוטוקול הדיון בשורות 7-8; עמ' 13 לפרוטוקול הדיון בשורות 11-12; עמ' 5 לפרוטוקול הדיון בשורות 3-4; עמ' 36 לפרוטוקול הדיון הנ"ל בשורות 5-18; עמ' 45 לפרוטוקול הדיון בשורות 22-31); הוא אף השתתף בדיון בנושא עיצוב הפרח, בכך ששאל את המומחית מטעם ישראפלורס לגבי ההבדל בין פרחי פשתן בחקירה נגדית (עמ' 47 לפרוטוקול הדיון הנ"ל שורות 14-18).  כך, אין לומר כי המחלוקת בין בעלות הדין כפי שזו הוגדרה בכתבי הטענות, שכוללת טענות בענין העתקת עיצוב פרחי הפשתן שהשתמשה ישראפלורס ואת שילובם במוצרים, צומצמה במהלך הדיון אך לשאלת זכותה של ישראפלורס ברעיון שילובו של פרח (כלשהו) באביזרים שונים. כפי שכבר צוין, לאחר הדיון בבקשה לצו זמני, הובאה עדות בענין האפיונים המיוחדים של פרחי הפשתן במסגרת שילובי ישראפלורס, ובא כוחה דאז של גב' דויטש אף בחר לשאול בנושא זה בחקירה נגדית. בנסיבות אלה, ברור "שהנושא הועלה במהלך הדיון" (ר"ע 62/83 בעל טכסא נ' גונן, פ"ד לח(1) 281, 284 ליד האות א' (1984)) ומותר היה לבית המשפט קמא לבסס קביעות בענין דמיון ושוני בין מוצרים על אפיוני הפרחים. ראו גם יואל זוסמן, סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, שלמה לוין עורך, 1995), בעמ' 155-156, ובעמ' 329-332:

 

"הכלל: כאשר שוכנע בית המשפט, שהצדדים הסכימו, במפורש או במכללא, לנהל את המשפט שלא בהתאם לכתבי הטענות... במקרה כזה לא ישמש הנימוק הפורמלי של סטיה מכתבי הטענות עילה לפסילת הדיון, אך ראיה שהוגשה והיא חורגת מגדר הטענות, אינה מעידה, כשהיא לעצמה, על הסכם כזה, אפילו נתגלתה בה טענה שאחד מבעלי הדין עשוי היה להשמיע" (ההדגשה הוספה);

 

           כזכור, בענייננו הטענה לפיה במסגרת ההעתקה השתמשה גב' דויטש באותו עיצוב של פרחים שבשימוש ישראפלורס דווקא הופיעה בכתב התביעה. כפי שפורט לעיל, אף אילו ב"כ ישראפלורס היתה משמיעה במסגרת הדיון בבקשה לצו מניעה זמני ויתור על זכויות בעיצוב הפרחים (ולא נראה כי כך הם פני הדברים), גב' דויטש הסכימה מכללא לאחר מכן, במהלך הדיון בתביעה העיקרית, לדיון באפיוני הפרחים עצמם כחלק מהדיון בייחודם ובמקוריותם של העיצובים.

 

מקוריות, חדשנות והשקעה

 

20.      אין מקום להתערב בפסק הדין של בית המשפט קמא על בסיס הטענה שהוא היה צריך לקבוע כי הרעיון של הדבקה של פרח פשתן על גבי תכשיט שנרכש מצד ג', במקום המיועד לכך, אינו מהווה מקוריות וחדשנות, או על בסיס הטענה שלא הוכחה השקעה או טרחה מצדה של ישראפלורס. בית המשפט קמא קבע בבירור:

 

"אני קובע על סמך התרשמותי וגם על סמך העדויות וחוות הדעת, כי מדובר במוצר שיש בו השקעה של זמן, כסף ומחשבה. יש במוצר יצירתיות של בחירה מסוג הבד, באופן הכנת הפרח ועיצובו (למשל בארבע שכבות בד) בגודל שנבחר ובצבעים. גם אופן השילוב עם שרשרת מסוימת מתוך אלפי דוגמאות הקיימות באבגד, היא בחירה יצירתית ואינה מובנת מאליה" (פס' 16 לפסק הדין; ההדגשה הוספה).

 

           על העדות המפורטת בדבר ייחודם של עיצובי ישראפלורס כבר עמדנו לעיל. בענין השקעה וטרחה, המומחית מטעם ישראפלורס, בחוות הדעת (ס' 3-5) והעדה ענת פז, בחקירתה (ע' 11, ש' 22-27; ע' 12 ש' 30 עד ע' 13 ש' 19) העידו בענין ההשקעה הנדרשת לפיתוח מוצרים מהסוג הנדון – עדויות אשר התווספו לעדות גב' גרוס מנהלת ישראפלורס בנושא זה, לפיה:

 

"התובעת השקיעה במשך השנים סכומי כסף גדולים, משאבים של זמן, חומרים ועובדים, בעיצוב ובייצור קולקציה שלמה של מוצרים, ובשיווקם. חשוב לציין כי בעסק מסוג זה יש צורך לייצר כ-50-60 דגמים שמתוכם נקלטים בשוק כ-5 עד 10 דגמים בלבד. כדי לבדוק אילו דגמים נקלטים על התובעת לייצר את כל ה-50-60 דוגמאות, לבדוק אותן בשטח, לנתח את תגובת השוק, ולהחליט אילו מוצרים להמשיך לייצר, וחוזר חלילה. לעומת זאת הגב' דויטש מייצרת אך ורק את אותם הדגמים שאנחנו כבר בדקנו, שיווקנו והחדרנו לתודעת הציבור תוך שהיא מנצלת את כל משאבינו לטובתה באופן בלתי חוקי ובלתי מוסרי" (ס' 42 לתצהירה).

 

           עדה זו חזרה על עיקר דברים אלה גם בחקירתה הנגדית, בע' 34 ש' 2-5: "... כשאני עושה דגם אחד כזה שתופס, אני עושה עוד מאתיים שלא תופסים". די בדוגמאות אלה, שאינן היחידות, כדי להסיק כי ניתנה בפני בית המשפט קמא עדות בנושאי המקוריות וההשקעה, שנמצאה מהימנה, וגב' דויטש לא הראתה כל טעם משכנע בערעורה להתערב בקביעותיו בנושאים אלה.

 

תום לב

 

21.      לא שוכנעתי מטענת גב' דויטש בענין תום ליבה. בית המשפט קמא קבע כי שוכנע כי מדובר בעיצוב מקורי וייחודי של ישראפלורס, תוך שהוא מציין את עדותה של גב' מירי זילברשטיין גרוס מטעם ישראפלורס לפיה גב' דויטש -

 

"למדה מ[ישרפאלורס] על קיומו של העיצוב המיוחד של תכשיטים אלו ובמיוחד פרחי הפשתן, היא רכשה כמויות ממשיות של התכשיטים ואחר כך החלה בחיקויים (סעיפים 12א' ו-ב' לתצהיר הנ"ל)" (פס' 9 לפסק הדין החלקי; ההדגשה הוספה).

 

           בסעיף 12(ב) הנזכר לתצהיר הנזכר לעיל, הצהירה גב' גרוס בבירור כי -

 

"הגב' דויטש הגיעה עם בעלה למפעלינו והציגה את עצמה כמעצבת בגדים למידות גדולות אשר מעונינית להוסיף את עיצובי המיוחדים לבגדיה.... באותו מעמד ציינה הנתבעת שהיא מעולם לא ראתה מבחר כה גדול ויפה של מוצרים, וכן לא ידעה כלל על מקום בארץ שמייצרים בו פרחים באיכות ובייחוד כאלה...." (ההדגשה הוספה).

 

           מדברים אלה בפסק הדין, על רקע הסעיף בתצהיר שעליו הם מבוססים, עולה בבירור כי גב' דויטש היתה מודעת לא רק לכך שהיא מעתיקה מישראפלורס, אלא היא היתה מודעת אף לייחוד שבעיצובי ישראפלורס.

 

אי רישום מדגם

 

22.      אינני רואה מקום, בתיק זה, לכך שערכאת הערעור תתערב בפסק הדין של בית המשפט קמא בגין העובדה שישראפלורס לא רשמה מדגם על העיצובים מושא התביעה. לצורך כך אינני נדרשת לשאלה האם המוצרים מושא התביעה מהווים או לא מהווים מוצרי אופנה, לעניין סוגיית העדר המעשיות או העדר היעילות של רישום מדגם על מוצרי אופנה (ראו, בפסק דין א.ש.י.ר., פסקאות 59-60 לפסק דינו של השופט מ' חשין, פסקה 27 לפסק הדין של השופטת ט' שטרסברג-כהן, פסקה 30 לפסק הדין של הנשיא א' ברק ופסקה 10 לפסק הדין של השופט י' זמיר). אבאר. ב"פרשת הרר", שנדונה בפסק דין א.ש.י.ר., בה דובר לא במוצר אופנה (אלא ב"מבלט" לתעשיית האלומיניום), לא נרשם מדגם על המבלט (אף שנרשמו מדגמים על שניים מרכיביו).  בפסק דין א.ש.י.ר. הכיר בית משפט זה בעילה בדיני עשיית עושר ולא במשפט ב"פרשת הרר", על אף העדר רישום המדגם על המבלט כולו, בכך שהותיר על כנו צו מניעה זמני שהוצא בעילה זו. ודוק: אף שהשופטת ט' שטרסברג-כהן הביעה דעתה כי בדרך כלל אין מקום ליתן הגנה לפי דיני עשיית עושר ולא במשפט במקרים שבהם יכול פלוני לרשום את זכותו ואינו עושה כן (פס' 27 לפסק דינה), ביישום פסק דינה על "פרשת הרר", היא ציינה כי לא נרשם מדגם על המבלט כמכלול אך בכל זאת הכירה בעילת עשיית עושר ולא במשפט באותה פרשה (פס' 29 לפסק דינה). גם הנשיא א' ברק ציין את אי רישום המדגם על המבלטים והכיר בעילה בדיני עשיית עושר ולא במשפט (פס' 35, 38-39 לפסק דינו). השופט ת' אור הסכים עם הערתה של ט' שטרסברג-כהן שיש ליתן משקל לעובדה שהתובע יכול היה לרשום את זכותו אך לא עשה כן, אך אף הוא הסכים כי יש להכיר בעילה בדיני עשיית עושר ולא במשפט ב"פרשת הרר". מדברי השופט י' זמיר, אשר הכיר אף הוא בעילה בדיני עשיית עושר ב"פרשת הרר", משתמע כי אין מקום לזקוף אי רישום מדגם נגד המבקש הגנה בעילת עשיית עושר ולא במשפט ("... ההפסד הצפוי מתחולת ההגנה של דיני עשיית עושר על מדגמים שלא נרשמו לפי הפקודה הוא בחזקת שמא, ואילו הפגיעה ביצרנים של מדגמים כאלה ובעקיפין אף בטובת הציבור, בהיעדר כל הגנה, הוא בחזקת ברי. ברי ושמא, ברי עדיף" (פס' 10 לפסק דינו). שופטים אלה היוו דעת הרוב ביישום נושא זה ב"פרשת הרר", אל מול השופט מ' חשין (פס' 88 לפסק דינו) והמשנה לנשיא ש' לוין  (פס' 4 לפסק דינו), אשר סברו כי כאשר לא נרשם מדגם על המבלט ולא הוסבר מדוע הדבר לא נעשה, אין מקום להשאיר על כנו ב"פרשת הרר" את צו המניעה על בסיס דיני עשיית עושר ולא במשפט (השופט י' אנגלרד קבע דווקא שרישום המדגם על המבלט "נתקל בקשיים" אך בכל זאת לא הכיר בעילה בדיני עשיית עושר ולא במשפט עקב העדר רישום כאמור (פס' 16-18 לפסק דינו)). כך, כאמור, רוב השופטים בפסק דין א.ש.י.ר. לא ראו, ב"פרשת הרר" בה לא נרשם מדגם על המבלט ואף לא סופק הסבר לאי-הרישום, מניעה מפני הכרה בעילה בדיני עשיית עושר ולא במשפט. ודוק: לאחר שנדון הצו הזמני בפסק דין א.ש.י.ר., התברר התיק העיקרי ב"פרשת הרר". בפסק הדין בתיק העיקרי בית המשפט המחוזי, אשר הכיר אף הוא בעילה בדיני עשיית עושר ולא במשפט בפרשה, ציין כי המבלט היה מוצר המשלב חלקים הניתנים להרכבה ידנית והמשתנים לפרקים לפי השינויים המתבקשים על ידי הלקוחות, כך שנדרשים שינויים תכופים בחלקי המבלט. לאור זאת נקבע כי השאלה האם ניתן להגן על המבלט כמכלול באמצעות מדגם אינה פשוטה כלל ועיקר (ת.א. (מחוזי ת"א) 923/95 שוהם מכונות ומבלטים בע"מ נ' הרר (לא פורסם, 14.2.2000); ראו גם את פסק הדין שבערעור באותה פרשה, ע"א 2287/00 שוהם מכונות ומבלטים בע"מ נ' הרר, פס' 5 (לא פורסם, 5.12.2005), להלן - ע"א הרר). אולם, כאמור, דברים אלה נקבעו לאחר פסק דין א.ש.י.ר., ובפסק דין א.ש.י.ר. הכירו רוב השופטים בהרכב המורחב בעילה בדיני עשיית עושר ולא במשפט ב"פרשת הרר" גם בהעדר הסבר לאי רישום המדגם. ודוק: הפסיקה המאוחרת של בית משפט זה ממילא פירשה את האמור בענין אי רישום מדגם בפסק דין א.ש.י.ר. כקובע שיקול בענין אי רישום מדגם במסגרת ההחלטה, לאו דווקא ברירת מחדל לפיה לא תקום עילה בדיני עשיית עושר ולא במשפט אם לא נרשם מדגם (ע"א 945/06 Genreral Mills Inc. נ' משובח תעשיות מזון בע"מ, פס' 20 (טרם פורסם, 1.10.2009), להלן: General Mills; בקשה לדיון נוסף על פסק הדין נדחתה – דנ"א 8910/09 General Mills Inc נ' משובח תעשיות מזון בע"מ (טרם פורסם, 4.7.2010)).  בענייננו, בית המשפט קמא היה ער לאי רישום מדגם (הוא אף קבע כי ניתן היה לרשום מדגם, ראו פס' 17 לפסק הדין החלקי), והחליט שבנסיבות הענין מתקיימת עילת עשיית עושר ולא במשפט. נוכח האמור, ועל אף שבית המשפט קמא לא נימק איזה משקל (אם בכלל) הוא מייחס לנתון זה במסגרת השיקולים בדבר הכרה בעילה זו, אינני רואה מקום להתערב בתוצאה עליה הגיע בנסיבות המקרה הנדון.

 

הוכחת היקף ההשקעה – אינה יסוד בלעדיו אין לפי פסק דין א.ש.י.ר.

 

23.      יש לדחות את טענת גב' דויטש לפיה נקבע בפסק דין א.ש.י.ר. כי בהעדר הוכחת היקף ההשקעה של התובע בפיתוח המוצרים, לא תקום עילה בדיני עשיית עושר ולא במשפט. באותו פסק דין, הנשיא א' ברק, אשר סבר כי "היסוד הנוסף" בעילת עשיית עושר ולא במשפט הוא תחרות בלתי הוגנת, ציין מספר "כשלי שוק" אשר עלולים להצביע על תחרות בלתי הוגנת. "כשל השוק" בענין יצרן המשקיע בפיתוח מוצר ובשיווקו תוך ציפייה להחזיר את השקעתו על-ידי בלעדיות זמנית (שם, פס' 30), לא היה אלא אחד ברשימה של מספר "כשלי שוק" שציין הנשיא. דוגמאות נוספות כללו, בין היתר, נסיבות ההופכות תחרות לתחרות "פרועה", בה המעתיק אשר לא השקיע בפיתוח מסוגל למכור את החיקויים במחיר נמוך יותר (ראו, לענייננו, את הצהרתה של מנהלת ישראפלורס בס' 29 לתצהירה לפיה גב' דויטש "החלה מחקה את המוצרים ומוכרת את המוצרים המועתקים במחירים נמוכים במספר אחוזים ממוצרי התובעת"); "כשל השוק" במצב שבו יצרן משקיע הון רב בפיתוח דגמים רבים בידיעה כי רק מעטים מהם ייקלטו בשוק (שם, פס' 29 – ובענייננו, כמצוטט לעיל, העידה מנהלת ישראפלורס כי השקיעה סכומי כסף גדולים בפיתוח כ-50-60 דגמים בידיעה כי רק כ-5-10 דגמים ייקלטו בשוק), ועוד. ודוק: ממילא אין לומר כי דעתו של הנשיא א' ברק לפיה "היסוד הנוסף" הוא תחרות בלתי הוגנת מהווה דעת רוב ברורה בפסק דין א.ש.י.ר. (ראו פס' 11-12 ל-ע"א הרר; השוו ס' 61 פסק דינו של השופט ס' ג'ובראן בע"א 8485/08 The FA Premier League Limited נ' המועצה להסדר ההימורים בספורט (טרם פורסם, 14.3.2010), שלתוצאתו הצטרפתי על בסיס הנמקה צרה יותר).

 

ההשבה

 

24.      במסגרת ערעורה טענה גב' דויטש כי "... לא ניתן להתייחס אל המוצרים נשוא התביעה המשווקים כיום כבר למעלה מ-10 שנים... כאל מוצרים עונתיים העשויים לזמן קצר" (פס' 10 לסיכומים מטעם המערערת). דא עקא, באותה נשימה טוענת גב' דויטש כי לאור חוקים בשתי מדינות זרות המעניקים הגנה על מוצרי אופנה לשנה אחת, בית המשפט קמא היה צריך לקבוע את תקופת ההשבה על תקופה הקצרה משלוש שנים (שם, פס' 9; הקשר בין שנה אחת לשלוש שנים לא הובהר בידי גב' דויטש). כאשר, כאמור, גב' דויטש עצמה טוענת שלא ניתן להתייחס למוצרים מושא התביעה כמוצרים עונתיים, אינני רואה מקום, בערעור זה וכאשר גב' דויטש טוענת דבר והיפוכו, להיענות לקריאתה לבחון התערבות בתקופת ההשבה מפאת היות המוצרים מוצרי אופנה.

 

25.      אין גם מקום להתערבות בסכום ההשבה שקבע בית המשפט קמא. בית המשפט קמא חישב את הרווח שעשתה גב' דויטש ממכירת החיקויים של מוצרי ישראפלורס, עבור כל אחת מהשנים הרלוונטיות, באופן הבא: בשלב ראשון, נקבע, באחוזים, היחס בין סך הקניות הרלוונטיות לייצור החיקויים בעסק של גב' דויטש בשנה הנדונה, לבין סך כל הקניות בעסק שלה באותה שנה. בשלב שני, חושב איזה חלק מרווחי העסק של גב' דויטש באותה שנה הם רווחים ממכירת החיקויים, באמצעות הכפלת סך רווחי העסק לאותה שנה ביחס הנזכר (באחוזים האמורים). כלומר – החלק מהרווח המבטא רווחים ממכירת החיקויים נגזר מהחלק מהקניות לייצור החיקויים, מתוך כלל הקניות.

 

26.      את טענת גב' דויטש, לפיה נוכח הפער בין חוות דעת הצדדים היה על בית המשפט למנות מומחה או חוקר חשבונות מטעם בית המשפט – יש לדחות בשתי ידיים. צודקת ישראפלורס בטענתה, שבהסכמת הצדדים נקבע בהחלטה כי הסכום שיש לשלם יוכרע על-פי סיכומים בכתב, ללא צורך בחקירת רואי החשבון או המומחים. הסכמה זו מפי בא כוחה דאז של גב' דויטש אף מופיעה בבירור בפרוטוקול הדיון.  הדיון בו הסכימה גב' דויטש להכרעה על-פי הסיכומים וללא חקירות התנהל לאחר שחוות הדעת מטעם שני הצדדים עמדו בפניה. כך, הפער בין חוות הדעת כבר היה ידוע לה באותה עת, ובמקום לבקש מינוי מומחה או חוקר חשבונות מטעם בית המשפט, גב' דויטש בחרה להסכים לקביעת הסכום על פי הסיכומים, אף ללא חקירת המומחים מטעם הצדדים. כך, לפני שבית המשפט קמא קבע את סכום ההתעשרות, הפער בין חוות הדעת לא הצריך לדעתה של גב' דויטש מינוי מומחה מטעם בית המשפט, והנסיבה היחידה שהשתנתה היא שבדיעבד, הסכום שנקבע אינו לרוחה. נראה שכל המוסיף בנקודה זו – גורע. לא יהיה זה מיותר לציין, בבחינת למעלה מן הצורך, כי הסכום שקבע בית המשפט קמא (70,655 ₪ קרן, המתבסס על הכנסות חייבות בדו"ח מס הכנסה שאינם כוללים מע"מ) קרוב הרבה יותר לסכום שבחוות הדעת מטעם גב' דויטש (1,500 ₪ קרן) מאשר הסכום בחוות הדעת מטעם ישראפלורס (סכום הנע בין 206,384 ₪ ללא מע"מ לבין 244,644 ₪ ללא מע"מ).

 

27.      לטענת גב' דויטש, טעה בית המשפט קמא בכך שאימץ את חוות דעת המומחה מטעם ישראפלורס בשאלת היקף התעשרותה. נטען כי מחישוב זה עולה כאילו גב' דויטש לא יצרה דבר מלבד פרחי פשתן, בעוד שרווחיה באו לה למעשה גם מייצור מוצרים אחרים. טענות אלה יש לדחות. ראשית, בית המשפט קמא לא אימץ את חוות דעת המומחה מטעם ישראפלורס בשאלת היקף ההתעשרות. הוא אמנם אימץ את חוות הדעת האמורה בענין היחס, בין הקניות בעסק של גב' דויטש אשר רלוונטיות לחיקויים בכל שנה לבין סך הקניות של אותו עסק באותה שנה. אולם, המומחה מטעם ישראפלורס הציע לקבוע את סכום ההתעשרות שלא כדין כנגזרת מהכנסות העסק של גב' דויטש בכל שנה, ואילו בית המשפט דחה חישוב זה, תוך קביעה המטיבה עם גב' דויטש, לפיה יש לקבוע את סכום ההתעשרות כנגזרת מרווחי העסק שלה. שנית, בניגוד לטענת גב' דויטש, לא עולה מחישוב היחס בין קניות הרלוונטיות לחיקויים לבין סך הקניות בכל שנה כאילו היא לא יצרה דבר מלבד פרחי פשתן:  באחת מהשנים מדובר ב-50% בלבד מהקניות; בשנה נוספת מדובר ב-59% בלבד מהקניות – ורק בשנה השלישית מדובר ב-82% מהקניות. שלישית, בית המשפט קמא קבע כי ביצוע החישוב של החלק ממחזור המכירות של גב' דויטש אשר נשלל מישראפלורס – 

 

"היה קשה מפני שבחשבוניות המכירה של הנתבעת היה חסר פירוט כגון: כמויות, סוגים ומחיר ליחידה של המוצרים שמכרה הנתבעת. לפיכך, השתדל המומחה לשחזר את המחזור באמצעות עלות המכירות. כלומר, באמצעות ניתוח הקניות" (ע' 3 לפסק הדין המשלים).

 

           כך, לגב' דויטש, אשר הנפיקה חשבוניות חסרות פירוט, אין להלין אלא על עצמה על כך שלא ניתן היה לקבוע את היקף התעשרותה שלא כדין באמצעות נתונים מלאים יותר, כך שהחישוב נעשה על בסיס ניתוח הקניות.  ממילא לא סיפקה גב' דויטש בערעורה כל פירוט או הפניה לנתונים המראים כיצד זה לדידה, שחישוב היחס הנזכר עבור כל שנה לא היה מדויק.

 

28.      אחרון, יש לדחות אף את הטענה לפיה לא הוכח "חסרון הכיס" של ישראפלורס. מדובר בענייננו בהשבת ההתעשרות של גב' דויטש אשר הופקה שלא כדין. תיאורטית, התעשרות זו צריכה להשתקף בשתי דרכים שונות: האחת, העדרה של אותה התעשרות אצל המזכה; השניה, הימצאותה של אותה התעשרות אצל הזוכה. כפי שפורט לעיל, בית המשפט קמא חישב את היקף ההתעשרות בדרך השניה, בחישוב על בסיס ראיות שהוכיחו את הרווחים של גב' דויטש אשר צמחו לה ממכירת החיקויים. דרך זו אף מתיישבת עם פסק הדין ב-ע"א הרר, בו נקבע, בענין חישוב סעד ההשבה, כי "ככל שמדובר בזכאות שאינה ניתנת לרכישה בדרך לגיטימית – הקריטריון שעליו ניתן להתבסס הוא הרווח שהופק" (שם, פס' 30, ההדגשה הוספה; זאת, במובחן מחישוב על בסיס שווי שוק). בשולי הדברים: בית המשפט קמא ציין כי "כלל לא נעשה נסיון לבדוק באיזו מידה ובאיזה היקף פחתו הכנסות התובעת, עקב פעילות הנתבעת" (ע' 7 לפסק הדין המשלים). יובהר, כי העדרה של ההתעשרות אצל המזכה לא בהכרח יתבטא בירידה בהכנסות. כאשר, לדוגמה, הביקוש למוצר המועתק נוסק בתקופת מכירת ההעתקים, ייתכן והעדרה של ההתעשרות אצל המזכה בעקבות החיקוי יתבטא לא בירידה בהכנסות, אלא בעליה בהכנסות, שהיא נמוכה מזו שהיתה צפויה למזכה אלמלא מכירת החיקויים.

 

צו המניעה

 

29.      יש לדחות את טענות גב' דויטש בענין אי בהירות, כביכול, של צו המניעה שהוציא בית המשפט קמא. בית המשפט קמא הוציא צו מניעה "כמבוקש על ידה בסעיף 186 לסיכומיה בעמ' 52 בסעיפים א' ב' ו-ו' בלבד", קרי:

 

"א.  להורות לנתבעת ו/או לעובדיה ו/או לכל הבא מכוחה לחדול לאלתר מכל ייצור ו/או העתקה ו/או שיווק ו/או מכירה ו/או הפצה של המוצרים נשוא התביעה המועתקים ממוצרי התובעת.

ב.    לאסור על הנתבעת ו/או על עובדיה ו/או על כל הבא מכוחה לייצר ו/או להעתיק ו/או לשווק ו/או למכור ו/או להפיץ את המוצרים המועתקים נשוא התביעה.

....

ו.     ליתן צו מניעה קבוע האוסר על הנתבעת להפיץ ו/או לשווק את מוצריה של הנתבעת, שהנם חיקויים למוצרי התובעת נשוא התביעה."

 

           סעיף 4(ב) לאותם סיכומים מגדיר את המוצרים נשוא התביעה באופן ברור:

 

"המוצרים נשוא התביעה הנם שילוב מורכב ומקורי, אשר נהגה על ידי מנהלת התובעת, ואשר כמותו לא הוכר קודם לכן בישראל או מחוצה לה.

 

תצלומי המוצרים (13 במספר) צורפו כנספח ג' לתצהיר הגב' גרוס, כאשר מקורם הוצג בפני בית המשפט הנכבד במועד הדיון (המוצרים עצמם סומנו על ידי כב' בית המשפט, כמפורט בין היתר בעמ' 13-14 לפרוטוקול מיום 2.1.00 – והם שמורים על ידי הח"מ על פי קביעתו של בית המשפט הנכבד – שם בעמ' 14 שורה 20)(להלן: 'המוצרים')."

 

           ואמנם צורפו לתצהירה של גב' גרוס 13 תמונות כנספח ג' לאותו תצהיר.

 

30.      עם זאת, לדעתי צודקת גב' דויטש שלא היה מקום לכך שבית המשפט קמא יוציא, בעילת עשיית עושר ולא במשפט, צו מניעה "קבוע" שאינו מוגבל בזמן. בפסק דין א.ש.י.ר., הביע הנשיא א' ברק את דעתו לפיה:

 

"...ההגנה בדיני עשיית עושר ולא במשפט מוענקת לזמן מוגבל. גם מקום שבו מוצדק ליתן צו-מניעה בשל העתקה בניגוד לדיני עשיית עושר ולא במשפט, הרי שצו כזה – אשר שיקול-הדעת אם לתתו ולקבוע את תנאיו מסור לבית המשפט – לא יינתן, כך יש להניח, לתקופה המתקרבת לתקופת ההגנה הניתנת במסגרת דיני הפטנטים (עשרים שנים), דיני זכויות היוצרים (שבעים שנים לאחר מות המחבר) או דיני המדגמים (חמש שנים, הניתנות להארכה בעוד שתי תקופות נוספות, בנות חמש שנים כל אחד). גם מבחינת אורך ההגנה אפוא מדובר בהגנה חלשה במידה ממשית מזו שבדיני הקניין הרוחני" (פס' 33 לפסק דינו של הנשיא א' ברק בפסק דין א.ש.י.ר.; ראו והשוו פס' 60 לפסק דינו של השופט מ' חשין).

 

           ודוק: רוב השופטים בפסק דין א.ש.י.ר. לא התייחסו לשאלת אורך תקופת ההגנה מפני העתקה לפי דיני עשיית עושר ולא במשפט.  כך, בעת מתן פסק הדין מושא הערעור ובעת הגשת הערעור, לא היתה הלכה מחייבת של בית משפט זה לפיה ככלל, תקופת ההגנה לפי דיני עשיית עושר ולא במשפט תהיה קצרה מתקופת ההגנה לפי חוקי הקניין הרוחני. יצוין כי ב-ע"א הרר שניתן לאחר הגשת ערעור זה, הוכרה תקופת הגנה בת שמונה שנים. אכן, לדעתי, לחוקי הקניין הרוחני השפעה פרשנית בפרשנות דיני עשיית עושר ולא במשפט (ראו פס' 9 לפסק דינו של הנשיא א' ברק בפסק דין א.ש.י.ר.), ולמצער כאשר מדובר בעיצוב שקיימת אפשרות לרשום מדגם לגביו (במובחן מישימות או יעילות הרישום), נדמה לי שאין מקום לתקופת הגנה החורגת מעבר לתקופה אשר נקבעה על ידי המחוקק, בפקודת הפטנטים והמדגמים, כתקופה המאזנת בין חופש העיסוק והתחרות החופשית מזה לבין הצורך לעודד יוצרים מזה – שהוא האיזון שעליו מבוססים דיני הקניין הרוחני (ראו שם, פס' 3; ראו גם פס' 44 לפסק הדין של השופט מ' חשין שם; כן ראו פסק דין General Mills, פס' 20). צו המניעה הזמני בענייננו, אשר הוסב לצו מניעה קבוע בפסק הדין החלקי, ניתן בחודש אוקטובר 1996. כאמור, התקופה המירבית להגנה על מדגם היא 15 שנים. בענייננו, יש לקחת בחשבון, בנוסף לצו המניעה, את סעד ההשבה שנפסק בפסק הדין המשלים, המשקף 3 שנות הגנה. בעת מתן פסק דיננו זה, ממילא חלפו 12 השנים הנוספות מאז הוצאת צו המניעה הזמני בבית המשפט המחוזי, שנים קודם למתן פסק הדין מושא הערעור, ולאור המצוטט לעיל, נדמה לי כי אין מקום להמשך תחולת צו המניעה.

 

סיכום

 

31.      לאור כל האמור לעיל, לו תישמע דעתי נדחה את הערעור, כפוף לכך שצו המניעה שהוצא בפסק הדין של בית המשפט קמא יפוג עם מתן פסק דיננו זה. לאור תוצאה זו, אני מציעה כי כל צד ישא בהוצאותיו.

 

המשנָה לנשיא

המשנה לנשיא (בדימ') א' ריבלין:

 

           אני מסכים.

 

המשנה לנשיא (בדימ')

 

השופט א' דנציגר:

 

           מסכים אני לפסק דינה של חברתי המשנָה לנשיא מ' נאור. אף לדידי בנסיבות המתוארות אין מקום להתערבותנו בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, בכפוף לאמור בפסקה 30 לפסק דינה של חברתי.

 

           ככלל, יישומה של הלכת רע"א 5768/94 א.ש.י.ר. יבוא והפצה נ' פורום אביזרים ומוצרי צריכה בע"מ, פ"ד נב(4) 289 (1998) (להלן: הלכת א.ש.י.ר.), מעורר שאלות נכבדות הנוגעות בצומת הדינים שבין קניין רוחני מזה לבין עשיית עושר ולא במשפט מזה. שאלות אלה טרם נתבררו די צורכן. כך הדבר בהתייחס ליישום הלכת א.ש.י.ר. לעניין המשקל שראוי לייחס לאי רישום מדגם, בין היתר בשים לב לשאלת היעדר המעשיות והיעדר היעילות של רישומו, בהתייחס למוצרי אופנה למשל. שאלה נכבדת נוספת עוסקת באורך תקופת ההגנה מפני העתקה שתוענק מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט. בנקודה זו מסכים אני עם חברתי המשנָה לנשיא כי אין מקום לקבוע תקופת הגנה החורגת מתקופת ההגנה על פי דין הקניין הרוחני הרלבנטי, ולעניינו, דיני המדגמים. לדידי, מתן מקום מרכזי לאיזון האינטרסים הגלום בהוראות דיני הקניין הרוחני, יבטיח (ולו בזעיר אנפין) כי תישמר הרמוניה חקיקתית בין הדינים המעורבים [ברוח זו ראו, למשל: עופר גרוסקופף אופקים חדשים במשפט – הגנה על כללי תחרות באמצעות דיני עשיית עושר ולא במשפט 319-318 (2002); ניבה אלקין-קורן "על כלל ועל 'נחלת הכלל': מקניין רוחני לעשיית עושר ולא במשפט" עיוני משפט כה 9 (2001)]. הואיל ובנסיבות המקרה חלפה ממילא התקופה המרבית למתן הגנה על פי דיני הקניין הרוחני, איני רואה צורך להוסיף מעבר לכך.

 

           אשר על כן, דיון ממצה בשאלת יישום הלכת א.ש.י.ר., אגב "כוונון" נגזרותיה, יתנהל לעת מצוא. ברי כי יש לעשות כן בזהירות, צעד אחר צעד. לעת עתה, אסתפק בזאת.  

 

ש ו פ ט

 

           הוחלט כאמור בפסק דינה של המשנָה לנשיא מ' נאור.

 

           ניתן היום, ‏‏ה' אלול, תשע"ב (‏23.8.2012).

 

 

 

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   03038940_C12.doc   עע

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il