עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 3843/12

עו"ד? הצטרף לאינדקס חינם

בבית המשפט העליון

בש"פ 3843/12

לפני:

כבוד השופט א' רובינשטיין

העורר:

סאלח מחאגנה

נ ג ד

המשיבה:

מדינת ישראל

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט שפירא) מיום 8.5.12 במ"ת 36388-04-12

תאריך הישיבה: כ"ח באייר התשע"ב (20.05.12)

בשם העורר: עו"ד בדר אלדין אגבאריה

בשם המשיבה : עו"ד יאיר חמודות

החלטה

א. ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט שפירא) מיום 8.5.12 במ"ת 36388-04-12, לפיה הוחלט על מעצרו של העורר עד תום הליכים, בעבירות אלימות.

כתב האישום

ב. ביום 9.5.12 הוגש כתב אישום המייחס לעורר עבירה של חבלה בכוונה מחמירה (לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977), עבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות (לפי סעיפים 333 ו-335(א)(1) לחוק), עבירה של החזקת סכין או אגרופן (לפי סעיף 18(א) לחוק) ועבירה של שיבוש הליכי משפט (לפי סעיף 244 לחוק). כעולה מכתב האישום, ביום 1.4.12 בשעה 20:00 צעד המתלונן (יליד 29.1.95) באום אל פחם ושוחח בטלפון. העורר פנה אל המתלונן אמר לו להנמיך את קולו, וכשזה סירב זרק העורר אבן אשר פגעה באפו של המתלונן; המתלונן צעק וקילל את משפחתו של העורר, ובתגובה לכך תפס העורר בחולצתו של המתלונן והכה אותו בפניו - כנטען - במכות אגרוף; המתלונן נפל ארצה, והעורר המשיך לבעוט בו באזור הבטן והכתפיים - עד אשר הצליח המתלונן לברוח. כתוצאה מן האירוע נגרמו למתלונן נפיחות ושבר בעצם האף.

ג. בהמשך למתואר מעלה, ביום 12.4.12 בשעה 19:00 או בסמוך לכך צעד המתלונן עם חברו באום אל פחם, כאשר רכב ובו העורר וחברו חלף על פניהם והעורר סימן בידו למתלונן דרך חלון הרכב, כי הוא יחזור. בהמשך חזרו העורר וחברו ולמראה המתלונן עצרו את רכבם, והעורר ירד ממנו והחל לתקוף את המתלונן; העורר הכה את המתלונן בידיו וברגליו בעוד זה מנסה להדוף אותו מעליו. בשלב זה דקר העורר את המתלונן באמצעות סכין באזור בית השחי הימני, סמוך לבית החזה ונמלט מן המקום. המתלונן הובהל לבית החולים באמבולנס ואושפז; הוכנס נקז בין צלעי, ובבדיקת CT נדגמו סימני "חזה אויר" מימין, וזאת לאחר הכנסת הנקז, וכן קרע בבסיס הריאה מימין. במהלך הטיפול סבל המתלונן מתופעות לוואי (כגון פרכוסים ואבדן הכרה) לחומר הניגודי שהוחדר לגופו. הוא שוחרר לביתו ביום 18.4.12. לאחר האירוע נכנס העורר לבית קפה, שטף את הסכין והותיר אותו בכיור בית הקפה תוך שהוא מציין בפני בעל המקום שישמור על הסכין ושהוא יגיע עוד מעט. בגין אירועים אלה הוגש כתב האישום.

הליכי המעצר

ד. עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצרו של העורר עד תום ההליכים לפי סעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), תשנ"ו-1996. המשיבה טענה לקיומן של ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של העורר. התשתית הראיתית כללה את הודעות המתלונן, עד ראיה ובעל בית הקפה בו שטף העורר את הסכין ששימשה, לכאורה, לביצוע העבירות. בחקירתו הראשונה הכחיש העורר את המיוחס לו, אולם בחקירתו השניה הודה בדקירה וניסה להסביר את הרקע לעימות בינו ובין המתלונן. עוד טען העורר, כי המתלונן הוא שהביא את הסכין לזירת האירוע ותקף אותו במקל.

ה. עוד נטען, כי קיים יסוד סביר לחשש שהעורר יסכן את שלום הציבור ובטחונו ובפרט את שלומו של המתלונן; כן נטען, כי בנסיבות האירוע ישנו חשש ששחרורו יביא לשיבוש הליכי משפט, בנסיונות להשפיע על עדים, ואף לנסיונות הימלטות מאימת הדין. לטענת המשיבה, לא ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של חלופה למעצר.

ו. בדיון בפני בית המשפט המחוזי (ביום 8.5.12) חזרה המשיבה על עיקר טענותיה וביקשה לעצור את העורר עד תום ההליכים. מנגד, העלה בא כוח העורר הסתייגויות אחדות ביחס לקיומן של ראיות לכאורה, אולם בסופו של יום הסכים שמקומן להיבחן במסגרת ההליך העיקרי. מעבר לכך נטען, כי העורר הוא בחור צעיר מעט מעל גיל בגרות אשר שיתף פעולה עם המשטרה ועובד באורח קבע למחייתו ומסייע בפרנסת משפחתו, ולכן ניתן להסתפק בחלופת מעצר בבית הוריו - הנמצא בשכונה מרוחקת משכונת המתלונן - בפיקוחם של בני משפחתו. כן הוצע לשלב חלופה זו עם ערבויות ואיזוק אלקטרוני.

ז. בית המשפט המחוזי ציין, כי "אין בין הצדדים מחלוקת של ממש לעניין קיומן של ראיות לכאורה לייחוס מעשי הדקירה". ביחס לעילת המעצר הוטעם, כי בעבירות אלימות המלוות בשימוש בנשק חם או קר קמה עילת מעצר וישנו חשש מובנה למסוכנות. עוד הוטעם, כי בנסיבות המקרה דנן ניתן להיווכח במסוכנות העורר אשר נקט בשני אירועים שונים באלימות קשה, ובמקרה האחרון והחמור שב לקרבת המתלונן; כי המעשים המיוחסים לעורר מצביעים על אמונה פנימית בדרך אלימה וברוטלית ועל שיקול דעת לקוי. בית המשפט הדגיש, כי בשלב זה אין לעסוק בענישת העורר, ויש לבחון האם חלופת מעצר עשויה להפיג את מסוכנותו ואת החשש מפני שיבוש הליכים. נקבע, כי מעשיו של העורר, השלכותיהם, הברוטליות והאכזריות שאפיינו אותם, וכן התכנון - מלמדים על זלזול בחיי אדם, למצער על קלות דעת בלתי נסבלת, שאינם מאפשרים לבית המשפט לתת אמון בעורר. עוד נקבע, כי ישנו חשש להישנות המעשים חרף עברו הנקי (אם כי צוין שנגד העורר תלוי ועומד כתב אישום בגין עבירות אלימות); הודגש כי, התנהגותו של העורר וחתירתו לעימות די בהם לעמוד על דפוסי ההתנהגות העברייניים וללמד על מסוכנותו. נוכח זאת, יחד עם התוצאה הקשה של האירועים, הוחלט לעצור את העורר עד תום ההליכים גם ללא מתן משקל להליך הפלילי המקביל. לבסוף נקבע, כי בנסיבות אין צורך בתסקיר מעצר, שכן נוכח המעשים החמורים אין בחלופת מעצר, טובה, ככל שתהא כדי לאיין את המסוכנות הנשקפת מן העורר; אולם, ניתן לשקול את ההחלטה שוב לאחר שיסיים המתלונן את עדותו, באופן שניתן יהיה להתרשם מן הראיות ומן האירועים בזירה כמדד למסוכנותו.

הערר

ח. העורר משליך את עיקר יהבו על העובדה שבית המשפט המחוזי קבע, כי "ניתן יהיה לשקול שוב את עניין מעצרו של המשיב [העורר] לאחר שיסיים המתלונן את עדותו באופן שבו יהיה ניתן להתרשם שוב מהראיות והאירועים בזירה, ובהתאם לבחון שוב את רמת מסוכנות המשיב" (החלטה מיום 8.5.12). לטענתו טעה בית המשפט המחוזי שעה שהחליט על מעצרו עד תום ההליכים. נטען, כי חלופת המעצר המוצעת נדחתה ללא תסקיר, חרף היותה הולמת בשל מיקום מרוחק ומפקחים טובים; העורר טען, כי פציעתו של המתלונן אינה חמורה במיוחד, שכן הידרדרותו של המתלונן נבעה מן הטיפול שניתן לו בבית החולים, נוכח רגישות לתרופות. לבסוף נטען, כי ההליכים המשפטיים בעניינו של העורר צפויים להימשך זמן רב, ובנסיבות אלה חלופת מעצר עשויה לצמצם את הפגיעה בחרותו.

דיון

ט. נטען מטעם העורר נוסף לאמור, כי בית המשפט המחוזי הודיע ב-16.5.12 שאין סיכוי למועדי הוכחות לפני הפגרה ואף לאורך תקופה. עוד נטען, כי לעורר חלק גדול בפרנסת משפחתו, המדובר באירוע נקודתי, והפצע שנגרם למתלונן אינו עמוק.

י. בא כוח המדינה טען שנסיבות המקרה, אירוע אחר אירוע (התיק האחר) ומעשים של מה בכך, מצביעות על אי היכולת להרתיע את העורר, הגם שהוא אדם צעיר, על-ידי חלופה.

הכרעה

יא. כמותי כבית המשפט המחוזי, מסופקני ספק רב אם העורר מתאים לחלופה, נוכח צירוף המעשים בתיק דנא וגם החיזוק מן התיק האחר. הוא איננו מתחיל את חייו הבוגרים באורח חיובי. חומרת הדקירה מדברת בעדה, ולא רחוקה היתה מחשש של חומרה רבה ביותר, שלא אעלה על דל עטי. אף על פי כן, נוכח גילו הצעיר של העורר בשעת מעשה, 18 וחצי לערך, אורה על תסקיר, בלא שאטע כל מסמרות, וזאת כדי לאפשר תמונה מלאה. תנאי שחרור קיימים יעמדו בעינם. התסקיר יונח לפני בית המשפט קמא בתוך 15 יום, והוא יכריע על פי שיקולו. אציין כאן, כי ככל שהחלטת המעצר תישאר בעינה, ואינני נוטע כמובן כל מסמרות, וככל שלא יושג הסדר בתיק, ניתן יהיה לפנות לבית המשפט המחוזי לעניין מועד ההוכחות, כדי שלא ירחק יתר על המידה.

ניתנה היום, כ"ט באייר תשע"ב (21.5.12).