עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 3790/12

עו"ד? הצטרף לאינדקס חינם

בבית המשפט העליון

בש"פ 3790/12

לפני:

כבוד השופט א' רובינשטיין

העורר:

רעי רגפורקאר

נ ג ד

המשיבה:

מדינת ישראל

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב (השופט צ' קאפח) מיום 18.4.12 במ"ת 54853-03-12

תאריך הישיבה: כ"ה באייר התשע"ב (17.05.12)

בשם העורר: עו"ד גיא פרידמן

בשם המשיבה : עו"ד סיון רוסו

החלטה

א. ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב (השופט צ' קאפח) מיום 18.4.12 במ"ת 54853-03-12, לפיה הוחלט על מעצרו עד תום ההליכים של העורר, בעקבות התפרצות לדירת מגורים וגניבה, נוכח האישום השני שבכתב האישום, כפי שיפורט.

רקע והליכים

כתב האישום

ב. ביום 29.3.12 הוגש נגד העורר (יליד 1990) כתב אישום המייחס לו שלושה אישומים: הראשון עבירה של החזקת סם מסוכן מסוג קוקאין שלא לצריכה עצמית, השני והשלישי עניינם התפרצות לדירות מגורים וגניבה בשני אירועים שונים שהתרחשו בלילה אחד. כעולה מכתב האישום, ביום 21.3.12 בשעה 11:30 או סמוך לכך החזיק העורר בדירתו המשותפת עם הגב' רותם איצקוביץ (להלן הנאשמת) סם מסוג קוקאין במשקל של 98.6 גרם מוסלק בתוך מגף וחפצים נוספים החשודים כגנובים: טלפונים ניידים ושעוני יד. עוד עולה, כי ביום 19.3.12 בין השעות 20:00 ועד השעה 1:30 לפנות בוקר (20.3.12) או בסמוך לכך, נכנס העורר שלא כדין דרך חלון חדר השינה לבית ברחוב דב הוז בחולון בכוונה לבצע גניבה ונטל מחשב נייד, שעון יד, שרשרת זהב וצמידים. לפי כתב האישום, באותו לילה בין השעות 20:00 ועד 02:30 למחרת התפרץ העורר לדירה נוספת, ברחוב העולים בחולון ונטל מכשיר די. וי. די, זוג משענות ראש לרכב ובהן מסכי טלויזיה, כרטיסי אשראי, תעודת זהות, תכשיטי זהב, שעון, פנקס שיקים וכסף מזומן.

הליכי המעצר

ג. עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצרו של העורר עד תום ההליכים. בבקשה טענה המשיבה לקיומן של ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של העורר; התשתית הראייתית כללה: הודעת שני מתלוננים שבתיהם נפרצו בזמן ששהו באירוע חתונה משפחתי בה נכח גם אדם נוסף בשם וקסלמן (להלן בוגדן); בפירוט שיחות של העורר נמצא, כי בפרק הזמן בו נעשו עבירות הפריצה לכאורה נערכו שיחות טלפון רבות בין העורר לבוגדן. שמכך לטענת המשיבה, ניתן להסיק, כי בין השנים התקיים שיתוף פעולה מפליל. בחיפוש בביתו של העורר נתפסו חפצים שונים אשר לעורר לא היה הסבר סביר להימצאותם (בין היתר, נתפס מחשב אשר זוהה על ידי המתלונן מרוחב דב הוז, וכן מכשיר הדי. וי. די לרכב עם שני מסכים במשענות ראש התואמים לתיאור שמסר המתלונן מרחוב מסילת העולים). באותו חיפוש נמצא המגף ובו סם הקוקאין; הנאשמת טענה, כי מצאה את המגף ברחוב והעלתה אותו לדירתה מבלי לדעת מה מצוי בתוכו. דו"ח איכונו של מכשיר הטלפון הנייד של העורר מצביע על כך שבפרק הזמן שבו בוצעו ההתפרצויות היה ברחוב דב הוז ובהמשך בשכונות ג'סי כהן (בה נמצא רחוב מסילת העולים). העורר והנאשמת בחרו לשמור על זכות השתיקה במרבית חקירותיהם.

ד. נטען לקיומה של עילת מעצר, כמות הסם שנתפסה מספקת לכ-300 מנות ואף יותר, והרכוש שנתפס ללא הסבר מניח את הדעת מחזקים את החשש מפני הישנות העבירות. בנוסף נטען לעילת מעצר בחשש שיבוש והימלטות מן הדין; לעורר עבר פלילי הכולל 4 הרשעות בגין תיקים בעבירות פריצה, היזק לרכוש, התפרצות, גניבה והפרת הוראה חוקית. לטענת המשיבה רקע פלילי זה אינו מאפשר חלופת מעצר, כפי שמעידים הדברים שהטעים סגן הנשיא היימן בבית משפט השלום ביחס לעורר בתיק קודם:

"מסתבר כי משום מעשה חסד שנעשה עם הנאשם שוחרר ממעצר בתנאים מגבילים. והנה מצא הנאשם כי מחווה זו של בית המשפט, הנוקט זהירות בפגיעה בחירות האדם, ובמקום לעצרו מאחורי סורג ובריח, מתיר לו להשתחרר, היא מן הסתם, בעיני הנאשם, חולשת המערכת המשפטית. שכן, הפר הנאשם האימון שניתן לו ופרץ עם שותפים אחרים לבית עסק על מנת לגנוב פעם נוספת רכושו של אחר – מכונה להכנת גלידה, מכונה ששימשה אזרח תמים ואיש עבודה, בעליה של חנות גלידה, לפרנסתו...לא התעלמתי ולו בשמץ מהעובדה שהנאשם הודה בביצוע העבירות. יחד עם זאת, אין לשכוח כי לאחר הודיית הנאשם בביצוע ההתפרצות לדירה וגניבת רכוש יקר של בעליה, המשיך הנאשם במעלליו, ויש יסוד איתן לסברה כי בהודיה זו היה מעשה מניפולטיבי של הנאשם. יש בכך כדי הבעת חרטה מן השפה לחוץ ולא חרטה אמיתית. לפיכך, מי לידינו יתקע כי בעת שהודה הנאשם בעבירות האחרות שביצע, מדובר בהבעת חרטה אמיתית?" (ת"פ (ראשל"צ) 24118-11-09, גזר דין מיום 21.2.11).

במכלול דברים אלה סברה המשיבה, כי יש לעצור את העורר עד לתום ההליכים.

ה. בדיון בפני בית המשפט המחוזי טען העורר, כי בכל הנוגע לאישום הראשון לא הוכחו ראיות לכאורה; הנאשמת שוחררה לחלופת מעצר נוכח היעדר עבר פלילי, אולם בהתחשב בכך שהיא הדומיננטית לגבי אישום זה (אישום משותף), והיא שטענה שהעלתה את המגף לדירתם - אלה וכן שאר נסיבות חקירתה מסיטים את האשמה מן העורר. ביחס לאישום השני, נטען כי ישנה חולשה מסוימת של הראיות, מלבד המחשב הנייד שנמצא בדירתו של העורר, אין ראיה נוספת הקושרת אותו, לטענתו, לעבירות. לבסוף ביחס לאישום השלישי נטען, כי ישנה חולשה מהותית של הראיות, אם ניתן לומר שישנן ראיות לכאורה; המתלונן לא זיהה ברמה מספקת את הרכוש הגנוב לכאורה. בא כוחו של העורר ביקש לשחררו ומכל מקום להורות על תסקיר.

ו. ביום 18.4.12 קבע בית המשפט המחוזי כדלקמן: ביחס לאישום הראשון לא נמצאה עוצמת ראיות המחייבת מעצר עד תום ההליכים. הוטעם, כי העורר והנאשמת מסרו גרסאות דומות ביחס לאיסוף המגפיים מן הרחוב על ידי האחרונה. המגפיים נמצאו בין מספר זוגות נעליים בין דלת חדר השינה לדלת השירותים, ולא ניתן להסיק מכך, כי העורר ידע על תוכנם. בנסיבות אלה תמונת הראיות לגבי האישום הראשון אינה נקייה מספקות. ביחס לאישום השני נקבע, כי הוצגו ראיות המבססות את הנטען בכתב האישום ביחס לעורר; אמנם לא נמצאו ראיות פורנזיות, אולם אין בכך דבר; אפשר שהעורר נזהר. הוטעם, כי הקשר הטלפוני הרצוף עם חברו של העורר בחתונה, שהשניים מכחישים או שותקים לגביו, בצירוף דו"ח איכון הנייד של העורר מבססים את האמור בכתב האישום. להשלמת התמונה נקבע, כי המחשב הנייד שנמצא בביתו של העורר, אשר זוהה ללא כל צל של ספק על ידי המתלונן (הן על פי תוכנו והן על פי סימני היכר), מחזק את הראיות כנגד העורר, אשר לא מסר הסבר אמין להימצאות מחשב זה בדירתו.

ז. באשר לאישום השלישי קבע בית המשפט המחוזי, כי ניתן להניח שהראיות אינן בעוצמה מספקת לבסס מעצר עד תום ההליכים, הגם שלפי הסימנים שניתנו על ידי המתלונן (מרחוב העולים), מכשיר הדי. וי. די שנמצא בדירתו של העורר הוא המכשיר שנגנב מידי המתלונן.

ח. נוכח האמור באשר לאישום השני ועברו של העורר, נקבע כי אין ליתן בו אמון ועל כן גם אין מקום לתסקיר.

הערר והדיון

ט. העורר, המבקש תסקיר שירות המבחן, משליך את עיקר יהבו על העובדה, שבית המשפט המחוזי לא מצא תשתית ראייתית מספקת לצורך מעצר עד תום ההליכים לאישום הראשון והחמור ולאישום השלישי. נטען, כי טעה בית המשפט שעה שלא שקל שחרור העורר לחלופת מעצר בשילוב עם איזוק אלקטרוני, ולא ביקש לערוך תסקיר שירות המבחן בעניינו של העורר, זאת לנוכח אופי העבירה ונסיבותיה וחרף מאסר על תנאי התלוי כנגד העורר. כן נטען, כי מעצר אינו מהוה מקדמה לעונש ותכליתו לאיין את המסוכנות הלכאורית הקיימת מצד העורר; אין זה מנהגו של בית המשפט בנסיבות דומות - כך נטען - להחליט על מעצר עד תום ההליכים ללא תסקיר, והפנייתו לתסקיר - בנסיבות דנן - מחויבת טרם ייקבע כי אין לתת בו אמון. העורר הציע חלופת מעצר מרוחקת (בירוחם) וסבר, כי נסיון החיים מלמד שחלופה זו בשילוב גורמי טיפול יש בה כדי לשרת את האינטרס הציבורי בצורה טובה יותר מהותרת העורר מאחורי סורג ובריח. אשר על כן, ביקש העורר להפנותו לשירות המבחן ולבחון אפשרות של שחרורו לחלופת מעצר.

י. בא כוח העורר טען בדיון, כי ער הוא לקושי שבפניו בשל המאסר על תנאי, אך יש להתחשב בעמדת בית המשפט קמא לגבי שניים מן האישומים, לרבות הכבד ביותר; והתיק אמור להתנהל זמן רב. נתבקש תסקיר, בנימוק שמדובר באדם צעיר, יש לבדוק חלופה, והמעורבת הנוספת שוחררה (אמנם אין לה עבר פלילי, אך היא זו שהחזיקה בסמים); אין להרים ידיים לעניין העורר, גם אם יש קושי מסוים, מקום שמשפחתו בירוחם מתגייסת לחלופה רחוקה גיאוגרפית, באיזוק אלקטרוני ובהפקדה.

יא. באת כוח המדינה ציינה את עברו המכביד של העורר וטיב עבירותיו, לרבות התפרצויות והפרות לשם ביצוע עבירות בעת מעצר בית מלא. חרף ריצוי מאסר, שב העורר והסתבך; קורותיו עד הנה, לרבות אימת הדין ומאסר ממושך לא הועילו. על כן לשיטת המדינה, אין מקום גם לתסקיר ולביטול זמנו של שירות המבחן.

הכרעה

יב. עיינתי בכל החומר שבתיק ובאשר הוגש מטעם המדינה. התלבטתי, במובן של הנטיה המובנית - שהיא גם נטייתי - להזמנת תסקיר לשם תמונה מלאה של האדם שבפנינו. דא עקא, שבסופו של יום למקרא גזר דינו של בית משפט השלום בראשון לציון (סגן הנשיא היימן), לא ראיתי מקום לכך בנסיבות התיק. מציין בית המשפט שם, והמדובר בצירוף תיקים שונים שעניינם פריצה לבניין, התפרצות למגורים, גניבה, היזק לרכוש במזיד, התחזות לאחר במטרה להונות והפרת הוראה חוקית (פעמיים), כי "באת כוח הנאשם ביקשה להקל עם הנאשם בעיקר בשל גילו הצעיר ומשום היעדר הרשעות קודמות. לדבריה הנאשם למד לקחו ומביע חרטה כנה על מעשיו" (הגדשה הוספה - א"ר). והנה לאחר שריצה העורר את עונשו ושוחרר ממאסרו בן 18 חודש (בניכוי תקופות מעצר) שנגזר עליו לפני שנה ורבע בלבד, שב לכאורה לסורו, בתיק נשוא ענייננו. לא זו בלבד שלפנינו רצידיביזים בתחום עבירות הרכוש, אלא שהעבירות בתיק ראשון לציון כללו הפרת הוראה חוקית, קרי, התפרצות בעת היות העורר כביכול במעצר בית מלא. על כן לא ייפלא, כי בית המשפט המחוזי. בנידון דידן כתב "איך אפשר לבקש תסקיר מעצר בעניינו של המשיב (עורר - א"ר), כאשר על פניו המשיב לא מדלג על המשוכה הבסיסית של האמון, הן בעצם ביצוע העבירה הנוכחית, והן בעצם ביצוע העבירות הקודמות וגם הפרת מעצר בית... בנסיבות הללו ולצערי, אין מנוס אלא מלהורות על מעצר המשיב עד תום ההליכים". היכן הלקח והחרטה הכנה שעליהן הוצהר מפי העורר בבית משפט השלום?

יג. באת כוח המדינה הפנתה לבש"פ 45/10 מסארוה נ' מדינת ישראל (לא פורסם), שם ציין השופט עמית כי עבירות רכוש ככלל יש בהן מסוכנות אינהרנטית להתפתחות אלימה, תוך ערעור בטחון הציבור; ועוד הוזכר, כי בנסיבות של מסוכנות חמורה ומוכחת, עשוי להתייתר הצורך בבחינת חלופת מעצר קונקרטית או בהזמנת תסקיר. הגם שמשתייך אנכי לסבורים, כי ראוי – כאמור – לעשות שימוש בכלי החשוב והמועיל של תסקיר, וכמובן כמצוות המחוקק בחוק המעצרים יש לחפש דרך להשגת מטרות המעצר שפגיעתה בחרות הנאשם פחותה - מה נעשה משמדובר ברצידיביזם מתוחכם לכאורה, ונוכח עבר פלילי הכולל הפרות תנאים מגבילים והתחזות; דברי חרטה מטעם העורר שהושמעו בבית משפט השלום אך זה לא כבר, נתבררו לכאורה כריקים מתוכן, ולא נוצר בסיס של ממש לאמון. העורר גם הירבה, בתיקנו שלנו, לשמור על זכות השתיקה כלפי המוטח כנגדו. גילו הצעיר של העורר אמנם מותיר תקוות התעשתות, אך במכלול איני רואה טעם בתסקיר לעת הזאת. אכן, כשמדובר בעבירות רכוש, לטעמי, יש לנהוג זהירות בנושא מעצרים - אך אין לכחד כי כבר אירעו מקרים בכגון דא שאף קופחו בהם חיי אדם, או נגרמו פגיעות קשות, משנתקל פורץ בקרבן העבירה בשעת מעשה; זאת, מעבר למפח הנפש הקשה ולתסכול הנגרם למי שרכושו נגזל על-ידי זדים, ועיניו רואות וכלות, שהרי לא תמיד מתמזל המזל והרכוש נתפס ומושב. המקרה דנא אינו מתאים איפוא לחלופה. לצערי - צער שביטא אותו גם בית המשפט קמא, נוכח הגיל הצעיר - איני נעתר לערר.

ניתנה היום, כ"ט באייר תשע"ב (21.5.12).