עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 3621/13

עו"ד? הצטרף לאינדקס חינם

בבית המשפט העליון

בש"פ 3621/13

לפני:

כבוד השופט א' רובינשטיין

המבקשת:

מדינת ישראל

נ ג ד

המשיב:

פלוני

בקשה להארכת מעצרו של המשיב, וזאת בתשעים ימים, מיום 5.6.13 או עד למתן פסק דין בתפ"ח 13729-09-12 בבית המשפט המחוזי בבאר שבע

תאריך הישיבה: י"ח בסיון התשע"ג (27.05.13)

בשם המבקשת: עו"ד אופיר טישלר

בשם המשיב: עו"ד נועם בונדר

החלטה

א. בקשה להארכת מעצרו של המשיב, וזאת בתשעים ימים, מיום 5.6.13 או עד למתן פסק דין בתפ"ח 13729-09-12 בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, לפי המוקדם, בגדרי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן חוק המעצרים). עניינה של הפרשה עבירה של ניסיון לרצח במשפחה.

רקע

ב. כנגד המשיב, יליד 1965, הוגש כתב אישום (ביום 5.9.12) המייחס לו עבירה של ניסיון לרצח לפי סעיף 305(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן החוק); כנטען בכתב האישום, ביום 30.8.12, בסביבות השעה 0700, נכנס המשיב לחדרה של בתו הקטינה (ילידת 1998, להלן הקטינה) בזמן שישנה, כדי להעיר אותה. היא התמהמהה והדבר הכעיס את המשיב. בסמוך לכך, בעת שהקטינה התלבשה, המשיב האיץ בקטינה להתארגן לשם יציאה לבית ספר, ונענה בטון כועס. או אז לפת את צווארה של הקטינה והחל לחנוק אותה בחזקה. הקטינה ניסתה להשתחרר מאחיזתו של המשיב עד אשר אפסו כוחותיה. בשלב זה, כרך המשיב את חגורתה של הקטינה סביב צווארה וחנק אותה, תוך שהוא מושך ומהדק את הלולאה סביב צווארה. כתוצאה ממעשים אלו איבדה הקטינה את הכרתה. המשיב סבר שהקטינה מתה, ושם פעמיו אל השכנים לבירור מספר הטלפון של המשטרה. עם קבלת המספר, שב לביתו, וגילה שהקטינה שבה להכרתה. המשיב התקשר למשטרה ודיווח כי כמעט הרג את בתו וביקש שניידת תגיע לביתם. הקטינה פונתה לבית החולים לקבלת טיפול רפואי.

הליכי המעצר

ג. עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים (מ"ת 13738-09-12). ביום 5.9.12 דחה בית המשפט המחוזי (השופט נ' אבו טהה) את הדיון בבקשה, וזאת לבקשת בא כוח המשיב, לשם עיון בחומר החקירה ועריכת בדיקה פסיכיאטרית לצורך גיבוש חוות דעת בשאלת כשירותו ואחריותו לעמוד לדין. בית המשפט הורה על מעצרו של המשיב עד להחלטה אחרת. בדיון מיום 20.9.12, הורה בית המשפט המחוזי על אשפוזו של המשיב, לבקשת הפסיכיאטר המחוזי, ובהסכמת המשיב ובא כוחו, לצורך הסתכלות וגיבוש חוות דעת בנושא.

ד. בדיון מיום 11.10.12, ציין בא כוחו של המשיב, כי לפי חוות הדעת הפסיכיאטרית, המשיב כשיר לעמוד לדין ואחראי למעשיו. כן נטען, כי המשיב מודה בעובדות כתב האישום, אולם טוען להתקיימותו של פטור עקב חרטה (לפי סעיף 28 לחוק). בא כוח המשיב הציע את ביתה של דודתו של המשיב כחלופת מעצר, וביקש כי למצער יערך תסקיר בעניינו. לעומתו, בא כוח המבקשת טען, כי מחומר ראיות עולה שהמשיב תיכנן להרוג את הקטינה ואשתו, ואז להתאבד, וכי אין מקום להסתפק בחלופת מעצר בנסיבות המקרה. בית המשפט דחה את מתן ההחלטה ליום 21.10.12.

ה. ביום 21.10.12 הורה בית המשפט המחוזי, בהיעדר מחלוקת על קיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר, על קבלת תסקיר אשר ייבחן את רמת מסוכנותו של המשיב ואת מסוגלות החלופה להציב גבולות להתנהגותו. התסקיר המליץ על חלופה, אך ביום 22.11.12 הורה בית המשפט על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים. בית המשפט קבע, כי נסיבותיו המיוחדות של המקרה מצדיקות את שחרורו של המשיב לחלופת מעצר, אך לא לחלופה שהוצעה, מאחר שאין בה כדי לתת מענה הולם למסוכנות הלכאורית הנשקפת מהמשיב לציבור ולבני משפחתו בפרט. צוין, כי בפני בא כוח המשיב פתוחה הדרך לפנות בבקשה לעיון חוזר, היה ותימצא חלופה הולמת.

ו. ביום 23.12.12 הגיש בא כוח המשיב בקשה לעיון חוזר שעניינה עיבוי חלופת המעצר שהוצעה בעבר, וזאת על ידי הוספת בן דודו של המשיב כמפקח. ביום 24.12.12 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה, מהטעם שאין בהוספת מפקח כדי לשנות מהעובדה שמדובר באותה חלופה שנדחתה בעבר. בעקבות החלטה זו, הגיש בא כוח המשיב הודעה לבית המשפט (ביום 25.12.12) בה הוצע כי הערב החדש ישמש כערב העיקרי. ביום 27.12.12 דחה בית המשפט את הבקשה, מהטעם ש"מדובר באותה גברת בשינוי אדרת". על החלטה זו ערר המשיב לבית משפט זה, וביום 20.1.13 הורה השופט ס' ג'ובראן (בש"פ 390/13) על החזרת התיק לבית המשפט המחוזי, בהסכמת המבקשת, לשם קיום דיון בחלופה החדשה שהוצעה בפניו. בדיון מיום 21.3.13 חזר בו בא כוח המשיב מהבקשה לעיון חוזר, בשל קושי במציאת דירה חלופית שתשמש כחלופת מעצר.

ההליכים בתיק העיקרי

ז. בדיון מיום 23.9.12 דחה בית המשפט את הקראת כתב האישום, עקב שליחת המשיב להסתכלות פסיכיאטרית בהליך המעצר. בישיבה מיום 27.9.13 הודיע בא כוח המשיב כי כתב האישום הוקרא למשיב. בית המשפט דחה את הדיון למתן מענה מפי המשיב, לבקשת בא כוחו, ליום 25.10.12. מועד זה נדחה פעם אחר פעם (בימים 25.10.12, 29.11.12, 1.1.13 ו-13.1.13) לבקשת בא כוח המשיב, לשם הפניית המשיב לבדיקה פסיכיאטרית מטעם ההגנה והכנת חוות דעת בנושא. במקביל נקבעו שלושה מועדי הוכחות לימים 3.3.13, 21.4.13 ו-23.4.13; בדיון מיום 14.2.13 טען בא כוח המשיב, כי לדעת המומחה מטעם ההגנה, המשיב לא היה אחראי למעשיו בעת ביצוע המעשה. בית המשפט הורה על העברת חוות הדעת לפסיכיאטר המחוזי לשם התייחסות, וכן נעתר לבקשת בא כוח המשיב להעיד ראשון את הפסיכיאטר המחוזי. ביום 28.2.13 התקיימה ישיבת תזכורת, בה קבע בית המשפט, כי בשל עיכוב בהעברת חוות הדעת מטעם ההגנה לידי התביעה, יחול שינוי בסדר הבאת העדים. בדיון מיום 3.3.13 הסכימו הצדדים לוותר על שמיעת העדים והוגשו אמרותיהם בכתב. כן, בא כוח המשיב הגיש מענה בכתב לכתב האישום. בדיון מיום 2.4.13 הגישו באי כוח הצדדים חוות דעת מטעמם בתחום הפסיכיאטריה, ובימים 21.4.13 ו-23.4.13 העידו המומחים מטעמם בנושא.

הערר והדיון

ח. בבקשה שבפני (מיום 21.5.13) נטען, כי מסוכנותו של המשיב נלמדת מן המעשים המיוחסים לו – עבירת אלימות חמורה ואכזרית בבתו הקטינה, המתעצמת על רקע תכניתו לרצוח את רעייתו. כן נטען, כי לא נמצאה חלופת מעצר אשר בכוחה להפיג את מסוכנות המשיב, וכי המבקשת סבורה כי אין חלופה שביכולתה לאיין את מסוכנותו. עוד נטען, כי העונש החמור, הצפוי למשיב אם יורשע, מקים חשש מובנה להימלטות מהדין. בבקשה צוין, כי בתיק קבועים שני מועדי הוכחות (בימים 11.6.13 ו-13.6.13), ונותרו רק עדות המשיב ורעייתו.

ט. בדיון ציין עו"ד בונדר, שטען למשיב, כי מסיבות אישיות שלו לא יתקיים אחד משני הדיונים הקבועים ונותר מועד אחד, אך התיק לא יסתיים בכל מקרה בטרם הפגרה. לגופם של דברים, המדובר, כנטען, בתיק מיוחד – מחד גיסא אישום חמור של ניסיון לרצח, מאידך גיסא התעשת המשיב והזמין בעצמו את המשטרה ומד"א; כל הפרשה נבעה לדעת ההגנה מדיכאון, שכן המשיב לא פגע בעבר בזולת. לשיטת המשיב, קצב התקדמות המשפט – שלגביו לא נטענו טענות – אינו השיקול היחיד, ובנסיבות המיוחדות יש לבקש תסקיר נוסף, מה גם שלשיטתו פחתה המסוכנות כחלוף הזמן.

י. עו"ד טישלר טען למדינה, כי המסוכנות עולה מן העבירה, אך העיכובים במשפט היו לבקשת המשיב וכיום מכל מקום עומד ההליך לפני סופו, לא הוצגה חלופת מעצר מניחה את הדעת ולא הוגש ערר על ההחלטה באשר לחלופה בשעתו.

הכרעה

יא. עיקר מטרתו של ההליך לפי סעיף 62 לחוק המעצרים היא לבחון את התנהלות המשפט בערכאה הדיונית, כדי להבטיח קיום רצונו של המחוקק. במקרה דנא אין טרוניה בנושא זה מצד המשיב, שהדחיות במשפט היו לבקשתו. אכן עסקינן בפרשה מיוחדת ומורכבת, אך ראשית – המשפט עומד בפני סיומו, משנותרו עדות המשיב ורעייתו בלבד; ושנית – הטענות שהועלו לעניין שינוי שחל במשיב בחלוף הזמן עניינן, מטבען ככלל, בבקשה לעיון חוזר בבית המשפט המחוזי, שהדרך אליה פתוחה, בלא שאטע מסמרות. על כן איני רואה מנוס מקבלת הבקשה. ואולם, אדרש לעניין אחד: כרגע קבוע תאריך אחד לדיון (כאמור, בוטל תאריך אחר מטעמים אישיים של בא כוח המשיב). על הצדדים לפנות לבית המשפט לקביעת תאריך נוסף לפני הפגרה, שכן הגם שעו"ד בונדר הבטיח – וחזקה עליו שיעשה כל מאמץ – לקיים את התאריך הנותר כיום, יתכן שיידרש עוד מועד, והכל כדי שבהארכה הניתנת יקרב התיק מאוד לידי סיומו.

יב. הבקשה מתקבלת בנתון לאמור.

ניתנה היום, י"ט בסיון תשע"ג (28.5.13).