עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 3824/12

 

 

 

                                          

                                                                                                    

                                          

 

תאריך הישיבה:                       כ"ח באייר התשע"ב (20.05.12)

בשם העורר:                           עו"ד ירום הלוי

בשם המשיבה:                        עו"ד יאיר חמודות

 

 

א.        ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (השופט קפאח) במ"ת 14460-03-12 מיום 3.5.12 במסגרתה הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים, בעבירות שעיקרן סחיטה ואלימות.

 

רקע והליכים

 

ב.        כתב האישום (מיום 8.3.12) מייחס לעורר (יליד 7.1.93) ולשלושה נאשמים נוספים עבירות של קשירת קשר לפשע, חטיפה לשם סחיטה, סחיטה בכוח, סחיטה באיומים, פציעה בנסיבות מחמירות, החזקת סכין והדחה בחקירה. לפי כתב האישום, בין העורר לבין המתלונן היכרות מוקדמת; על רקע קשר שנסתיים בין המתלונן לבין אחותו של העורר. בשלהי שנת 2011, רכש המתלונן את רכבו של העורר, והעביר לו חלק מן התמורה שסוכמה; יתרתה נותרה כחוב שלא שולם.

 

ג.        העורר פנה למתלונן במספר דרכים ואיים עליו, כי אם לא ישלם את החוב -ייפגע. משלא נענתה דרישתו, פנה העורר לנאשם 2 (יליד 1980) בבקשה לסיוע בגביית החוב. נאשם 2 התקשר למתלונן ודרש, כי יפרע את החוב, אך המתלונן לא עשה כן. לפיכך קשרו העורר ושלושת הנאשמים קשר לסחוט את העורר באיומים ובכוח, לפגוע בו ולחטוף אותו. לשם כך ביקשו מאחותו של העורר, כי תיצור קשר עם המתלונן ותקבע להיפגש עימו. ביום 28.2.12, משהגיע המתלונן למקום המפגש בסמוך לשעה 1:00, הקיפו אותו העורר והנאשמים ודרשו, כי ישלם "קנס" בגין אי תשלום החוב בסך 15,000 ₪. המתלונן מסר כי אין בידו סכום כאמור וינסה לגייסו. בתגובה הכו אותו נאשמים 3-2 בפניו ובשאר חלקי גופו, הפילוהו ארצה ובעטו בפניו בעודו מדמם מפיו ואפו. אחד הנאשמים איים בסכין על המתלונן וחתך את חולצתו, אך המתלונן בעט בסכין - והיא נשמטה מידו של מחזיקה. בהמשך הכו נאשמים 3-2 את המתלונן עד שאיבד הכרתו. הנאשמים והעורר ניסו להכניס את המתלונן לתא המטען של רכב מסוג מאזדה. לבסוף הכניסוהו למושב האחורי והחלו בנסיעה אשר במהלכה עבר העורר לרכב אחר ונסע בעקבותיהם. במהלך הדרך שב המתלונן להכרה, אך הנאשמים הכוהו ואמרו שבכוונתם לקחתו לפרדס ולכלוא אותו עד שיפרע את החוב או להרגו – בהתאם להחלטת "בורר". שוטרים שהבחינו ברכב מאזדה, בו היו המתלונן ונאשמים 4-2 הורו לנאשמים לעצור, ועצרו את נאשמים 4-2. הנאשמים 4-2 איימו על המתלונן, כי "אם יפתח את פיו - ימות".

 

ד.        עם הגשת כתב האישום הוגשה לבית המשפט המחוזי בקשה למעצרם של העורר והנאשמים עד תום ההליכים. באי כוחם הודו בקיומן של ראיות לכאורה, אך ביקשו לטעון באשר לעוצמתן. בהחלטה מיום 21.3.12 נקבע - באשר לעורר ונאשמים 3-2 - כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת המיוחס להם, וכי ישנה מסוכנות העולה מנסיבות המקרה. צוין, כי לעורר הרשעה משנת 2008 בעבירה של תקיפה בצוותא חדא הגורמת חבלה, וכן עבירות רכוש; לנאשם 2 הרשעה בגין עבירות איומים והחזקת סכין, והפרעה לשוטר; לנאשם 3 עבר פלילי מכביד, בין היתר, בגין עבירות עבירות אלימות, בגינו ריצה בעבר תקופות מאסר. נקבע, כי קיים חשש לשיבוש הליכי משפט. בית המשפט הורה על מעצרם של העורר ונאשמים 3-2. דיון בעניינו של נאשם 4 התקיים בנפרד, וביום 5.4.12 הורה בית המשפט על קבלת תסקיר בעניינו.  בהחלטה מיום 19.4.12 צוין, כי קצינת המבחן המליצה על שחרורו של נאשם 4 אם יימצאו מפקחים מתאימים. בהתאם, הורה בית המשפט על שחרורו למעצר בית מלא בתנאים. ביום 23.3.12 תוקן כתב האישום, והעבירה של הדחה בחקירה יוחסה רק לנאשמים 4-2 ולא לעורר.

 

ה.        על ההחלטה מיום 21.3.12 עררו העורר ונאשם 2. בית משפט זה (בש"פ 2413/12; 2418/12; השופט מלצר) הורה על קבלת תסקיר מעצר, שלאחריו ישקול בית המשפט המחוזי חלופת מעצר בעניינם של העורר ונאשם 2. ביום 3.5.12 התקיים הדיון בבית המשפט המחוזי, לאחר הגשת התסקירים. יצוין כי בתסקיר באשר לעורר צוין רקע של הידרדרות לחברה שולית תחילה, אך לימים נישואין לבת של רב קהילה ושינוי באורח החיים, תוך לימודים בכולל. נאמר גם, כי מפקחים שהוצעו - בני משפחת האשה ואם העורר - לא יוכלו להפחית מרמת הסיכון שהיא בינונית, אך תוצאותיה - ברמת סיכון גבוהה. לא ניתנה המלצת שחרור. בית המשפט אימץ את אמירת התסקיר, כי נשקפת מן העורר רמת סיכון בינונית להישנות העבירות "ברף הגבוה של התוצאות". צוין, כי היה ניסיון לדקור את המתלונן בסכין ולהכניסו לתא המטען, וכי העורר היה מעורב בעבר באירוע אלים. לפיכך לא נדרש בית המשפט לשאלת טיב המפקחים; נקבע, כי "אין טעם בבחינת נקודה זו, משום שהמשיב לא משכיל לדלג על משוכת האמון שהינה תנאי בלתו אין לשחרור לחלופה".

 

הערר

 

ו.        נטען, כי נוכח גילו הצעיר של העורר, הריונה המתקדם של אשתו, ועברו הפלילי שבו הרשעה אחת מגיל 15 - היה על בית המשפט המחוזי להורות על קבלת תסקיר משלים (כפי שנעשה בעניינו של נאשם 2). כן נטען, כי בעימות בין המתלונן לעורר הדגיש המתלונן, שהעורר ניסה להפריד בין הניצים וכי לא תקפו פיסית.

 

ז.        עוד נטען, כי העורר הופלה ביחס לנאשם 4, אשר שוחרר לחלופת מעצר משום שסבר בית המשפט - וכנטען בטעות - כי הוא היחיד שלא תקף את המתלונן פיסית; כי הופלה ביחס לנאשמים 2 ו-4 אשר מסוכנותם גבוהה משלו; וביחס לנאשמים 2 ו-3 אשר עברם הפלילי עשיר משלו ומבוגרים הם ממנו. נתבקש להורות על שחרורו של העורר לחלופת מעצר, ולחלופין על הגשת תסקיר משלים לבחינת חלופה.

 

הדיון

 

ח.       כדרכו טען עו"ד הלוי ככל הניתן; לשיטתו מעימות שולחו עם המתלונן עולה שאין מסוכנות של ממש. נטעם, כי שחרור נאשם 4 בתיק מצביע על הבדלים לטובת העורר, הן באשר למסוכנות – לשיטתו העורר הפריד בין הניצים, כעולה גם מן העימות – הן באשר לכך שהעורר לא הואשם בהדחה, בשונה משלושת האחרים.

 

ט.       בא כוח המדינה טען, כי הנסיבות חמורות ביותר, וגם עברו של העורר מדבר בעדו. לשיטת המדינה, העורר הוא המארגן והיוזם של הפרשה כולה. אין להשוות בינו, כך נטען, לנאשם 4 ששוחרר הנהג בפרשה, ואשר לכך שהעורר לא הואשם בהדחה בחקירה, זאת כיון שלא היה ברכב כשאירעה עבירה זו. עוד הוטעם, כי התסקיר לא המליץ על שחרור, תוך קביעת מסוכנות.

 

הכרעה

 

י.        בית המשפט קמא השתית, כאמור, את הכרעתו כנגד שחרור העורר לחלופה על ממצאי התסקיר ובו רמת סיכון, שמכוחה אין ליתן בעורר אמון; בית המשפט קשר זאת גם בהחלטתו מיום 21.3.12 בעניין הראיות שבה - חרף טענת העורר כי לא היה כלל במקום העבירה, אותה שלל בית המשפט מכל וכל ולכאורה בצדק רב - נאמר כי "משיב 1 (העורר) הוא הסיבה והוא המסובב" (הדגשה במקור - א"ר). ואכן, עסקינן בעבירות חמורות בגדרי סכסוך של מה בכך. נתתי לבי לזאת שבעימות מיום 29.2.12 לא הטיל המתלונן את האחריות בעוצמה רבה על העורר; אך בהודעתו מ-6.3.12 הציג את העורר כמי ש"הביא את האנשים ועמד מאחורי כל זה", וגם כמי שהחזיק סכין בשלב ראשון. עיינתי חזור ועיין בתסקיר, ונזכור כי שירות המבחן הוא הסמן השיקומי. התסקיר נדרש תחילה לעורר עצמו, ונמצא כי אין העורר מגלה תובנה לחומרת האירועים, ומכאן הערכת רמת הסיכון כפי שפורטה. אשר למפקחים, הוערך - בשל מורכבות היחסים במשפחה - כי ספק אם תסכון החלופה ותפחית את רמת הסיכון, על כן נמנע השירות מהמלצת שחרור. מצוות המחוקק היא אמנם לבחון, ככל הניתן, חלופה שאיננה מאחורי סורג ובריח; אך לעת הזאת איני רואה מקום לכך נוכח התסקיר, וגם בשל עברו הפלילי של העורר. הוא הדין באשר להטרדת שירות המבחן בתסקיר נוסף, כפי שנתבקש, לעת הזאת, אשר אין לה מקום. ואולם, לדעתי – ובכך שונה עמדתי במידה מסוימת מבית המשפט קמא – אין הדלת נעולה, גם על פי התסקיר, לשוב ולבחון את הדברים בהמשך. גם שירות המבחן ער לקושי שחוֹוה העורר במעצרו, וכמובן אין תימה, וגם הגיל הצעיר מובא בחשבון. ישנו החשש לשיבוש, שהצביע עליו בית המשפט המחוזי בהחלטתו מ-21.3.12, והגם שהעורר לא הואשם בהדחה אלא הנאשמים האחרים, שהיו עם המתלונן ברכב, הנה בשל היותו יוזם הפרשה לכאורה ומי שגרם להזמנת המתלונן למקום העבירה, יש להתבונן אל התמונה הכוללת של התיק, במובן חששו של המתלונן מחבורת רודפיו כולה. לכן יוכל העורר להציע חלופה חדשה לאחר עדות המתלונן,  אם ינוהל משפט הוכחות; וככל שתימצא החלופה ראויה על-ידי שירות המבחן ידון בה כחכמתו בית המשפט המחוזי, בלא שאטע מסמרות באשר להחלטתו. 

          

           ניתנה היום, כ"ט באייר תשע"ב (21.5.12).

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   12038240_T01.doc   רח

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il