עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 3873/12

 

 

 

 

 

                                          

                                                                                                    

                                          

                                          

בשם המערער:                       עו"ד אור תמיר

 

 

א.        בקשה למתן רשות ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב (השופט קאפח) מיום 9.5.12 בעמ"ת 27158-04-12, במסגרתה נדחה ערר המבקש על החלטת בית השלום בתל אביב (השופט עוזיאל) מיום 8.3.12 במ"ת 19366-02-12, שלפיה נעצר המבקש עד תום ההליכים. עניינו של התיק יפורט להלן.  

 

כתב האישום והליכי המעצר

 

ב.        כנגד המבקש (ביום 12.2.12) הוגש כתב אישום ובו שישה אישומים שונים בגדרם יוחסו לו עבירות של פגיעה בפרטיות, הטרדה, איומים, חבלה במזיד ברכב ותקיפה סתם (בן זוג). כנטען בכתב האישום, המבקש פגע פיסית בבת זוגו לשעבר (להלן המתלוננת), איים עליה והטרידה החל מתחילת שנת 2012 ועד למעצרו בחודש פברואר אותה שנה. עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצרו של המבקש עד תום ההליכים. בהחלטתו (מיום 8.3.12) קיבל בית משפט השלום את הבקשה, בהידרשו לתסקיר המעצר שנערך (לא צורף לבקשה הנוכחית). הוטעם, כי נגד המבקש קיימת תשתית ראיות לכאורה להוכחת אשמתו; וכי נוכח המסוכנות הקונקרטית הנשקפת למתלוננת מן המבקש, ובהינתן עברו הפלילי המכביד - אין לשחררו לחלופת מעצר. צוין, כי לפי התסקיר אין ניתן לאיין את מסוכנותו של המבקש אלא במעצרו. עוד צוין, כי גם "החלופה שהוצעה על-ידי המשיב נשללה נחרצות על ידי שירות המבחן הן בשל 'כשירותם' של המפקחים והן בשל 'כשירותו' של המפוקח". בקשה לעיון חוזר שבמסגרתה הוצעו מפקחים אחרים נדחתה לאחר פחות משלושה שבועות (ביום 27.3.12). הוטעם, כי אין בבקשה טעם המצדיק עיון חוזר בחלוף זמן כה קצר, והוזכר, כי ההחלטה על מעצר המשיב נשענת בין היתר על המסוכנות הטמונה בשחרורו, ולא רק על אי התאמתם של המפקחים.

 

ג.        על שתי החלטות אלה הוגש ערר לבית המשפט המחוזי (ביום 18.4.12). בערר נטען, בין היתר, כי טעה בית משפט השלום בקבעו (בהחלטתו הראשונה) שישנן ראיות לכאורה, ובדחותו את הבקשה לעיון חוזר בלא לאפשר בחינתם של מפקחים שונים מאלה שנבחנו במסגרת התסקיר. ביום 19.4.12 דחה בית המשפט המחוזי את הערר מבלי שקיים דיון במעמד הצדדים. על החלטה זו הוגשה בקשת רשות ערר לבית משפט זה (בש"פ 3281/12). בהסכמת הצדדים קבע השופט הנדל (החלטה מיום 29.4.12) "הבקשה למתן רשות ערר מתקבלת באופן שההחלטה נשוא הבקשה מבוטלת, והבקשה לעיון חוזר בהחלטה למעצר המבקש עד תום ההליכים תידון לפני בית המשפט המחוזי, בנוכחות הצדדים, תוך מתן הזדמנות להציג טענותיהם".

 

ד.        ביום 9.5.12 נערך דיון בפני בית המשפט המחוזי. בית המשפט תחם את הדיון לסוגיה שהועלתה בבקשה לעיון חוזר, קרי לשאלת חלופת המעצר בלבד. המבקש חזר על טענותיו לעניין זה ובית המשפט המחוזי דחה את הבקשה ללא שביקש עמדת המשיבה. נקבע, כי אין צורך להידרש למפקחים נוספים, שכן הקושי טמון לא במפקחים הקונקרטיים אלא בעצם השחרור לחלופה. הוסבר, כי המבקש איש אלים בדרך כלל ובעל עבר פלילי מכביד, וכי התסקיר קובע רמת סיכון גבוהה להישנות התנהלות אלימה ופוגענית. עוד הוטעם, כי למתלוננת נשקפת סכנת חיים מן המבקש, ולפיכך גם מתוך הנחה שימצאו ערבים מתאימים בכל קנה מידה, המבקש "אינו משכיל לדלג על משוכת האמון הכרוכה בכל דיון בחלופה". הערר נדחה ומכאן בקשת הרשות שלפני.

 

בקשת רשות הערר

 

ה.        בבקשה שלפני נטען, כי טעו בתי המשפט הקודמים במסקנתם, שלא ניתן לאיין את המסוכנות הנשקפת מן המבקש. לשיטת המבקש, העובדה ששירות המבחן בדק את המפקחים שהוצעו לגופם מעידה, כי לא ניתן להסיק מן התסקיר מסוכנות שלא ניתן להפיגה בחלופה; לפיכך, כך נטען, באמצעות מפקחים ראויים אחרים ניתן יהיה לשנות מן המסקנה. עוד נטען, כי טעה בית המשפט המחוזי בקביעתו, שהמבקש איש אלים דרך כלל, שכן עבירות האלימות האחרונות בהן הורשע נעברו לפני 13 שנה.

 

הכרעה

 

ו.        לאחר העיון אין בידי להיעתר לבקשה. כפי שנאמר בעבר, "מבלי להידרש לשאלת העילות המצדיקות מתן רשות ערר בגלגול שלישי, בעקבות התיקון לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים) תשנ"ו-1996 זה לא כבר, וליחס בינן לבין הלכת חניון חיפה (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123, 128; לסקירה ראו בש"פ 5702/11 צופי נ' מדינת ישראל (לא פורסם); בש"פ 5971/11 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם)) - אין ספק מכל מקום כי נדרשות 'נסיבות מיוחדות לרשות ערר בגלגול נוסף, וכאלה אינן במקרה דנא' (בש"פ 6003/11 טהא נ' מדינת ישראל (לא פורסם))". המקרה שלפנינו, התחום כולו בשאלת מסוכנותו של העורר הקונקרטי ואפשרות הפגתה בחלופת מעצר, אינו בא כל עיקר בגדרים אלה; שאלה זו נדונה על ידי שתי הערכאות הקודמות, ואין בטיעוני העורר טענה המעלה שאלה משפטית או ציבורית החורגת מעניינו שלו, או מציגה טעם מיוחד אחר.

 

ז.        לגופו של עניין אציין, כי מסקנות בתי המשפט הקודמים מתיישבות עם החומר הנכלל בבקשה. למבקש עבר פלילי מכביד הכולל עבירות חמורות לאורך העשור החולף. כעולה מהחלטות בתי המשפט, וכפי שתומצת תסקיר שירות המבחן, עולים המסוכנות הנשקפת מן המבקש והחשש להישנות המעשים בכלל, ובפרט כלפי המתלוננת. במצב דברים זה ניתן להבין את הקביעה לפיה שינוי המפקחים לא יפיג את מסוכנות המבקש במידה הראויה. אין מקום לפתוח חלילה פתח למצב שבו ייטען, כי "הכתובת הייתה על הקיר"; והדברים יאים במיוחד במקרי אלימות בין בני זוג. מסכת האירועים המיוחסת למבקש בכתב האישום חמורה מאוד, וכוללת אלימות ואיומים ללא מורא החוק (באחד האישומים מיוחס למבקש איום טלפוני בשעה שהמתלוננת מצויה בתחנת משטרה). במצב דברים זה לא מצאתי פגם בהחלטות שניתנו.

 

ח.       לבסוף, בכל הנוגע ליומו הדיוני של המבקש אציין, כי שתי הערכאות נתנו דעתן לטענותיו העיקריות של המבקש, הן ביחס למסוכנותו והן ביחס לחלופת המעצר. אמנם בהחלטתו האחרונה של בית המשפט המחוזי נתחם הדיון לשאלת החלופה בלבד, אולם הוטעם מפורשות, כי אין עסקינן בקושי נקודתי כלפי המפקחים שהוצעו (אף שלא נמצאו מתאימים), אלא בקושי מהותי של מסוכנות גבוהה שאינה ניתנת להפגה (איני משתמש במונח "איון", שכן לעולם אין חלופה שקולה ל"הרמטיות" שמאחורי סורג ובריח) בדרך זו. חובתם של בתי המשפט כמצוות המחוקק היא לבחון האם ניתן לקיים את תכלית המעצר בדרך של שחרור בתנאים. משנקבע בשתי ערכאות, כי לא ניתן להפיג את מסוכנותו של המבקש – אין הצדקה לדיון בגלגול שלישי, שזה לא כבר הסיר אותו המחוקק כעניין שבזכות.

 

ט.       סוף דבר, איני נעתר לבקשה.

 

           ניתנה היום, ט"ז בסיון תשע"ב (6.6.12).

 

 

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   12038730_T01.doc   רח

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il