עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 3627/12

עו"ד? הצטרף לאינדקס חינם

בבית המשפט העליון

רע"א 3627/12

לפני:

כבוד השופט י' דנציגר

המבקשים:

1. קרלוס קצמן

2. מוניקה קצמן

נ ג ד

המשיב:

עיריית ירושלים

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 05.04.2012 בע"א 6022-10-11 שניתן על ידי כבוד השופטים מ' מזרחי י' נועם ומ' בר-עם

בשם המבקשים: עו"ד י' שבת; עו"ד פ' חסונה

החלטה

לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטים מ' מזרחי, י' נועם ומ' בר-עם) בע"א 6022-10-11 מיום 5.4.2012, בו נדחה ערעורם של המבקשים על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים (השופט י' מילנוב) בת"א 1180-06 מיום 26.9.2011, שקיבל את תביעת המשיבה כנגד המבקשים שעיקרה אי תשלום חובות ארנונה ומים בגין נכס מקרקעין המצוי בבעלות חברת ק.קצמן בע"מ (להלן: החברה) אשר המבקשים הינם בעלי מניותיה.

תמצית עובדות המקרה וההליכים הקודמים

1. בתביעה מיום 5.1.2006 עתרה המשיבה בהליך של סדר דין מקוצר לחייב את המבקשים ואת החברה ביחד ולחוד בגין חובות צריכת מים וארנונה (להלן: החוב) שצברה החברה בשנים 2005-2001. הבסיס לתביעה לחייב את המבקשים בגין החוב מצוי בסעיף 8(ג) לחוק משק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב), התשנ"ג-1992 (להלן: החוק), המאפשר לרשות מקומית לבצע "הרמת מסך" כנגד בעלי שליטה בחברה פרטית אשר הפסיקה פעילותה לצורך גביית חובות ארנונה שצברה החברה. במסגרת סיכומיה הודתה המשיבה כי ההסדר הקבוע בחוק אינו יכול לחול רטרואקטיבית ועל כן תביעתה מכוונת כלפי החוב שנצבר בהתייחס לשנים 2005-2004 בלבד.

2. בפסק דינו קיבל בית משפט השלום את תביעת המשיבה. בית המשפט ניתח את ההסדר הקבוע בסעיף 8(ג) לחוק, המפנה לסעיף 119א(א) לפקודת מס הכנסה (להלן: הפקודה). סעיף 119א(א) כולל שלוש חלופות שונות המאפשרות לבצע "הרמת מסך" כאמור. באשר לטענת המשיבה כי בנסיבות המקרה מתקיימים תנאיה של החלופה הקבועה בסעיף 119א(א)(3) לפקודה (לפיה "היה לחבר בני אדם חוב מס סופי והוא התפרק או הפסיק את פעילותו... יראו את הנכסים שהיו לחבר כאילו הועברו לבעלי השליטה בו בלא תמורה... אלא אם כן הוכח אחרת..."), קבע בית המשפט כי אמנם מתקיימים תנאי החלופה, אלא שעלה בידי המבקשים לסתור את החזקה הקמה נוכח התקיימותם. לצד זאת קבע בית המשפט כי מתקיימים תנאיה של החלופה הקבועה בסעיף 119א(א)(2) לפקודה (לפיה "היה לחבר בני אדם חוב מס סופי והוא העביר את פעילותו לחבר בני אדם אחר, שיש בו... אותם בעלי שליטה או קרוביהם... בלא תמורה או בתמורה חלקית... ניתן לגבות את חוב המס שהחבר חייב בו מהחבר האחר"). זאת קבע בית המשפט על יסוד רשימת מצאי (להלן: הרשימה) שהגישו המבקשים באמצעות רואה החשבון של החברה (להלן: הרו"ח), ולפיה מכרה החברה את כל נכסיה לחברת פנורמה פרינט טכנולוגיות עיבוד חזותי בע"מ (להלן: חברת פנורמה), אשר בעלי מניותיה הינם המבקשים.

3. בנקודה זו דחה בית המשפט את טענת המבקשים לפיה הסתמכות המשיבה בסיכומיה על העילה הקבועה בסעיף 119א(א)(2) לפקודה איננה אפשרית נוכח כך שכתב התביעה נסמך על סעיף 119א(א)(3) לפקודה בלבד. בית המשפט קבע כי כתב התביעה התייחס מפורשות לסעיף 119א(א) לפקודה, דהיינו: לסעיף על שלוש חלופותיו. כן הוסיף בית המשפט כי העובדה שנכסי החברה נמכרו לחברת פנורמה נחשפה רק בשלב ההוכחות, ועל כן סביר כי החברה תבקש לטעון להתקיימות תנאיו של סעיף 119א(א)(2) לפקודה בשלב מאוחר בהליך. בית המשפט הוסיף וקבע כי אף אם מדובר בעילה משפטית שונה הרי שהמשיבה הוכיחה את העובדות המגבשות את עילת התביעה ובכך די, כאשר העובדות החסרות לצורך הוכחתה הוכחו בפועל על ידי המבקשים עצמם בשלב ההוכחות.

4. לבסוף קבע בית המשפט כי אין לקבל את הפרשנות המוצעת על ידי המבקשים לפיה החלופה הקבועה בסעיף 119א(א)(2) לפקודה מאפשרת גביית חוב מן החברה אליה עברו הנכסים בלבד, ולא מבעלי השליטה בה. לפי בית המשפט, פרשנות כזו תעקר מתוכן את ההסדר הקבוע בסעיף 8(ג) לחוק שכל מטרתו הינה לאפשר ביצוע "הרמת מסך" סטטוטורית בהתקיים התנאים הקבועים בפקודה.

5. ערעור שהגישו המבקשים לבית המשפט המחוזי נדחה. בית המשפט קבע בקצרה כי אין להתערב בפסק דינו של בית משפט השלום, ולו מן הטעם כי בתחילת ההליכים הכחישו המבקשים כי נכסי החברה הועברו לצד שלישי כאשר בהמשך התברר כי הללו אכן פעלו להעברת הנכסים לחברת פנורמה המצוייה אף היא בבעלותם.

תמצית נימוקי הבקשה

6. לטענת המבקשים שגה בית המשפט בהחילו את החלופה הקבועה בסעיף 119א(א)(2) לפקודה, שכן על פי דו"חות שהגיש הרו"ח – עליהם הסתמך בית המשפט בפסק דינו לצורך קביעות שונות – החברה מכרה כדין את נכסיה לחברת פנורמה. משכך לא התקיים התנאי לפיו על ההעברה להיעשות "בלא בתמורה או בתמורה חלקית". כמו כן טוענים המבקשים כי אין להחיל את החוק באופן רטרואקטיבי על החברה, משבית משפט השלום קבע כי החברה הפסיקה את פעילותה בשנת 2003 – טרם כניסת החוק לתוקף. המבקשים מוסיפים כי לכל הפחות, מכיוון שסעיף 8(א) לחוק נכנס לתוקפו ביום 18.1.2004 – כאשר יום אירוע המס של הארנונה חל ביום 1.1.2004 – הרי שאין לחייבה בחוב הנדון בגין שנה זו. לחלופין טוענים המבקשים כי חיובם בחוב בגין 18 הימים הראשונים של שנת 2004 הינו מוטעה.

7. עוד טוענים המבקשים כי טעה בית המשפט כשדחה את הפרשנות שהוצעה על ידיהם לסעיף 119א(א)(2) לפקודה, לפיה במקרה של העברת נכסים לחברה אחרת תחוייב החברה האחרת בגין חוב הארנונה ולא בעלי השליטה בה. המבקשים מוסיפים בהקשר זה כי בכל מקרה הדין חל רק על חובות הקיימים בחברה בעת העברת נכסי החברה לחברה האחרת, ולא על חובות עתידיים. על כן לא היה מקום לחייב את החברה שהעבירה את הנכסים בשנת 2003 בגין חוב עבור השנים 2005-2004. כן חוזרים המבקשים על טענתם כי המשיבה שינתה חזית באשר לאפשרות להחיל את החלופה הקבועה בסעיף 119א(א)(2) לפקודה. בהתייחס לקביעתו של בית המשפט המחוזי לפיה המבקשים הצהירו באופן כוזב כי לא העבירו נכסים של החברה למקור אחר, טוענים המבקשים כי בהצהרה התכוונו לכך שלא נעשתה העברה כאמור בסעיף 8(ג) לחוק, קרי: במרמה או שלא בתמורה.

דיון והכרעה

8. לאחר שעיינתי בבקשה על צרופותיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות, זאת אף בלא צורך להידרש לתגובת המשיבה.

9. כידוע, רשות לערער בשנית, ב"גלגול שלישי", תינתן על ידי בית משפט זה אך ורק במקרים חריגים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית כללית החורגת מדלת אמותיהם של הצדדים במקרה הנדון וכן במקרים נדירים בהם נדרשת התערבותו של בית משפט זה משיקולי צדק, לשם מניעת עיוות דין שאין להשלים עימו [ראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982) (להלן: עניין חניון חיפה); רע"א 7919/00 מזרחי נ' בן צבי (טרם פורסם, 23.11.2000); אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 632 (מהדורה עשירית, 2009)]. המבקשים דנא כלל אינם טוענים להתקיימותם של מבחני עניין חניון חיפה בעניינם, וברי כי די בכך על מנת לדחות את בקשתם. למען הסר ספק אבהיר כי הבקשה אינה מעוררת כל שאלה משפטית כללית החורגת מנסיבותיו הפרטניות של הסכסוך בין הצדדים במקרה הנדון. נוסף על כך, איני סבור כי ייגרם כל עיוות דין למבקשים דנן בדחיית בקשתם. פסק דינו של בית משפט השלום הינו מקיף ומפורט, והכריע בטענות הצדדים אחת לאחת. תמצית טענתם של המבקשים היא למעשה כי שגה בית משפט השלום באופן בו יישם בנסיבות עניינם את ההסדר הקבוע בסעיף 8(ג) לפקודה. אולם, אפילו שגו שתי הערכאות קמא באופן יישום הדין, סבורני כי אין בכך כדי להצדיק מתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי". כבר נפסק כי אין בטעות משפטית זו או אחרת כדי לשמש עילה לערעור שני ברשות [ראו למשל: רע"א 732/05 האפוטרופוס הכללי נ' סלמה (טרם פורסם, 4.1.2007), בפסקה 16 לחוות דעתה של השופטת [כתוארה אז] מ' נאור. להרחבה ולאסמכתאות נוספות ראו: מ' קשת הזכויות הדיוניות וסדר הדין במשפט האזרחי: הלכה ומעשה 1273-1272 כרך ב' (מהדורה חמש עשרה, 2007)], ועל כן אין די בטענותיהם של המבקשים דנא על מנת להצדיק מתן רשות כאמור.