עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 3601/13

עו"ד? הצטרף לאינדקס חינם

בבית המשפט העליון

רע"א 3601/13

לפני:

כבוד השופט י' דנציגר

המבקשת:

רשות שדות התעופה בישראל

נ ג ד

המשיבים:

1. ג'ונאס שיף

2. חברת השתתפות בחלקות 22 ו223

3. חברת גן רמת ב"ן בע"מ

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל- אביב-יפו מיום 19.4.2013 בת"א 35429-05-12 שניתנה על ידי כבוד השופט ח' ברנר

בשם המבקשת: עו"ד ד"ר ח' זנדברג; עו"ד מ' אומיד-ברגר

החלטה

לפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופט ח' ברנר) בת"א 35429-05-12 מיום 19.4.2013, בו דחה את בקשת המבקשת למחיקת תביעת המשיבים על הסף מחמת אי תשלום אגרת משפט מספקת.

1. המשיבים הגישו לבית המשפט המחוזי תובענה כנגד המבקשת, רשות שדות התעופה בישראל, בגין נטילת זכויות במקרקעין. נטען כי הרשות תפסה מקרקעין שלמשיבים יש זכויות בהם וסיפחה אותם לשדה התעופה "שדה דב" ואף סללה על המקרקעין כביש גישה אל שדה התעופה ואל החניון המשרת אותו. המשיבים שילמו אגרת משפט מופחתת לפי תקנה 3(8) לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007 (להלן: תקנות האגרות) החלה על "תביעה בגין נטילת זכויות במקרקעין או שלילת הנאה מזכויות במקרקעין, על פי סמכות לפי דין, או תביעה בגין נטילה שלטונית של זכויות במקרקעין, והכל למעט תביעה בנזיקין בגין אלה".

2. המבקשת הגישה בקשה למחיקת התביעה על הסף מחמת אי תשלום אגרה מספקת לפי תקנה 100(4) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי) בנימוקי שתקנה 3(8) לתקנות האגרות אינה חלה בנסיבות העניין. המבקשת טענה כי תקנה 3(8) לתקנות האגרות חלה כאשר מדובר בנטילת מקרקעין מכוח חיקוק, כגון הפקעה, מה שאינו מתקיים בנסיבות העניין ולאור זאת יש לראות בתובענת המשיבים כתובענה נזיקית. בית המשפט המחוזי דחה את עמדת המבקשת, תוך התייחסות לתכלית תקנה 3(8) לתקנות האגרות כפי שנדונה בפסיקתו של בית משפט זה ולאופן בו פורשה על ידי הערכאות הדיוניות. בית המשפט המחוזי קבע כי לאור לשונה ותכליתה של התקנה אין נפקות לשאלה האם מדובר בתביעה בגין נטילת מקרקעין מכוח הוראת דין אם לאו וכי מדובר בתביעה המבוססת על דיני עשית עושר ולא במשפט ולא בתביעה נזיקית. כנגד החלטה זו מכוונת הבקשה דנן.

3. המבקשת טוענת כנגד פרשנותו של בית המשפט המחוזי לתקנה 3(8) לתקנות האגרות. המבקשת טוענת כי אמנם מדובר בהחלטת ביניים בהליך אזרחי אך יש לדון בה לגופה באופן מיידי נוכח העובדה כי: "ראשית, אי תשלום אגרה כדין יוביל לעלויות גבוהות לקופה הציבורית שלא לצורך. שנית, ככל שלא תינתן רשות ערעור במועד זה, וטענות המבקשת יתקבלו במסגרת ערעור על פסק דין סופי, אנו נמצא במצב בו נוהל ההליך בבית המשפט קמא שלא לצורך, תוך חשש ממשי לאפשרות לבטל את פסק הדין". המבקשת טוענת כי השאלה המשפטית שבנדון דורשת הכרעה לאור סתירות בפרשנותה של תקנה 3(8) לתקנות האגרות על ידי הערכאות הדיוניות.

4. לאחר שעיינתי בנימוקי הבקשה ובנספחיה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות אף מבלי להיזקק לתשובת המשיבים. שוכנעתי כי אכן מתעוררת שאלה משפטית בדבר פרשנותה הראויה של תקנה 3(8) לתקנות האגרות. ודוק, בחינת בקשת רשות לערער נעשית לאור המגמה לפיה יש להעדיף בירור החלטות הביניים של הערכאה הדיונית במסגרת הערעור הכולל על פסק הדין, במיוחד שעה שמדובר בהחלטות דיוניות [ראו והשוו: החלטתו של השופט י' עמית ברע"א 368/13 הרשות הפלסטינית נ' ליטבק (23.4.2013), פסקה 8]. לא מצאתי בנימוקי הבקשה הצדקה ממשית לחרוג מנטייתה זו של ערכאת הערעור.

5. הטענה כי יגרם נזק ממשי לקופה הציבורית אם לא יתבררו טענות המבקשת בשלב זה ובאופן מיידי אינה מבוססת. ככל שיוחלט בעתיד במסגרת הערעור הכולל כי צודקת המבקשת בטענותיה, ברי כי ניתן יהיה להורות למשיבים להשלים את תשלום האגרה, מכוח הוראת סעיף 2(ו) לתקנות האגרות הקובע כי: " נזקק בית המשפט להליך, והתברר כי לא שולמה האגרה, כולה או חלקה, תינתן דרישת תשלום לחייב בתשלום האגרה". זאת ועוד, גם אם האגרה לא שולמה מבעוד מועד ניתן לגבותה בדיעבד באמצעות ההוצאה לפועל לאור הוראת סעיף 2(ז) לתקנות האגרות. לא נטען ואף לא הונח כל בסיס ראייתי, ולוּ לכאורי, כי המשיבים לא יוכלו לעמוד בתשלום מלוא האגרה אם יחויבו בכך בעתיד.

6. הטענה כי בסופו של יום אם יתקבלו טענותיה של המבקשת הרי שנוהל ההליך בבית המשפט המחוזי שלא לצורך, בטעות יסודה. טענה זו מתבססת על ההשקפה לפיה אי תשלום אגרה מספקת מאיין בהכרח את התובענה והיא בגדר VOID. ולא היא. כידוע, אי תשלום אגרה במועד אינו מאיין את קיומה של התובענה ופגם זה אינו פגם היורד לשורש העניין [ראו למשל: אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 869 (2010) (להלן: גורן); ע"א 2486/04 אהרוני נ' אלחנני דנציגר שפורן ושות' עו"ד (2005), פסקה 31]. לא בכדי, נקבע בתקנה 100(4) לתקנות סדר הדין האזרחי כי "רשאי" בית המשפט למחוק תובענה בשל אי תשלום אגרה מספקת, קרי מדובר בסמכות שבשיקול דעת [ראו והשוו: גורן, בעמ' 870; ע"א 1673/93 לירל בע"מ נ' המגן, חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מח(2) 697, 702 (1994)].