עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 3854/12

עו"ד? הצטרף לאינדקס חינם

בבית המשפט העליון

רע"א 3854/12

לפני:

כבוד השופט י' דנציגר

המבקש:

יוחאי לישה

נ ג ד

המשיב:

ישראל לובין

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי תל אביב מיום 16.04.2012 בהפ"ב 35503-03-12 שניתנה על ידי כבוד השופטת ד"ר מ' אגמון-גונן

בשם המבקש: עו"ד ג' תורג'מן

החלטה

לפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופטת ד"ר מ' אגמון-גונן) בהפ"ב 35503-03-12 מיום 16.4.2012, בה קיבל את בקשת המשיב למתן צו מניעה זמני האוסר על המשך ניהול הליכי הבוררות.

רקע עובדתי בתמצית

1. כעולה מהחלטתו של בית המשפט המחוזי, המשיב הינו בעל עסק להפקת אירועים ולייצוג אמנים במגזר החרדי. במשך תקופה מסוימת היה המבקש שותפו של המשיב בעסק. בין הצדדים התגלעו מחלוקות שבגינן פנו להליך גישור בפני עו"ד צבי פפרברג. לאחר שהתקיימו פגישות גישור שלח עו"ד פפרברג לצדדים הסכם בוררות בו ציין כי הצדדים הסכימו שאם לא יצלח הליך הגישור ימָסרו הסכסוכים שביניהם להכרעה בבוררות לפניו. הצדדים חתמו על הסכם הבוררות. ביום 17.1.2012 התקיימה ישיבת בוררות מקדמית ולאחריה המציאו הצדדים כתבי טענות. לאחר מכן הגיש המשיב בקשה להעברת הבורר מתפקידו וכן בקשה לצו מניעה זמני שיורה על עיכוב הליכי הבוררות עד להכרעה בתובענה שהגיש.

ההליכים לפני בית המשפט המחוזי

2. ביום 28.3.2012 נעתרה השופטת אגמון-גונן לבקשת המשיב למתן צו מניעה ארעי במעמד צד אחד וקבעה דיון בבקשה למתן סעד זמני ליום 15.4.2012.

3. בתובענה שהגיש המשיב לבית המשפט המחוזי נטען כי עו"ד פפרברג המליץ לו להעביר את המחלוקות שבינו לבין המבקש להכרעה במסגרת בוררות שתתנהל לפניו על מנת לחסוך עלויות ולהביא לסיום ההליך ביעילות מבלי להיזקק לייצוג משפטי. המשיב טען כי לא הוסבר לו דבר על ההבדל המהותי שבין גישור לבוררות. כן נטען כי הבורר החל לדון בעניינים שלא נמסרו להכרעתו ואף המליץ לצדדים להיעזר בעורך דין. עוד נטען כי ביום 7.3.2011 פנה בא כוח המשיב לבורר בבקשה כי יפסיק את הליך הבוררות זאת לאור העובדה שהמשיב חתם על הסכם הבוררות מבלי שהבין את משמעות הליך הבוררות ובהתחשב בכך שהליך הבוררות מצוי בראשיתו. הבורר הודיע כי בכוונתו להמשיך ולקיים את הבוררות.

4. בבקשה למתן סעד זמני טען המשיב כי סיכויי התובענה העיקרית טובים נוכח העובדה כי הוא חתם על הסכם הבוררות מבלי שהיה מיוצג ולאחר שהבורר לא הסביר לו את ההבחנה בין גישור לבוררות. כן טען המשיב כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו שכן הליך הבוררות מצוי בתחילתו. לעומת זאת, טען המבקש כי כל מטרתה של הבקשה היא להכשיל את הבוררות על רקע החלטת הבורר לפיה על המשיב להעביר לידי המבקש את יומני ניהול זמני האירועים של האמנים המיוצגים על ידי המשיב, שהם נכס השותפות העיקרי, שרק המחזיק בהם יכול לקבוע "ולסגור אירועים". המבקש טען כי ככל שתעוכב העברת יומני הניהול כך תלך ותקטן יכולתו לפתח ולהקים מחדש את עסקו להפקת אירועים וייצוג אמנים.

5. בית המשפט המחוזי הפנה לכללים הנוהגים ולאמות המידה בהם יש להתחשב בבוא בית המשפט לדון בבקשה למתן סעד זמני. בית המשפט המחוזי קבע כי סיכויי התובענה שהגיש המשיב אינם גבוהים במיוחד אולם אין לומר שמדובר בתביעה חסרת סיכוי המשוללת כל יסוד. עוד קבע בית המשפט כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיב, שעה שהמבקש כלל לא התייצב לדיון שנקבע לבירור הבקשה למתן סעד זמני ומשכך כלל לא ביסס את טענתו באשר לנזק שיגרם לו כתוצאה ממתן הצו. בית המשפט הוסיף כי הוא לא מצא ממש בטענה כי יומני האירועים הינם בגדר "הנכס המרכזי של השותפות" שכן ניתן לשער כי מועדי האירועים שנקבעו לאמנים ידועים לאמנים עצמם ובמידה והיו חפצים בקבלת ייצוג מהמבקש בוודאי היו יכולים להמציא לו את מועדי האירועים שנקבעו להם או לבקש אותם מהמשיב. עוד הפנה בית המשפט המחוזי לכך שהמבקש לא פנה לבית משפט בבקשה למתן צו שיורה על המצאת היומנים. לפיכך ניתן צו מניעה זמני כמבוקש ובית המשפט חייב את המבקש בהוצאות ובשכר טרחת עורך דין בסך כולל של 20,000 ש"ח.

כנגד החלטה זו מכוונת הבקשה שלפני.

תמצית נימוקי הבקשה

6. המבקש טוען כי סיכויי התובענה העיקרית שהגיש המשיב קלושים נוכח ההלכה הפסוקה באשר לעילות המצדיקות העברת בורר מתפקידו. המבקש טוען כי מטרתה של הבקשה למתן סעד זמני היא לעכב את הליכי הבוררות מבלי שיש בה ממש. עוד טוען המבקש כי שגה בית המשפט המחוזי בקביעותיו לעניין מאזן הנוחות תוך שהתעלם מחוסר תום ליבו של המשיב. כן מלין המבקש כנגד חיובו בסך 20,000 ש"ח בגין הוצאות ושכר טרחת עורך דין.

דיון והכרעה

7. לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות אף מבלי להיזקק לתשובת המשיב.

8. הלכה ידועה היא כי רשות ערעור על החלטות ופסקי דין של בית המשפט בענייני בוררות ניתנת רק במקרים המעוררים שאלה עקרונית, משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים לבקשה, או במקרים בהם נדרשת התערבותו של בית משפט זה משיקולי צדק או מניעת עיוות דין (ראו למשל: רע"א 6727/10 עיריית אופקים נ' האוסף חברה לשירותים בע"מ (לא פורסם, 6.10.2010), פסקה 18; רע"א 5067/09 שרבט נ' שרבט (לא פורסם, 6.1.2011), פסקה 26; רע"א 6489/09 מדובר נ' קרן קיימת לישראל (לא פורסם, 18.1.2011), פסקה 17). הבקשה דנן אינה מעוררת כל שאלה עקרונית וכל כולה מתמצה בשאלה האם בנסיבות העניין הקונקרטי היה מקום להורות על עיכוב הליכי הבוררות עד להכרעה בתובענה העיקרית.

9. המשוכה שעל המבקש לעמוד בה בנסיבות העניין היא גבוהה מהרגיל בענייני בוררות שכן עסקינן בבקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבקשה למתן סעד זמני, וכידוע בית משפט זה אינו נוטה להתערב בהחלטות כגון דא [ראו למשל: רע"א 5072/00 איזי יוגב תעשיות בע"מ נ' מסגרית האחים אבו בע"מ, פ"ד נה (2) 307, 310 (2000)]. לבסוף, באשר לשיעור ההוצאות בהן חויב המבקש, הרי שבעניין זה לא תינתן רשות ערעור (ראו: סעיף 1(8) לצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009). אף אלמלא הוראותיו של צו זה, הרי שהתערבות ערכאת הערעור בשיעור הוצאות ושכר טרחת עורך דין תיעשה רק במקרים חריגים בהם נפלה טעות משפטית או כאשר דבק פגם או פסול מהותי בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית [ראו: ע"א 378/78 קלינגר נ' מנהל מס עזבון, פ"ד לג(1) 509, 510 (1979)], ואיני סבור כי המקרה שלפני נמנה על אותם המקרים.

10. בבחינת למעלה מן הצורך, דין הבקשה להידחות אף לגופה. בית המשפט המחוזי בחן את הכללים הנוהגים לעניין מתן סעד זמני ויישם אותם על נסיבות המקרה דנן. היישום שערך בית המשפט המחוזי אינו בלתי סביר. מדובר בשלב ראשוני בבוררות ולעומת זאת אי עיכוב הליכי הבוררות עשוי היה ליצור מעשה עשוי. מעבר לכך החלטתו של בית המשפט המחוזי נגזרת מנסיבותיו של המקרה דנן בגדרן המבקש לא הגיע לישיבה שנקבעה לדיון בבקשה למתן סעד זמני ולא הוכיח טענותיו לעניין הנזקים שיגרמו לו כתוצאה מעיכוב הליכי הבוררות.

11. אשר על כן, הבקשה נדחית. משלא התבקשה תשובה איני עושה צו להוצאות.

ניתנה היום, י"ח בתמוז תשע"ב (8.7.2012).