עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 3599/12

עו"ד? הצטרף לאינדקס חינם

בבית המשפט העליון

בש"פ 3599/12

לפני:

כבוד השופטת מ' נאור

המבקשת:

מדינת ישראל

נ ג ד

המשיבים:

1. עבדאללה בכר

2. רמזי בכר

3. מוחמד בכר

בקשה להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996

תאריך הישיבה: י"ח באייר התשע"ב (10.5.2012)

בשם המבקשת: עו"ד זהר דולב, עו"ד נעם שביט

בשם המשיב 1: עו"ד גבי לסקי

בשם המשיב 2: עו"ד אורית חיון

בשם המשיב 3: עו"ד גבי לסקי

החלטה

1. לפני בקשה להארכת מעצר שנייה לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים), להארכת מעצרם של המשיבים ב-90 ימים החל מיום 19.5.2012 או עד למתן פסק דין ב-תפ"ח 34398-05-11 בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, לפי המוקדם מביניהם. בתיק קבועים עתה 14 ימי הוכחות, 4 מהם לפני פקיעת צו המעצר הנוכחי ו-10 מהם לאחריו, האחרון שבהם ביום 13.6.2012.

כתב האישום

2. ביום 19.5.2011 הוגש כנגד המשיבים לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו כתב אישום, המייחס להם סדרת עבירות מן החמורות ביותר הנפרשות על 13 אישומים, ביניהם ניסיון לרצח, עבירות אלימות, עבירות נשק שונות ועבירות קשירת קשר לביצוע עבירות כאמור.

למשיב 1 מייחס כתב האישום שנים-עשר אישומים בעבירות של ניסיון לרצח (ריבוי עבירות), חבלה בכוונה מחמירה (ריבוי עבירות), ניסיון לחבלה בכוונה מחמירה (ריבוי עבירות), ייצור נשק (ריבוי עבירות), נשיאה והובלה של נשק (ריבוי עבירות), ניסיון לסחר בנשק, עסקה אחרת בנשק, היזק בחומר נפץ (ריבוי עבירות), הצתה (ריבוי עבירות), חבלה במזיד ברכב (ריבוי עבירות), התפרצות, גניבת רכב, השמדת ראיה, התחזות לעובד ציבור, הטרדה באמצעות מתקן בזק וקשירת קשר לפשע (ריבוי עבירות).

למשיב 2 מייחס כתב האישום שלושה-עשר אישומים בעבירות של ניסיון לרצח (ריבוי עבירות), חבלה בכוונה מחמירה (ריבוי עבירות), ניסיון לחבלה בכוונה מחמירה (ריבוי עבירות), נשיאה והובלה של נשק (ריבוי עבירות), היזק בחומר נפץ (ריבוי עבירות), הצתה (ריבוי עבירות), ניסיון לסחר בנשק, עסקה אחרת בנשק, תקיפה בנסיבות מחמירות, חבלה במזיד ברכב (ריבוי עבירות), התפרצות, השמדת ראיה, התחזות לעובד ציבור, הטרדה באמצעות מתקן בזק וקשירת קשר לפשע (ריבוי עבירות).

למשיב 3 מייחס כתב האישום תשעה אישומים בעבירות של ניסיון לרצח (ריבוי עבירות), חבלה בכוונה מחמירה (ריבוי עבירות), ניסיון לחבלה בכוונה מחמירה (ריבוי עבירות), ייצור נשק (ריבוי עבירות), היזק בחומר נפץ (ריבוי עבירות), הצתה (ריבוי עבירות), ניסיון לסחר בנשק, עסקה אחרת בנשק, גניבת רכב, חבלה במזיד ברכב, התפרצות וקשירת קשר לפשע (ריבוי עבירות).

הליכי המעצר

3. בד בבד עם הגשת כתב האישום כנגד המשיבים, הגישה המבקשת לבית-המשפט המחוזי בקשה לעצרם עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדם. בבקשה נטען, כי בידי המבקשת ראיות לכאורה להוכחת אשמתם של המשיבים לרבות עדות עד המדינה, הודאותיהם של המשיבים 1 ו-2, הודאות של המשיבים 2 ו-3 בפני מדובבים, מחקרי תקשורת, תוצרי האזנות סתר, חוות דעת מומחים, עדויות קורבנות העבירה ועדי ראיה. עוד נטען, כי כנגד המשיבים קמה עילת מעצר סטטוטורית, שכן ביצעו את העבירות המיוחסות להם באלימות חמורה, תוך שימוש בנשק קר או חם. עוד נטען, כי לאור העבירות שלכאורה ביצעו המשיבים, ואופי ביצוען, קיים יסוד סביר לחשש שהם יסכנו את ביטחון הציבור. נטען גם כי קיים יסוד סביר לחשש ששחרורם יביא להשפעה על עדים ושיבוש מהלכי משפט, שכן עולה מתיק החקירה, כי המשיב 2 מנסה להוציא לפועל פגיעות בקורבנות העבירות ונוסף על כל האמור, קיימים חשודים נוספים שטרם נעצרו ושחרורם של המשיבים עלול להשפיע על עדים.

ביום 13.12.2011 הסכימו באי-כוח המשיבים כי קיימות ראיות לכאורה בחלק מן האישומים וכי קיימות עילות המעצר. בהסכמת המשיבים 1 ו-2 הורה בית המשפט על מעצרם עד תום ההליכים המשפטיים נגדם. בא-כוח המשיב 3 ביקש מבית המשפט להורות על הגשת תסקיר מעצר בעניינו של המשיב 3. בית המשפט דחה את בקשתו ודחה את הדיון למתן החלטה בעניינו של משיב זה. ביום 21.12.2011 ניתנה החלטת בית המשפט המחוזי, בה הורה בית המשפט על מעצרו של המשיב 3 עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו בקובעו, כי נמצאה תשתית לכאורית לכל האישומים.

לאחר דחיות שונות בתיק, אשר נבעו בעיקרן מבקשות הנוגעות להסדרת ייצוג המשיבים, עיון בחומר החקירה ועתירה לגילוי ראיה; וכן נוכח חילופי המותב בתיק אשר הביאו לביטול 12 (!) דיוני ההוכחות – נקבעו בפני המותב החדש 14 מועדים לדיוני הוכחות, בין התאריכים 13.5.2012 ל-13.6.2012. המדינה ביקשה את הארכת מעצרם של החשודים במאה וחמישים יום נוספים מעבר ל-19.2.2012, התאריך בו פקע מעצרם הקודם של החשודים, וזאת על מנת לקיים את כל מועדי ההוכחות שנקבעו בתוך תקופת המעצר. בהחלטתו מיום 23.2.2012 קיבל בית משפט זה (השופט ס' ג'ובראן) את בקשת המדינה באופן חלקי, וקבע כי מעצרם של החשודים יוארך ב-90 יום. בית המשפט ציין בהחלטתו:

"בית-המשפט המחוזי מתבקש לעשות מאמץ נוסף ולקבוע מועדים נוספים לשמיעת הראיות וזאת כבר במהלך חודש מארס הקרוב בכדי שתשעים הימים ינוצלו כראוי על-מנת להביא להתקדמות משמעותית במשפטם של המשיבים וסיום ההליכים בעניינם. היה ולא תחול התקדמות נוספת במשפטם, יהיה מקום לשקול בעתיד אפשרות שחרורם של המשיבים למעצר בתנאים מגבילים.

לעת הזו שוכנעתי, כי הכף נוטה לזכות האינטרס, המחייב הגנה על שלום הציבור, וטרם הגיעה השעה להעדיף על פניו את אינטרס המשיבים ואת זכותם להתהלך חופשי." (בש"פ 1257/12 מדינת ישראל נ' בכר (טרם פורסם, 23.2.2012) (ההדגשה הוספה – מ"נ).

לטענת המבקשת, למרות מאמציה לא נקבעו דיוני הוכחות נוספים לפני מועד פקיעת צו המעצר הנוכחי ביום 19.5.2012, וזאת בשל אילוצי יומן בית המשפט והתנגדותם של ב"כ המשיבים לחלק מן המועדים שהוצעו. עם זאת, בעקבות החלטת בית משפט זה נקבעו 6 מועדי דיון נוספים במחצית השנייה של חודש מאי ובחודש יוני. מבין 14 דיוני ההוכחות הקבועים עתה, 4 נופלים בתוך תקופת המעצר ו-10 לאחר פקיעת הצו. נוכח האמור, ונוכח מסוכנותם של המשיבים, מבקשת כעת המדינה כי יוארך מעצרם של המשיבים ב-90 יום נוספים.

באות כוח המשיבים מצביעות על כך שעל אף החלטתו של השופט ג'ובראן לא נקבעו מועדים לחודש מרץ, וכל המועדים שנקבעו הם בגדר טיפה בים נוכח כמות המועדים הנדרשים. סופו של ההליך מי ישורנו, והכלל הוא – כך מדגישות הן – כי יש לשחרר בחלוף תשעה חודשי מאסר. ב"כ המשיב 2 מציינת גם כי בקשתה היא לשחרר את המשיב 2 ממעצר, וכי נעשה ניסיון לרצוח את המשיב 2 בין כותלי בית הסוהר. על כך מתנהל הליך נפרד.

דיון והכרעה

4. נקודת המוצא להכרעה היא החלטתו הנזכרת של השופט ג'ובראן. אכן יש לציין בראש ובראשונה כי בחודש מרץ לא נקבעו מועדי הוכחות. באת כוח המבקשת הביעה בדיון בבית המשפט המחוזי ביום 19.2.2012 את החשש שאם לא ייקבע מועד אחד לפחות במרץ ואחד באפריל המדינה תהיה "במצב בלתי אפשרי בעליון" (דהיינו, בדיון הנוכחי). בית המשפט המחוזי ציין בהחלטתו מאותו מועד כי יומן בית המשפט עמוס לעייפה בתיקים שבהם נאשמים עצורים עד תום ההליכים. בית המשפט עיבה את לוח הדיונים, אך נראה כי מדובר במועדים שרחוקים עד מאוד מלהספיק. התחזית לסיום המשפט נראית, אין לכחד, תחזית פסימית. עם כל זאת, סבורה אני כי לעת הזו בשים לב למיוחס לכל אחד משלושת המשיבים, אין מנוס אלא להאריך את המעצר. עניינו של הציבור גובר על עניינם של המשיבים. ואולם, ההליך כולו מעורר שאלה מערכתית שהיא מעבר לכוחו של ההרכב העמוס לעייפה.

לדעתי, לא השאלה אם נקבע מועד "סמלי" במרץ או באפריל היא שצריכה להכריע בגורל הבקשה, אלא התמונה הכוללת. במכלול השיקולים קשה שלא לתת משקל גם לכך שבתיק זה בוטלו 12 מועדי הוכחות בשל העברת התיק מהרכב להרכב, וכי ההוכחות יחלו רק בימים הקרובים. עניין זה ראוי לתשומת לבה של נשיאת בית המשפט המחוזי המודעת לכל אילוצי ההרכבים, ועליה לבחון אם בית המשפט המחוזי יכול לפנות את יומנו של ההרכב הנוכחי. על כן החלטתי זו תועבר לכב' הנשיאה. אין זה סוף פסוק: לעתים אין מנוס אלא לקבוע סולם עדיפויות. אם לא ניתן לדון בזמן סביר בכל תיקיהם של העצורים, על המדינה לבחון אם לא רצוי לפנות את יומנו של בית המשפט מתיקים אחרים, לגביהם המעצר עד תום ההליכים נראה פחות חיוני, על ידי הסכמה לשחרור בערובה. אחרי עריכת סדרי עדיפויות ניתן לפנות לבית המשפט בבקשות מתאימות. לכאורה נראה תיק זה כמקרה המצדיק מעצר בעדיפות גבוהה, אך התמונה הכוללת איננה בפני. חיי המשפט מלאים פשרות וקביעת סדרי עדיפויות, ולא תמיד ניתן להשיג את כל מה שרצוי היה להשיג. כבר היו דברים מעולם שהתביעה "פינתה" את יומן בית המשפט לטובת תיק זה או אחר על ידי הסכמה לשחרור או הסדר טיעון בתיק אחר. הסנגורים מצדם אינם יכולים בנסיבותיו של תיק זה לסרב למועד שיוצע להם.

מכל מקום, לעת הזו איני רואה מנוס מלהיעתר לבקשה, על אף תקופת המעצר הארוכה. אני מאריכה את מעצרם של המשיבים ב-90 יום שתחילתם ביום 19.5.2012 או עד למתן פסק הדין בעניינם, הכל לפי המוקדם.

ניתנה היום, ‏י"ט אייר, תשע"ב (11.5.2012).